לאור התכלית החקיקתית של תקנות 369-371 לתקנות סדר הדין האזרחי כפי שיפורט להלן, אין מקום להבחין בין אי הודיה לבין אי מתן תשובה. אי מתן תשובה לצו עיקול כמוהו כהימנעות מהודאה. במקרה כזה מוטל היה על המבקשת - התובעת להגיש בקשה לאישור עיקול כמצוות תקנה 371 . משלא עשתה כן, יהא העיקול כלפי אותו מחזיק בטל קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי מתן תשובה לצו עיקול: זוהי בקשה להצהיר על בטלותם של עיקולים זמניים שהוטלו, במסגרת ת.א. 2370/97 בבית משפט השלום בעפולה, אשר הדיון בו אוחד עם התיק המתנהל בית משפט זה, בתיקי המרצות 1556/97 , 1689/97 ובש"א 101/98 על נכסי המבקשת או לחילופין לבטל העיקולים. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובתגובותיהם אני קובע כי העיקולים אשר הוטלו במסגרת הבקשות הנ"ל פקעו מאחר והמחזיקים לא השיבו להודעות העיקול או לא הודו ולא הוגשה כל בקשה לאישור העיקולים. ביום 12.10.98 הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקשת תביעה בסד"מ במסגרת ת.א. 2370/97 בבית משפט השלום בעפולה. במסגרת אותה תובענה הוטלו במהלך השנים מספר עיקולים וצווי הרחבת עיקולים. המחזיקים בבקשות העיקול השונות לא הגישו לבית המשפט הודיות כמצוות תקנה 367 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 ולמעשה המחזיקים או לא הודו או לא השיבו כלל להודעות למחזיק שנשלחו אליהם מטעם בית המשפט. למרות חלוף הזמן מהמועד לקבלת ההודיות ומהמועד בו אמורות היו להתקבל תשובות המחזיקים שלא השיבו כלל, המשיבה לא הגישה כלל בקשה לאישור העיקול כמצוות תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת כי במקרה בו לא הודה המחזיק כי נכסי הנתבע מצויים בידו - "יהא התובע, שלפי בקשתו ניתן צו העיקול, רשאי, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או לאחר תום המועד האמור, הכל לפי נסיבות העניין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול". תקנה 371 לתקנות סדר הדין קובעת: " לא ביקש התובע אישור העיקול כאמור בתקנה 369 יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו." התכלית החקיקתית של סדרי הדין בעניין אישור עיקול, היא לפתוח חזית מריבה ישירה בין התובע לבין המחזיק. דין הבקשה המנומקת האמורה, על פי תקנה 369(א) כדין כתב תביעה. המחזיק נעשה, עם הגשת הבקשה, נתבע לעניין אישור העיקול. זנח התובע את העיקול, לאחר שלא הודה המחזיק כי נכסי הנתבע בידיו (דהיינו, הכחיש או לא השיב) מתבטל העיקול מאליו, שהרי למעשה לא נפתחה כלל חזית בין התובע לבין המחזיק. ראה: ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה חמישית, בעמ' 543 - 544. לטענת המשיבה יש להבחין בין "לא הודה" לבין "לא השיב" באופן כזה שתקנה 370 תחול רק על מקרים שבהם המחזיק הכחיש כי נכסים של הנתבע מצויים ברשותו. לגישתה מקרה בו לא השיב המחזיק ולא הוגשה בקשה לאישור עיקול, לא ייכנס בגדר תקנה 371 והעיקול שהוטל עליו לא יהא בטל. סבור אני כי טעות בידי המשיבה. לאור התכלית החקיקתית של תקנות 369-371 , כפי שפורטה לעיל, סבור אני כי אין מקום להבחין בין אי הודיה לבין אי מתן תשובה. אי מתן תשובה לצו עיקול כמוהו כהימנעות מהודאה. במקרה כזה מוטל היה על המבקשת - התובעת להגיש בקשה לאישור עיקול כמצוות תקנה 371 . משלא עשתה כן, יהא העיקול כלפי אותו מחזיק בטל. ראה: ע"א 636/83 ש. חסיד בע"מ נ' מ.א. גליל תחתון פ"ד לט (4) 670 שם נקבע: "כל יסודו של ההסדר הנזכר בתקנות 371-367 הוא לתת לתובע, ששלח הודעה למחזיק וזה לא הודה בתוקפו של העיקול, אופציה ליזום הליכים כנגד המחזיק אם סבור הוא שהדבר ישרת את ענייניו; אכן הלכה פסוקה היא שהבקשה לאישור העיקול אינה אלא בגדר תובענה המוגשת כנגד המחזיק: בר"ע 75/71 (פד"י כה 2 עמ' 29) אם התובע לא בקש אשור העיקול - כך קובעת תקנה 371 - יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו, וזאת משום שלא נפתחה כלל חזית בין התובע לבין המחזיק". כמו כן ראה לעניין זה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה רביעית מעודכנת , עמ' 460: "מה הדין כאשר המחזיק אינו מודה כי נכסי הנתבע ברשותו או כאשר אינו מגיב כלל על צו העיקול שהומצא לו, או כאשר הוא מתנגד לעיקול ? בנדון זה קובעת תקנה 369 לעניין "מחזיק שלא הודה". בכל אחד מהמקרים הנ"ל, אם התובע מבקש להמשיך בהליכי עיקול, עליו לנקוט פעולה משפטית הנקראת "אישור העיקול". אם לא ביקש התובע את אישור העיקול הזמני יהא העיקול בטל לגבי נכס שהמחזיק לא הודה כי הוא מצוי בידו." דרישת אישור העיקול הנה דרישה מהותית. בלעדיה אין עיקול מקבל תוקף. על כן אין להמעיט מערכה של דרישה זו או להציגה, כפי שעשתה המשיבה, כדרישה פורמלית בלבד. המשיבה העלתה טענה נוספת לפיה גם אם העיקול בטל והרי שהוא בטל כלפי המחזיק ולא כלפי הנתבע. גם טענה זו אין לה על מה שתסמוך. עיקול שמוכרז כבטל יהא בטל לגבי הנכס גופו, במקרה כזה יהא העיקול על אותו נכס בטל הן לגבי הנתבע והן לגבי המחזיק. ראה: 1796/90 פירר ואח' נ' מדינת ישראל (משרד הבטחון) פ"ד מו(3) 866, 876. " אם לא הודה המחזיק כי הנכס המעוקל מצוי בידו, רשאי מבקש העיקול (בתוך מועד קצוב) לבקש מבית המשפט לאשר את העיקול (תקנה 369 ), ואם יחדל מעשות כן, יהא העיקול בטל לגבי נכס שהמחזיק לא הודה כי הוא מצוי בידו". (ההדגשה הוספה - ר.ש.) בענייננו, המחזיקים לא הודו או לא השיבו כלל להודעות העיקול וזאת למרות שנשלחו אליהם הודעות בעניין העיקולים. למרות חלוף הזמן מהמועד לקבלת ההודיות ומהמועד בו היו אמורות להתקבל תשובות המחזיקים שלא השיבו כלל , לא הגישה המשיבה כל בקשה לאישור העיקולים. מאחר ולא הוגשה בקשה לאישור העיקולים , הרי העיקולים בטלים. בהתאם אני קובע כי העיקולים שהוטלו במסגרת ת.א. 2370/97 בבית משפט השלום בעפולה בתיקי המרצות 1556/97, 1689/97 ובש"א 101/98 פקעו מאליהם וזאת מאחר והמחזיקים לא הודו או לא השיבו ומבקשת העיקול (המשיבה שבפני) לא נקטה בהליך לאישור העיקול. אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת את הוצאותיה בדיון בבקשה זו בסך 2,000 ש"ח + מע"מ כחוק שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.צוויםעיקול