קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אירוע לב כתאונת עבודה: 1. זוהי תביעה להכיר באירוע לבבי מתאריך 26.9.06 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. 2. עם תום שלב ההוכחות מינה ביה"ד, לבקשתם המוסכמת של ב"כ הצדדים, מומחה רפואי מטעמו. בהחלטת המינוי מתאריך 22.12.10 פורטה התשתית העובדתית הרלבנטית ופורט , בנוסף, התיעוד הרפואי אשר הועבר אל המומחה לבקשת הצדדים. 3. למען שלמות התמונה העובדתית נחזור ונפרט להלן את העובדות הרלבנטיות (כפי שנוסחו ע"י ב"כ הצדדים, בלשונם): א. התובע מכהן כסמנכ"ל ברכבת ישראל -בתפקיד מנהל חטיבות המטענים והנוסעים. התובע עובד ברכבת ישראל החל משנת 1995, וכסמנכ"ל - החל משנת 1998. ב. התובע גר בחיפה. בתקופה הרלוונטית עבד במשרדי הנהלת הרכבת בתל אביב. (כיום התובע עובד במשרדי הרכבת בלוד). בתקופה הרלוונטית עבד התובע במשרדי הרכבת בתל אביב בימים א'-ה', שעות העבודה שלו היו בין 07:30 ל - 16:30, אולם לרוב היה מסייים את העבודה בשעה מאוחרת יותר, לפי הצורך והעניין. פעמים רבות עבד התובע גם בימי שישי, במשרדי הרכב בחיפה. ג. בתקופה הרלבנטית נהג התובע לצאת מהבית בשעה 06:00 לערך, נוסע לתל אביב במכונית או ברכבת, וחוזר לחיפה בלילה, בדרך כלל בסביבות השעה 20:00-21:00. ד. ביום 25.9.06 סיים התובע את יום העבודה מאוחר ולכן נשאר ללון בבית מלון בתל אביב. ה. ביום 29.6.06 התעורר בבוקר בבית המלון, הרגיש טוב. אכל במלון ארוחת בוקר בסביבות השעה 07:00 ואח"כ נסע למשרד בתל אביב. התובע הגיע למשרד בסביבות השעה 08:00, הרגיש כרגיל. לתובע היו פגישות וכן עבודה שוטפת. בסביבות השעה 12:00 התקשר התובע בטלפון לסמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש של רכבת ישראל - מר יצחק סרי ורצה לשוחח עימו בעניין המעבר של אחד העובדים בחטיבת הנוסעים, שמוליק לוי, ממעמד של עובד חב' כח אדם למעמד של עובד הרכבת. התובע מציין, כי העובד שמוליק לוי עבד אצלו בחטיבה באמצעות חב' כח אדם. והיה לו מאוד חשוב להסדיר את עניין המעבר שלו - כי התובע היה מאוד מרוצה מעבודתו ורצה מאוד שיעבור להיות עובד הרכבת. במהלך השיחה אמר מר סרי לתובע להיכנס אליו למשרד שלו, הסמוך למשרדו. התובע נכנס למשרדו של מר סרי, התחילו לדון בעניין מעברו של העובד, התגלו חילוקי דעות בין מר סרי לתובע. סרי התנגד להפיכתו של העובד לעובד הרכבת. הוא טען, כי העובד לא עבר מבחני התאמה לתפקיד שהתובע יעד לו, אלא מבחנים לתפקיד אחר. התובע טען, שהמבחנים דומים וכי אין כל צורך במבחנים חוזרים והאשים את סרי, שהוא איננו פועל לפי שיקולים ענייניים. מהר מאוד התפתח בין סרי לבין התובע ויכוח סוער, האוירה התלהטה. צעקו האחד על השני בטונים גבוהים, התובע התרגז בצורה בלתי רגילה. התובע וסרי צעקו האחד על השני במשך כחצי שעה. התובע התרגז בצורה יוצאת דופן, הרגיש שסרי מזלזל בו ולא רוצה לפתור את הבעיה. במהלך הויכוח הסוער תקפו את התובע כאבים חזקים בחזה, התובע אמר לסרי שהוא אינו מקבל את דעתו ושהוא לא מרגיש טוב ויצא מן החדר. התובע יצא מחדרו של סרי, הכאבים היו בלתי נסבלים. התובע פנה ללשכת המנכ"ל ונכנס לחדרו. התובע אמר למנכ"ל שהוא מרגיש רע ושיש לו לחצים עזים בחזה בעקבות הויכוח הסוער שהיה לו עם מר סרי. התובע ביקש להשתחרר מישיבות שתוכננו מראש לאחה"צ. התובע אמר שהוא יסע לבית חולים. ו. עבודתו של התובע בשגרה כרוכה בלחצים ומתחים, אולם ויכוח סוער ולוהט כמו שהיה לו ביום 29.6.06 עם סרי מהווה ארוע חריג מבחינתו, ומדובר היה בהתרגזות בלתי רגילה ויוצאת דופן. ז. מאחר והתובע גר בחיפה ומשפחתו בחיפה, החליט לנסוע לחיפה למרות הכאבים. התובע נסע ישר לבי"ח בני ציון בחיפה, שם אובחן כי לקה באוטם שריר הלב. ח. התובע היה מאושפז בבית חולים מיום 26.9.06 ועד יום 3.10.06, אח"כ שוחרר לשבוע שיקום במלון באזל בתל אביב מטעם קופ"ח ובהמלצת ביה"ח ואחר כך לביתו. ט. התובע טוען, כי כאשר הגיע לבית החולים סיפר כי היו לו כאבים בחזה. 4. בחוות דעתו קבע המומחה, פרופ' אנדרי קרן, כי באשפוז מתאריך 26.9.07 אובחן כי התובע לקה באוטם לא חודר של הדופן התחתונה של שריר הלב. המומחה שלל כל קשר סיבתי בין האירוע בעבודת התובע מיום 26.9.06 לבין האוטם בו לקה. המומחה הבהיר, כי התובע היה בעל גורמי סיכון להתפתחות טרשת כלילית ולכן היה בסיכון מוגבר לעומת אדם רגיל בגילו ללקות בסיבוכי המחלה, כולל אוטם חריף של שריר הלב. עם גורמי הסיכון מנה המומחה סוכרת בלתי מאוזנת, היפרליפידמיה ו"סיפור משפחתי" - אביו של התובע נפטר מדום לב בגיל 40 . בנוסף ציין המומחה, כי עפ"י הרישומים הרפואיים (ראה הפנייתו אל גליון הקבלה מחדר המיון וסיכום מחלה), סבל התובע מכאבים בחזה במאמצים מינימאליים כיומיים - שלושה לפני אשפוזו וכי בלילה שלפני קבלתו התעורר מספר פעמים בגין כאבי החזה. על יסוד הרישומים קבע המומחה, כי התובע סבל מתעוקת לב טרייה ובלתי יציבה, מצב הקרוי גם "אוטם מאיים" , הכרוך בסיכון גבוה להתרחשות אוטם חריף של שריר הלב. המומחה הוסיף והבהיר, כי "מצב זה נובע מקרע ברובד טרשתי קיים, המלווה בהיווצרות קריש דם הנוטה לחסום את נהור העורק הכלילי. ישנה הקטנה ניכרת זילוח הדם לשריר הלב, המתבטאת תחילה בעת מאמץ ובהמשך הקיפוח באספקת הדם מתבטא גם במנוחה. הופעה של כאבים במנוחה בלילה, לאחר שקודם לכן הופיעו במאמץ, מצביעה על כך שקריש הדם גדל וחסם עוד יותר את נהור העורק הכלילי. על רקע זה התובע התרגז למחרת בצהריים, עם אירוע נוסף של כאבים בחזה, אשר היו חזקים יותר ולכן החליט לפנות לחדר מיון , שם אובחן תחילה כי הוא סובל מתעוקה טרייה, אך עקב עלייה קלה באנזים טרופונין בהמשך נקבעה אבחנה של אוטם לא חודר של שריר הלב. בצנתור לב שבוצע במהלך אשפוזו נמצאה היצרות מאורכת בעורק האוטם וכן נמצאו אי סדירויות בעורק כלילי נוסף (טרשת בלתי חסימתית)." בבואו לשקול את התרומה היחסית של גורמי הסיכון להתרחשות האוטם הלא חודר של שריר הלב - טרשת כלילית מוכחת במצב של תעוקה טרייה/"אוטם מאיים" אל מול ההתרגזות יוצאת הדופן בעבודתו של התובע, קבע המומחה: "עקב הקשר הזמני ההדוק בין התעוקה העזה יותר מאשר הכאבים שפקדו את התובע קודם לכן, לא ניתן לשלול השפעה כלשהי של האירוע בעבודה על הופעת האוטם החריף של שריר הלב. מאידך, בנתוני המקרה, עם הוכחה לתעוקה טרייה אשר התקדמה ממצב של כאבים במאמצים מינימאליים לכאבים במנוחה, הדבר מצביע על החשיבות המכרעת של התעוקה הטרייה בהופעת האוטם החריף של שריר הלב. לכן, לאחר ששקלתי בקפידה את הנתונים העובדתיים והרפואיים, אני מגיע למסקנה כי למרות הקשר הזמני בין הכאבים בחזה לאירוע החריף בעבודתו של התובע, האוטם החריף של שריר הלב הופיע כמהלך טבעי וכתוצאה של התקדמות ממצב של תעוקה טרייה ובלתי יציבה לאוטם חריף של שריר הלב. לסיכום ובמענה לשאלת ה"יחס", קרי - האם השפעת האירוע בעבודה על האוטם במועד שאירע , היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים , קבע המומחה: "בהתחשב בנתוני המקרה, השפעת האירוע בעבודה על בוא אוטם שיר הלב במועד שאירע, היתה פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמי הסיכון שקיננו בו, בעיקר קיומה של תעוקה טרייה ובלתי יציבה, אשר התקדמה ממצב של תעוקה במאמץ מינימאלי לתעוקה במנוחה בלילה שלפני התרחשות האוטם החריף של שריר הלב ובהמשך לאוטם לא חודר של שריר הלב. האוטם הופיע כמהלך טבעי של מחלתו הכלילית של התובע, על רקע גורמי הסיכון שקיננו בו." 5. בקשת ב"כ התובע להפנות שאלות הבהרה למומחה נדחתה מן הנימוקים כמפורט בהחלטת ביה"ד מתאריך 8.3.11. 6. בסיכומיה, ביקשה ב"כ התובע לקבל את התביעה מן הנימוק, שתמציתו, כי "אם התובע היה חש ברע בבוקר 26.9.06 הוא לא היה נוסע לעבודה והיה פונה לטיפול רפואי. לא מתקבל על הדעת שעם אוטם בשריר הלב התובע הגיע לעבודה ב 26.9.06 והיה מסוגל לעבוד כרגיל". 7. ב"כ המל"ל ביקשה לדחות את התביעה בהתבסס על חוות דעתו של המומחה וקביעותיו. הכרעה 8. בשים לב לחוות דעתו של המומחה ולקביעותיו, משנשלל הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודת התובע לאוטם בו לקה ונקבע, כי חרף סמיכות הזמנים בין האירוע לאוטם, השפעת האירוע על בוא האוטם במועד שאירע היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון אשר קיננו בתובע וכי האוטם הופיע כמהלך טבעי של מחלתו הכלילית של התובע, על רקע גורמי הסיכון שקיננו בו, לא נותר אלא לדחות את התביעה. חוות הדעת ברורה, מנומקת היטיב, מעוגנת בתיעוד הרפואי הרלבנטי וניתנה בשים לב לתשתית העובדתית, כמו גם לקריטריונים אשר נקבעו בהלכה הפסוקה בסוגיית הקשר הסיבתי. המומחה השיב לכל השאלות אשר הופנו אליו, תשובותיו ענייניות, הגיוניות וחד משמעיות. טענות ב"כ התובע בסיכומיה הן בבחינת השערות סתמיות ובלתי מבוססות, שלא זו בלבד שאין בהן כדי להתמודד עם חוות הדעת, אלא שיש בהן משום התעלמות מוחלטת מן הרישומים הרפואיים כפי שנסקרו ע"י המומחה בחוות הדעת ומקביעותיו הרפואיות, אשר ניתנו בהתבסס על ניסיונו המקצועי , מומחיותו והערכתו את נסיבות המקרה ומכלול החומר הרלבנטי, קביעות - שהן, כאמור, חד משמעיות ומדברות בעד עצמן. עפ"י ההלכה הפסוקה, המומחה הוא "ידו הארוכה" של ביה"ד במישור הרפואי וככלל יאמץ ביה"ד את חוות דעתו, שהיא בבחינת "אורים ותומים" לביה"ד. לא מצאנו כל הצדקה לסטות, במקרה זה, מן הכלל הנ"ל. 9. אשר על כן, בשים לב לחוות דעתו של המומחה, משלא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע בעבודתו מיום 26.9.06 לאוטם אשר אובחן אצלו במועד הנ"ל, הננו מורים על דחיית התביעה בתיק זה. 10. כמקובל בתביעות שהן בתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 11. לצדדים הזכות להגיש ערעור על פסק דין זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. התקף לב / אוטם שריר הלבהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה