אישור תביעה ייצוגית נגד חברת שמירה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור תביעה ייצוגית נגד חברת שמירה:

1. לפנינו בקשה לאישור התביעה כיצוגית.

2. רקע עובדתי והליכים:
א. המשיבה (להלן גם: "הנתבעת") היא חברת שמירה העסיקה את המבקש (להלן גם: "התובע") כשומר במוסדות חינוך בעיר תל אביב מחודש אוקטובר 2002 ועד ליום 01/07/06 (ראה הסכמת הצדדים בעמוד 74 שורות 16-17 לפרוטוקול הדיון).

ב. המבקש הגיש תביעה לתשלום תוספת ותק, פיצויי הלנת שכר בגין איחור בתשלום השכר ולחלופין לתשלום הפרשי ריבית והצמדה בגין עילה זו, הפרשי שכר הנובעים מהתחייבות המשיבה בהתאם למכרז שערכה עירית תל אביב, תוספת משפחה, פיצויי פיטורים, שעות נוספות, דמי חג, נסיעות, דמי הבראה, פדיון חופשה, הפרשות לקרן פנסיה וגמל והפסד זיכוי ממס.

ג. התובע הגיש תביעתו כנגד שתי נתבעות נוספות, עיריית תל אביב ומרכז השלטון המקומי, אשר נמחקו בתחילת ההליך בהסכמה.

ד. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד במסגרתו עתרה לתשלום דמי הודעה מוקדמת מהתובע.

ה. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה לאישור תביעתו כייצוגית.
התובע טען כי על היחסים בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף השמירה מיום 28/3/1979 (י"פ תשל"ט 2532) (להלן: "צו ההרחבה") ועתר לאשר תביעתו כיצוגית בגין שלוש עילות תביעה:


תשלום תוספת ותק.
איחור בתשלום השכר.
תשלום שכר הנופל מזה לגביו התחייבה המשיבה במכרז שנערך בינה לבין עיריית תל אביב, במסגרת מערך הסכמים של החברה למשק וכלכלה של מרכז השלטון המקומי.


ו. הנתבעת הגישה תגובה לבקשה וכן הגישה בקשה למחיקת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, נקבע כי בקשת המחיקה תידון בד בבד עם הבקשה גופה.

ז. המבקש הגיש מספר תצהירים מטעם עובדי המשיבה, מר יואל שרעבי, יאיר בן שמעון, נתן אורן, מיכה פרץ, אלון דביר, אפרים דוקטורי וארז חבושה, אולם בטרם החל הדיון הודיע כי מוותר על עדותם. המשיבה בקשה כי עדים אלו יתייצבו לדיון ולמעט מר מיכה פרץ, העידו עובדים אלו בפנינו. כמו כן העיד מר איליה זרגרוב עובד הנתבעת לשעבר וכן המבקש.
המשיבה הגישה תצהיר עדות ראשית באמצעות גב' סיגלית אשטמקר שהיתה חשבת השכר במסגרתה בתקופה הרלוונטית לתביעה (להלן: "אשטמקר"), במהלך הדיון פוטרה גב' אשטמקר מעבודתה והמשיבה בקשה למשוך את תצהירה מתיק בית הדין ולקבל תחתיו את תצהירו של מר יעקב רזניק (רזי) מנכ"ל המשיבה (להלן: "רזניק"). התובע בקש להעיד את גב' אשטמקר ואכן עדותה נשמעה בפנינו.
המשיבה הגישה תצהיר מטעם רזניק וכן מטעם מר פיני שיף (להלן: "שיף"), מנכ"ל הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל (להלן: "ארגון מפעלי השמירה") והללו העידו בפנינו.

ח. במהלך הדיון הוגשו פרוטוקולים מתיק עם חבושה – יבטח שהתנהלל בפני כב' השופטת יהלום במסגרתו נדונה בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד המשיבה זאת בכל הנוגע לעדים שהעידו בפנינו.

ט. המבקש טען כי המשיבה הפרה באופן שיטתי את הוראות החוק, הוראות צו ההרחבה וכן את התחייבויותיה כלפי עיריית תל אביב כאמור במכרז ועתר להכיר בתביעה כייצוגית. המשיבה טענה כי היחסים בין הצדדים מוסדרים במסגרת הסכמים קיבוציים בענף השמירה וכי לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"/"חוק תובענות ייצוגיות") בכל הנוגע לאישור התביעה ומשכך טענה כי יש לדחות הבקשה. להלן נפרש טענות הצדדים בהרחבה.

3. טענות המבקש:
א. המשיבה היא חברת שמירה וחל בעניינה צו ההרחבה בענף השמירה, בהתאם לקבוע במסגרתו היה התובע ויתר עובדיה זכאים לקבלת תוספת ותק בסך של 1.08 ₪ ליום ובסך של 25.8 ₪ לחודש, החל מהשנה השניה לעבודתם. המשיבה נמנעה מלהעביר לעובדיה תשלום בגין תוספת ותק כנדרש.

ב. המשיבה העבירה לידי התובע כמו גם ליתר עובדיה את שכרם החודשי בין הימים ה- 17 ל- 20 בכל חודש, המשיבה הלינה את שכר עובדיה בממוצע משך 18 ימים כל חודש, בניגוד לקבוע בחוק ומשכך, התובע עותר לתשלום הריבית הנהוגה בחשבונות דביטורים בבנק לאומי בגין העיכוב בתשלום השכר.

ג. המשיבה התקשרה עם עיריית תל אביב במכרז למתן שירותי שמירה במוסדות חינוך, בהתאם לאמור במכרז, התחייבה המשיבה לשלם לעובדיה שכר שעתי בסך של 20.25 ₪ (ראה נספח א' לבקשה), הנתבעת שילמה לעובדיה שכר מינימום ומשכך זכאים לקבל ההפרש בין השכר ששולם לידם בפועל לבין השכר אותו התחייבה המשיבה לשלם במסגרת המכרז. נציגי המשיבה וכן נציגי עיריית תל אביב שבו ומסרו לעובדי המשיבה הן בסיורים שערכו במוסדות החינוך והן בכנסים שנתיים מקצועיים כי זכאים לשכר שעתי בסך 20.25 ₪.

ד. במסגרת הבקשה נטען כי על הנתבעת לשאת בתשלום המס שיוטל על הסכומים שיפסקו שכן, עקב אי תשלום הרכיבים הנתבעים במועדם, נגרמה לתובעים חבות במס.

ה. אין בסיס לטענת המשיבה לפיה חל על הצדדים ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה. הנתבעת מעולם לא פעלה על פי הסכם זה ואף התכחשה לחלותו בהליכים משפטיים קודמים שהתקיימו כנגדה, הדבר מהווה השתק שיפוטי והמשיבה מנועה מלטעון אחרת בהליך שלפנינו. המשיבה עושה שימוש בהסכם הקיבוצי על מנת למנוע אישור התביעה כיצוגית תוך שמפרה בריש גלי את זכויות עובדיה.

ו. המשיבה לא היתה חברה בארגון המעבידים החתום על ההסכם הקיבוצי הכללי עם ההסתדרות ולא עלה בידיה להוכיח חברותה בארגון במועדים הרלוונטים.

ז. המשיבה אינה חתומה על ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 26/12/91, אלא חברה אחרת "יבטח כח אדם וביטחון" המצויה בשליטתו של רזניק שכן רזניק שולט במספר חברות בעלות שם דומה לזה של המשיבה.

ח. ארגון העובדים היציג אינו עושה די עבור עובדי השמירה ואף אם יקבע כי ההסכם הקיבוצי חל על הצדדים אין הדבר מונע הגשת תובענה יצוגית.

ט. אף אם יקבע כי חל הסכם קיבוצי על היחסים בין הצדדים, הגשת תביעה יצוגית אינה פוגעת בהתארגנות עובדים שכן בפועל לא קיימת התארגנות של ממש במשיבה.

י. הזכויות הנתבעות במסגרת הבקשה אינן מוסדרות במסגרת ההסכם הקיבוצי.

י"א. התובע הוכיח כי סיכויי התביעה להתקבל מה גם שבעבר תביעות פרטניות של עובדי המשיבה במסגרתן נכללו עילות תביעה זהות לאלו שלפנינו שלפנינו התקבלו.

י"ב. התובע היצוגי וכן בא כוחו עונים על דרישות החוק ומתאימים לנהל התביעה היצוגית.

4. טענות המשיבה:
א. יחסי הצדדים מוסדרים במסגרת הסכם קיבוצי. על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 12/07/72 (להלן: "ההסכם הקיבוצי")(מספר רישום 7019/72 אשר עודכן ביום 08/06/76 מספר רישום 7033/76) וזאת מכח חברותה של המשיבה בארגון מפעלי השמירה. בנוסף, המשיבה חתמה על הסכם קיבוצי מיוחד עם ההסתדרות המסדיר את יחסי העבודה בין הצדדים ביום 26/12/91, במסגרתו הוחלו ואף הורחבו הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה.

ב. אין מקום להגשת תובענה יצוגית מקום בו קיים הסכם קיבוצי, לאור הוראות סעיף 10 (3) לתוספת חוק.

ג. התובע לא הוכיח כי בידיו עילת תביעה פרטנית וכן לא הוכיח כי סיכויי התביעה היצוגית להתקבל.

ד. השאלות העומדות בבסיס התביעה מצריכות ברור עובדתי נפרד ומורכב ביחס לכל עובד ואינן מתאימות להתברר במסגרת תובענה יצוגית.

ה. השאלות העומדות בבסיס התביעה אינן שאלות מהותיות או חדשניות מתחום משפט העבודה.

ו. הגדרת הקבוצה אינה פשוטה כלל ועיקר ואף קיים שוני רב בין כלל חברי הקבוצה מבחינת התפקידים בהם שמשו, גובה שכרם, היקף המשרה של כל עובד וכן לאור חתימת עובדים על כתבי סילוק.

ז. ניהול התביעה כיצוגית אינו הוגן ואינו יעיל, תביעתו הפרטנית של התובע כוללת 12 סעדים כשהתביעה היצוגית כוללת ארבעה בלבד. סכום התביעה האישית גבוה ואינו מצדיק ניהול תביעה יצוגית, מה גם שמדובר בקבוצה מוגדרת וקטנה של עובדים ואין כל הצדקה לנהל התביעה כיצוגית. בנוסף, ניהול תביעה יצוגית יפגע בזכויותיה של המשיבה שכן לא יהא באפשרותה להתמודד עם נתוניהם הפרטניים של העובדים הנכללים במסגרת הקבוצה ואף יפגע בעובדים שלא הסמיכו התובע לנהל התביעה כיצוגית.

ח. התובע היצוגי אינו מתאים לשמש ככזה, אין בידיו הידע והאמצעים לנהל התביעה כיצוגית, בנוסף, התנהלותו כמו גם התנהלות בא כוחו מצביעים על חוסר תום לב. התובע ובא כוחו מעלים טענות חסרות בסיס הן ביחס לעילות התביעה והן ביחס לנתונים הכספיים המרכיבים אותה. בנוסף, היוזמה להגשת התביעה באה מצידו של בא כח התובע ומשקולים שאינם כשרים, מה גם שהתביעה כמו תביעות אחרות של ב"כ התובע רצופה באי דיוקים וטעויות משפטיות למכביר.

דיון והכרעה:
5. בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל הכרעה לפיה דין הבקשה להתקבל בחלקה, להלן נפרש החלטתנו.

6. דיון משפטי:
א. הבקשה שלפנינו עניינה הכרה בתביעתו של התובע כייצוגית בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, באשר למטרתה של התביעה היצוגית נפסק כי:
"ביסוד התובענה הייצוגית מונחים שני שיקולים מרכזיים: האחד, הגנה על אינטרס הפרט באמצעות מתן תרופה ליחיד שנפגע. אותו יחיד, ברוב המקרים, אינו טורח להגיש תביעה. לעתים בא הדבר בשל כך שהנזק שנגרם לאותו יחיד הוא קטן יחסית. עם זאת, הנזק לקבוצה הוא גדול, כך שרק ריכוז תביעות יחידים לתביעה אחת, היא התובענה הייצוגית, הופך את תביעתם לכדאית. השיקול השני עניינו אינטרס הציבור. ביסוד אינטרס זה מונח הצורך לאכוף את הוראות החוק שבגדריו מצויה התובענה הייצוגית. לתובענה הייצוגית ערך מרתיע. מפרי החוק יודעים כי לניזוקים יכולת פעולה נגדם. אינטרס ציבורי זה מוגבר לאור היעילות והחיסכון במשאבים של הצדדים ושל בית המשפט, הנלווים לתובענה הייצוגית. כן מושגת באמצעותה אחידות בהחלטות בית המשפט בעניינים דומים ונמנע ריבוין של תביעות".

בהמשך עמד בית המשפט על הבעייתיות העלולה להתעורר במסגרת הליך מסוג זה:
"שימוש לא נכון בה עלול לפגוע הן ביחידי הקבוצה המיוצגים והן בנתבעים ובמשק כולו. אכן, התובענה הייצוגית היא רבת עוצמה. היא עלולה לפגוע (כמעשה בית דין) ביחיד שכלל לא ידע עליה. לעתים היא עלולה לבוא כקנוניה שבין התובע הייצוגי לבין הנתבעים. כן יש להיזהר בתובענות ייצוגיות המוגשות ממניעים פסולים, כגון סחיטה, תחרות, השתלטות עוינת או קנטרנות. התביעה הייצוגית – אף אם אין בה כל ממש – עלולה לדחוק נתבעים להתפשר עם תובעים, ובלבד שלא יצטרכו לשאת בעלויות הרבות הכרוכות בהגנה מפניה (ראה ס' גולדשטיין, 'תביעת-יצוג-קבוצתית – מה ועל שום מה?' משפטים ט' (תשל"ח-ל"ט) 416, 428). תובענות ייצוגיות המוגשות ממניעים פסולים מזיקות אף למשק בכללותו. כרוך בהן בזבוז משאבים. הן גוררות לעתים גידול בפרמיות הביטוח של תאגידים ושל נושאי משרה בהם" {ראה רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט (5), 774 (1996)}.

עוד בעניין מטרת חוק תובענות ייצוגיות ראה דברי ההסבר להצעת החוק, ה"ח 256.

ב. סעיף 4(א) לחוק קובע מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית:
"אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א) המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם בשם אותה קבוצה"

סעיף 8 לחוק קובע את התנאים לאישור תובענה ייצוגית: 
"(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

באשר לתביעות בתחום משפט העבודה קובע סעיף 10 לתוספת השנייה לחוק:
"(1) תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות לדון בה לפי סעיף 24 (א) (1) (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו-20 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958.
(2) ...
(3) בפרט זה –
'תביעה' למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו צד להסכם הקיבוצי;
'הסכם קיבוצי' - הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957 או הסדר קיבוצי בכתב" (ההדגשה שלי – א.ע.).

7. תחולת ההסכם הקיבוצי:
המשיבה טענה כאמור כי היחסים בין הצדדים מוסדרים במסגרת הסכם קיבוצי ומשכך, אין מקום לנהל התביעה כיצוגית.

8. חברות בארגון מפעלי השמירה:
א. המשיבה טענה כי חל בעניינינו ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה, מכח חברותה בארגון מפעלי השמירה, המבקש טען כי במועדים הרלוונטים, המשיבה לא היתה חברה בארגון זה.

ב. נציין כי שאלת היותו של ארגון מפעלי השמירה ארגון מעבידים יציג לא התעוררה כלל במהלך הדיון שנערך בפנינו הגם והמשיבה התייחסה לסוגיה זו בסיכומיה, מכל מקום אנו סבורים כי מדובר בארגון מעבידים יציג בהתאם להוראות סעיף 2(2) לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957.
ג. המבקש טען כי על המשיבה חל כלל ההשתק השיפוטי שכן, בכל ההליכים שננקטו כנגדה, עובר לתביעה שלפנינו, שבה וטענה כי לא חל עליה ההסכם הקיבוצי, חיזוק לטענתו מצא בהחלטת כב' השופטת יהלום במסגרת עב 4524/06 חבושה-יבטח (טרם פורסם, ניתן ביום 15/07/09) (להלן: "עניין חבושה") שם התקבלה בקשת התובע לאישור התביעה כיצוגית ושם קבעה השופטת כי על המשיבה חל הכלל של השתק שיפוטי ואף קבעה כי לצורך חוק תובענות ייצוגיות לא חל הסכם קיבוצי בין המשיבה לעובדיה.

ד. נציין כי בעניין חבושה, טענה המשיבה כי לא חל עליה ההסכם הקיבוצי כשבמהלך הדיון, שנתה עמדתה וטענה לחלותו זאת, בשונה מעניינינו מה גם שמסכת הראויות שהובאה בעניין חבושה שונה מזו שהובאה בפנינו. בנוסף אף כב' השופטת יהלום קבעה כי טענת הצדדים בכל הנוגע לחלותם של הסכמים קיבוציים אינה מחייבת את בית הדין שכן, חלותו של הסכם קיבוצי על הצדדים מהווה עניין של סטטוס.

ה. באשר לטענת המבקש לפיה חל על המשיבה הכלל של השתק שיפוטי, אין בידינו לקבל טענה זו, לאורך כל ההליך טענה המשיבה לחלותו של ההסכם הקיבוצי מה גם שהדבר גובה בראיות כנדרש, כפי שנפרש להלן.
בנוסף, אף בא כוח המבקש טען במסגרת תביעות פרטניות שונות שהגיש כנגד המשיבה כי ההסכם הקיבוצי חל על הצדדים (ראה נספח ד' לבקשה סעיף 1.3. לכתב התביעה; ראה נספח ח' לתגובה בסעיף 1.3. לכתב התביעה) ובנסיבות העניין איננו סבורים כי המשיבה מנועה מלטעון טענתה כאמור.

ו. נציין כי אשטמקר העידה כי טענת המשיבה באשר לחלות ההסכם הקיבוצי על הצדדים באה על רקע התביעה הייצוגית שהוגשה וכי בעבר, לאורך כל ההידיינויות המשפטיות בהן לקחה חלק המשיבה, טענה כי ההסכם הקיבוצי אינו חל (ראה עדותה בעמוד 49 שורות 2-6 לפרוטוקול הדיון). חרף האמור, אנו סבורים כי יש לבחון את המצב המשפטי החל על הצדדים ללא קשר לטענות המשיבה בהליכים קודמים ואף אם נכונה טענת אשטמקר לפיה השמוש בהסכם הקיבוצי בא על רקע התביעה היצוגית כאמור.

ז. במהלך הדיון הוצג בפנינו אישור שנערך על ידי מר שיף ביום 18/09/06 במסגרתו נכתב:
"הרינו לאשר כי חברת יבטח אבטחה ושמירה בע"מ בע"מ חברה / לא חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל" (ראה נ/24).

שיף העיד כי לאור מסמכים שהוצגו בפניו בהמשך, מצא כי הודעתו כאמור נגועה בטעות וכי המשיבה היתה ועודנה חברה בארגון מפעלי השמירה (ראה עמוד 90 שורות 9-17 לפרוטוקול הדיון).

ח. המשיבה הציגה בפנינו מספר מסמכים מהשנים 1994-1996 מהם עולה כי היתה חברה בארגון מפעלי השמירה (ראה נ/23), המשיבה אף צירפה את תקנון הארגון (נ/20) ממנו עולה כי פקיעת חברותו של חבר ארגון מותנית במספר דרישות, אשר לטענת המשיבה לא התקיימו בעניינה (בעניין זה ראה גם עדותו של רזניק בעמוד 126 שורות 1-11 לפרוטוקול הדיון).

שיף העיד:
"ש. ברצוני לדבר על התקנון שסומן נ/2 0. מופנה לסעיף 3.ג. בו (עמ'2), סעיף קטן 1 אומר שהחברות תופסק אם החבר מסר הודעה בכתב לוועד הארגון על כך שהוא רוצה לחדול להיות חבר. שאלתי היא האם הנתבעת מסרה לארגון הודעה שלפיה היא מעוניינת לחדול להיות חברה בארגון?
ת. למיטב ידיעתי – לא.
ש. סעיף קטן 2, מד בר על 2 תנאים מצטברים, אני יודע שהנתבעת היתה תקופה מסויימת שאינה שילמה דמי חבר. שאלתי היא האם הוועד קיבל החלטה על הפסקת חברותה של יבטח בארגון?
ת. מהיום שאני בתפקידי לא התקבלה החלטה כזו.
ש. האם ראית / שמעת ממישהו אחר בארגון על החלטה כזו שהתקבלה לפני שנכ נסת לתפקידך?
ת. שלילי.
ש. מופנה לסעיף קטן 3, האם אתה נתקלת בצו כזה בנוגע ליבטח?
ת. לא.
ש.  סעיף קטן 4, האם למיטב ידיעתך יבטח עוסקת בעסקי השמירה ברציפות עד היום?
ת. עד כמה שאני יודע – כן.
ש. סעיף קטן 5, האם התקבלה החלטה כזו בנוגע ליבטח?
ת. שלילי – ל א בתקופתי.
ש. האם ידוע לך על החלטה כזו לפני תקופתך?
ת. אין לי על כך שום סימוכין.
ש. האם פרט לתנאים של סעיף 3.ג. ידוע לך על עוד מנגנונים על הפסקת חבר?
ת. שלילי, התקנון קובע" (ראה עמוד 83 שורות 11-23 וכן עמוד 84 שורות 1-10 לפרוטוקול הדיון).

נציין כי בהמשך העיד שיף כי אינו יכול לאשר ואינו יכול לשלול את פקיעת חברותה של המשיבה מן הארגון (ראה עמוד 90 שורות 20-24 לפרוטוקול הדיון).

ט. בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת יהלום בעניין חבושה העיד רזניק כי לקח חלק פעיל בארגון וכי השתתף בוועדות שונות כנציגו (ראה עדותו בעמוד 23 שורות 2-5 לפרוטוקול הדיון מיום 16/12/08).

אנו ערים למסמך מיום 19/02/07, במסגרתו כותב שיף כי המשיבה שילמה לארגון "דמי טיפול" על תקופת העבר ו"דמי חבר" לשנת 2007 (ראה נ/25), עם זאת אנו סבורים כי לאור מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפנינו ומשלא הוכח כי חברותה של המשיבה בארגון פקעה, מצאנו כי המשיבה היתה חברה בארגון מפעלי השמירה במועדים הרלוונטים.

חיזוק לסברתנו מצאנו אף בפסק דינו של כב' השופט איטח בעב 4525/06 כהן-יבטח (טרם פורסם, ניתן ביום 18/08/09) (להלן: "פסק דין כהן").

9. חתימה על הסכם קיבוצי מיוחד:
א. המשיבה טענה כי על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד בענף השמירה עליו חתמה ביום 26/12/91, המשיבה הציגה בפנינו ההסכם (ראה נספח ג' לתגובה) כותרתו היא :

הסכםבין מועצת פועלי תל אביב יפו...לבין חברת השמירה "יבטח" כח אדם ובטחון בע"מ...כשעל ההסכם מופיעה החותמת יבטח בע"מ אבטחה ושמירה      

נציין כי חותמת זו מופיעה אף במכרז אבטחת מוסדות חינוך שנערך בין המשיבה (יבטח בע"מ, ח.פ. 510871056) לעירית תל אביב (ראה בקשת המשיבה מיום 26/1/09 בתיק).

באישור המופיע אצל רשם ההסכמים הקיבוציים ביחס להסכם זו מופיע שם המעביד כ"יבטח כח אדם ובטחון בע'מ" (ראה נספחים ה'-ו' לתגובה).

ב. התובע הציג בפנינו אישור מאת רשם החברות בכל הנוגע לחברות הנושאות את השם "יבטח" לצורותיו השונות (ראה ת/6) לטענתו קיימות מספר חברות בעלות שמות דומים המצויות בבעלותו של רזניק כשהמשיבה בהליך שלפנינו כלל אינה חתומה על ההסכם המיוחד.
מעיון באישורי רשם החברות עולה כי לא קיימת חברה בשם "יבטח כח אדם ובטחון בע'מ".

ג. במסגרת הליך שהתקיים אצל כב' השופטת יהלום בעניין חבושה (ראה עמוד 21 שורות 19-24 וכן עמוד 22 שורות 1-22 לפרוטוקול הדיון) העיד רזניק בכל הנוגע לחברות שבשליטתו, לאור עדותו בנדון מצאנו כי אכן המשיבה היא החתומה על ההסכם המיוחד עם ההסתדרות וכי רישום ההסכם כמו גם כותרתו אינם משקפים נכונה את זהות החברה החתומה עליו, המשיבה בדיון שלפנינו.

חיזוק לעמדתנו מצאנו כאמור בפסק דין כהן שנזכר לעיל.

לאור האמור, מצאנו כי המשיבה היא החתומה על ההסכם המיוחד עם ההסתדרות ומשכך חל עליה הסכם קיבוצי כאמור.

10. נפקות קיומו של ההסכם הקיבוצי:
א. כבר נקבע כי:
"עצם קיומה של נציגות עובדים במקום העבודה המאורגן שומט את הבסיס מן הצורך בהכרה במוסד התובענה הייצוגית במקום שבו קיימים יחסי עבודה מאורגנים.
אין מדובר בכלל ברזל המונע הגשת תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן. ככל שבית הדין מגיע למסקנה שהצדק מחייב חריגה מן הכלל, וכי יחסי העבודה אינם תקינים או שארגון העובדים פועל ממניעים פסולים, ניתן לאשר תביעה כתובענה ייצוגית אף במקום העבודה המאורגן" (ההדגשה שלי – א.ע.) (ראה עע 1210/02 ביברינג - אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פד"ע לח' 115).

ב. כאמור חוק תובענות ייצוגיות צמצם האפשרות להגיש תובענה ייצוגית, מקום בו ישנו הסכם קיבוצי המסדיר את יחסי העבודה בין הצדדים {ראה סעיף 10(3) לתוספת לחוק שנזכר לעיל}, המבקש טוען כי יש לפרש תנאי זה בצמצום, בשים לב לכך כי התובע היצוגי שלפנינו הוא עובד שמירה מוחלש ובשים לב לכך שההסכם אינו מקויים על ידי המשיבה ומשמש אך ורק כמגן מפני הגשת תביעות יצוגיות מעין זו שלפנינו (בעניין זה ראה מאמרם של א' קלמנט וש' רבין-מרגליות "תובענות ייצוגיות בדיני עבודה – האם השתנו כללי המשחק?", עיוני משפט לא).

ג. במסגרת סיכומיו טען המבקש כי ההסתדרות, ארגון העובדים היציג, אינו פועל לאכיפת זכויות עובדי השמירה, עובדים מוחלשים אשר זכויותיהם נתונות למרמס, המשיבה טענה כי מדובר בטענה חדשה המהווה הרחבת חזית ומכל מקום בקשה להגיש עדותה של נציגת ההסתדרות, הגב' סימה רמתי שנגבתה במסגרת הדיון בעניין חבושה. הפרוטוקול צורף לתיק כשבהמשך לבקשת המשיבה, צורפה אף עמדת ההסתדרות שהוגשה לבית הדין הארצי במסגרת בקשת רשות ערעור בעניין חבושה.

ד. כאמור, התנהלות ההסתדרות בכל הנוגע למשיבה לא נדונה בפנינו ומשכך לא מצאנו לקבוע מסמרות בנדון. אף אם נקבל טענות המבקש בנדון הרי שלא הוכח כי ההסתדרות פעלה ממניעים פסולים ובנסיבות העניין לא מצאנו כי קיימת הצדקה לחרוג מן הכלל הקבוע בחוק, זאת בקשר לעילת התביעה שהמסודרת במסגרת ההסכם הקיבוצי.

ה. תשלום תוספת ותק מוסדרת במסגרת ההסכם הקיבוצי (ראה סעיף טו להסכם הקיבוצי) ומשכך איננו סבורים כי יש מקום לברר עניין זה במסגרת התביעה הייצוגית.
באשר לטענה בדבר תשלום השכר באיחור, ההסכם הקיבוצי קובע הוראות בדבר מועד תשלום השכר {ראה סעיף ח2 (11) להסכם הקיבוצי}, במסגרתו נקבע כי מועד התשלום יהא לכל המאוחר, עד ליום ה- 14 לחודש זאת, בשונה מהוראות חוק הגנת השכר התשי"ח-1958 המיטיבות עם העובד ומשכך גוברות על הוראות ההסכם הקיבוצי.
לאור האמור, משהוראות החוק הן הרלוונטיות לעניינינו, עצם קיומו של הסכם קיבוצי אינו מונע הגשת תביעה ייצוגית בגין רכיב זה.
באשר לעילת הפרשי שכר בהתאם לקבוע במכרז, אינה נובעת מן ההסכם הקיבוצי עם זאת וכפי שיפורש להלן, מצאנו כי אין בה ממש ומשכך איננו נדרשים אליה במסגרת דיון זה.

11. שכר בהתאם למכרז:
א. באשר לתביעת התובע לתשלום שכר בהתאם לקבוע במכרז עליו חתומה המשיבה, הרי שמצאנו כי לטענה זו אין כל בסיס. המבקש ביסס טענותיו על האמור במכרז החברה למשק וכלכלה של מרכז השלטון המקומי (ראה נספח א' לבקשה וסעיף ו-4 לתצהיר התובע) לטענתו קובע המכרז כי שכרם השעתי של מאבטחי מוסדות חינוך יעמוד על סך של 20.25 ₪.

בנוסף טען כי במסגרת שיחות שנערכו בינו ובין נציגי עירית תל אביב במהלך עבודתו, נמסר לו כי שכרו השעתי צריך לעמוד על סך של 20.25 (ראה סעיף ו-3 לתצהיר המבקש), על כך למד התובע אף משיחות שערך עם עובדים נוספים (ראה סעיף ו-2 לתצהיר המבקש). אף גב' אשטמקר העידה בנדון וטענה טענה דומה (ראה עמוד 35 שורות 12-4 ובהמשך חקירתה עמוד 52 שורות 2-8 לפרוטוקול הדיון).

ב. התובע לא הפנה לסעיף הרלוונטי במכרז וטען טענתו באופן כללי בלבד מכל מקום, מעיון במכרז שצורף עולה כי הסך של 20.25 ₪ לשעת עבודה מהווה הצעת המשתתף במכרז, קרי המשיבה, ביחס לתשלום שישולם לידיה במסגרתו (ראה עמוד 20 למכרז שצורף סעיף 4). נציין כי המכרז שצורף אינו כולל כל התחייבות מצד המשיבה שכן אינו חוזה מחייב ומהווה הצעה בלבד, בנוסף המסמך שצירף המבקש מתייחס לשנת 2005 בלבד.

ג. במהלך הדיון צרפה המשיבה חוזה שנערך בינה לבין עירית תל אביב ביום 05/09/02 (ראה בקשה לצירוף מסמכים שהגישה המשיבה ביום 26/01/09 -נספח א') בנוסף צירפה שני מסמכים המהווים תוספת לחוזה, האחד מיום 17/08/03 (ראה נספח ב' לבקשה מיום 26/01/09) והשני מיום 28/07/04 (ראה נספח ג' לבקשה מיום 26/01/09). המשיבה טענה כי המסמכים שצורפו הם הרלוונטים להתקשרותה עם עיריית תל אביב בכל הנוגע למאבטחי מוסדות חינוך, ביניהם המבקש.

ד. בדיון שהתקיים בפנינו הודיע ב"כ המבקש כי מסכים שנספח א' הוא המסמך הרלוונטי בכל הנוגע להתקשרות המשיבה עם עירית תל אביב (ראה עמוד 77 שורות 19-21 לפרוטוקול הדיון) ולאור האמור, לא מצאנו כי קיימת התחייבות כלשהיא מצד המשיבה לתשלום שכר שעתי בסך של 20.25 ₪ לעובדיה.

ה. נציין כי עובדי המשיבה שהעידו בפנינו לא הניחו תשתית של ממש לטענתם לפיה הובטח להם שכר של 20.25 ₪ לשעה וככל ואכן נמסר למבקש וליתר עובדי המשיבה כי שכרם יעמוד על סכום זה הרי שהיה עליהם להעיד הגורמים הרלוונטים בעירית תל אביב אשר מסרו המידע הנדון.

ו. התובע טען כי התקופה הרלוונטית לתביעה היא 7 שנים ממועד הגשת הבקשה, המבקש לא הוכיח כאמור קיומה של התחייבות כלשהיא לתשלום שכר כנטען על ידו ומכל מקום הפנה למכרז משנת 2005 בלבד כך שלא היה מקום להגיש תביעה בגין תקופה בת שבע שנים.

ז. במסגרת סיכומיו הפנה המבקש לעמ' 47 למכרז, שם נקבע כי שכרו השעתי של מאבטח מוסדות חינוך יעמוד על סך של 19.70 ₪ זאת לטענתו, נוסף על תשלום דמי נסיעה (ראה סעיף 14.6 למכרז). המבקש הפנה לפסק דינו של כב' השופט איטח בעניין כהן תוך הסתייגות מקביעות פסק הדין בכל הנוגע לניכוי דמי נסיעות מהשכר השעתי הקובע. טענה זו מהוה הרחבת חזית אסורה ומשכך, איננו נדרשים אליה.

12. תוספת ותק:
באשר לתביעה בגין תוספת ותק הרי שמדובר בזכות הקבועה בהסכם הקיבוצי ומכאן אין מקום לדון בעילה הנובעת ישירות מהוראה הקובעה בהסכם הקיבוצי. בנוסף, ההתובע לא הניח כל בסיס ביחס לסכומים שתבע {לעניין שיעורה של תוספת ותק בהתאם לצו הרחבה ראה עב 2271/07 קלמיקוב-ג.ש.ש. (ז.א.) בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 02/12/08)} ולנתונים העומדים בבסיס תביעתו ואך טען כי הנתונים הרלוונטים נמסרו לו על ידי בא כוחו וכי אינם ידועים לו מידיעה אישית (ראה עדותו בעמוד 116 שורות 17-20 לפרוטוקול הדיון).
התובע טען כי הזכות הקבועה בצו ההרחבה עדיפה על זו הקבועה בהסכם הקיבוצי, טענה זו לא הוכחה ולו לכאורה משכך איננו נדרשים אליה.

13. איחור בתשלום השכר:
א. המשיבה טענה כי עילת התביעה שנסבה על איחור בתשלום השכר מהווה תביעה לפיצויי הלנת שכר ובהתאם להוראות החוק, הרי שלא ניתן לנהל תביעה יצוגית בגין עילת תביעה זו. איננו מקבלים טענה זו, במסגרת כתב התביעה שהגיש המבקש עתר לסעד של פיצויי הלנת שכר ולחלופין לסעד של תשלום הפרשי ריבית והצמדה ותביעתו היצוגית עניינה תשלום הפרשי ריבית והצמדה.

ב. התובע העיד בפנינו בכל הנוגע למועד בו שולם לידיו שכרו החודשי:
"ש. מופנה לסעיף ז/6.
ת. נכון האמור בו.
ש. אבל לטענתך קיבלת אותם פיזית בין ה- 17 ל- 20 לחודש?
ת. נכון.
ש. כשקיבלת אותם הפקדת אותם בבנק ?
ת.כן "(ראה עמוד 112 שורות 3-8 לפרוטוקול הדיון וכן ראה סעיף ז' לתצהירו).

נציין כי התובע לא צירף אסמכתאות בכל הנוגע להפקדת השיקים בחשבונו חודש בחודשו, שעה שצרף לבקשה כתבי תביעה שונים שהגישו חבריו לעבודה בין היתר בגין עילת הלנת השכר במסגרתם צורפו דפי פירוט חשבון המעידים על הפקדת המחאות שהועברו לידיהם מהנתבעת, החל מיום ה-15 לכל חודש. בנוסף נסמך התובע על קביעות פסק דינו של כב' השופט איטח בעניין כהן שם נקבע כי המשיבה הלינה את שכרם של עובדיה.

ג. הלכה היא כי:
"התנאי הבסיסי לאישורה של התובענה הייצוגית מחייב את התובע להצביע על קיומה של עילת תביעה ממשית, אשר גם ראויה לבירור על דרך של תובענה ייצוגית. הפסיקה הישראלית אשר בחנה את השאלה מתי תובע ייצוגי יעמוד בנטל של הוכחת עילתו, הטילה מבחן מחמיר למדי. למעשה, שאלת קיומה של עילת תביעה ראויה שולבה בשאלה של סיכויי ההצלחה להוכחת אותה עילה. בית-המשפט קבע בשורה של פסקי-דין כי תובע ייצוגי פוטנציאלי המבקש להוכיח באופן מקדמי את עילתו, צריך לעמוד ברף מחמיר יותר מזה החל על תובע המבקש להגן על תביעתו מפני סילוק על הסף. כפי שציינה חברתי השופטת שטרסברג-כהן בשורה של פסקי-דין, רמת ההוכחה הגבוהה נגזרת מאופייה של התובענה הייצוגית, על חסרונותיה ויתרונותיה, ובייחוד מהעובדה שהתוצאה בהליך כובלת במעשה-בית-דין את כל חברי הקבוצה הרלוונטית" (ההדגשה שלי – א.ע.) {ראה רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ פ"ד נז(3) 220 (2003)}.

מהימנה עלינו עדותו של המבקש לפיה שולם לידיו שכרו באיחור ובנסיבות העניין מצאנו כי די בעדות זאת, להצביע על קיומה של עילת תביעה כאמור בסעיף 4 לחוק.

ד. בנוסף העידו בפנינו מספר עובדי המשיבה, עדותם היתה סדורה ומהימנה ולפיה, שכרם שולם לכל הפחות ביום ה-15 בכל חודש כשיק שקבלו לידיהם נשא תאריך של התשיעי לחודש, בנסוף העידו העובדים כי הפקידו השיק שקבלו בו ביום או למחרת המועד בו הועבר לידיהם. כאמור, ביחס לחלקם אף צורפו אסמכתאות מתאימות בכל הנוגע להפקדת משכורותיהם (בעניין זה ראה סעיף 7-8 לתצהיר שרעבי ונספח א' לתצהירו, ראה סעיפים 7-8 לתצהיר יאיר בן שמעון ועדותו בעמוד 26 שורות 4-5 לפרוטוקול הדיון; ראה סעיף 7-8 לתצהיר יעקב מזרחי ועדותו בעמוד 59 שורות 8-9 לפרוטוקול הדיון וכן ראה עדות שי קורפן בעמוד 61 שורות 13-12 לפרוטוקול הדיון).

חיזוק לעניין זה מצאנו אף בעדותה של אשטמקר אשר טענה כי לאורך השנים שולמה משכורתם של המבקש וחבריו שעסקו באבטחת מוסדות חינוך בתל אביב באיחור (ראה עמוד 36 שורות 5-7 לפרוטוקול הדיון) לטענתה, השיקים שנמסרו לעובדים נשאו תאריך של התשיעי לחודש (ראה עדותה בעמוד 37 שורות 21-22 לפרוטוקול הדיון) אולם הועברו לידיהם רק בהמשך החודש, לאור קשיים תזרימיים ומשהועברו לידיה תשלומים מעירית תל אביב (ראה עמוד 37 שורות 6-8 לפרוטוקול הדיון). נציין כי אשטמקר העידה כי השיקים נפדו על ידי עובדי המשיבה באופן מדורג:
"ש. ומתי היתם רואים את ההפחתות בחשבון?
ת. תלוי בעובד. יש עובד שבאותו רגע שולח מישהו להפקיד לו ויש עובד שרק כעבור יומיים מגיע לבנק.
ש. אחרי כל כך הרבה שנים היתה לך הערכה איך הכסף ירד לאורך הימים הקרובים?
ת. כן. אם זה 200,000 ₪ לאזור מסוים, אז אתה יודע שלא כל ה-200,000 ירדו באותו רגע" (ראה עמוד 38 שורות 18-24 לפרוטוקול הדיון).

לאור האמור מצאנו כי שכרם של התובע כמו יתר עובדי המשיבה שהעידו בפנינו שולם באיחור.

ה. התובע כלל במסגרת הקבוצה הרלוונטית את כלל עובדי הנתבעת "למעט עובדים שעניינם תלוי ועומד בפני בית הדין הנכבד או שהוכרע על ידו" (ראה סעיף יא-4.8 לבקשה). התרשמנו כי קיים שוני בין חברי הקבוצה הנטענת בכל הנוגע למועד תשלום השכר, כפי שהעידה גב' אשטמקר:
"ש. זה כמה זמן בשנים?
ת. תעשה את החשבון של 17 שנה אני שם. אבל יש כמה אזורים, כלומר המערכת היתה מחולקת לאזורים, למשל, בחולון היו מקבלים ב-10 לחודש, כך שחלק קיבלו ב-10 לחודש.
ש.  מתוך 500 עובדים מינימו ם בשנה, כמה קיבלו שכרם ב-15 בחודש וכמה ב-10 בחודש?
ת.  עם הזמן זה גדל. אני מעריכה שבסביבות 25% מקבלים ב-10 לחודש.
ש. והשאר ב-15?
ת. כן" (ההדגשה שלי – א.ע.) (ראה עמוד 36 שורות 8-16 לפרוטוקול הדיון).

לאור האמור אנו סבורים כי התובע לא הגדיר נכונה את חברי הקבוצה כשבירור מתאים בנדון יצריך בחינה פרטנית של כל עובד ועובד במשיבה, דבר שיאריך ויסרבל את ההליך.

ו. התובע לא הבהיר כיצד חישב שיעור הריבית שנתבע וכן לא הבהיר החילוק בין האמור בסעיף ז-18 לתצהירו שם טען כי תשלום הריבית החודשי בגין איחור בשכר עומד על סך של 15.02 ₪ לבין האמור בסעיף יא-5.4 לתצהירו שם העמיד סכום הריבית החודשית עבור כלל חברי הקבוצה על סך של 22.80 ₪ (בעניין זה ראה עדותו בעמוד 115 שורות 17-19 לפרוטוקול הדיון).
אנו סבורים כי הריבית המגיעה לחברי הקבוצה בעניינינו היא הריבית החוקית כאמור בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק פסיקת הריבית").

ז. נציין כי אף סכום התביעה האישית בעניינינו אינו גבוה, ונופל מזה שנתבע על ידי המבקש ומשכך, יש בו כדי להצדיק ניהול התביעה כייצוגית שכן, הגשת תביעות פרטניות על ידי עובדי המשיבה בגין סכומים פעוטים אינה משתלמת כלל ועיקר.

ח. המשיבה טענה כי קיים שוני של ממש בין עובדיה ומשכך אין מקום לנהל התביעה כייצוגית. התרשמנו כי אכן קיים שוני בין עובדי המשיבה, הן ביחס לתפקידים בהם לקחו חלק, ביחס להיקף השעות והשכר שקיבלו לידיהם (ראה בעניין זה עדות אשטמקר בעמוד 43 שורות 22-23 וכן עמוד 44 שורות 1-15 לפרוטוקול הדיון). אכן קיים שוני כאמור בין עובדי המשיבה, עם זאת, איננו סבורים כי יש בשוני זה כדי למנוע ניהול התביעה כייצוגית שכן בכל תביעה יצוגית בתחום העבודה קיים שוני שכזה.

ט. המשיבה הציגה בפנינו כתבי סילוק עליהם חתמו חלק מעובדיה לטענתה, חתימת עובדי המשיבה על כתבי ויתור תצריך בירור פרטני ביחס לעובדים אלו.
איננו מקבלים טענה זו, כבר נקבע כי :
בית-דין קמא דחה את בקשת המערערים, בין היתר מהטעם שקבוצת ה"מעוניינים" אינה הומוגנית, שכן חלק מהדיילים חתמו על כתב-הוויתור וחלק לא.
נימוק זה אינו מקובל עלינו.
השאלה האם שררו יחסי עובד-מעסיק בזמן השתתפותם של הדיילים בקורס ההכשרה משותפת לכל החברים בקבוצה. ככל שהדיילים ייחשבו כעובדים, הם יהיו זכאים לזכויות שנקבעו בחוקי המגן. שאלה משותפת נוספת היא האם ניתן להגדיר את מעמדם של הדיילים בעת השתתפותם בקורס כעובדים ב"חופשה ללא תשלום". לכאורה, קיימות גם עובדות משותפות מוסכמות, כגון חובת המבקש לעבוד כדייל באל-על להשתתף בקורס הכשרה שניתן על-ידי החברה.

כפי שנקבע בפסיקת בית-המשפט העליון, אין צורך שכל השאלות יהיו משותפות לחברי הקבוצה ודי בכך שהשאלות העיקריות שבמחלוקת יהיו משותפות. כך קבע הנשיא ברק בפסק-דין טצת:
"...אין כל צורך שכל השאלות המתעוררות ביחס לקבוצה תהיינה משותפות. די בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינות".

דברים אלו יפים גם לענייננו. השאלות המשפטיות העיקריות במקרה דנן משותפות, כאמור, לכלל הדיילים.

מן הראוי להדגיש כי אין מקום לדרוש מכל דייל להגיש תביעה כספית אישית בה יידרש להוכיח את זכאותו העקרונית. אין טעם במאות ואולי באלפי תביעות אישיות הנוגעות לאותה שאלה משפטית עקרונית (עניין ביברינג לעיל).

י. המבקש עתר לסעד שעניינו הפרשי ריבית והצמדה בגין 18 ימי איחור בתשלום השכר. המבקש צירף לבקשה תצהירים מטעם מספר עובדים במשיבה וכן צורפו תדפיסי חשבון של המצהירים הנדונים. מעיון בתדפיסים שצורפו עולה כי מועד ההפקדות השתנה מעובד לעובד וכי לכל המוקדם בוצעו הפקדות מיום ה-15 לחודש (ראה תדפיסים נספח א' לתצהיר אפרים דוקטורי-הפקדות מיום 17/06/05; 16/08/05; 16/09/05; ראה תדפיסים נספח א' לתצהיר חבושה- הפקדות מיום 15/05/06; 15/06/06; 17/07/06).
לאור האמור ולאור עדויות המבקש ויתר עובדי המשיבה שנשמעו בפנינו הרי שמצאנו כי המועד הרלוונטי לתשלום האיחור בשכר הוא ה- 15 לחודש בלבד.

יא. המשיבה טענה כי התביעה אינה עוסקת בשאלות מהותיות ועקרוניות בדיני עבודה ומשכך, אין לאשרה כייצוגית {ראה ע"ע 1154/04 גרוס – מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 09/01/07)}. אנו סבורים כי המשיבה פעלה בניגוד להוראות חוק הגנת השכר תוך ששלמה שכרם של עובדיה, חברי הקבוצה באיחור ומדובר בעניין עקרוני המצדיק קבלת סעד כנדרש. העובדה כי אין בסוגיה שלפנינו חידוש של ממש בדידני עבודה אינה משנה עובדת היותה כלל בסיסי בתחום, תשלום שכר במועד כנדרש.

14. התובע ובא כוחו:
המשיבה טענה כי התובע ובא כוחו אינם כשירים לנהל ההליך שלפנינו באשר למבקש טענה אין בידיו האמצעים והיכולת לשאת בניהול תביעה ייצוגית מה גם שאין בידיו הידע הנדרש לניהול התביעה כשכל הטענות שהעלה מבוססות על דבריו של בא כוחו בלבד. באשר לבא כוח המבקש, טענה המשיבה כי אינו בעל ידע בתחום דיני עבודה וכי תביעתו לקויה בטעויות משפטיות שונות, בנוסף טענה כי בא כח המבקש הוא העומד מאחורי הגשת הבקשה וכי שידל את עובדיה להגיש תביעות כנגדה, בינהן, התביעה היצוגית שבפנינו.
המשיבה הגישה במהלך הדיון בקשה לזימון עו"ד גורודסקי לעדות, בכל הנוגע להתנהלותו ובשים לב לטענתה לפיה שידל את עובדיה להגיש כנגדה תביעות, הבקשה נדחתה על ידי חברי המותב ביום 27/08/09.
באשר לתובע המייצג, הרי שלא מצאנו פגם בהתנהלותו שכן, ככל וקיימת לו עילת תביעה לכאורה, לא מצאנו פגם בהתנהלותו כאמור.
באשר לבא כוח המבקש, אכן וישנן טעויות משפטיות שונות בכתבי טענות שהגיש לבית הדין, לשם הדוגמה, עתירה לקבלת פיצויי הלנה בגין רכיבי פדיון חופשה, הפרשות לקרן פנסיה וכדומה, אולם אין בכך כדי לאיין אפשרות ניהול התביעה על ידו שכן התרשמנו כי יש בידו היכולת לנהל ענייני הקבוצה כנדרש. ההליך בתיק שלפנינו ארך זמן ממושך, במסגרתו התנהל מספר בלתי מבוטל של דיונים, במהלכם מצאנו כי בא כוח המבקש מסוגל לנהל ההליך כנדרש, הגם ומן הראוי היה כי יבחן הנתונים שכלל במסגרת התביעה כנדרש שכן במסגרתם התגלו אי דיוקים וטעויות שונות, טעויות לגביהן נתנו דעתנו כמפורט לעיל.
15. הוצאות:
כאמור מצאנו לקבל הבקשה בחלקה בלבד ובשים לב לכך כי מצאנו לדחות שתיים מתוך שלוש עילות התביעה נשואות הבקשה, מצאנו לחייב המבקש בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪ {בעניין פסיקת הוצאות בהליך ייצוגי ראה ע"ע 425/09 גולדברגר-אגודת השומרים בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 03/02/10)}. בשלב זה לא מצאנו לחייב המשיבה בהוצאות המבקש ובשכר טרחת בא כוחו, עניין זה יידון במסגרת ההליך העיקרי.

16. נ.צ. מר יורם שחר:
אני מסכים לחוות דעתה של כבוד השופטת עציון.

17. נ.צ. עו"ד שמעון לפיד:
אני מסכים לאמור בחוות דעתה המלומדת של ראש המותב, כב' השופטת אהובה עציון, למעט לעניין רכיב התביעה של תוספת ותק, לגביו שוכנעתי, כי הדרך הנכונה והיעילה להביא לבירור זכויותיהם של עובדי יבטח, שלא שולמה להם תוספת ותק, היא באמצעות ניהול ההליך של תביעה ייצוגית. להלן נימוקי:

שאלת תוספת הוותק מתאימה להידון בהליך של תביעה ייצוגית, כיוון שמדובר בסכום שדרך חישובו פשוטה יחסית, המבוססת על נוסחת חישוב אחידה שאינה משתנה מעובד לעובד, גם אם הסכום הכספי שונה לגבי כל אחד מחברי הקבוצה. לכן, תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין ולטובת הקבוצה.

אשר לשאלת הסדרת רכיב זה במסגרת ההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 91 (להלן: "הסכם 91") שאימץ את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה משנת 72 (להלן: "הסכם 72"), אבהיר, כי אני בדעה לפיה, קיומו של הסכם קיבוצי, אף אם הוכחה תחולתו על המשיבה, בנסיבות מסויימות אינו מאיין לחלוטין את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. גם אם נניח, כי חל על המשיבה הסכם קיבוצי, בענייננו – הסכם 91, בנוגע לתוספת ותק, אין מקום בנסיבות המקרה דנן להחיל את הסייג שבסעיף 10(3) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק"), ולפיכך, אין לקבוע, כי לפנינו הסכם קיבוצי החוסם הגשת תביעה ייצוגית.

בסוגייה דנן עולה מחומר הראיות, ובפרט מעדותו של מר פיני שיף, מנכ"ל ארגון חברות האבטחה בישראל, כי בתקופה שטרם הגשת הבקשה לאישור תביעה ייצוגית, לא דאג ארגון העובדים לעובדי המשיבה, על מנת שיקבלו את הזכויות המגיעות להם על פי ההסכם הקיבוצי על דרך אכיפה של הוראות ההסכם הקיבוצי ונקיטת הליך של סכסוך קיבוצי. למעשה, ההסכם הקיבוצי היה לא יותר מאשר הצהרת כוונות, מבלי שהיה גורם שפעל לאכיפתו.

אין די בקיומו של הסכם קיבוצי דה-יורה בין ארגון העובדים למעסיק, אלא צריך שיהיה הסכם קיבוצי דה-פקטו, מה שאין כן בענייננו. פרשנות אחרת לסייג האמור בסעיף 10(3) לחוק עלולה לחתור תחת תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות בכל הנוגע ליישומו בתחום משפט העבודה, ולמזער עד מאד את השימוש בתובענה הייצוגית כמכשיר אפקטיבי לאכיפת זכויות עובדים ולהרתעה ממשית של מעסיקים מהפרת זכויות אלה.

בסוגיה זו אבקש לאמץ בשינויים המחוייבים את מסקנותיו של המותב בראשותה של כב' השופטת הדס יהלום בעב (ת"א) 4524/06 חבושה ארז נ. יבטח אבטחה ושמירה מיום 23/07/09, שאישר הגשת תביעה ייצוגית נגד המשיבה, בעילה של פיצוי עקב אי הפרשה לקרן פנסיה, בקובעו, כי אין בהסכם 91 כדי להפעיל את הסייג האמור בסעיף 10(3) לחוק ולמנוע את אישור התביעה כייצוגית. בעניין זה יפים דבריו של בית הדין הנכבד שם אף לסוגייתנו:
"העובד כפרט אינו יכול לכפות על ארגון העובדים שאליו הוא משתייך להפעיל את כוחותיו הארגוניים והקיבוציים ולאכוף זכויות מכוח ההסכם הקיבוצי. העובד כפרט, הריהו חלש אל מול המעביד, שיכול לפטרו בכל עת. העובד חלש גם אל מול ארגון העובדים, שיש לו אינטרסים שונים שלא תמיד נהירים לעובד.
במקרה הנדון עולה מחומר הראיות, שארגון העובדים לא דאג לעובדי יבטח על מנת שיקבלו את הזכויות המגיעות להם על פי ההסכם הקיבוצי. משמעות הקביעה שלא להתיר הגשת תביעה ייצוגית תהא שהעובד כפרט יישאר קרח מכאן ומכאן: מצד אחד, מעבידו אינו מקיים את הוראות ההסכם הקיבוצי. מצד שני, הארגון היציג שלו אינו עושה די על מנת לאכוף על המעביד את מילוי הוראות ההסכם." (סעיף 58 להחלטה הנ"ל – ש.ל.)

זאת ועוד, מקובלת עלי דרך הפרשנות שנקטה כב' סגנית הנשיא (כתוארה אז) אלישבע ברק-אוסוסקין בעע (ארצי) 1154/04 נפתלי גרוס נ. מדינת ישראל – משרד הביטחון:
"כאשר ארגון עובדים אינו נאבק בעניין מסויים, ראוי הוא לאפשר לעובדים בודדים להגיש תביעה ייצוגית במקרים התואמים את העקרונות של תביעה ייצוגית במשפט הכללי. למותר לציין שאם הארגון ימצא לנכון לייצג את העובדים בתביעה זו, הוא רשאי לעשות זאת תוך שהוא מבקש להצטרף לתביעה. מאידך היה והארגון מבקש להגיש בקשת צד בסכסוך קיבוצי או שהארגון מגיע להסכם בעניין הנתבע, לא יוכלו עוד עובדים בודדים להגיש תביעה אישית. ממילא הם גם לא יהיו רשאים להגיש בקשה לתביעה ייצוגית במקרים אלו.
אין אם כן בעינינו כל סתירה בין משפט העבודה הקיבוצי, שחשוב שנגן עליו, לאפשרות לנצל את ההליך של תביעה ייצוגית. כך יש לפרש את החוק".

דרך פרשנות זו משתלבת במגמת האכיפה העצמית של דיני עבודה המתפתחת בשנים האחרונות, המבקשת להפקיד בידי העובדים יותר אפשרויות לפעול למימוש זכויותיהם הסוציאלית כאשר החלופות האחרות, כמו אכיפה פלילית ואכיפה קיבוצית (באמצעו ארגון עובדים), אינן נותנות מענה ראוי ומספק.

לרציונל של עמדה זו נמצאו תימוכין בהצעות חקיקה, המבקשות להגביר את האכיפה העצמית בדיני עבודה, על מנת ליצור תמריץ לעובדים לפנות לבית הדין לעבודה בגין הפרות של זכויות המוקנות להם, כשגורם האכיפה הרלבנטי בעניינם אינו משתמש בסמכויות שהוקנו לו כדי לאכוף את הזכות שלכאורה הופרה (או ממעט להשתמש בהן):
-> תזכיר חוק הגברת האכיפה העצמית בדיני עבודה, התשס"ז – 2006 (שעל פי הפרסום באתר משרד התמ"ת מתואם עם משרד המשפטים ואמור להיות מוגש על ידי שר התמ"ת לאישור הממשלה). התזכיר מבקש לשפר את הכדאיות של העובד לדרוש קיומן של זכויות בסיסיות ועל מנת להרתיע מעסיקים מלנצל את מעמדו של העובד מלבצע הפרות על הוראות חוקי העבודה. התזכיר אינו בא להחליף את האכיפה הפלילית אלא מטרתו להוסיף סעד אזרחי לטובת העובד, בשל כך, שכפי הנראה, האכיפה הפלילית, המבוצעת על ידי משרד התמ"ת, אינה נותנת מענה הולם להפרות המרובות במשק.
-> הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הגברת האכיפה בדיני עבודה), התש"ע-2010, המבקשת לקבוע, כי השימוש בתובענה ייצוגית בתחום דיני העבודה יהפוך לאחד הכלים המרכזיים בתחום אכיפת זכויות עובדים, וכי רק אם ישוכנע בית הדין לעבודה, כי ניתן יהיה לאכוף את הזכות שהופרה בדרכים חלופיות הרי שניתן יהיה לדחות את התובענה הייצוגית.

מכוח רציונל מוצדק זה יש לפעול גם במקרה דנן. כיוון שארגון העובדים לא הפעיל את הסמכות הנתונה לו במישור הקיבוצי לאכיפת הזכות, ובשל סיכוייה הקלושים כמו גם חסרונותיה של הגשת תביעה נפרדת של כל עובד ועובד בגין רכיב זה, נראה, כי ניהול הליך של תביעה ייצוגית שעניינה תשלום תוספת ותק מכוח הסכם קיבוצי היא הדרך הנכונה והיעילה להביא לבירור זכויותיהם של עובדי המשיבה. באופן זה, יבוררו זכויות העובדים לאשורן, ללא צורך בהגשת תביעות פרטניות, אשר יגרמו להכבדה ולריבוי הליכים, ומנגד תיווצר הרתעה מפני ניצול מעמדם של העובדים מצד מעסיקים והפרת זכויותיהם הסוציאליות המגיעות להם מכוח דין.

תוצאה זו משרתת את תכלית הצדק בהיותה מאפשרת מבחינה פוטנציאלית סעד לכל הנפגעים הזכאים לו, שאילו היו נדרשים לתבוע בנפרד, ספק אם היו מגיעים למימושו. לצד היותה מספקת את הפתרון האופטימאלי בסוגיה הקונקרטית, יש לתוצאה זו יתרונות לא מבוטלים הצופים פני עתיד, שלא ניתן להתעלם מהם, עת שוקלים אנו, מה המדיניות המשפטית הראויה בסוגיות כגון דא:
נראה, כי ישנו כשל שוק של מקומות עבודה מאורגנים לכאורה, מבלי שיחסי העבודה, המוסדרים בהסכמים קיבוציים, נאכפים בפועל. שיקולי היגיון וצדק מחייבים, שלא למנוע דרכים חלופיות ראויות ואפקטיביות לאכיפת יחסי העבודה, על מנת ליתן מענה לפתרונו של כשל זה. אדרבא, יש לעודדן, על מנת שההסכמות בין הצדדים יקרמו עור וגידים ולא יישארו אות מתה. לפיכך, יש לאפשר לתובע ייצוגי לתבוע אכיפתו של הסכם קיבוצי, משארגון העובדים לא פעל לאכיפתו.
תוצאה זו אף תהווה זריקת מרץ לארגון העובדים לפעול ביתר שאת לאכיפת הסכמים קיבוציים במקומות עבודה מאורגנים, על מנת שיהיה להם ערך אופרטיבי ובר תועלת עבור העובדים ולא רק דקלרטיבי. משיהיה לארגון העובדים מתחרה בדמות תובענה ייצוגית אפקטיבית, הוא ייטיב לבצע את תפקידו לטובת שולחיו, העובדים.
בנוסף, תיצור תוצאה זו הרתעה ממשית בקרב מעסיקים, שיקפידו מעתה הקפדה יתירה, שלא להפר את זכויות עובדיהם, בדגש על עובדים מוחלשים, מחשש שמא יופעל האמצעי של תובענה ייצוגית אפקטיבית.
תוצאה זו עשויה להביא לשיפור יחסי העבודה במשק בשל הכנסתו של גורם מאזן למשוואת הכוחות בדמותו של מכשיר התובענה הייצוגית האפקטיבית, שיעמוד בעת הצורך לצידו של העובד כפרט מול ארגון העובדים - מחד, והמעסיק - מאידך. זה יניע את המעסיקים להקפיד על קיום זכויות העובדים, וכפועל יוצא מכך יוביל להקטנה של מספר ההפרות של זכויותיהם ולצמצום מספר התביעות, ובכלל זה התובענות הייצוגיות, כך שאגב אורחא, גם מערכת המשפט תצא נשכרת מכך.

סיכומו של דבר, מבלי לגרוע מההחלטה שניתנה בנוגע לאישור תביעה ייצוגית לגבי רכיב של הלנת שכר, לו דעתי תישמע יש להכיר ברכיב התביעה של תוספת ותק שהגיש המבקש נגד המשיבה כתביעה ייצוגית. להלן הגדרת הקבוצה לעניין רכיב תוספת הוותק:
הגדרת הקבוצה: עובדי המשיבה בתקופה שמיום 04/02/01 (7 שנים קודם למועד שבו הוגשה הבקשה) ואשר לא שולמה להם תוספת ותק כאמור בההסכם הקיבוצי (הסכם 91 שאימץ את הסכם 72).
התובע המייצג יהיה המבקש, מר יצחק גבע.
ב"כ שייצגו את הקבוצה יהיו עוה"ד גל גורודסקי ורם גורודסקי.
עילת התביעה תהא זכאות לקבלת תוספת ותק כאמור בהסכם הקיבוצי הנ"ל עבור כל אחד מחברי הקבוצה לתקופה המוגדרת בהגדרת הקבוצה.
הסעד הנתבע יהא פיצוי בסכום הכולל של תוספות הוותק המגיעות כאמור בהסכם הקיבוצי הנ"ל, המצטברות בגין תקופת עבודתו של כל אחד מחברי הקבוצה לתקופה המוגדרת בהגדרת הקבוצה.
על ב"כ המבקש להגיש כתב תביעה מתוקן בתובענה הייצוגית בהתאם להחלטה זו תוך 30 יום.

18. סוף דבר:
א. כאמור בחוות דעתה של השופטת עציון הבקשה מתקבלת בחלקה, ביחס לעילת האיחור בתשלום השכר בלבד, להלן נפרש הגדר הקבוצה כאמור בסעיף 14 לחוק:
(1) עובדי יבטח, שעבדו ו/או עדיין עובדים אצל יבטח כמאבטחי מוסדות חינוך בעיר תל אביב 7 שנים ממועד הגשת התביעה קרי מיום 04/02/01 ועד ליום 04/02/08.

(2) התובע המייצג יהיה מר יצחק גבע.

(3) בא כח הקבוצה יהיה עו"ד גל גורודסקי.

(4) עילת התביעה תהיה איחור בתשלום השכר מכח חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

(5) הסעד הנתבע הוא תשלום הפרשי ריבית והצמדה בגין איחור בתשלום השכר עד ליום ה-15 לכל חודש, לתקופה המוגדרת בהגדרת הקבוצה.

(6) באי כח המבקש יודיעו למנהל בתי המשפט על החלטת בית הדין, תוך 21 יום ממועד קבלת ההחלטה. ימי הפגרה יבואו במניין הימים.

(7) התובע המיצג יתקן את כתב תביעתו בהתאם להחלטתנו זו תוך 15 יום.

(8) תוך 30 יום יגיש ב"כ המבקש נוסח הודעה מתאים ביחס לתביעה הייצוגית, עם קבלת אישור מתאים, ידאג לפרסום הודעה לחברי הקבוצה ועל החלטת בית הדין, בהתאם להוראות סעיף 25 (א) (1) לחוק.

(9) הודעה בדבר הגשת התביעה כייצוגית תשלח בדואר לכתובתם הרשומה האחרונה של כלל חברי הקבוצה בהתאם לנתונים המצויים אצל המשיבה.

ב. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪.

ג. לאור פרישתי הצפויה, התיק יועבר לכב' השופטת הראשית לקביעת מותב חדש שיקבע את המשך ההליכים בתיק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהי תביעה ייצוגית ?

  2. ביטול תביעה ייצוגית

  3. תביעות סרק ייצוגיות

  4. תביעה ייצוגית בשטחים

  5. פסיקת שכר לתובע ייצוגי

  6. תביעה ייצוגית אומגה 3

  7. הסתלקות מתביעה ייצוגית

  8. התיישנות תביעה ייצוגית

  9. עורך דין תביעה ייצוגית

  10. הסתלקות מתובענה ייצוגית

  11. תביעה ייצוגית נגד תנובה

  12. מחיקת נתבע מתביעה ייצוגית

  13. תעריפי מים - תביעה ייצוגית

  14. העברת הדיון בתביעה ייצוגית

  15. תנאים לאישור תביעה ייצוגית

  16. תביעה ייצוגית נגד אולג'ובס

  17. תגובה לתשובה בתביעה ייצוגית

  18. בקשה לאישור תובענה ייצוגית

  19. תביעה ייצוגית נגד נושאי משרה

  20. מי יכול להגיש תביעה ייצוגית

  21. מי רשאי להגיש תביעה ייצוגית

  22. אישור תביעה ייצוגית נגד בזק

  23. החזר ארנונה - תביעה ייצוגית

  24. תביעה ייצוגית להחזר שכר לימוד

  25. פשרה לפני הגשת תביעה ייצוגית

  26. הפרת הסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  27. בדיקת מונה גז - תביעה ייצוגית

  28. פשרה בתביעה ייצוגית נגד מנורה

  29. תביעה ייצוגיות חוק חניה לנכים

  30. תביעה ייצוגית של אגודת החרשים

  31. תשלום לעורך דין בתביעה ייצוגית

  32. פשרה בתביעה ייצוגית נגד שטראוס

  33. תביעה ייצוגית בבית הדין לעבודה

  34. שתי תביעות ייצוגיות באותו נושא

  35. אישור תביעה ייצוגית נגד שטראוס

  36. בקשות דומות לאישור תביעה ייצוגית

  37. על מה אפשר להגיש תביעה ייצוגית ?

  38. תביעה ייצוגית בנושא מגה גלופלקס

  39. חיוב על אס אמ אסים תביעה ייצוגית

  40. תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות

  41. אישור הסדר הסתלקות תביעה ייצוגית

  42. פסיקת הוצאות לתובע בתביעה ייצוגית

  43. הגשת ראיות נוספות בתביעה ייצוגית

  44. תנאים לאישור פשרה בתביעה ייצוגית

  45. פשרה בתביעה ייצוגית נגד פיצה האט

  46. בקשה לצירוף תובעים לתביעה ייצוגית

  47. דוגמא לבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  48. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד בזק

  49. תביעה ייצוגית בנושא העלאת הארנונה

  50. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד כלל

  51. הסדר פשרה לפני אישור תביעה ייצוגית

  52. פשרה בתביעה ייצוגית נגד הדיוטי פרי

  53. אישור תביעה ייצוגית נגד חברת שמירה

  54. פשרה בתביעה ייצוגית נגד בנק דיסקונט

  55. בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  56. שתי בקשות דומות לאישור תביעה ייצוגית

  57. הגשת תביעה של עובדים כתביעה ייצוגית

  58. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד יטבתה

  59. עיכוב תביעה ייצוגית עד להכרעה בבג''צ

  60. מינוי בודק להסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  61. בקשה לדחיית מועד בירור תביעה ייצוגית

  62. פשרה בתביעה ייצוגית בנושא חניית נכים

  63. פתיחת כרטיס סים נעול - תביעה ייצוגית

  64. הסדר פשרה צופה פני עתיד בתביעה ייצוגית

  65. תנאים לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  66. סילוק בקשה לאישור תביעה ייצוגית על הסף

  67. מחיקת בקשה לאישור תביעה ייצוגית על הסף

  68. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד סטימצקי

  69. תביעה ייצוגית בנושא גביית יתר על גרירה

  70. העברת הדיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  71. תביעה ייצוגית בנושא חישוב תגמולי ביטוח

  72. הפסקת גבייה על פי חוק תובענות ייצוגיות

  73. פשרה בתביעה ייצוגית לפני הגשת כתב הגנה

  74. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד סופר פארם

  75. פסיקת הוצאות לאחר הסתלקות מתביעה ייצוגית

  76. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד תחנות דלק

  77. בקשת הסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  78. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד לאומי קארד

  79. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד דואר ישראל

  80. חובת פרסום בקשה להסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  81. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד ביטוח לאומי

  82. הפסקת גבייה לאחר בקשת אישור תביעה ייצוגית

  83. בדיקת משכון רכב דואר ישראל: תביעה ייצוגית

  84. פליטת חומרים מזהמים - פשרה בתביעה ייצוגית

  85. תביעה ייצוגית בנושא גביית דמי חבר הסתדרות

  86. בקשה בהסכמה להסתלקות מאישור תביעה ייצוגית

  87. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד הולמס פלייס

  88. בקשה לאישור תביעה ייצוגית בבית הדין לעבודה

  89. אישור תביעה ייצוגית בנושא הסתרת תאריך תפוגה

  90. בקשה לאישור תביעה ייצוגית בנושא ביטוח דירה

  91. אין צורך לאשר תביעה ייצוגית נגד ביטוח לאומי

  92. פשרה בתביעה ייצוגית נגד בית חולים בילינסון

  93. הפיכת תביעה בבית הדין לעבודה לתביעה ייצוגית

  94. ביטול אישור תביעה ייצוגית בבית המשפט העליון

  95. אישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית בבית הדין לעבודה

  96. תביעה ייצוגית: שינוי גודל האריזות של דגני הבוקר

  97. הגשת בקשה לתביעה ייצוגית ללא "פניה מוקדמת" לנתבע

  98. תביעה ייצוגית: טעות בחישוב מע"מ בתשלום צריכת מים

  99. טוען כי פוטר מהעבודה בגלל שהגיש בקשה לתביעה ייצוגית

  100. תביעה ייצוגית: חוסר אפשרות להשתחרר מחוזה במשך שנה

  101. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד בנק לאומי למשכנתאות

  102. בקשה לאישור הסתלקות לפי סעיף 16 של חוק תובענות ייצוגיות

  103. זכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  104. תביעה ייצוגית: חובות הדיווח החלות על בעלי עניין בחברה ציבורית

  105. תביעה ייצוגית - אי השבת יתרות זכות שנרשמות לטובת נישומים בגין תשלומי חובה

  106. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון