בעלות משותפת במקרקעין עלולה לעורר קושי בנוגע לאופן השימוש במקרקעין: לפי סעיף 2 לחוק חוק המקרקעין כוללת בחובה הבעלות במקרקעין גם את הזכות להחזיק ולהשתמש בהם. יחד עם זאת ברור שאם הבעלות היא משותפת מהווה כל דריסת רגל של אחד השותפים באותם מקרקעין מניה וביה גם שימוש בחלקיהם של שאר השותפים באותו אתר, קטן ככל שיהיה. כך עולה מההוראה הכלולה בסעיף 27 לחוק המקרקעין, לאמור: 'מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם.' ללא חלוקה בעין שבוצעה כדין, משותפת כל פרודה ופרודה של הנכס לכולם בהתאם לחלקיהם." [ע"א 458/82 וילנר נ' גולני, פ"ד מב(1) 49, 55-56 (1988)]. אחת הדרכים ליישוב קושי זה היא ניסוחו של הסכם שיתוף, המורה למי מבין הבעלים במשותף נתונה שליטה ייחודית בחלק מסוים מן המקרקעין [ראו: ע"א 3266/96 סמורודינסקי נ' רינות, תק-על 98(4) 101, 106 (1998)]. סעיף 27 לחוק המקרקעין מורה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי "מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם". "על פי לשון סעיף 27 לחוק המקרקעין לא ייתכן, כאמור, במקרקעין הנמצאים בבעלותם של מספר אנשים, שלמי מהבעלים יהיה חלק מסוים במקרקעין. אכן ייתכן כי לכל אחד מהבעלים אחוז או חלק שונה במקרקעין ואולם חלק זה אינו מוגדר וספציפי, כפי שמסביר פרופ' י' ויסמן: 'כאשר אומרים שאין לשותף חלק מסוים בנכס המשותף הכוונה בכך שאין לשותף חלק פיסי מסוים (בחליפה משותפת אין המקטורן יכול להיות בבעלותו הייחודית של אחד השותפים). לעומת זאת, ניתן לדבר על מנה מסוימת שיש לשותף בנכס המשותף, כגון שהוא בעלים כדי 25% בנכס המשותף' [יהושע ויסמן דיני קניין-בעלות ושיתוף 129-128 (1997) (להלן: ויסמן)]. הנה כי כן, הן קק"ל והן המנוחה לא יכלו לייחד חלק מסוים מהמקרקעין שמסרו במסגרת ההסכם איש לרעהו." [ע"א 2950/07 סולימאן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל תק-על 2009(4) 752, 762 (2009)]. בעלותמקרקעיןמקרקעין משותפים