קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעלות על רכב מעוקל על ידי הבנק: המבקש הגיש תובענה לפסק דין הצהרתי וביקש כי ינתן פסק דין המצהיר כי הוא הבעלים של רכב פורד, מס' רישוי 1239508. עוד ביקש, כי העיקול שהוטל על הרכב יבוטל וצו כינוס נכסים על זכויות המשיב 2 ברכב יבוטל. המבקש הינו אחיו של המשיב 2, מר דן מרון. המבקש טוען כי רכש את הרכב מאחיו בתמורה לחובות שאחיו היה חייב לו ולאחר שהמבקש שילם 8000 דולר למשיב 2. לפני העברה בדק המבקש האם יש שעבוד על הרכב ומצא שלא מוטל שעבוד. ביום 21.11.95 ניגשו הצדדים לסניף בנק וביצעו העברת הרכב על שמו של המבקש. בנוסף, נמסר למבקש אישור רישום שינוי בעלות ברכב שהוצא על ידי משרד הרישוי. במאי 96' טוען המבקש כי לבקשת אחיו הסכים למסור לו את הרכב ולאפשר לאחיו להשתמש ברכב לשבועיים. מס' ימים לאחר מכן נתפס הרכב על ידי הבנק מכוח צו כינוס נכסים על זכויות המשיב 2 ברכב. המבקש ממשיך ומסביר, כי נרשם עיקול על הרכב ביום 23.11.95, יומיים לאחר שהרכב עבר לבעלותו. לאור מכלול טענות אלו הוגשה בקשה זו לפסק דין הצהרתי. המבקש טען, כי לא ערך עיסקה פיקטיבית ולא עזר להבריח רכוש מהבנק (ע' 2 שורה 7). המבקש העיד, כי שווי הרכב כ60,000 ש"ח וטען עוד שהרכב במצב לא תקין ולכן העיסקה נסגרה ב45,000- ש"ח. המבקש המשיך והעיד, כי שילם עבור הרכב 8000 דולר וכן סכומים נוספים אך השיב כי אין הסכם בינו ובין אחיו (ע' 2 שורות 27-30). בהמשך טען המבקש כי אחיו קיבל 24,000 ש"ח ובנוסף, היה חוב של 21,000 ש"ח, חוב שנבע מכספים שאחיו קיבל תקופה ארוכה למימון שכר דירה ולמחייה אך אישר שאין קבלות על הכספים (ע' 6 שורות 12-14). יש לציין כי אחיו של המבקש, מר מרון, לא מסר תצהיר התומך בבקשה אך התייצב בישיבה נדחית ביום 24.12.96 ולאור ההתנגדות החלטתי לא לאפשר למר מרון להעיד ואני מאמץ כחלק מפסק דין זה את הנימוקים שניתנו באותו יום בע' 7 החל משורה 18. בסיכומיו, חזר המבקש וציין את העובדות שתוארו לעיל וחזר וטען כי העיקול נרשם רק אחרי שרכש את הרכב ולכן טען שהוא בעל הרכב. עוד טען המבקש, כי התמלאו תנאי תקנת השוק אולם בכך הוא טועה מפני שתקנת השוק אינה שייכת לענין זה כלל. אין מדובר בהתגברות על פגם בזכות המוכר מכוח תנאי תקנת השוק אלא מדובר בשאלה אחרת והיא, האומנם נערכה במקרה זה עיסקה אמיתית או שמדובר בעיסקה מלאכותית למראית עין בלבד. השאלה גם אינה, האם נערכה בדיקה או לא נערכה בדיקה במשרד הרישוי או ברשיונות הרכב, שכן הפגם היכול להוביל לדחיית הבקשה אינו בכך שהמבקש ידע או לא ידע על שעבוד כלשהו אלא הפגם הוא בכך שלא נערכה לפי הטענה עיסקת מכירה אמיתית והמשיב 2 נותר כל העת בעלים של הרכב. הבנק מסתמך על ע"א 79/634, קון נ' חסון, פ"ד לה (3) 611 ולפי תקדים זה הרישום במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי. לפיכך, עלי לבחון מי הבעלים של הרכב ובשאלה זו אין הרישום במשרד הרישוי מכריע. התנאי הראשון כדי להוכיח עיסקה אמיתית הוא, להוכיח שנקבעה תמורה מלאה ואמיתית בין קונה מרצון למוכר מרצון וכי תמורה זו שולמה או יש סיכוי שתשולם. המבקש עצמו העיד כי שווי הרכב 60,000 ש"ח. לפי טענתו מחיר העיסקה נקבע ל45,000 ש"ח. לדבריו, הסיבה להפחתה הכל כך גדולה של 15,000 ש"ח משווי הרכב היא מכיוון שהרכב לא במצב כל כך תקין ולא שילמו עליו טסט למשך שנתיים. אין פירוט למה הכוונה במילים לא כל כך תקין, לא הוצג דו"ח שמאי ואף לא הוצג פירוט מה הפגמים שברכב. בנסיבות אלה, נראית לי הטענה טענה סתמית ואיני נותן אמון בסיבות שהביאו לקביעת מחיר כה נמוך אם בכלל זה היה המחיר. יש לציין, כי בתצהירו נמנע המבקש מלפרט מה היה מחיר העיסקה אלא טען באופן מתחמק כי שילם 8000 דולר וכן ויתר על חובות שסכומם לא מתואר בבקשה. זאת ועוד, הצדדים לא ערכו זכרון דברים לגבי העיסקה וגם עקב כך קשה לעמוד על המחיר הנכון של הרכב. גם לגבי אותם 45,000 ש"ח אין כל הוכחה שחלק כלשהו שלהם שולם, 21,000 ש"ח מתוכם מהווים ויתור על חובות אך כלל לא הוכח שהיו חובות כלשהם. מבחינת הראיות שהובאו בפני אין כל ראיה למעט מילתו הסתמית של המבקש, כי היו חובות או היה ויתור עליהם. אין אפילו פירוט של סכום החוב כיצד נוצר וכיצד חושב. בדרך כל כך סתמית וחסרת כל פירוט לא ניתן להוכיח ולשכנע את בית המשפט לגבי קביעת עובדות כלשהן. זאת ועוד: אפילו לגבי אותם 8000 דולר אין בפני כל הוכחה שסכום זה שולם בפועל לידי המשיב 2. המבקש נמנע מלצרף תצהיר או אישור בכתב של המשיב 2 לגבי נכונות טענותיו ונמנע מלהזמין אותו למתן עדות עד לשלב הישיבה השניה וכלל לא הוכח שהמשיב 2 סירב למסור תצהיר לתמיכה בבקשה. ערכה של העדות לאחר הישיבה הראשונה פחת בהרבה וזאת לאחר שהתנהלה כבר חקירה נגדית של המבקש בישיבה הראשונה. כאשר ידועות כבר השאלות והטענות אין הרבה ערך לעדות שקל מאוד להתאים אותה בשלב זה. הרכב נתפס בחזקתו ובידיו של המשיב 2 וגם בכך הוכחה שהמשיב 2 הוא הבעלים האמיתי של הרכב. הקשר המשפחתי בין הצדדים שהם אחים והעובדה שהמשיב 2 היה נתון בחובות כבדים יוצרים חשד ממשי לגבי אמיתות העיסקה והעדר זכרון דברים וכן העדר הוכחה על תשלום ממשי ועוד קביעת מחיר העיסקה בשווי נמוך מאוד - כל אלה פוגמים מאוד בבקשה ואין ביכולתי לקבלה גם בהסתמך על כך שמדובר בעדות יחידה של בעל דין לטובת עצמו ללא סיוע. בנסיבות אלה, החלטתי לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש לשאת בהוצאות המשיב 1 בסך 4000 ש"ח בצירוף מע"מ בערכם להיום. בנקבעלותבעלות רכברכבעיקול