קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לממן תרופה לחולה סרטן - צו עשה נגד קופת חולים כללית: .1מהות הבקשה: בפנינו בקשה דחופה למתן צו עשה זמני כנגד המשיבה מס' 1המחייבה לספק ו/או לממן למבקשת את תרופת ה- ( herceptinלהלן - "התרופה"). יצויין, כי במהלך הדיון בבקשה הודיע ב"כ המבקשת, כי בשלב הזה, הוא עותר לסעד כנגד המשיבה 1בלבד, (להלן - "המשיבה"). .2הרקע העובדתי: המבקשת, בת 59, חולה במחלת סרטן השד וזאת משנת .1992 הרופאה המטפלת בה - ד"ר ריזל, מביה"ח "שיבא", התוותה לה את התרופה. ההתוויה למבקשת, אף קיבלה אישור מנהלי של ביה"ח שיבא, יו"ר ועדת התרופות ומנהלת שרותי הרוקחות וזאת במסמך כנדרש על פי תקנה 29לתקנות הרוקחים, (תכשירים רפואיים), התשמ"ו - .1986 אין מחלוקת, כי התרופה אינה כלולה, לא בפנקס התרופות ולא בסל התרופות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי , תשנ"ד - 1994, (להלן - "חוק הבריאות"). התרופה אושרה על ידי ה- (. ,f.d.aרשות המזון והתרופות של ארה"ב). עלות התרופה למנה, כ - -.500, 2$ . המבקשת נטלה כבר, במימונה העצמי 3מנות מהתרופה. על פי עדות ד"ר ריזל ניתן לקבל בכל מקרה, עד 8מנות בלבד. .3עיקרי טענות המבקשת: מתן התרופה על פי התוויתה והוראתה של ד"ר ריזל, הינה מחוייבת על פי סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה , התשנ"ו - . 1996(להלן - "החוק"). המבקשת נתונה במצב חרום רפואי, בסכנת חיים מיידית ולפיכך, מכח סעיף זה קמה לה הזכות לקבל שרות וטיפול רפואי, גם אם הוא אינו כלול בסל שרותי הבריאות. המבקשת עצמה ציינה , כי חשה בשיפור ניכר במצבה מיד לאחר שנטלה את התרופה. לדבריה: "התרופה נחוצה לי כסם חיים מאחר ובלעדיה , אני חשה בצריבות של פצעים על עורי שבוערים כמו לפיד אש. קיבלתי את התרופה קודם לכן ומצבי הוקל בהרבה. אני קניתי 3מנות באופן עצמי." (עמ' 3לפרוטוקול, שורה 5- 2). עוד טענה המבקשת, כי זכותה לכאורה לקבלת התרופה, עקב הסכנה לחייה קמה גם כן מכח חוק יסוד כבוד האדם וחרותו וכן מכח חוק "לא תעמוד על דם רעך". המבקשת טענה בתצהירה, כי עקב סירוב המשיבה להעניק ו/או לממן לה את התרופה, היא מופלת לרעה לעומת חולים אחרים המבוטחים בקופת חולים אחרת, המספקת לחבריה את התרופה. כן הדגישה המבקשת בתצהירה, כי אין ברשותה וביכולתה לממן את רכישת התרופה לאורך זמן וכי את שלושת המנות שכבר קיבלה, מימנה מכח הלוואה שנטלה. .4עיקרי טענות המשיבות: רשימת השרותים הרפואיים אותם חייבת המשיבה לממן מפורטת בסל שרותי הבריאות על פי חוק הבריאות. מאחר והתרופה אינה מופיעה בסל, ואין חולק על כך, הרי שאין כל חובה עליה לממנה. כלל זה, מוצא ביטוי מפורש על פי חוק הבריאות והוא זכה להכרה בפסיקת בית הדין לעבודה. לפיכך, לטענת המשיבות, לא הוכיחה המבקשת זכות לכאורה לקבלת הסעד המבוקש. להתווית התרופה למבקשת על פי סעיף 29לתקנות הרוקחים, אין כל נפקות לענין חיוב המשיבה במימון התרופה. אף מבחינה רפואית, לא קיימת כל הצדקה למימונה של התרופה מאחר ולא הוכח, כי בכוחה להציל חיים ולרפא ממחלת הסרטן. ד"ר ליברמן, מומחה ברפואה פנימית, העיד מטעם המשיבה והודה בחקירתו הנגדית, כי :ב" התרופה יכולה רק להאריך את החיים חודשים בודדים בלבד והיא לא משנה את מהות המחלה" (עמ' 11לפרוטוקול שורות 22- 21). עדותו זו, אינה עולה בקנה אחד עם עדותה של ד"ר ריזל. לדבריו, המשיבה צריכה לספק רק את התרופות שבסל התרופות, בהתאם לתקציבה ולא מעבר לכך. כן טענו המשיבות, כי סעיף 3(ב) לחוק, אינו נוגע לענין שלפנינו, מאחר והחוק דן במקרים בהם מדובר במצב חרום רפואי, כגון, תאונת דרכים ולא במקרה של מחלה כמו של המבקשת. זאת ועוד חוק הבריאות הוא חוק ספציפי שדן במימון, בעוד שחוק זכויות החולה הוא כללי ואין בו זכר לעניני המימון. אם קופות חולים אחרות נותנות למבוטחיהם את התרופה, אין בכך כדי לשנות את עמדת המשיבות מאחר והדבר נעשה על ידי אותן קופות מיוזמתן בלבד וללא כל חיוב על פי חוק. .5במהלך הדיון בבקשה, נחקרה הרופאה המטפלת במבקשת - ד"ר ריזל, שהיא רופאה בכירה במכון האונקולוגי של בית החולים שיבא, המרכזת את נושא סרטן השד במכון. עדותה היתה מהימנה עלינו. ד"ר ריזל הדגישה בעדותה: "בלי התרופה , הכימוטרפיה הכי טובה לא עבדה על המבקשת ובלי זה - חייה אבודים". (עמ' 11לפרוטוקול שורה 5). וכן: "בהנחה שהיא לא תקבל את ההרצפטין, חייה בסכנה..." (עמ' 10לפרוטוקול, שורה 1). כן הדגישה ד"ר ריזל, כי המחקרים האמריקאים בדקו את תוחלת החיים לאחר קבלת התרופה ולדידם, מדובר בהכפלת אורך החיים לאחר קבלתה, בערך משלושה חודשים לשבעה חודשים. לדבריה:ב"אין ספק שיש בתרופה כדי להאריך את החיים במיוחד אצל חולות שלא מגיבות לכימוטרפיה", (עמ' 10לפרוטוקול, שורה 15). ד"ר ריזל הבהירה לגבי המבקשת, כי מחלת המבקשת התבטאה בצורה של מחלה עורית מפושטת שהתחברה לכיבים פתוחים. הכימוטרפיה הרגילה, לא רק שלא עזרה למבקשת , אלא החמירה את מצבה, אולם כאשר ניתנה לה התרופה: "מצאתי שיפור מרשים, הכיבים נסגרו, הקישריות השתטחו", (עמ' 9לפרוטוקול, שורות 23-18) ובהמשך חקירתה לגבי מצב המבקשת: "אם נגיע למצב שהמחלה הגרורתית תעלם, מה שאני רואה סימנים לאחר שני טיפולים כימיים וחודשיים של תרופת ההרצפטין, אם זה יעלם לחלוטין, אוכל אז לשקול התערבות כירורגית או קרינתית לצורך מניעה מקומית, כדי שהמחלה לא תחזור פעם נוספת." (עמ' 10לפרוטוקול, שורות 24-21). ד"ר ריזל, ציינה בעדותה, כי ידוע לה מחולות, שמבוטחות בקופת חולים אחרת, כי אותה קופת חולים אחרת, כן משתתפת במימון חלקי של התרופה. .6מהות ההליך: מאחר ומדובר בבקשה לסעד זמני, ביה"ד אינו נדרש בשלב הזה לקבוע עמדה סופית לענין זכותה של המבקשת. כל שהיננו נדרשים כרגע הוא, לשקול את הסוגיה בהתאם לעובדות שהוצגו בפנינו בשלב הזה ולקבוע עמדתנו ולו לכאורה, עד להכרעה הסופית בתיק העיקרי. במסגרת הפעלת שיקול דעתנו כאמור, התייחסנו, לשאלות בדבר הוכחת זכות לכאורה של המבקשת וכן לשאלת מאזן הנוחות. .7זכות לכאורה: הננו ערים לכך שהתרופה אינה רשומה בסל התרופות. יחד עם זאת, התרשמנו מעדותה של ד"ר ריזל כפי שפורטה בסעיף 5להחלטה זו, כי חייה של המבקשת , אם לא תקבל את התרופה - בסכנה חמורה, ("אבודים" כלשונה של ד"ר ריזל) . התרשמנו מנחיצות התרופה למבקשת, מצב החרום הבריאותי בו היא נתונה והאפשרות שיש בתרופה כדי להאריך ולשפר את חייה. במצב שכזה, עת עסקינן בהצלת חיי אדם הנתון בסכנה חמורה, די בכך כדי להצביע על זכות לכאורה לקבלת התרופה מכח סעיף 3(ב) לחוק. נראה ולו לכאורה, כי סירוב המשיבה להעניק למבקשת את התרופה תוך התעלמות מהיותה בסכנת חיים, עומד בניגוד לא רק לכל נורמה אנושית ומוסרית, אלא גם בניגוד לזכויות המבקשת על פי החוק. סעיף 3(ב) לחוק קובע: "במצב חרום רפואי, זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה" (ההדגשה שלי - א.ל.). נראה לכאורה, כי סעיף זה בא להוסיף על הכלל הקבוע בסעיף 3(א) לחוק הקובע : "כל הנזקק לטיפול רפואי, זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנהוגים מעת לעת במערכת הבריאות בישראל". דהיינו, סעיף 3(ב) המתייחס למצבי חרום רפואיים ולמצבים בהם אדם נמצא בסכנה חמורה, כמוגדר בסעיף 2לחוק, נועד לכאורה, לאפשר חריגה מהוראות הכלל שנקבע בסעיף 3(א) לחוק, כלומר, לאפשר מתן טיפול רפואי דחוף לאותם מקרים חמורים וזאת , גם אם הטיפול כאמור אינו מוסדר בחוק ו/או בכל הסדר אחר. בהקשר זה יצויין, כי החוק נחקק לאחר חוק הבריאות ולפיכך ולו לכאורה, הוראות סעיף 3(ב) לחוק, באו להוסיף על אלו שבחוק הבריאות. לאור עדותה של ד"ר ריזל כאמור לעיל, התרשמנו, כי חיי המבקשת תלויים לה מנגד וכי היא בסכנה מיידית לחייה, אם לא תינתן לה התרופה. כיוון שכך, מצאנו, בשלב הזה כי קמה למבקשת זכות לכאורה לאור סעיף 3(ב) לחוק לקבלת התרופה. פרשנות זו, יכולה להיתמך גם "ברוח החוק" ובכוונתו כפי שצויינו בדברי ההסבר להצעת החוק - (הצעות חוק 2132מיום 16.3.92):ו"מזה זמן רב הוכר הצורך בהסדרת זכויותיהם של חולים ומטופלים למיניהם והתגבשה הדיעה, כי הגיע העת לעגן בחוק זכויות אלה . שהרי מדובר באנשים שמפאת מצבם המיוחד, הם חשופים לפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות הן מבחינה חוקית והן מבחינה אנושית. אנשים אלה, נתונים במצב של תהייה ואי ודאות, בהרגשה של תלות במטפלים ובמוסדות המטפלים ובתנאים של לחץ נפשי. גמלה, איפוא ההכרה, כי יש להבטיח למטופלים גישה אנושית נאותה ומתחשבת" (ההדגשה שלי - א.ל.). מתוך הצעת החוק עולה, כי רוח החוק ושיקול הפרשנות המנחה של סעיפיו, אמור להיות בגישה אנושית נאותה ומתחשבת. ברוח זו, בחנו את נסיבות המקרה ומצאנו, כי לאור מצב החרום הבריאותי בו נתונה המבקשת, קמה לה מכח סעיף 3(ב) לחוק הזכות לכאורה לקבלת הסעד. בהקשר זה יצויין, כי בפסקי הדין שצרפה המשיבה בתמיכה לתגובתה, (דב"ע 4/97-7 קופת חולים נ' לילי כרמל (טרם פורסם) וכן בפסק דין נז/17-0, בענין זיינפלד נ' קופ"ח , לא צויין, כי מדובר במקרים שחיי העותר היו בסכנה. לפיכך, יש לאבחן פסקי דין אלו מהמקרה שבפנינו בו הוכח ולו לכאורה, כי חייה של המבקשת נתונים בסכנה מיידית אם לא תקבל את התרופה. .7אשר לטענת המבקשת, כי היא מופלית לרעה לעומת חולים אחרים, חברי קופת חולים אחרת , שמעניקה למבוטחיה החולים, את התרופה, שאלת ההפלייה כאמור, אם בכלל, ושאלת המדיניות הרפואית האחידה שיש לנקוט בה, היא שאלה שתתברר לגופה בהליך העיקרי. לאור מסקנתנו לעיל, בדבר זכותה של המבקשת לסעד המבוקש, לכאורה מכח סעיף 3(ב) לחוק, מתייתר הצורך בשלב הזה גם להכריע בשאלת קיום החובה למתן התרופה מכח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ומכח חוק לא תעמוד על דם רעך. אמנם, בהליך הזמני לא נתבקש סעד ביניים כנגד משיבה 2, (מדינת ישראל), אולם בהליך העיקרי יכולה להתעורר שאלה נכבדה נוספת שלא עלתה בדיון הזמני והיא האם אי הכללת תרופה הדרושה להצלת חיים בסל התרופות, אינה בגדר "חוסר סבירות קיצוני", בניגוד לתכלית החקיקה של חוק הבריאות. השאלות הרציניות כאמור שנצטרך לתת עליהן את הדעת בהליך העיקרי, די גם בעצם קיומן כדי להוות "זכות לכאורה" הנדרשת לצורך מתן הצו המבוקש. בהקשר זה, מצאנו להסתמך על האמור בספרו של ד"ר זוסמן "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית - 1995, בעמ' 616: "לאחרונה הסיטה הפסיקה את הדגש מהצורך בקיום "זכות לכאורה" בידי המבקש, כתנאי למתן צו זמני, לעבר מבחן אחר: האם הוכח שהתביעה אינה טורדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה". לסיכום שאלת "הזכות לכאורה" ולאור כל האמור לעיל, נראה, כי במקרה הנדון, קמה זכות זו למבקשת מכח סעיף 3(ב) לחוק ובכל מקרה הזכות לכאורה עולה גם מעצם העובדה שקיימות שאלות רציניות העולות מהבקשה. .8מאזן הנוחות: גם לגבי דרישה זו, מצאנו לקבל את טענות המבקשת. בהקשר זה נאמר בספרו של ד"ר זוסמן, (שם), בעמ' 616- 617: "השאלה השלישית היא , להיכן תהא הכף נוטה, אם נשקול זו נגד זו, אי נוחות שתגרם לתובע אם לא ינתן הצו ואי נוחות שתגרם לנתבע, או לאחרים, אם ינתן , ושאלה זו כרוכה בשאלה אחרת: האם ניתן ניזקו של התובע לפיצוי בכסף, אם ימאן בית המשפט לתת לו סעד זמני, ומאידך גיסא: מה נזק עלול הצו הזמני לגרום לנתבע, אם התביעה תידחה." בענינינו, מאחר ובחיי אדם עסקינן, הכף נוטה לטובת המבקשת. אם נבחן את האפשרות להארכת חייה בעזרת התרופה, מחד, לעומת אי הנוחות הכספית שתיגרם למשיבה מאידך, המסקנה הברורה היא, שהכף נוטה לזכות המבקשת. את נזקה הכספי, כביכול, של המשיבה, ניתן לצמצם במידת האפשר, בדרך של חיוב המבקשת במתן ערבות לכיסוי נזקי המשיבה, אם תדחה תביעתה בסופו של דבר. יצויין, כי גם על פי עדותה של ד"ר ריזל, תיזקק המבקשת מקסימום לעוד 5מנות מהתרופה בלבד. חיי אדם, הם ערך עליון ודי בצורך החיוני, כפי שהוכח בפנינו ולו לכאורה להארכת חיי המבקשת באמצעות התרופה, כדי לגבור על כל שיקול כלכלי אחר. .9לאור כל האמור לעיל, מצאנו, ליתן צו עשה המחייב את המשיבה לספק למבקשת את התרופה בהתאם להתווית ד"ר ריזל וזאת עד שתינתן הכרעה בתיק העיקרי . צו זה יכנס לתוקפו לאחר שהמבקשת תפקיד בקופת ביה"ד, בתוך 10ימים מיום קבלת החלטה זו, ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 000, 50ש"ח לכיסוי כל נזק שיגרם למשיבה, אם תידחה תביעתה. המשיבות יגישו כתב הגנה בתיק העיקרי בתוך 30יום. רפואהסרטןמימון תרופות / טיפולים