קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למניעת השעיה מעבודה: א. הרקע וההליך. .1 ביום 10.6.99הגיש המבקש בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד המורה למשיבים להמנע מלהשעותו מעבודה במשיבה וזאת עד להחלטה סופית בתביעה שתוגש לביה"ד, וכן צו שיורה למשיב להמנע מלהכניס עובד אחר במקום המבקש. המבקש טוען כי הוא עובד המשיבה מזה כ- 15שנה, ומכהן כמנהל כח אדם, וכי ביום 6.5.99נמסרה לו הודעת השעיה מהמשיב. אז פנה המבקש לביה"ד, ובדיון שנתקיים בפני כבוד השופטת א. סלע ביום 12.5.99, הודיע ב"כ המבקש כי מבקש הוא מחיקת הבקשה והתביעה, לאחר שסוכם כי מכתב ההשעיה ימשך, המבקש ישהה בחופשה ע"ח המשיבה, ויערך לו שימוע ואכן ניתן פס"ד בהתאם למבוקש. 9ימים אח"כ הוזמן המבקש לשימוע. המבקש נתבקש להבהיר ענינים חיצוניים לעבודתו, ושלא במסגרת תפקידו (רישום פרוטוקול והדפסתו תוך שינויים בנוסח, בענין הכנסתו לבנין העיריה שלא בשעות העבודה, נושא גרירת ותק שלו, ותיקון חוזה העבודה האישי שלו). בתום השימוע הבטיח המשיב למבקש כי ישהה בחופשה בתשלום עד ליום 30.5.99וכדי שיוכל ליתן החלטה באופן מסודר. לבקשת המבקש אישר לו המשיב לעבוד יום אחד כדי לסיים עניינים בהם החל. ביום 31.5.99הודיע המשיב למבקש כי החליט לפטרו מהעבודה. ביום 3.6.99התקיימה ישיבה ואז קיבל המבקש מכתב השעייה ל- 14יום וכן מכתב לפיו עד ליום 3.6.99כולל, ישולם שכרו. .2 המבקש טוען כדלקמן: א. ההחלטה על השעייתו קיננה בליבו של המשיב עוד בטרם השימוע ומשכך - השימוע בטל משנעשה רק כדי לצאת ידי חובה. ב. אף שב"כ המבקש הבהיר מראשית השימוע כי אין לו בסיס חוקי שכן לא הוגשה קובלנה/תביעה ולא החלה חקירה פלילית של המשטרה - התעקש המשיב לקיים השימוע. ג. לא התקיים דיון ענייני לאחר השימוע. ד. המבקש הינו עובד חיוני, שהעדרו ישבש מערכת השכר במשיבה ויגרום נזק רב לנזקקים לשירותיו כנציג המשרד למרשם אוכלוסין, וכן יגרם לו נזק אישי וכלכלי. ה. בהודעת ההשעיה אין כל הסבר-נימוק להשעיה. ו. החלטת ההשעיה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, שיקולים זרים ונתקבלה בשרירות לב, והמטרה היא מינוי מקורבים של המשיב. .3 בתגובתם לבקשה טענו המשיבים: א. דין הבקשה להדחות על הסף, שכן במועד הגשת הבקשה השעיית המבקש כבר בתוקף, דהיינו, המבקש עותר, למעשה, לצו עשה המבטל השעיה שהושלמה, ודאי כשהבקשה הוגשה בשיהוי, משהוגשה במהלך ההשעיה (הבקשה הוגשה שבוע לאחר החלטת ההשעיה). ב. לא הוגשה תביעה עיקרית, ולא ברור מדוע לא הוגשה כזו. ג. ההשעיה בוצעה כדין, משהוגשה תלונה במשטרה כנגד המבקש בחשד לזיוף ומרמה, עוד במאי 99'. ד. נערך שימוע למבקש, אך לא ניתן בו הסבר מניח את הדעת לחשדות. משכך, ולאחר שנערך השימוע בתום לב - הוחלט על ההשעיה. ה. גם אם נפל פגם בהשעיה הראשונה הרי השימוע שנערך לאחר פסה"ד מרפא הפגם, וההחלטה על ההשעיה - נתקבלה כדין. ו. בהחלטה על ההשעיה שקל המשיב את השיקולים הרלבנטיים תוך התחשבות בתפקידו של המבקש, חומרת העבירות המיוחסות, הנזק העלול להגרם וכו'. לאחר שאיזן בין כל השיקולים - קיבל המשיב החלטתו כדין. ז. מאזן הנוחות מחייב אי העתרות לבקשה. ח. אם ניתן לפצות עובד - יורה ביה"ד על פיצוי ולא על ביטול ההשעיה. לאור כל האמור עתרו המשיבים לדחיית הבקשה. .4 בדיון שנקבע עמד ב"כ המבקש על חקירת המצהירים מטעם 2הצדדים ולפיכך, נשמעה חקירת המצהירים בקצרה, ולבקשת ב"כ המבקש הוגשו סיכומים בכתב. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבפניי - ניתנת החלטתי : אציין קודם לכל כי בהליך זמני עסקינן, וממילא כל קביעה - לכאורית היא בלבד. ב. ההכרעה. .1 שיהוי - בהליך שבפנינו, כשענין לנו בשימוע שנערך מכח הסכמת הצדדים שניתן לה תוקף של פס"ד - ראוי לטעמי כי טענת השיהוי תבחן ביתר שאת. דהיינו, משהמבקש היה מודע להליכים, ומשהיה מיוצג - לא נהיר מדוע נדרש לשבוע ימים עד פנייתו לביה"ד (ואזכיר כי המבקש ידע על כוונת ההשעיה מספר ימים קודם לכן). אין בבקשה כל הסבר, ודאי לא מניח את הדעת, לקושיא זו. סבורני כי בנסיבות אלה גורם השיהוי שוקל יותר כנגד העתרות לבקשה. ודאי כי כך כשגורם השיהוי מתווסף לגורם הבא. אין רלבנטיות בנושא זה לעובדה כי המבקש עתר להגשת סיכומיו בכתב, ובכך גרם למתן החלטה בשלב מאוחר. השיהוי בהליך זמני הוא בפעולת צד, עד פנייתו לביה"ד! לא הייתי נוטה ליתן משקל יתר בענין טענה זו, שכן ענין לנו בגוף ציבורי, והעובדה כי ביום מסוים הודיע על השעיה, שנכנסה מיידית לתוקפה אין בה - ואסור שיהא בה - כדי "לאיין" סמכותו של ביה"ד. אלא שבנסיבות שבפניי, כשהבקשה הוגשה כאמור, 7ימים אחר קבלת הודעת ההשעיה, יש ליתן משקל אף לטענת המשיבים, לפיה אין מדובר בשמירה על הקיים אלא שנויו מדעיקרא. דהיינו, משלא הוגשה הבקשה מיידית, ומשבפועל, עם הגשתה המבקש היה כבר מושעה במשך 7- 6ימים, עותר המבקש לצו עשה כנגד המשיבים. .3הגשת תביעה - גם בענין זה הצדק עם המשיבים - אין המבקש יכול ליטול חירות לעצמו ומשפטית לא היה מקום להגשת בקשה בהעדר תביעה. אין לאפשרות זו ביטוי בתקנות, מה גם שלא הוגשה כל בקשה מתאימה לביה"ד. כל שעשה המבקש, הוא לטעון כי יש ליתן סעד זמני עד להחלטה סופית ב"תביעה שתוגש בימים הקרובים". די באמור כדי להצדיק דחיית הבקשה. יצויין כי תביעה אכן הוגשה, ביום הדיון עצמו (15.6.99). ראוי להבהיר כי מזכירות ביה"ד לא הופנתה לכך כי התביעה מוגשת בקשר להליך זמני שבפניי, ולפיכך הועברה - מתוך טעות - לכבוד השופטת שגיא. .4זהות הסעד - המשיבים טוענים - בלא שהיו מודעים לתביעה שהוגשה - כי מניחים הם שהסעד בתובענה זהה לזה שבבקשה, וגם בכך יש להצדיק - אי העתרות לבקשה. המבקש עותר בתביעתו ל"צו מניעה קבוע המבטל ומונע השעייתו מעבודתו... צו מניעה קבוע נגד ביצוע החלטת השעיתו של התובע מעבודתו ולקבוע בהצהרה כי השעיה זו מנוגדת לחוק ודינה להתבטל..." (ההדגשות הוספו, סעיפים 24, 23לתביעה). - דהיינו, בעיקרה עותרת התביעה לסעד מסוג עשה ולא לסעד "אל תעשה" שכן, ככל הנראה, היה המבקש ער לכך כי ענין לנו ב"מעשה עשוי". אכן מדובר בזהות סעדים בין הבקשה לתביעה, כשיש לזכור כי 2ההליכים מכוונים להשיג תוצאה אחת והיא השארת המבקש בתפקידו (כשנתבקש בתביעה גם סעד נוסף והוא לצוות על החזרת הוצאת רכב שקוצצו משכרו של המבקש). עם זאת, אין בטענה זו לכשעצמה כדי לדחות הבקשה. .5השעיה - בענין זה על המבקש להוכיח לכאורה כי החלטת המשיבים נתקבלה ממניעים פסולים. מהחומר העובדתי שהובא בפניי, כולל המסמכים שהוצגו - עולה כי למשיבים טענות והשגות באשר לתפקודו התקין של המבקש, וחששות או חשדות לכאורה לעבירות שביצע ולאלה יש יסוד סביר. כן עולה כי המשיבים התייחסו אף לאופי או רמת תפקידו של המבקש. - אין לומר, לפי מה שהובא בפניי, כי ענין לנו בחוסר סבירות קיצוני בו יתערב ביה"ד, ואין מקום, ודאי לא בהליך זמני, להחלפת שיקול הדעת של הרשות - בשיקול דעתי. מששקל המשיב כל אלה בהליך ההשעיה, כמו גם הנזק העלול להגרם אם ישאר המבקש בתפקידו, מול הנזק שנגרם בהשעייתו - נזק לצדדים, לעובדים במשיבה, ולציבור הנזקק לשירותיו כפקיד משרד הפנים ולשירותיו בתפקידו במשיבה - אין מקום להפיכת החלטתו. אזכיר עוד, כי משנטען בפניי כי שיקול פוליטי עומד בבסיס ההחלטה - יש לבחון ענין זה בקפידה יתרה. לכאורה, לא הובא בפניי כל טעם לנטען, ואין די בעצם הטענה. ראוי להעיר כי אין להעלות טענה כאמור בקלות - בלי לבססה. אין גם לומר כי השימוע היה כדי לצאת ידי חובה - בפסה"ד הסכימו הצדדים על קיום הליך שימוע, וקיומו מרפא הפגם של אי קיומו קודם לכן. השימוע נערך בתקופה בה נטלה על עצמה המשיבה התחייבות לשאת בשכרו של המבקש. ההחלטה לא נתקבלה מיידית אלא לאחר שקלט וטריא בנתונים, בחשדות ובתשובות שסופקו ע"י המבקש, ובין יתר השיקולים אף החומרה שראתה המשטרה לנטען, כעולה מעדות המשיב. השימוע נערך תוך התייחסות למבקש ולבא כוחו, שטרח להבהיר בראשיתו כי חשש בליבו כי זהו הליך סרק. - אך אין בדבריו כדי להפוך ההליך להליך סרק - כשלא הוכח, לכאורה, כי היה כזה. .6התרשמות מעדויות - אזכיר כי ענין לנו בקביעה לכאורית בלבד של העובדות ומשכך, נשמעו עדויות בקצרה וכך אף הערכת הדברים שנשמעו - הינה לכאורה. לא בכדי טענו המשיבים כי המבקש סתר עצמו ב- 2נקודות מהותיות. באשר לסתירה שמוצא המבקש בדברי המשיב לדברים ניתן הסבר בעדות עצמה המאיין סתירה. בהליך זה - די בכך. .7הליך פלילי - לטעמי, וקביעה זו ודאי טובה היא להליך זמני - עצם הגשתה של תלונה למשטרה, שבעקבותיה הודע למשיב כי הענין הועבר לטיפול חוקר - יש בה משום התחלתה של חקירה פלילית. למען הסר ספק, אבהיר כי לא הוכח בפניי, לכאורה, כי אכן "נוהג" במשיבה לשכתוב פרוטוקולים, ואף לא כי תוספות לפרוטוקול נעשו לפי תכתיבי המנכ"ל או מדוע כך ארע. די לטעמי ביסוד סביר לחשד שהועלה. די בשוני בין הרשום בנספח א' 1לנספח א' 2למשיבה, כדי שיהא חשד סביר! .8לאור כל האמור נדחית הבקשה. הוצאות ההליך הזמני תשקלנה בעת מתן פסק הדין בהליך העיקרי.השעיה מעבודההשעיה