בדיון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, אינו רשאי בית המשפט להתערב בהכרעתו בשיפוטית של בית משפט קמא בפסק דינו. אף אילו, שגה בית משפט קמא בממצאיו, אין זה מסמכותו של בית משפט הדן בבקשת הביזיון להתערב בהם. יש להבחין בין מצב בו פסק הדין נשוא בקשת הביזיון בטל מדעיקרא, כגון פסק דין אשר ניתן בחוסר סמכות, שאז לא ניתן לאכוף את פסק הדין, לבין מצב בו פסק הדין נשוא בקשת הביזיון פגום, שאז מתרפא פסק הדין עם הימנעותו של הנפגע מלערער (ר' ע"א 256/71 אל סמאר נ' אל עלמי). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט: בפניי בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן: הבקשה לביזיון), בה נתבקש בית המשפט לחייב את המשיב לציית לצו שניתן כנגדו ביום 28.1.10 במסגרת הליך זה. תמצית העובדות בקליפת אגוז למען הנוחות, אסקור בקצרה את העובדות הרלוונטיות לבקשה זו, כפי שהללו נקבעו בפסק הדין שניתן ביום 14.12.10, על ידי כבוד השופט יונה אטדגי (להלן: פסק הדין). המבקשים הינם חוכרים לדורות של 4 דירות בבניין משותף דו קומתי שברחוב הגולן 9 ברמת גן, הממוקם בחלקה 248 בגוש 6183 (להלן: הבניין). המשיב אף הוא חוכר לדורות של דירה בקומה השנייה בבניין זה. המשיב ביקש וקיבל מהוועדה המקומית לתכנון ובניה ברמת גן היתר להרוס את הדירה המוחזקת על ידו, ששטחה כ-40 מ"ר, ולבנות שתי דירות דו-קומתיות בשטח כולל של כ-190 מ"ר. הבניה שהותרה תוכננה, ואף החלה, להיעשות, בין השאר על גג הבניין ותוך שימוש בחלק מחצר הבניין, המהווים שניהם רכוש משותף של הבניין. בתובענה נשוא הליך זה, עתרו המבקשים למתן פסק דין הצהרתי, שיקבע כי המשיב אינו רשאי לבצע עבודות על פי היתר הבניה ללא הסכמת המבקשים וכי עבודות ההריסה שכבר ביצע המשיב בבניין נעשו שלא כדין וחובה עליו לתקן את הנזקים שנגרמו למבקשים בגינן. ביום 10.11.09 הגישו המבקשים בקשה לצו עשה, בה ביקשו כי בית המשפט יורה למשיב לאטום את רצפת דירתו מחדירת מים לדירת המבקש 5 וכן לאסוף את פסולת הבניין שהותיר המשיב בחצר הבית המשותף. ביום 28.1.10, במהלך דיון שנערך בתיק, ניתנה החלטה בבקשה כדלקמן:"נראה לי שבקשתו של המבקש 5 צודקת. לא ייתכן שהמשיב ישאיר מצב הגורם נזק למבקש ולכן ניתן בזה צו למשיב לסגור את כל החורים שהתהוו בתקרת ביתו של המבקש 5" ביום 8.8.10, הוגשה הבקשה לביזיון, נשוא הליך זה, בה נתבקש בית המשפט לאכוף את ביצוע החלטתו מיום 28.1.10 (להלן: ההחלטה). בבקשה נטען, כי בעקבות ההחלטה, שלח ב"כ המשיב מכתב אל ב"כ המבקש 5, ובו טען כי לא נגרמו לדירת המבקש 5 כל נזקים. למכתב, נספח א' לבקשת הביזיון, צורף מכתב של המהנדס אפי עובד (נספח ב' לבקשת הביזיון), אשר טען במכתבו, כי ביקר בדירת המשיב ומצא, כי לא נפערו כל חורים ברצפת דירת המשיב (היא תקרת דירת המבקש 5), ואף מרצפות הדירה לא ניזוקו. לאור מכתבו של ב"כ המשיב, פנה ב"כ המבקש 5 אל משרד המהנדסים כהן-לוריא בבקשה כי יערכו חוות דעת נגדית, אשר תפרט את הנזקים שנגרמו לדירת מבקש 5 עקב העבודות שביצע המשיב בדירתו. חוות הדעת הנגדית, אשר צורפה כנספח ג' לבקשה לביזיון, מצביעה על נזקים שנגרמו לדירת המבקש, בכללם סדקים וסימני רטיבות בתקרת הדירה, וכן על קיומה של פסולת בניין בחצר. לטענת המבקשים, היות שהמשיב לא הגיש כל ערעור על ההחלטה, יוצרת ההחלטה השתק פלוגתא בין הצדדים, ושוב אין המשיב רשאי לטעון כנגדה. בתגובה לבקשת הביזיון טען המשיב, כי אין כל ראיה כי הנזקים שתוארו בחוות הדעת מטעם המבקשים נבעו כתוצאה מפעולות שביצע המשיב. הדיון בבקשה לביזיון, נקבע ליום 5.1.11. ביום 14.12.10, ניתן פסק דין בתובענה, בו נקבע, כי היות שהעבודות שמבקש המשיב לעשות אינן בגדר "הרחבת" דירתו, כי אם בגדר הריסת דירתו ובניית שתי יחידות דיור תחתיה, לא חל בענייננו סעיף 71 ב(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969. לפיכך, קבע פסק הדין, ככל שמבקש המשיב לבנות על הרכוש המשותף, עליו להצמידם לדירתו, וזאת בהסכמת כל בעלי הדירות בבניין, ובכללם המבקשים. לאור מסקנותיו, קבע בית המשפט, כי המשיב אינו רשאי להמשיך בעבודות ההריסה או הבניה על פי ההיתר שניתן לו, ללא קבלת הסכמת המבקשים לעבודות אלה.עוד נקבע, כי בהיעדר הסכמה כאמור, על המשיב להשיב את המצב לקדמותו ולהימנע מגרימת נזקים נוספים למבקשים. לדיון שהתקיים ביום 5.1.11, לא התייצבו המשיב או ב"כ. לפיכך הושתו על המשיב הוצאות בסך 1500 ₪. בדיון בבקשה לביזיון העידו בפניי המומחים מר יעקב כהן מטעם המבקשים ומר אפרים עובד מטעם המשיב. החלטתי זו ניתנת לאחר שהוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים. טענות הצדדים: המבקשים טוענים, כי החלטת בית המשפט מיום 28.1.10, מהווה קביעה עובדתית מחייבת בין הצדדים, אשר משלא נתקפה משפטית, קיבלה תוקף של מעשה בית דין. לטענת המבקשים, המשיב לא ערער על החלטת בית המשפט, ואף לא ביקש את עיכוב ביצועו. לפיכך, אין באפשרותו לתקוף את ההחלטה לפיה עליו לתקן את החורים בתקרה, באמצעות מכתב הטוען כי לא קיימים כל חורים בתקרה. עוד טוענים המבקשים כי "חוות הדעת" עליה הסתמך המשיב במכתבו, לא נערכה בהתאם לפקודת הראיות כי אם כמכתב קצר בכתב יד, אשר לא התבסס על כל ביקור בדירת המבקש 5, ואף לא נומק והוסבר כנדרש. לטענת המבקשים, ללא ביקור בדירת המבקש 5 ודאי כי לא ניתן לאמוד את הנזקים שנגרמו לדירה ולפיכך, מכתב המומחה מטעם המשיבים אינו מבוסס ואין לקבלו. לטענת המבקשים, בחוות הדעת של המהנדס יעקב כהן, שהוגשה מטעמם, הצביע המהנדס כהן על נזקים רבים שנגרמו לדירת המבקש 5, לרבות סדקים וחורים בתקרה, וכן על קיומה של פסולת בניין רבה, המצויה בחצר המשותפת בפתח ביתו של המבקש 5. לטענת המבקשים, אף במהלך עדות המומחה מטעם המשיב, הלה לא העיד, כי צו בית המשפט קוים, כי אם טען שהמשיב אינו אחראי לנזקים שנגרמו, טענה שאין לה מקום במסגרת הדיון בבקשה לביזיון. בדיון מיום 15.3.11, טען ב"כ המבקשים כי המבקש 5 ביצע תיקון פרוביזורי בלבד בגג דירתו על מנת למנוע חדירת מים לדירתו. לעניין הדיון שהתקיים ביום 5.1.11, המבקשים טוענים, כי אין לקבל את טענת המשיב לפיה הבין מן הרישום במערכת בתי המשפט כי הדיון בוטל. לטענתם, משלא ניתנה החלטה המורה על ביטול הדיון, היה על המשיב להתייצב לדיון. לפיכך, עותרים המבקשים כי בית המשפט יכוף את המשיב לקיים את החלטת בית המשפט מיום 28.1.10 ואת פסק הדין מיום 14.12.10, המחייבים את המשיב לתקן את הנזקים שגרם לדירת המבקש 5. עוד מבקשים המבקשים כי בית המשפט יותיר את ההוצאות שנפסקו לטובתם ביום 5.1.11 על כנם. לטענת המשיב, בקשת הביזיון הוגשה לפני מתן פסק הדין בהליך. לפיכך לטענתם, הדיון בבקשה לביזיון בוטל (לטענתם) בצדק, שהרי לא יעלה על הדעת כי בית המשפט ידון בבקשות שהוגשו קודם מתן פסק הדין לאחר שניתן. המשיב אף טוען להיעדר יריבות בינו לבין המבקשים 1-4, היות שבקשת הביזיון מתייחסת לדירת המבקש 5 בלבד. המבקשים אף לא התייצבו לדיון בבקשתם ביום 15.3.11. מן הטעם הזה, לטענת המשיב, דין בקשת הביזיון להידחות על הסף. לטענת המשיב, המבקשים אף לא צרפו תצהיר לבקשתם, ואף מן הטעם הזה יש לדחותה על הסף. לטענת המשיב, המומחה מטעם המבקשים הודה בדיון, כי לא ביקר בדירת המבקש 5 מאז 2.7.10. לפיכך, לטענת המשיב, לא הוכח כי החלטת בית המשפט לא מולאה מאז ולחילופין, לא הוכח כי ניתן למלאה היום. המשיב מסתמך על עדות המומחה מטעמו, מר אפי עובד, אשר ציין במכתבו, כי לא נפערו כל חורים ואף לא נפגעו המרצפות ברצפת דירתו של המשיב. המהנדס עובד אף ציין, כי המשיב ביצע את הריסת הגג על גבי מזרנים כדי לרפד את נפילת האבנים בזמן ההריסה. לטענת המשיב, המומחה מטעם המבקשים לא הביא כל ראיה בחוות דעתו כי הממצאים שמצא נובעים כתוצאה מפעולות שביצע המשיב. למעשה, טוען המשיב, ניתן ללמוד מעדות המומחה מטעם המבקשים, כי דירת המבקש 5 זקוקה הייתה לשיפוץ ללא קשר לפעולות המשיב. עוד טוען המשיב, כי החלטת בית המשפט מיום 28.1.10 מתייחסת לחורים שהתהוו בתקרת המבקש, ואינה מתייחסת לפינוי פסולת הבניין בחצר ועל כן, אין מקום להתייחס לפינוי הפסולת במסגרת הדיון בבקשת הביזיון. המשיב אף טוען כי הוא פינה את פסולת הבניין ביום 9.3.10. המשיב שב וטוען, כי המבקשים לא הוכיחו, כי החלטת בית המשפט לא יושמה עד היום, ולחילופין, לא הוכיחו כי ניתן ליישם את ההחלטה לאור טענת המשיב, כי לא נתהוו כל חורים בתקרת דירת המבקש, ולאור טענת המבקש 5 כי שיפץ את הדירה. לפיכך, לטענת המשיב, אין לנקוט הליך לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט היות שההחלטה אינה ניתנת לאכיפה. לטענת המשיב, הצו אותו מבקשים המבקשים לאכוף אינו ברור על פניו שכן על מנת לברר אודות התהוות החורים על בית המשפט לשמוע את עדותם של המומחים מטעם הצדדים ואף למנות מומחה מטעמו. אף מן הטעם הזה טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות על הסף. לעניין ההוצאות שנפסקו כנגדו בשל אי-התייצבותו לדיון ביום 5.1.11, טוען המשיב, כי הסתמך על האמור ברשימת הדיונים שבאתר מערכת בתי המשפט, בה נרשם כי הדיון בוטל בשל סגירת התיק. לטענתו, הרשימה מהווה רשומה מוסדית ועל כן פעל כדין בהסתמכו עליה. לאור כל האמור טוען המשיב כי דין בקשת הביזיון להידחות וכי על בית המשפט לבטל את ההוצאות שנפסקו לזכות המבקשים ביום 5.1.11. דיון: כבר בראשית הדברים, ראוי להדגיש, כי בדיון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, אינו רשאי בית המשפט להתערב בהכרעתו בשיפוטית של בית משפט קמא בפסק דינו. אף אילו, כטענת המשיב, שגה בית משפט קמא בממצאיו, אין זה מסמכותו של בית משפט הדן בבקשת הביזיון להתערב בהם. במאמר מוסגר יצוין, כי יש להבחין בין מצב בו פסק הדין נשוא בקשת הביזיון בטל מדעיקרא, כגון פסק דין אשר ניתן בחוסר סמכות, שאז לא ניתן לאכוף את פסק הדין, לבין מצב בו פסק הדין נשוא בקשת הביזיון פגום, שאז מתרפא פסק הדין עם הימנעותו של הנפגע מלערער (ר' ע"א 256/71 אל סמאר נ' אל עלמי). במקרה דנן, בית משפט קמא דן והכריע, הן בהחלטתו מיום 28.1.10 והן בפסק דינו, כי נגרם נזק לדירת המבקש 5. כמו כן, נפסק, כי האחראי לנזק שנגרם לדירת המבקש 5 הינו המשיב. ראוי לציין, כי פסק דינו של בית משפט קמא ניתן לאחר שהוגשו חוות הדעת אודות הנזק במסגרת הליך הביזיון, ואישר את ההחלטה מיום 28.1.10. לפיכך, ככל שטוען המשיב, כי שגה בית משפט קמא בקביעותיו, היה עליו לערער עליהן. משלא הוגש ערעור על קביעותיו של בית המשפט, הפך פסק הדין לחלוט ולא ניתן לדון מחדש בקביעותיו במסגרת הליך הביזיון. אשר על כן, טענות המשיב כי לא ביצע כל נזק, אין להן מקום בהליך דנן. נכונה הטענה, כי בקשת הביזיון הוגשה בגין החלטת ביניים בהליך, אשר נבלעה בפסק הדין שניתן לאחר מכן. אולם, היות שהחלטת בית המשפט מיום 28.1.10 אושרה בפסק הדין, בו נפסק כי על המשיב להשיב את המצב לקדמותו, והיות שבקשת הביזיון נדונה לאחר מתן פסק הדין, איני רואה מקום לחייב את המבקשים להגיש בקשה חדשה המוסבת במפורש על פסק הדין. משלא הוגשה כל ראיה המעידה כי פסק הדין בוצע, הבקשה בעינה עומדת. לאור זאת, יש לברר במסגרת הדיון בבקשת הביזיון אם ביצע המשיב את החלטת בית משפט קמא ותיקן את הנזק בתקרת דירתו של המבקש 5 אם לאו. המבקשים הגישו חוות דעת מטעמם, בה תאר המומחה מטעמם את הנזקים הקיימים בדירת המבקש 5, בכללם התהוות סדקים וחורים בתקרת הדירה, וכן סימני רטיבות, הנובעים, לטענתו, מכך שלא בוצע איטום ברצפת המשיב, אשר הינה חשופה ללא קירוי עקב הריסת תקרת דירת המשיב. עוד ציין המומחה, כי בחצר דירת המבקש 5 קיימת פסולת בניין רבה, אשר אינה מאפשרת שימוש סביר בחצר. המומחה אף צרף לחות דעתו תמונות התומכות בממצאיו. המשיב לא השכיל להמציא כל ראיה, השוללת את ממצאי המומחה מטעם המבקשים. המומחה מטעם המשיב, הגיש מכתב בכתב יד של המומחה מטעמו, בו נטען, כי לא נגרם כל נזק לרצפת דירת המשיב. למותר לציין, כי טענה זו אין בה כדי להוכיח כי לא נגרם כל נזק לתקרת דירת המבקש 5. המומחה מטעם המשיב אף העיד כי לא ביקר בדירת המבקש 5 ולא בחן את תקרתה. המשיב אף מעולם לא טען פוזיטיבית, כי ביצע את החלטת בית המשפט בכתבי טענותיו ובדיון שנערך בבקשה. למעשה, עיקר טענותיו של המשיב בדיון שנערך בבקשה נסבו סביב הטענה כי המשיב לא גרם לחורים, טענה אשר, כאמור, אין לטעון במסגרת הליך הביזיון. לאור עדויות המומחים, אני מוצאת, כי נכון למועד עריכת חוות הדעת מטעם המבקשים, לא בוצעה החלטת בית המשפט המורה על המשיב לתקן את החורים שהתהוו בתקרת המבקש 5. כמו כן, היות שהמשיב, כאמור, מעולם לא טען כי ביצע את החלטת בית המשפט, והיות שבדיון שנערך ביום 15.3.11, אף טענה ב"כ המשיב כי "מרשי לא גרם לחורים אפילו הבאנו מהנדס שבדק את זה", עולה, כי ההחלטה לא בוצעה אף לאחר מתן פסק הדין. ההוראה בדבר "השבת המצב לקדמותו" שבפסק הדין, טומנת בחובה אף את סילוק פסולת הבניין מן החצר. טענת המשיב, כי פינה את הפסולת בחודש מרץ לא יכולה להתקבל, שכן במועד עריכת חוות הדעת מטעם המבקשים, כארבעה חודשים לאחר מכן, צולמה בשטח פסולת בניין רבה. מכאן שאף בנוגע לפינוי הפסולת, לא בוצע האמור בפסק הדין. מן האמור לעיל עולה, כי המשיב ביזה את בית המשפט בכך שלא מילא את הוראות פסק הדין מיום 14.12.10. אשר על כן, אני קובעת, כי אם תוך 30 יום לא יבצע המשיב את פסק הדין מיום 14.12.10, המורה לו לתקן את הנזקים שגרם לדירת המבקש 5, בהתאם לוות הדעת מטעם המבקשים שצורפה לבקשה, וכן לפנות את הפסולת, יוטל על המשיב קנס בסך 500 ₪ בגין כל יום שבו ישתהה מלקיים את חיוביו. לעניין טענתו כי הבקשה הוגשהעל ידי חמישה מבקשים, בעוד שהטענות הינן רק של המבקש מספר 5, אני דוחה טענה זו, הואיל ועל פי החלטתו של ביהמ"ש ופק הדין, היה על המשיב לפנות את הפסולת מחצר הבניין, וחלק זה בפסק הדין נוגע לכלל המבקשים. לעניין הדיון מיום 5.1.11, אני מקבלת את הסברו של המשיב להיעדרותו מן הדיון. עיון במחשב מעלה כי לכאורה בוטל הדיון, ומשכך היה מקום להניח כי הדיון בבקשה שהוגשה בטרם מתן פס"ד, בוטל לאחר שניתן פס"ד, ולפיכך אני מבטלת טת ההוצאותשנפסקו בישיבה אליה לא התייצב המשיב מיום 5.1.2011. יחד עם זאת, הואיל והבקשה לגופה התקבלה לאור התנהלות המשיב אשר לא טרח לקיים את החלטת ביהמ"ש ואת פסק דינו, הרי המשיב יישא בהוצאות הדיון והבקשה בסכום של 2,500 ₪. ביזיון בית המשפט