נושא גביית הכספים בעבור הפעילות הנוספת מההורים וניהולם, מוסדר בתקנות לימוד חובה (ייעוד כספי תשלומים), תשס"ה - 2004 (התקנות). לפי התקנות, על הרשות המקומית להעמיד לרשות המוסד החינוכי חשבון בנק נפרד, שמיועד אך ורק לצורך כך, במימונה של הרשות המקומית. עליה לשאת בהוצאות ניהול החשבון ועליה למסור למנהל בית הספר את מספר החשבון (תקנה 2(א) ותקנה 3). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גביית כספים בבתי ספר עבור פעילות נוספת: תביעה כספית על סך של 7,437 ₪. התובעים סיפקו שירות לתלמידי בית הספר עמיעד. אין מחלוקת ביחס לעצם מתן השירות וביחס לתמורה המגיעה לתובעים בגינו (היא הסכום שנתבע). בית הספר לא שילם לתובעים את התמורה בגין השירות ובדיעבד הסתבר, כי בית הספר הזמין את השירות מבלי שיש לכך כיסוי תקציבי. מדובר בפעילות נוספת שנעשית במסגרת בית הספר, מעבר לשירותים שחובה על המדינה והעירייה ליתן לתלמידים לפי חוק לימוד חובה, תש"ט - 1949 (החוק), והיא ממומנת מתשלומי הורים, בהתאם לסעיף 6(ד) לחוק זה (פעילות נוספת). על פני הדברים, המנהל פעל שלא כדין או באופן רשלני כאשר התחייב מול ספקים (התובעים) ללא בדיקה כנדרש, של יכולת תקציבית לעמוד בתשלום. זאת, מכל מקום, ההנחה לצורך הדיון גם לפי טיעוני הצדדים. המחלוקת היא בין המדינה לבין העירייה מי נושא בתוצאות ההתנהלות הנ"ל של בית הספר, באמצעות המנהל, וכתוצאה מכך, בתשלום החוב לתובעים. המדינה טוענת כי האחריות רובצת לפתחה של העירייה, בתוקף אחריותה לפיקוח על ההתנהלות הכספית של בית הספר ועל חשבון הבנק שהעמידה לרשות בית הספר; ומהטעם שמדובר בפעילות נוספת שבסמכות העירייה להעניק לתלמידים על פי החוק. למעשה, נתנה העירייה את השירותים הנוספים, באמצעות מנהל בית הספר שמהווה לצורך העניין, שלוחה. לפיכך, הגישה המדינה הודעה לצד ג' כנגד העירייה. העירייה טוענת כי האחריות היא על המדינה, שכן המנהל, שהתקשר עם התובעים, הוא עובד של המדינה, שאחראית למעשיו באחריות שילוחית; ומשום שלא הייתה לה כל מעורבות באישור הפעילות הנוספות, שהינה בסמכות משרד החינוך, או ידיעה על הבעיה התקציבית ואף לא קיבלה כל עדכון או דיווח מהמפקח על המנהל (אף הוא עובד המדינה), שידע על המצב. דיון והכרעה לפי סעיף 7 לחוק, "קיום מוסדות-חינוך רשמיים למתן חינוך-חובה חינם לפי חוק זה לילדים ולנערים הגרים בתחום-שיפוטה של רשות-חינוך מקומית מסוימת, יהא מוטל על המדינה ועל אותה רשות-חינוך מקומית במשותף..." חלוקת הנטל הכספי בגין שירותים שניתנים לפי החוק (בחינם) בין המדינה לבין הרשות המקומית מוסדרת בצו שנעשה מכוח החוק. לפי סעיף 6(ד) לחוק, רשות חינוך מקומית רשאית, באישור השר, לגבות מההורים תשלומים והחזר הוצאות בעד שירותים נוספים שבסמכות הרשות ליתן לתלמידים, מעבר למקובל (היא הפעילות הנוספת) . נושא גביית הכספים בעבור הפעילות הנוספת מההורים וניהולם, מוסדר בתקנות לימוד חובה (ייעוד כספי תשלומים), תשס"ה - 2004 (התקנות). לפי התקנות, על הרשות המקומית להעמיד לרשות המוסד החינוכי חשבון בנק נפרד, שמיועד אך ורק לצורך כך, במימונה של הרשות המקומית. עליה לשאת בהוצאות ניהול החשבון ועליה למסור למנהל בית הספר את מספר החשבון (תקנה 2(א) ותקנה 3). מורשי החתימה בחשבון הם מנהל בית הספר, עובד הרשות המקומית שהוסמך לכך ונציג ועד ההורים. לפי תקנה 2(ב) הרשות המקומית תסמיך, בין היתר, את מנהל בית הספר לפעול מטעמה לניהול כספי התשלומים שהתקבלו בעד התלמידים לגבי חשבון הבנק. כל משיכה צריכה לשתי חתימות, שאחת מהן היא של המנהל (תקנה 4). לפי תקנה 7, על מנהל בית הספר חובה למסור דיווח שנתי לועד ההורים. מנכ"ל משרד החינוך (או מי שהוא מינה מטעמו) וגזבר הרשות המקומית רשאים לדרוש ולקבל עותק הדו"ח השנתי וכל אסמכתא להוצאות. על הגזבר חובה לדווח למנכ"ל על כל ליקוי שנמצא בניהול הכספים. חובת הפיקוח השוטף והסדיר של העירייה על נושא ניהול וגביית הכספים, לצד אחריות מנהל המוסד החינוכי לפעולות כספיות של המוסד, מעוגנת גם בסעיף 12.2 להנחיות חוזר מנכ"ל 3.11-9. עולה מהאמור כי מצד אחד, למנהל, שמועסק ע"י המדינה, תפקיד מרכזי בניהול החשבון בפועל ובגביית התשלומים מההורים, והפעילות הנוספת וגביית הכספים בגינה, מאושרת ע"י המדינה; ומצד שני, הרשות המקומית מספקת את הפעילות הנוספת שהיא מוסמכת להעניק לפי החוק, באמצעות המנהל, וקמה לה חובת פיקוח באמצעות הגזבר על התנהלות החשבון, שהוא כאמור, חשבון שמעמידה העירייה, על חשבונה, לרשות פעילות בית הספר. קיימת חובת פיקוח הן לרשות המקומית והן לעירייה, על התנהלות החשבון המיועד לכספי ההורים לצורך מתן השירותים הנוספים ונתונות להן הסמכויות הדרושות לצורך ביצוע הפיקוח. המסקנה היא כי חובת הפיקוח על ההתנהלות הכספית של בית הספר (באמצעות המנהל) בחשבון המיועד לתשלומי ההורים ולביצוע כל הקשור לפעילות הנוספת שמעניקה הרשות המקומית לתלמידי בית הספר באמצעות גביית כספים מההורים, לרבות פיקוח תקציבי על ההתקשרות עם צדדים שלישיים למתן השירותים הנוספים - מוטלת על המדינה ועל העירייה, כאחד. כאמור, אין חולק כי ההתנהלות הכספית של מנהל בית הספר הייתה רשלנית. למותר לציין כי הצדדים העלו טענות משפטיות בלבד, שעיקרן הובאו לעיל. למעט אמירות כלליות, לא הובאו עובדות ונתונים ביחס לנסיבות העניין הספציפי. לא נמסרו פרטים בעניין מידת הפיקוח והידיעה של מי מהצדדים בעניין מצב החשבון בפועל (אם בכלל), מהם הדיווחים שנמסרו על ידי המנהל (אם בכלל) ולמי? האם נעשו פניות יזומות ע"י העירייה והמדינה לצורכי פיקוח? לא נמסרו פרטים באשר לאופן נטילת ההתחייבות ע"י בית הספר והיווצרות הגירעון. לא צורפו ראיות ומסמכים כלשהם בכל העניינים הללו. המדינה והעירייה אחראיות, אפוא, בנסיבות כמתואר כלפי הצדדים השלישיים, יחד ולחוד, לתוצאות העדר פיקוח נאות מצדן על תקינות ההתנהלות הכספית הקשורה לפעילות הנוספת. ביחסים שבין המדינה לעירייה, אני סבורה כי הן נושאות באחריות בחלקים שווים. יש להצר על כך שהמדינה והעירייה, בחרו "להחצין" את ההתדיינות שביניהן ולנהל אותה על גבם של הספקים, שנאלצים ליזום הליך משפטי על מנת לקבל את המגיע להם בדין, על עלויות ההתדיינות והזמן הכרוכים בכך. זאת, במקום שישבו העירייה והמדינה, יחדיו, לפתור את הבעיה על מנת להביא לביצוע התשלומים לספקים, תוך הסדרת אופן חלוקת הנטל ביניהן, שלא במסגרת הליך משפטי. הבעיה קיימת, לפי המידע שמסרו הצדדים, גם ביחס לספקים נוספים. ראוי שזו תבוא על פתרונה במסגרת הסדר כולל שיעשה בהבנה ובשיתוף העירייה, משרד החינוך ובית הספר. כזכור, התביעה כאן הוגשה רק כנגד המדינה, שהגישה הודעה לצד ג' כנגד העירייה. על כן, אני מורה כי המדינה תשלם לתובעים את מלוא סכום התביעה בסך של 7,437 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (30/1/11), בתוספת החזר אגרה בסך של 74 ₪ ובצירוף הוצאות משפט בסך של 2000 ₪, שהולמות את נסיבות העניין. ההודעה לצד ג' מתקבלת חלקית ואני מחייבת את העירייה לשלם למדינה (שולחת ההודעה) מחצית מן הסכומים שנפסקו לעיל לטובת התובעים. התשלומים יבוצעו בתוך 30 ימים מהמסירה לצדדים. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי-מרכז בתוך 15 ימים. דיני חינוךבית ספרסוגיות בנושא בית ספר