קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גילוי שהרכב גנוב לאחר קניה: בתובענה זו טוען המבקש כי רכש רכב בתמורה מלאה ובתום לב רכב אולם לאחר מכן התגלה כי רכב זה הוא רכב גנוב אשר לא היה שייך לאותו אדם שמכר את הרכב למבקש. לאחר זמן התגלה על ידי חקירת משטרה מי הבעלים האמיתי של הרכב ופרטיו מופיעים בתובענה. מסתבר כי הבעלים האמיתי היה מבוטח בחברת מנורה, חברה זו שילמה לו תגמולי ביטוח ורכשה את זכויותיו כאמור בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח. לפיכך, פנו שני הצדדים כל אחד בהמרצת פתיחה שהגיש מטעמו וכל אחד מהשניים, רוכש הרכב וחברת מנורה טוענים לבעלות ברכב. חברת מנורה באה מכוחו של הבעלים המקורי ופרט לטענת השיבוב היא באה גם מכוחו של יפוי כוח נספח ה' לבקשה שהוגשה על ידה. מנגד, מתייצב מר בן ג'ויה חיים, המבקש בהמרצת פתיחה 97/176383 וטוען כי הפך לבעלים של הרכב מכוח תקנת השוק המנויה בסעיף 34 לחוק המכר. על פי תקנה זו נקבע כי אדם יכול להעביר בתנאי הסעיף יותר זכויות ממה שיש לו. תקנת השוק היא חריג לעיקרון המשפטי הבסיסי לפיו אדם יכול להעביר לאחר רק את אותן זכויות שיש לו. במקרה המיוחד המפורט בתקנת השוק יכול אדם לרכוש זכות טובה יותר מזו שהיתה למי שהעביר לו את אותה זכות מפני שהמחוקק ביקש להגן על המסחר המודרני ולאפשר זרימה דינמית של מוצרים וסחורות. עם זאת, תנאי לתקנה זו ולהפעלתה הוא, שהמוכר יהיה סוחר באותו סוג של מוצרים ושהמכירה נעשית במהלך הרגיל של עסקיו. בכך יש הבדל בין תקנת השוק הישראלית לבין תקנת השוק באנגליה. תקנת השוק האנגלית מתמקדת בשוק ובאנגליה השם הנכון של התקנה הוא אומנם תקנת השוק. באנגליה יש חשיבות רבה למקום ביצוע העיסקה. לעומת זאת, בישראל שבה העתיקו המלומדים ובתי המשפט את השם תקנת השוק אין הסעיף עוסק באמת בתקנת שוק מפני שהדגש אינו על מקום המכירה אלא הדגש הוא על זהותו של המוכר. יתכן שהמכירה אינה כלל בשוק אולם אם המוכר הוא סוחר באותם סחורות היא אז ורק אז חלה התקנה. עקרונות אלה הוסברו מפי כב' השופטת בן פורת ביושבה בפרשת רובינשטיין נ' אלקלעי. בשורת פסקי דין הסביר בית המשפט העליון כי כאשר אדם רוכש נכס לא מבעליו וכאשר הוא מקבל לידיו נכס לא במסגרת תקנת השוק הוא מבצע עוולה של גזל על פי פקודת הנזיקין נוסח חדש. עוולת הגזל אינה מותנית בכל יסוד נפשי. הגנת תום לב ולו ברמתו הגבוהה ביותר אינה הגנה כלל כנגד עוולת גזל. מר מזרחי בשם המבקש הדגיש בדבריו את תום ליבו של המבקש וטען כי תום לב זה בתקופתינו המודרנית שבה נערכות עיסקות גם באינטרנט וגם בערוץ הקניות הוא היסוד הדומיננטי ואין חשיבות למקום ביצוע העיסקה. כפי שהסברתי בדברי לעיל גם קודם לכן לא היתה חשיבות למקום ביצוע העיסקה. טענותיו של מר מזרחי יכולות היו להיות פתח לחידוש הלכה במשפט האנגלי שם יש חשיבות למקום ביצוע העיסקה. אין להם משקל רב בישראל שבה מאז ומעולם דהיינו, מאז חקיקת חוק המכר בשנת 1968, החשיבות היא בענין זהות המוכר וטיב עיסוקיו ולא בשאלת מקום ביצוע העיסקה. בית המשפט העליון גם בשנים האחרונות חזר בעקביות על ההלכה המושרשת לפיה אין כל חשיבות לתום לב מקום שאדם פוגע בזכות קניין של אחר ורק אם ביכולתו לעמוד בכל התנאים של תקנת השוק רק אז יהיה בידו להתגבר על הבעלים המקורי. לאסמכתאות בענין זה יש לראות את פסקי הדין בענין סודה גל וכן רובינשטיין נ' אלקלעי ואוטובלה נ' לאקי דרייב. פרשת סודה גל היא פרשה מהשנים האחרונות שבה נידונה בהרחבה עוולת הגזל ובה חזר בית המשפט העליון על דעת כל שופטי ההרכב על ההלכה לפיה תום לב בלבד אין די בו כדי שאדם יוכל לרכוש זכות טובה יותר מזו שהיתה למעביר. לצורך רכישת זכות טובה יותר מזו שהיה למעביר המחוקק דורש תנאים חמורים יותר ובהם כל תנאי תקנת השוק. למעשה אין מחלוקת ולא יכולה להיות בתיק זה מחלוקת על פי העובדות המוסכמות כי המכירה לא היתה ממי שעיסוקו בכך והמכירה לא היתה במהלך עסקיו הרגיל של סוחר מכוניות. לפיכך, אין אפשרות להצליח בבקשה זו אולם, עלי להתייחס גם לכך שמר מזרחי הפנה אותי לבעיה הכללית המתעוררת מכך שכל ציבור רוכשי הרכב המשומש ניצב בפני סכנה קשה שבה במקרה שיתברר שנרכש רכב גנוב או רכב שמספרו מזויף לא תהיה תרופה לרוכש והוא יאבד את כל כספו למעט המקרה היחידי שבו נרכש הרכב מסוחר מכוניות. לענין זה תשובתי היא, כי אם יש צורך בשינוי השינוי מסור אך ורק לידיו של המחוקק ולא לבתי המשפט. שנית, רוכש רכב משומש חייב אכן במציאות הנוכחית הישראלית בזהירות רבה ביותר בעת ביצוע העיסקה. עליו לוודא ממי הוא רוכש את הרכב ועליו להשתכנע בעת הקניה שאם יהיה פגם בעיסקה יהיה ביכולתו לחזור ולתבוע את המוכר. אכן, יתכנו מקרים שבהם יימצא קונה הרכב מול רמאי ולעיתים מול רמאי מתוחכם אשר יערים עליו באמצעים טכנים שונים וכך ימצא הקונה ללא תרופה. בענין זה אין לבית המשפט תרופת פלא מפני שרמאים היו תמיד ולצערינו יש להניח שגם יהיו בעתיד תמיד מצויים כאלה בחברה. אין עניינה של החלטה זו פתרון בעיית הרמאות בחברה אלא הכרעה בתחרות בין שני צדדים למי הזכות הגוברת לקבלת רכב. החוק וההלכה הפסוקה הם ברורים והוסברו על ידי לעיל. התוצאה היא, שהמרצת פתיחה 97/176383 נדחית על ידי. לעומת זאת, ניתן בזאת פסק דין כמבוקש בהמרצת פתיחה 97/176492. אני מחייב את מר בן ג'ויה לשלם למנורה הוצאות משפט זה בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ בערכם להיום. רכב גנובגניבת רכבגילוי נאות במכירת רכב