השאלה שיש לראותה כשנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם כל אחת מן הילדות תלויה בעזרת הזולת, לפחות במידה רבה ברוב שעות היממה, לשם ביצוע פעולות לבישה, אכילה, הגיינה אישית ורחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בפעולות אלה, בצורה החורגת במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילה. (היא מידת התלות המינימלית המאפשרת את חיובו של הנתבע בתשלום הגימלה). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלת ילד נכה - עזרת הזולת: .1התובע הינו אביהן של הילדות (שתיקראנה להלן: סמאהר", "אחלאם" ו"סאריה"). שלוש הילדות סובלות ממחלה הגורמת להפרעה בגדילתן ולשברים מרובים בעצמותיהן. .2התובע הגיש לנתבע תביעה לגימלת ילד נכה, בגין כל אחת משלוש הילדות, לפי תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התש"ם- 1980(שתיקראנה להלן: "התקנות"). הנתבע דחה את התביעות, וכנגד כך הגיש התובע את התובענות שבפני (תיק נה/193- 0בקשר לסאריה, תיק נה/233- 0בקשר לאחלאם ותיק נה/341- 0בקשר לסמאהר). הוראות התקנות הרלוונטיות .3תקנה 1לתקנות מגדירה, בין השאר, את ההגדרות הבאות (ההגדרות לא יובאו כלשונן אלא רק בחלקן החשוב למתן פסק הדין): "תלוי בעזרת הזולת" - מי שתלוי במידה רבה בעזרת הזולת ברוב שעות היממה (או מעבר לכך). "פעולות יומיום" - פעולות לבישה, אכילה, הגיינה אישית ורחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בפעולות אלה. "ילד תלוי בעזרת הזולת" - מי שכתוצאה מליקוי תלוי בעזרת הזולת בצורה החורגת במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו בביצוע פעולות יומיום. .4תקנה 2(א) לתקנות קובעת כתנאי מינימלי לזכאות לגימלת ילד נכה, שהילד יהיה תלוי בעזרת הזולת במידה רבה ברוב שעות היממה. השאלה שבמחלוקת .5מהאמור לעיל עולה כי השאלה שיש לראותה כשנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם כל אחת מן הילדות תלויה בעזרת הזולת, לפחות במידה רבה ברוב שעות היממה, לשם ביצוע פעולות לבישה, אכילה, הגיינה אישית ורחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בפעולות אלה, בצורה החורגת במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילה. (היא מידת התלות המינימלית המאפשרת את חיובו של הנתבע בתשלום הגימלה). .6לפיכך אבחן להלן את מידת תלותן של הילדות בעזרת הזולת לביצוע פעולות יומיום, כפי שהיא עולה מן הראיות שבפני. .7כפי שעשו ב"כ הצדדים בסיכומיהם, אחלק את הדיון תחילה לעניינה של אחלאם, שנבדקה על ידי אחות בריאות הציבור ובהמשך לעניינן של סמאהר וסאריה שלגביהן נרשמה רק חוות דעת רפואית. בחינת תלותה של אחלאם לבישה .8על פי טופס הבדיקה (נ/1) שנערך על ידי אחות טיפת חלב, גב' גאנסית שוכן, התובעת פשטה ולבשה חולצה ומכנסיים, גרבה גרביים, נעלה נעליים בלא שרוכים וכפתרה רפתורים באופן לא מסודר. בתצהיריהם של התובע ושל אשתו נאמר כי אחלאם אינה מסוגלת לעשות כן. התובע מסר בעדותו כי אשתו מפשיטה ומלבישה את אחלאם. אשתו של התובע העידה כי אחלאם לא התלבשה אלא היא זו שהלבישה לה את החולצה, כי גב' שוכן הפשיטה ממנה את החולצה, כי אחלאם לא היתה מסוגלת אפילו להפוך את החולצה ומסרה לגב' שוכן כי אינה יכולה לכפתר ואינה יכולה להרים מכנסיים. כן העידה גב' חמודה כי היא זו שגרבה לאחלאם את הגרביים והנעילה לה את הנעליים. .9ב"כ התובע ביקש שלא לקבל את גירסת האחות וזאת בעיקר בשל הזמן שחלף מאז עריכת הבדיקה ועד לרישום הדו"ח (וכן מאחר שלעדותה לפיה אין היא זוכרת את פרטי הביקור ייחס ב"כ התובע גישה הבאה לחסום שאלות נוספות). אינני מקבל טענה זו. ראשית, בניגוד לאמור בסיכומי ב"כ התובע לפיה גב' שוכן לא רשמה טיוטה, הרי בעדותה מסרה גב' שוכן כי לעתים היא רושמת טיוטה וכי היא אינה זוכרת אם במקרה זה רשמה טיוטה או לא. אם נרשמה טיוטה, הרי שנשמט הבסיס תחת הטענה בדבר הזמן שחלף בהליכה לתחנה ובקבלת הקהל. שנית, אף אם לא נערכה טיוטה והדברים נרשמו בנ/ 1על פי זכרונה של גב' שוכן, אין כל מניעה שהיא תזכור די פרטים מאז הביקור ועד עריכת הדו"ח, אף אם חלפו כשעתיים בין הביקור לבין רישום הדו"ח. שלישית, מהדו"ח נ/ 1עצמו עולים פרטים רבים שאינם שנויים במחלוקת (שמות בני המשפחה, אישפוזיה של אחלאם, תיאור מראה של אחלאם, תיאור בית המגורים ועוד). אם היתה גב' שוכן מסוגלת לזכור את כל הפרטים הללו עד למילוי הדו"ח, סביר להניח שהיתה יכולה לזכור גם את פרטי הבדיקה התפקודית. אם הפרטים האמורים לא נרשמו מהזכרון אלא מטיוטא שנרשמה, אזי מתברר כי היתה טיוטה ששימשה את גב' שוכן בהכנת נ/ 1כך שהיא לא הסתמכה על הזכרון בלבד, וממילא אין לקבל את הטענה בדבר השעתיים שחלפו. רביעית, זכורה לי התרשמותי מעדותה של גב' שוכן; לא היה כל דבר בהתרשמות זו שתגרום לי לפקפק במהימנותה. אם עלי להשוות בין התרשמותי מעדותה של גב' שוכן לבין התרשמותי מעדותה של גב' חמודה, הרי שאני מעדיף את גירסתה של גב' שוכן. העדפה זו מתחזקת כאשר אני מביא בחשבון גם את העובדה שלגב' שוכן אין כל ענין אישי בתובענה ואילו לגב' חמודה יש ענין רב (ולגיטימי) שתביעתו של בעלה תתקבל. .10 אשר על כן, אני קובע על סמך נ/1, כי בעת הבדיקה היתה אחלאם מסוגלת לפשוט וללבוש מכנסיים וחולצה, לגרוב גרביים, לנעול נעליים בלא שרוכים ולכפתר באופן שאינו מסודר. בנוסף לכך, מהאמור בסעיף 10לנ/1, ניתן לקבוע גם שכאשר אחלאם מתלבשת בעצמה הדבר אורך זמן רב, ולפיכך, מלבישה אותה אמה. .11 דעתי היא כי ילדה כבת 12(כגילה של אחלאם בעת הבדיקה), אשר אינה מסוגלת לכפתר כפתורים באופן מסודר, ככל הנראה גם אינה מסוגלת לשרוך נעליים וזמן התלבשותה הינו ארוך עד כדי כך שאמה מעדיפה להלביש אותה, נזקקת לעזרת הזולת בהלבשה בצורה החורגת מהרגיל אצל בני גילה, אולם, חריגה זו אינה "במידה ניכרת". אילו הייתי משתמש בשיטת הניקוד הנהוגה אצל הנתבע, הייתי מעניק לאחלאם נקודה בהלבשה, על פי הפריט "זקוק לסיוע קל". אכילה .12 גב' שוכן לא בדקה כלל את ענין האכילה, למעט ראיית אחלאם שותה מים מכוס. בנוסף לכך רשמה גב' שוכן את דברי אמה של אחלאם לפיהם אחלאם אוכלת מזון דייסתי בכף. .13 עדויותיהם של התובע ושל אשתו לפיהן אחלאם לא היתה מסוגלת אף להחזיק כוס מים ולשתות ממנה, אינה מקובלת עלי, הן בשל חוסר הסבירות שבה לאור מחלתה של אחלאם, הן לאור העובדה שקרוב לוודאי שאילו היתה אמת בגירסה זו, היא היתה נכתבת בתצהיריהם, והם לא היו נזקקים להביא דוגמאות של חוסר יכולת לקלף פרי או להשתמש בסכו"ם, והן לאור העדפתי את עדות האחות, מהסיבות המנויות בסעיף 9לעיל. .14 בהעדר ראיה לסתור את עדות גב' חמודה בענין מוגבלותה של אחלאם באכילת מזון מוצק, אני מקבל עדות זו. .15 לפיכך, אני קובע כי אחלאם היתה מוגבלת בעת הבדיקה לאכילת מזון נוזלי-דייסתי בלבד, לא אכלה מזון מוצק, אך היתה מסוגלת לשתות נוזל מכוס. אחלאם גם לא הגיעה לכיור המטבח ולפיכך לא היתה מסוגלת לקחת לעצמה כוס מים (כאמור בנ/1). .16 לדעתי, ילדה כבת 12, אשר אינה מסוגלת לקחת לעצמה כוס מים ואינה מסוגלת לאכול מזון מוצק, תלויה בעזרת הזולת באכילה בצורה החורגת במידה ניכרת מילדים אחרים בני גילה. אילו הייתי משתמש בשיטת הניקוד הנהוגה אצל הנתבע, הייתי קובע לאחלאם נקודה אחת בענין האכילה, על פי הפריט "זקוק לעזרה חלקית באכילה או בשתיה". הגיינה אישית ורחצה .17על פי עדותה של גב' חמודה, גב' שוכן כלל לא ביקשה מאחלאם להדגים רחצה של גוף וראש ואחלאם אמרה לאחות שהיא אינה יכולה לרחות את הידיים. מהסיבות המנויות בסעיף 9לעיל, אני שב ומעדיף את גירסתה של גב' שוכן, לפיה לאחר שהובא דלי עם מים לחדר הרחצה, רחצה אחלאם את פניה ואת פניה ונגבה אותם. כן הדגימה אחלאם את פעולות הרחצה הכללית, לרבות חפיפת הראש והגעה לכל חלקי הגוף. .18מאופן ניסוח סעיף 4לתצהיריהם של התובע ושל אשתו ניתן ללמוד כי למעשה העזרה הניתנת לאחלאם ברחצה היא "לווי צמוד". לווי מעין זה בא אולי להעיד על הצורך בהשגחה, אך לא על היזקקות לעזרה בפעולת הרחצה עצמה. .19אשר על כן, יש לראות את אחלאם כמי שאינה זקוקה לעזרת הזולת בפעולת הרחצה. אילו הייתי נוקט את שיטת הניקוד של הנתבע, הייתי קובע שלאחלאם לא מגיע ניקוד ברחצה, וזאת על פי הפריט "זקוק לנוכחות בחדר האמבטיה בעת הרחצה ללא עזרה פעילה". .20על פי נ/1, ראתה גב' שוכן את אחלאם נכנסת לחדר השרותים, מורידה מכנסיים, מטילה שתן, מנגבת עצמה ולובשת את המכנסיים. מהסיבות האמורות כבר לעיל, אני מאמץ גירסה זו ומעדיף אותה על פני גירסתו של התובע שאחלאם זקוקה לכך שמישהו יפתח עבורה את כפתורי המכנסיים ואם לא - היא מרטיבה בבגדיה ועל פני עדותה של גב' חמודה, לפיה בעת הבדיקה אחלאם כלל לא נכנסה לשרותים. מהרשום בנ/ 1עולה גם כי גב' חמודה מסרה לגב' שוכן שאחלאם מרטיבה במיטתה כפעמיים בשבוע. אמנם מזרונה של אחלאם היה בלא שעוונית אך אין בכך כדי לסתור אמרתה זו של גב' חמודה, הנתמכת גם בעדותו של התובע, ואני מקבל כממצא שאחלאם אכן לא שלטה על סוגר השתן כפעמיים בשבוע. .21הרטבה פעמיים בשבוע בלילה, אינה אופיינית לילדים בני 12וברור שאין בכך תפקוד מתאים לגיל, אולם, אין בכך גם כדי ללמד על עזרה מיוחדת שאחלאם נזקקה לה מהזולת בענין ההגיינה האישית, שכן משאר העובדות שנקבעו עולה כי אין מניעה שאחלאם תסתדר בעצמה בלא עזרה מהזולת, אף במקרים בהם אין היא מצליחה לשלוט בלילה על סוגר השתן. אשר על כן, אין לראות את אחלאם כנזקקת לעזרת הזולת בענין ההפרשות, וגם אם הייתי הולך על פי שיטת הניקוד, לא היה כל פריט מבין הפריטים שבנ/ 1אשר מתאים למצבה של אחלאם ומקנה ניקוד כלשהו (לא מדובר בהרטבה כל לילה באופן קבוע ולא מדובר ב"אי-שליטה" על סוגר). ניידות עצמית בבית .26התובע העיד כי אם בנותיו (לרבות אחלאם) מקבלות מכה מספסל תוך כדי קימה מישיבה הן "נשברות" (הכוונה לכך שנגרם להן שבר). בתצהיריהם של התובע ושל אשתו נאמר כי אחלאם אינה יכולה לעלות או לרדת במדרגות כי כל תנועה יכולה לגרום לה לשבר. אשתו של התובע העידה כי אם בנותיה (לרבות אחלאם) מתיישבות על כסא וקמות ממנו לאט לאט - הן לא "נשברות" מייד לאחר מכן סתרה את עצמה והעידה כי הן אינן יכולות לקום לבד מהכיסא, בשל רגליהן החלשות. גם סתירה זו לבדה יש בה כדי להביא לאי-קבלת גירסתם של התובע ושל אשתו, ואם אוסיף לכך את הסיבות האמורות בסעיף 9לעיל, הרי שאינני מקבל את גירסותיהם של התובע ושל אשתו באשר לניידותה של אחלאם. .27הגירסה המקובלת עלי היא זו הרשומה בנ/1, לפיה ראתה גב' שוכן את אחלאם קמה ממצב ישיבה, הולכת בבית, ומתיישבת הן על כסא והן על מזרן, בלא עזרה מאחרים. לסיכום עניינה של אחלאם .28סקירת כל המתואר לעיל לגבי תפקודה של אחלאם בפעולות היומיום, מביא למסקנה שהוכח שורדה אינה תלויה במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע פעולות יומיום במשך רוב שעות היממה. אמנם, ורדה זקוקה לסיוע בהלבשה, סיוע החורג במידה שאינה ניכרת מבני גילה, זקוקה לסיוע נכבד יותר באכילה, אשר אכן חורג במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילה, אך אינה זקוקה לעזרת הזולת לשם ביצוע שאר פעולות היומיום. גם על פי שיטת הניקוד - היתה ורדה צוברת 1נקודות, פחות מן המינימום המזכה על פי שיטה זו. .29אשר על כן,די התביעה בתיק נה/233- 0- להידחות. בחינת תלותן של סמאהר וסאריה .30כשם שבעניינה של אחלאם היתה מחלוקת עובדתית חזיתית בין גב' חמודה לבין גב' שוכן, כך בעניינן של סמאהר וסאריה, יש מחלוקת עובדתית כזו בין גירסת התובע לבין גירסתו של ד"ר צרפין. .31על פי עדותו של ד"ר צרפין, הדברים שנרשמו בחלק ג' (האנמנזה) לטפסי האבחון הרפואי בעניינן של סמאהר וסאריה, נרשמו על ידי פקידת התביעות מפי התובע. התובע עצמו התייחס לכך הן בעדותו והן בתצהירו הנוסף, אשר הוגש ביום 14/3/96(בלא שהתבקשה הארכת המועד להגיש את התצהיר הנוסף, אשר על פי ההחלטה מיום /25/1/96היה אמור להיות מוגש עד ליום 15/2/96). אף אם אתעלם מענין האיחור בהגשת התצהיר הנוסף של התובע, הרי שבחלק מהאמור בתצהירו זה אין כדי לפגוע בגירסתו של ד"ר צרפין. גם ד"ר צרפין אישר כי הרישום בחלק ג' לאבחון הרפואי נעשה על ידי פקידת התביעות. במקרה כזה, ייתכן בהחלט שגם השאלות שהופנו לתובע הופנו על ידי פקידת התביעות ולאו דווקא על ידי ד"ר צרפין. האמור בתצהירו הנוסף של התובע לגבי תוכן השאלות שנשאל על ידי פקידת התביעות, אינו סביר, מאחר שלפי סעיף 4לתצהיר זה, השאלות היחידות שהופנו אליו התייחסו לאכילה ולכניסה לשרותים. אם אכן כך - כיצד היתה פקידת התביעות יכולה לדעת שסמאהר סיימה בית ספר והיא נמצאת תמיד בבית וכיצד היתה יכולה לדעת שסאריה הולכת לגן ילדים בבועיינה? קרוב לוודאי שאותו מקור שמסר לפקידת התביעות את הדברים שנרשמו באשר למעשיהן של סמאהר וסאריה - מסר גם את הדברים שנרשמו לגבי אופן התפקוד, כלומר שסמאהר עצמאית בתפקוד האישי ואינה מפגרת ושסאריה מתפקדת כבני גילה. גם הצהרתו של התובע כי לא נעשתה בדיקה על ידי ד"ר צרפין, אינה מתיישבת עם האמור בחלק ה' של שני טפסי האבחון הרפואי. לגבי סמאהר נמצאה דפורמציה ברגל ימין משברים ישנים וגם אצל סאריה נמצאה דפורמציה כזו משבר ישן וכן נרשמו ממצאים לגבי לב, בטן וריאות, ממצאים שהדעת אינה נותנת שייחתמו על ידי רופא מבלי שיבצע בדיקה של שמיעת הלב והריאות ומבלי שיבחן את הבטן. יתרה מכך, האמור בתצהירו האחרון של התובע סותר במפורש את עדותו בבית הדין. בתצהירו זה מסר התובע כי ד"ר צרפין לא שאל כל שאלה ולא קיבל כל תשובה וכי כל שמסר לפקידת התביעות היה בקשר לאכילה ולשרותים. לעומת זאת בעדותו אמר התובע כי הרופא כן שאל אותו שאלות (אם סאריה הולכת לשרותים ואם היא לומדת) וכן כי השיב תשובות לשאלות לרבות תשובה בקשר לגן הילדים של סאריה (כלומר לא רק בענייני אכילה ושרותים). אינני מקבל את טענותיו של ב"כ התובע בסיכומיו כנגד עדותו של ד"ר צרפין. ראשית, מהאמור לעיל מסתבר כי נערכה בדיקה רפואית, כך שיש משמעות לנוכחותו של הרופא, ובניגוד למשתמע מסיכומי ב"כ התובע, ד"ר צרפין לא העיד כי לא ערך בדיקה. שנית, העובדה שד"ר צרפין העיד כי אם האב היה אומר שהילדות אינן עצמאיות היה מורה על עריכת ביקור בית, אין בה כל חוסר סבירות. הרי ד"ר צרפין עצמו העיד קודם לכן כי יש תפקודים שאין אפשרות לבדוק במרפאה, כך שברור שבמקרה שיש טענה על העדר עצמאות באחד מהתפקודים האמורים - מן הראוי לערוך ביקור בית, אף אם הרופא סבור כי הילד יכול לתפקד באופן עצמאי. שלישית, עצם העובדה שלגבי אחלאם היה ד"ר צרפין מסופק והורה על עריכת ביקור בית - יש בה כדי ללמד שהיתה לו התייחסות שונה לכל אחת מן הבנות, ואילו כל מטרתו היתה לחתום על טפסים שיביאו לדחיית התביעות (כמשתמע מגירסת התובע ומסיכומי בא כחו), היה יכול לעשות כך גם לגבי אחלאם. אשר על כן, אני מעדיף את גירסתו של ד"ר צרפין על פני גירסתו הבלתי סבירה והכוללת סתירות פנימיות, כמוסבר לעיל. .32בשל מסקנתי האמורה בסעיף 31לעיל, אני מקבל את עדותו של ד"ר צרפין הן באשר לכך שהדברים שנרשמו בחלק ג' של טפסי האבחון הרפואי נרשמו מפיו של התובע, והן באשר לכך שהתפוד העצמאי שיוחס לסמאהר ולסאריה בטופס חוות הדעת הראשונית על תפקוד בפעולות יומיום, נמסר מפי התובע. זו גם הסיבה שאיני מקבל את עדויותיהם של התובע ושל אשתו באשר להגבלת התפקוד של סמאהר וסאריה. לאור זאת - גם דין התביעות בתיקים נה/193- 0ו-נה/341- 0- להידחות. לסיכום .33אני דוחה את שלוש התביעות. .34אין צו להוצאות. .35כל צד זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.קטיניםעזרת הזולת / עזרת צד שלישינכותילד נכה / פעוט נכה