קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוח להולך רגל במעבר חציה באדום: המאשימה האשימה את הנאשם בכך שבהיותו הולך רגל חצה מעבר חצייה כשברמזור המוצב בכיוון חצייתו דלק אור אדום - הכל כמפורט בכתב האישום. האישום הינו מסוג ברירת משפט. הנאשם כפר באשמה ובחר להישפט. לטענתו, חצה את מעבר החצייה כאשר ברמזור דלק אור ירוק. במהלך חצייתו התחלף האור הירוק ברמזור לאור אדום. מטעם המאשימה העידה רס"ר גיגי מזל, שוטרת (להלן: "השוטרת") עורכת הדו"ח שהוגש וסומן ת/1. מטעם הנאשם העיד, פרט לנאשם עצמו, מר אריאל ביטון, הולך רגל שחצה את מעבר החצייה בסמוך לנאשם (להלן: "העד ביטון"). כמו כן הוגשו צילומים נ/1, נ/2, נ/3, נ/4. החלטתי לזכות את הנאשם ולהלן נימוקי: אין חולק, כי בתאריך 2.10.02 סמוך לשעה 13:50 חצה הנאשם מעבר חצייה מכיוון רחוב קינג ג'ורג' לכיוון רחבת המשביר (להלן: "מעבר החצייה"). המעבר מורכב משלושה מעברי חצייה מרומזרים וביניהם איי תנועה. הנאשם חצה את מעבר החצייה השלישי, כשהגיע למדרכה נעצר על ידי השוטרת. לטענת ב"כ המאשימה, השוטרת הבחינה בנאשם מהמקום בו עמדה, חוצה את מעבר החצייה, בהגיעו לאי התנועה לפני מעבר החצייה השלישי, התחלף האור הירוק ברמזור לאור אדום. הנאשם לא עצר והמשיך לחצות את מעבר החצייה על אף האור האדום. לדבריו, נשמר קשר עין רצוף בין השוטרת לנאשם. אמנה את טענות הנאשם אחת לאחת. א. הנאשם טען כי השוטרת לא יכלה להבחין בו חוצה את מעבר החצייה באור אדום מאחר וישבה בניידת ולא עמדה מחוצה לה כפי הנטען. לדבריו, ממקום ישיבתה לא יכלה להבחין בביצוע העבירה. בחקירתה הנגדית השיבה השוטרת שנשאלה היכן חנתה הניידת ”ת. לא זוכרת” (פרו' עמ' 2 ש' 13) ומשנשאלה היכן ישבה בניידת השיבה ”ת. אינני זוכרת” (פרו עמ' 2 ש' 15) לעומת זאת, הנאשם העיד בחקירתו הראשית ”השוטרת שרשמה את דו"ח התנועה, גב' מזל גיגי, ישבה בתוך הניידת” (פרו' עמ' 5 ש' 11 - 12) והעד ביטון העיד ”ש.ת השוטרת היתה בתוך הניידת עם עוד שתי שוטרות” (פרו' עמ' 7 ש' 4) מצילום נ/4 שהוגש ע"י הנאשם ושצולם ביום מתן הדו"ח, ניתן ללמוד שהשוטרת יושבת בניידת ורושמת דו"חות להולכי רגל ולא עומדת מחוצה לה. מחקירתה הנגדית של השוטרת עולה כי לא זכרה כמעט דבר מהאירוע. בתרשומת ת/1 שהגישה השוטרת ציינה שעמדה ברחבת המשביר אולם אין להסיק מכך שאכן הבחינה בנאשם בעת ביצוע העבירה כאשר עמדה מחוץ לניידת. הן הנאשם והן העד ביטון העידו שהשוטרת ישבה בניידת. הנאשם והעד ביטון חצו יחד את מעבר החצייה, הבחינו בניידת בעודם חוצים. העד ביטון אף העיד כי הפנה את תשומת ליבו של הנאשם לכך שברחבת המשביר חונה ניידת. אני מקבלת את טענת הנאשם באשר לישיבתה של השוטרת בניידת. השוטרת לא זכרה היכן חנתה ניידת המשטרה והאם ישבה ברכב. ברור הוא ששדה הראייה של השוטרת בעודה יושבת בניידת אל עבר מעבר החצייה או הרמזורים מצומצם, אי לכך, יכולתה לראות בבירור את הנאשם מבצע את העבירה מוטלת בספק. ב. הנאשם טען כי מאחר והשוטרת ישבה בניידת הרמזור אליו הביט הנאשם כיוון חצייתו היה בגבו אליה והסתיר לה את המתרחש במעבר החצייה לפיכך לא יכלה להבחין בנאשם חוצה את מעבר החצייה באור אדום. לדבריו, מעבר החצייה מורכב משלושה מעברי חצייה מרומזרים ביניהם איי תנועה והוא החל בחציית מעבר החצייה השלישי מבלי שנדרש לעצור באי התנועה לפניו, כאשר ברמזור דלק אור ירוק. צילום נ/1, שהגיש הנאשם מלמד היכן ניצב עמוד הרמזור והאם הוא גורע משדה ראייתה של השוטרת. אינני מקבלת טענה זו של הנאשם. עמוד הרמזור אינו רחב דיו על מנת להסתיר לשוטרת את מעבר החצייה במלואו מה גם שביכולתה להסיט מעט את ראשה על מנת להבחין בנאשם. עמוד התאורה כפי המצולם בנ/1 אין בו משום מכשול לשוטרת אף אם ישבה בניידת ולא עמדה מחוצה לה. ג. מאחר והשוטרת ישבה בניידת בזמן שהנאשם חצה את מעבר החצייה לא יכלה להביט לעבר הרמזור אליו הביט הנאשם, שהמשיך בחציית מעבר החצייה. השוטרת הביטה ברמזור הניצב מולה בלבד. כך גם, השוטרת העידה כי לא יכלה לראות את הרמזור בו הביט הנאשם טרם חצייתו ” ש. את יכולה לראות את רמזור B בתרשים? ת. לא” לפיכך יש לקבל את טענת הנאשם. השוטרת אשר ערכה את הדו"ח בעניינו לא ראתה את הרמזור בכיוון חצייתו, אלא את הרמזור שבגבו של הנאשם, על פיו הניחה, ככל הנראה, הנחה שאיננה נכונה, באופן נסיבתי כי גם הרמזור בכיוונו היה אדום. להלן אדון בפירוט בנושא זה. ד. הנאשם טען כי אף אם השוטרת הבחינה ברמזור המופנה בגבו אליה לא יכלה להסיק ששני הרמזורים, פועלים באופן סימולטני. בעדותה התבקשה להתייחס לכך שלא ראתה את הרמזור בכיוון חצייתו של הנאשם, ותשובתה היתה ” אני מחוייבת מבחינת החוק לבדוק כל כלי אכיפה כולל תמרורים כולל רמזורים טרם אכיפתם ” (פרו' עמ' 2 ש' 19) ובתרשומת ת/1 ציינה ” הרמזורים נבדקו על ידי טרם אכיפתם ונמצאו תקינים” מתשובה זו ניתן להסיק, כי השוטרת ראתה את הרמזור שבגב הנאשם, והסתפקה בכך, שכן הסיקה כי שני הרמזורים פועלים סימולטנית. השוטרת בדקה את תקינות הרמזורים בתחילת המשמרת בלבד אך לא בדקה אם הם פועלים סימולטנית בכל שלבי החצייה. משלא עשתה כן, אין בעובדה שהרמזורים נבדקו טרם רישום הדו"ח סתירה לטענת הנאשם. מהמקובץ עולה כי המאשימה לא הוכיחה את גירסתה מעל ומעבר לכל ספק. גירסתו של הנאשם הגיונית וסבירה, נתמכה ע"י עד ההגנה, אריאל ביטון. לאור האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום. הולך רגל