קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית ערעור על פסק דין של בית המשפט לתעבורה: כללי: בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחדרה, אשר ניתן ביום 11.7.10 על ידי כב' השופט משה גינות בתיק תת"ע 10247/05. המערער טען כי הוגשו נגדו שני כתבי אישום בגין שתי עבירות שהאחת בוצעה בחדרה והשנייה בוצעה בנתניה. ביום 15.10.04 שעה 15:10, נהג המערער ברכבו מהיציאה של חדרה לכיוון דרומה ובמהלך נסיעתו הפריע לתנועה עת סטה מקו הנסיעה (להלן - "העבירה הראשונה") בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, (להלן - "התקנות"), עוד מתברר כי בעקבות הנסיעה הנ"ל ובשעה 15:15, ייחסה לו המשיבה עבירה של אי ציות להוראות שוטר שהזדהה בפניו ע"י הצגת תעודת מנוי בניגוד לתקנה 23 (א) לתקנות - (להלן - "העבירה השנייה"). בגין העבירה השנייה הובא המערער לדין בבית משפט לתעבורה בנתניה (כב' השופטת יששכר - שוורץ) שדן אותו ביום 8.5.05 בהעדרו וגזר עליו קנס בסך 800 ₪ וכן 2 חודשים פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שנתיים. ערעור על פסק הדין של בימ"ש לתעבורה בנתניה נידון בעפ"ג 3184-08-07 בפני כב' השופטת נ. אוהד, נתקבל, תוך שבית משפט מחוזי קובע: " ... המערער ביקש כי שני הדו"חות ישמעו במואחד בחדרה וכך אומר ההיגיון. יותר מכך, שני הדו"חות קשורים זה בזה , זיכוי המערער מאחד מהם מזכה גם מהאחר ומוטב כי יידונו בפני שופט אחד. בנסיבות אלה, אני מורה על ביטול פסק דין בית משפט תעבורה נתניה ושני הדו"חות יישמעו בפני בית משפט שלום בחדרה. בפני כב' השופט גינות משה". (יוער שמדובר בהעברת הליך ממחוז אחד למחוז אחר.). בעקבות פסק הדין של בימ"ש מחוזי (ת"א), החליט כב' השופט גינות, ביום 12.12.07, על איחוד הדיון בשני התיקים וקבע כי העדים ישמעו ביום 4.6.08. בית משפט לתעבורה בחדרה שמע את ראיות הצדדים ונתן ביום 11.7.10 את הכרעת הדין ובה זיכה את המערער מעבירה של סטיה מנתיב נסיעה, מהעבירה הראשונה והרשיע את המערער בעבירה השניה - אי ציות להוראות שוטר, עבירה לפי תקנה 23 (א) (1) לתקנות. בעקבות הכרעת הדין גזר בימ"ש לתעבורה על המערער קנס כספי בסך 300 ₪. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד גזר הדין. הכרעת הדין של בית משפט לתעבורה: בימ"ש לתעבורה תאר את התרחשות העניינים ביום הרלוונטי ואת התנהלות המערער. בעמ' 8 להכרעת הדין כתב בימ"ש לתעבורה: " .... כאן המקום לציין כי במהלך משפטו איחר הנאשם להתייצב לדיון, הוא נידון בהעדרו, ברם פסק הדין בוטל על ידי ביהמ"ש המחוזי בחיפה, פסק דין שניתן ביום 21.6.07". ואכן עיון בתיק מעלה כי המערער איחר להתייצב לדיון בפני כב' השופט גינות להמשך שמיעת ראיות בשעה 16:30 ובשעה 17:00 נידון בהעדרו. פסק דין זה בוטל על ידי כב' השופט מנחם פנקלשטיין בתיק ע"פ 2292/07, והדיון הוחזר לבימ"ש לתעבורה לשמיעתו . בימ"ש לתעבורה סקר, גם כן, את הראיות שהובאו בפניו כשהוא מציין כי: " גרסתו של הנאשם ולפיה הוא נהג כשורה מבלי שסטה לנתיבו של המתלונן, לא נבחנה בחקירה נגדית כלל. משכך, המסקנה היא שאין לדחות את עדותו, ומטעם זה יש להורות על זיכוי מפרט אישום זה." (שם בעמ' 11 להכרעת הדין ש.9-11). אולם ביחס לאישום השני קבע בימ"ש לתעבורה כי: " הנאשם נהג שלא כדין משסירב להזדהות בפני המתלונן, אף כי זה הציג בפניו תעודה של קצין משטרה. הנאשם סירב לעשות כן משום שסבר שהמתלונן נהג בו שלא כשורה והורה לו לעצור לצד הדרך על לא עוול בכפו. סירובו של הנאשם הניע את המתלונן לבקש סיוע של שוטרים אחרים, ובסופו של דבר נעצר הנאשם בצומת השרון, גם שם סירב הנאשם להזדהות אולם בעקבות חילופי דברים עם רס"ר מרום הוא התרצה והזדהה". בימ"ש לתעבורה ציין עוד כי לו המערער היה מזדהה בצומת חדרה לבקשת המתלונן, ניתן היה למנוע את התרחשות האירועים, תוך שבית המשפט מייחס את התפתחות האירועים לאן שהגיעו להתנהגותו "המתנשאת" של המערער. דיון והכרעה: מהאמור לעיל ברי לכל בר בי רב כי בית משפט לתעבורה קיבל את גרסת עדי המשיבה וקבע כי המערער לא הזדהה, הן בצומת חדרה והן בהגיעם לנתניה ולכן החליט להרשיעו בדין. אמנם המדובר בשני אירועים שהתרחשו בפרק זמן מסוים וברצף, אך עדיין לא ניתן לומר שבית משפט לתעבורה לא היה יכול לזכות את המערער מעבירה אחת ולהרשיעו בגין העבירה השניה. הגם שהדבר נאמר בפסק הדין של בימ"ש מחוזי ת"א, אין באמירה זו לבוא במקום הכרעת בימ"ש לתעבורה, ששמע את העדים, התרשם מהם וקבע מממצאים שבעובדה. ממצאי בימ"ש לתעבורה מבוססים על עדות עדים נוספים ולאו דווקא על עדות המתלונן לבדו. זיכוי המערער מהעבירה של סטיה לנתיבו של המתלונן התבבס על העובדה כי גרסת המערער לא עברה את כור ההיתוך של החקירה הנגדית, כך שלא היו נימוקים שיש בהם כדי להביא לדחיית גרסת המערער שלפיה הוא לא סטה לנתיב המתלונן. זיכוי זה עדיין אינו שולל את סמכות בית המשפט ואת יכולתו להגיע למסקנה שונה ביחס לעבירה הנוספת והאחרת. המתלונן היה רשאי לבקש מהמערער להזדהות ובוודאי מוטלת החובה על האחרון לציית לשוטר ולמסור את פרטיו, על כן משבימ"ש לתעבורה קבע כי המערער לא הזדהה, לא רק על יסוד עדות המתלונן אללא על יסוד עדויות נוספות, הוא היה רשאי לבסס הרשעת המערער בעבירה זו. אמנם בימ"ש לתעבורה לא קבע באופן מפורש כי הוא מאמין לעדי המשיבה, אך מנוסח הכרעת הדין ברור לחלוטין כי בימ"ש לתעבורה נתן אימון בעדי המשיבה והעדיף את עדותם על פני עדות המתלונן. המדובר בקביעת ממצאים שבעובדה כשבגון דא, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב וכידוע, התערבותה מצמצמת רק למקרים חריגים ויוצאי דופן - ראו בעניין זה ע"פ 2056/09 פלוני נגד מ"י (ניתן ביום 27.5.09); ע"פ 7401/07 מ"י נגד פלוני (ניתנה ביום 31.7.08); ע"פ 7282/08 עיסאם אבו עמרה נגד מ"י (ניתן ביום 13.1.10) וע"פ 1353/07 מחאמיד נגד מ"י (ניתן ביום 17.3.08), וכי עניינו של המערער אינו נמנה עם המקרים החריגים הללו. שבתי ועיינתי בהכרעת הדין של בימ"ש לתעבורה ובחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בעדויות לא מצאתי כי קיימת עילה להתערב בהכרעת דינו של בימ"ש לתעבורה. קביעתו מבוססת על ראיות שהיו בפניו כך שלא ניתן לומר כי נפלה שגגה בהכרעת דינו. על יסוד האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הערעור, ככל שהוא מתייחס לעניין הכרעת הדין. באשר לעניין העונש, סבור אני כי דין הערעור להדחות. ערכאת הערעור שכדרכה אינה נוהגת להתערב בגזר דין של הערכאה הדיונית, למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם הוטל עונש חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות - לעניין זה ראו ע"פ 9097/05 מ"י נגד ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.06) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מ"י (ניתן ביום 13.1.10) ועניינו של המערער אינו נמנה עם המקרים החריגים ויוצאי דופן. סוף דבר, אני דוחה את הערעור על שני חלקיו. במידה והמערער טרם שילם את הקנס יהיה עליו לעשות כן, תוך 30 יום מהיום. משפט תעבורהערעור