קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי פגיעה בגין מכות בעבודה: 1. באוגוסט 98' הגיש התובע לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה (להלן: "ההודעה"). 2. בהודעה טען התובע, כי הוא אזרח עובד צה"ל אשר מוצב במרכז הבינוי בחצור. עוד טען התובע בהודעה כי במהלך ויכוח על רקע סכסוך עבודה מתמשך שפרץ ביום ה-13.7.98, הכה אותו מפקד הבינוי בכתף ימין (להלן: "התאונה"). התובע המשיך וטען בהודעה, כי כתוצאה מהפגיעה הוא סובל מהפרעות בתנועה, חריקות בתנועת הכתף עם כאבים ונזקק לטיפול רפואי בבית החולים "קפלן". 3. בהחלטה מחודש אפריל 99' דחה פקיד התביעות את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה. התביעה נדחתה בטענה, כי לדעת פקיד התביעות לא הוכח האירוע התאונתי לו טוען התובע - הפגיעה בעבודה בכתף ימין מיום 13.7.98. 4. בעקבות החלטת פקיד התביעות הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. בתביעה חזר התובע וטען, כי ביום 13.7.98 נכנס מפקד יחידת הבינוי סא"ל אוקון לנגריה במרכז הבינוי בחצור. התובע המשיך וטען כי בחילופי הדברים שהתפתחו בין השניים, דחף סא"ל אוקון אותו בכתף ימין. כן טען התובע, כי כתוצאה מהדחיפה הוא סבל ועדיין סובל מכאבים בכתף ימין ונזקק לטיפול רפואי. 5. לדעת הנתבע דין התביעה להידחות מטעמיו של פקיד התביעות. 6. מהתרשמותינו מהעדויות ששמענו, אין בידינו לאמץ את גרסת התובע בנוגע לנסיבות האירוע מיום ה-13.7.98 מהנימוקים כדלקמן: א. לתובע גרסאות סותרות לאירוע מיום ה-13.7.98. כך בהודעה שמסר התובע לחוקר הנתבע ביום 25.4.99, טען התובע כי סא"ל אוקון הכניס לו "אגרוף בכתף" (עמ' 3 להודעה מיום 25.4.99 שורה 2 ושוב בעמ' 3 להודעה מיום 25.4.99 שורה 9). מאידך, בתצהיר שמסר התובע במסגרת תביעה זו, כמו גם בתביעה עצמה, הופך ה"אגרוף" ל"דחיפה" בלבד. ראה: סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית מיום ה-2.5.01. בחקירתו הנגדית בפני בית הדין נשאל התובע והשיב "אני לא אמרתי שהוא דחף אותי, הוא נתן לי מכה והמכה הזאת דחפה אותי" עמ' 6 לפרוטוקול מיום 26.5.03 שורה 10. ב. העיד התובע, כי האירוע היה אירוע טראומתי. כתוצאה ממנו, הוא נכנס להלם וחש תחושה קשה של תיסכול. הלם ותיסכול אשר לעדות התובע, השפיעו עליו עד כדי כך שנמנע מלפנות לרופא מיד לאחר שהתרחש האירוע. ראה: עדות התובע בחקירתו הנגדית, עמ' 6 לפרוטוקול מיום 26.5.03 שורות 20-19. דא עקא שמיד לאחר האירוע המשיך התובע בשגרת יומו ופנה לטיפול פיזיוטרפי שהיה קבוע לו. ראה: עמ' 9 לפרוטוקול מיום 26.5.03 שורה 20. ג. אף לא אחד מהעדים ששמע בית הדין, יכולים לאשר גרסת התובע. כך לדוגמא, העיד בפנינו מר אלי בן דוד שהיה באותה תקופה מנהל העבודה של הנגריה. על פי עדותו של מר אלי בן דוד, היה האחרון עד ראיה לויכוח שבין התובע לבין סא"ל אוקון, ממרחק של כ-50 מ'. העד העיד עוד, כי עמד מול השניים ויכל לראות בבירור את האירוע. לדברי העד, לא היה שום מגע פיזי בין סא"ל אוקון לתובע. ראה: עמ' 13 לפקוטוקול מיום 22.10.03 שורה 17. ד. כך גם העיד יו"ר וועד העובדים אשר טיפל בעניינו של התובע, מר אוחיון ברוך. מר אוחיון העיד, כי ראה את הויכוח שבין התובע לבין סא"ל אוקון ולא ראה את האחרון מכה את התובע. כך נשאל מר אוחיון והשיב: "ש. אתה ראית אם מרק הרים יד על סולומון? ת. באותו רגע שהיו בחוץ, לא לא ראיתי מישהו מכה. ש. ראית אם מישהו נגע בו. ת. אני לא זוכר, יכול להיות שהוא ניסה להרגיע אותו. עמ' 18 לפרוטוקול מיום 22.10.03 שורות 19-16. ה. סא"ל אוקון שלל בעדותו את גרסת התובע לאירוע במהלכו דחף/היכה את זה בכתף ימין. מהתרשמותינו מעדותו, כמו גם נוכח העובדה כי עדות זו נתמכת בעדותם של מר בן דוד ואוחיון. עדיפה עדות זו בעינינו על עדות התובע. ו. רק נוסיף, כי במקביל להגשת ההודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי, הגיש התובע תלונה למצ"ח ולמפקד הבסיס ובמסגרתם מונה קצין בודק. הקצין הבודק גבה עדויות הן ממר ברוך אוחיון והן ממר אלי בן דוד אשר מתיישבות עם עדותם בבית הדין. מסקנת קצין הבודק הייתה, כי התלונה היא תלונת סרק אשר נובעת מהסכסוך המתמשך שבין התובע למפקד יחידת הבינוי סא"ל אוקון. 7. מקום שאין בידינו לאמץ את גרסת התובע לאירוע מיום 13.7.98, אין מקום להתערב בהחלטת פקיד התביעות מאפריל 99' הדוחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה. 8. סוף דבר, התביעה נדחית. משנדחתה התביעה, ישלם התובע הוצאות הנתבע בסך של 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 9. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות, ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. דמי פגיעה