קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת ראיות לאחר שהתיק נקבע להגשת סיכומים: הבקשה וטיעוני הצדדים 1. בפניי בקשת התובע להתיר לו לצרף מסמכים נוספים וזאת שעה שהסתיימה פרשת הראיות והתיק כבר היה קבוע להגשת סיכומים. 2. אעיר כבר עתה, כי הגם שטרם נדונה הבקשה, עשה ב"כ התובע דין לעצמו ובמסגרת סיכומיו, שהוגשו, בד בבד, עם הבקשה, התייחס הוא לראיות שהתבקשה הצגתן, כאילו כבר ניתנה לו הרשות לכך! כך, בסעיפים 20, 21 ו- 93 לסיכומיו הסתמך ב"כ התובע על המסמכים בסעיף 3 לבקשתו, כך בסעיף 43 - 48 ו- 103 לסיכומיו הסתמך ב"כ התובע על המסכמים נשוא סעיפים 1, 2 ו- 4 לבקשה, וכך בסעיפים 104 ו- 110 לסיכומיו הסתמך ב"כ התובע על מסמכים 5 ו- 6 אותם ביקש הוא לצרף! ברור, כי זו התנהגות שאין הדעת סובלת, אשר מחייבת ללא קשר להחלטתי הסופית, הטלת הוצאות על התובע והוצאות אישיות על בא כוח התובע. 3. לגופם של דברים, מבקש ב"כ התובע מבית המשפט להתיר לו לצרף את הראיות הבאות; א. דברי הסבר לחוק כלי יריה (תיקון מס' 6) תשל"ח - 1977. ב. הצעת חוק כלי יריה (תיקון מס' 15) מיום 19.11.07. באשר לשני אלה, ומבלי שאקבע דבר וחצי דבר, לעניין הרלוונטיות שלהם, הרי שמדובר בעניין שבחוק, במובנו הרחב, ולפיכך, יכול היה בא כוח התובע להסתמך על אלו בסיכומיו ללא צורך בצירופם כראיות נוספות (יוער, כי אין בכך כדי ללמד זכות על ב"כ התובע, אשר סבר כי יש צורך ברשות לצרף מסמכים אלו, ובהעדר רשות, הסתמך עליהם). 4. עוד מבקש ב"כ התובע להסתמך על הגדרת הפרעת אישיות מהספרות המקצועית בארץ ובעולם, דו"ח הוועדה הבין משרדית לבחינת מערך רישוי כלי יריה מיום 13.7.03, מכתב ראש אגף רפואה כללית וממלא מקום ראש מינהל רפואה במשרד הבריאות, מיום 3.4.11 ד"ר מיכאל דור, אישור מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות, ד"ר שנון, מיום 1.4.11, הצהרת בריאות למועמד לשאת כלי יריה, בנוסחה העדכני, תדפיס תאריכי הבדיקות שערכה פקידת הרישוי מול ממצאי משרד הבריאות והמשטרה וכן "נגררת השירות הצבאי של הנתבע". 5. התובע מנמק בקשתו בכך, שמדובר "במסמכים רלוונטיים, הנוגעים ללב ליבה של התובענה.." וכי הוספת ראיות אלו, הינה הכרחית למען בהירות התמונה והשלמתה. מה גם, כך לטענתו, מדובר בראיות "פשוטות וטכניות" שאין בצירופן כדי לגרום עוול מהותי למשיבים בבקשה. 6. לא למותר יהיה לציין כבר עתה, כי ב"כ התובע לא תמך בקשתו זו בתצהיר, בו יבהיר על שום מה ולמה נבצר היה ממנו, או מהתובע עצמו, בשקידה סבירה, לצרף מסמכים אלו מלכתחילה, ועל כך להלן. 7. ב"כ הנתבע 1, מסכים לבקשה. 8. ב"כ הנתבעות 2 ו-4 מתנגדים לבקשה וזאת בתמצית על סמך הנימוקים הבאים: א. התובע לא הבהיר את סיבת מחדלו להצגת המסמכים רק עתה. ב. כל המסמכים היו או יכולים היו להיות בידי התובע במועד הראיות, ואין כל הצדקה להתיר צירופם עתה באופן הפוגע בסדרי הדין ובנתבעות. ג. לא מדובר בעניין טכני ופשוט, כהגדרת התובע אלא במסמכים מהותיים אשר יחייבו העדת עורכיהם, דבר שעלול לסרבל את הדיון, או למעשה להחזירו לשלב שמיעת הראיות. דיון ומסקנות 9. מועד שמיעת הראיות בתיק זה הסתיים ביום 14.02.11, באותו מועד הורתי על הגשת סיכומים התובע תוך 30 יום וסיכומי הנתבעים האחרים 30 יום לאחר מכן. בפועל הוגשו סיכומי התובע רק ביום 14.04.11 כשאליהם צורפה כאמור הבקשה להגשת ראיות נוספות. יוער, כי ב"כ התובע ביקש פעמיים (!) לדחות המועד להגשת סיכומים מטעמו, ונימק זאת בעומס משרדי וכיוצ"ב, ומעולם לא טען או רמז, כי בקשת הארכה נועדה כדי לאפשר לו לצרף מסמכים נוספים או, מכל מקום, להסתמך עליהם בסיכומיו. 10. הינה כי כן, מחדליו של התובע (ואולי גם של ב"כ) רבים מספור והגם שהפרוצדורה כאמרה החביבה על עורכי הדין "אינה מיטת סדום..." הרי שלא ניתן להפוך את ההליך המשפטי לזירה של "קרקס" או של "לונה-פארק", אשר ברצון המתדיינים, יוחזר מעת לעת ה"גלגל" אחורנית, אך ורק על שום שאלו, לא השכילו להביא כל ראיותיהם במועד. נדגיש וכאמור לעיל, התובע לא השכיל להביא ולו בדל של נימוק, מדוע לא יכול היה לצרף מסמכים אלו, שהגשתם מתבקשת עתה, במועד. שהרי ברור לכל שמדובר בראיות שהיו ברשותו, או יכולות היו להיות ברשותו, במועד שנקבע להגשת הראיות. כך, גם לגבי מסמכים 5 ו-6 שאמנם התאריך הנקוב עליהם הוא 01.04.11 ו- 03.04.11, אולם ברור הוא שהם מתייחסים לאירועים מהעבר הרחוק, כך שבנקל יכול היה התובע לפנות לעורכי מסמכים אלו עוד לפני שנסתיימה פרשת הראיות מטעמו. 11. חרף כל האמור לעיל, הרי שסופו של דבר על בית המשפט לשאול את עצמו באם הראיות הנוספות דרושות לבירורה של האמת. ראה לעניין זה דברים שנאמרו על ידי השופטת ד. דורנר בעניין רע"א 1297/01 מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (22.05.11) וכדלהלן: "ככלל, ניהולו התקין של ההליך הדיוני אכן מחייב כי בית-המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, ובכללם העיקרון שלפיו אין להגיש ראיות חדשות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה. ראו: ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי [1]; ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון [2]; א' הרנון דיני ראיות (כרך א) [4], בעמ' 132. עם זאת עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית-המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין. אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור (ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). עמד על כך השופט ברנזון: "הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות... איש לא יחלוק על הצורך בייעול העבודה בבתי-המשפט. בדרך כלל, יש לשבח את הרצון לנהל משפט בכל המהירות האפשרית וביעילות רבה ככל האפשר. אבל דחף היעילות אינו צריך ליהפך לבהילות. לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה" (ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד [3], בעמ' 479-480)". אמנם במקרה שם, קבעה כב' השופטת דורנר, כי; "במקרה שבפניי, אי-הגשת הראיה בשלב ההוכחות אינה נובעת מתקלה שהיה בידי המבקש למונעה, ואף לא הועלתה כל טענה שלפיה השתהה המבקש בטרם הגיש את בקשתו". ואולם ומאידך, באותה נשימה ממש קבעה היא; "בעוד בית-המשפט נוטה לקבל ראיות בעלות משקל גם כאשר האיחור בהגשתן נובע מהתרשלותו של בעל-דין". 12. משכך אפוא, סבורני גם אני, כי הכלל המחייב שצריך לעמוד לנגד עיניו של היושב בדין הוא גילוי האמת, עד כמה שזו ניתנת לגילוי. לפיכך ובכל הכבוד לשאלות שבפרוצדורה, הרי לדידי המהות הינה העיקר ומשכך, יש לבחון את בקשת התובע ואת המסמכים שזה מבקש לצרף בשאלת המהות והיא, האם יש במסמכים אלו, כדי לשרת עניינו של התובע, ולהציג בפני בית המשפט תמונה שלמה יותר. 13. אדרש אפוא עתה לבחינה זו, של המהות, באשר למסמכים שצירופם מתבקש וכדלהלן. הסתמכות על ספרות מקצועית- ראיה זו לא אוכל להתיר הגשתה. מדובר בקביעה כללית, באשר למחלות נפש שונות, ולא בקביעה ספציפית, כשלהי, באשר לנתבע מס' 1. אין חולק שעד הגשת חוות הדעת הפסיכיאטרית, בעניינושל הנתבע, ביום 15.8.07, במסגרת התיק הפלילי שהתנהל כנגד הנתבע, לא הייתה לאף אחד מהצדדים אינדיקציה כלשהי על מצבו הנפשי של הנתבע ככל שזה היה נכון למועדים קודמים וממילא לא יכולות היו הנתבעות, או מי מעובדיהן להסיק דבר וחצי דבר, באשר למצבו הנפשי של הנתבע. אשר על כן, איני מתיר לב"כ התובע לצרף מסמכים מתוך הספרות המקצועית. 14. באשר למסמכים 5 ו- 6, הרי יכול שיש בהם, ואיני קובע מסמרות לעניין זה, כדי להביא בפני בית המשפט תמונה מלאה ושלמה יותר, באשר לרשלנותן הנטענת של הנתבעות 2 ו- 4. אמרתי יכול, שכן גם לו יוכח שאכן היה צורך ברופא משפחה שהיה בפניו התיק הרפואי של המבקש רישיון לנשק, וגם אם יוכח שד"ר שיימן אלברט, שחתם על הצהרת הבריאות של הנתבע, קיבל רישיון לעסוק ברפואת משפחה רק 8 חודשים לאחר מכן, עדין לא יהיה בכך להטות את הכף לכיוונו של התובע. שכן, אז תשאל השאלה האם היה ממצא בתיקו הרפואי של הנתבע, שהיה מונע מרופא משפחה שהכיר את תיקו הרפואי של הנתבע, לאשר את הצהרת הבריאות שלו. ובמילים אחרות, על התובע היה להציג בפני, ממצא כלשהו מתיקו הרפואי של הנתבע, אשר היה מונע, כאמור מרופא המשפחה של הנתבע, מליתן בידו את האישור המבוקש. משזה לא הוצג, מה טעם באישורים אותם מבקש התובע, עתה לצרף לסיכומיו?! 15. באשר למסמך 7, הרי שדברים שאמרתי לעיל באשר למסמכים 1 ו- 2, כוחם יפה גם לזה, שכן גם כאן מדובר בחוק, או בתקנה בת פועל תחיקתי ומשכך ניתן להסתמך עליה בסיכומים גם ללא הצגתה ועד כמה שהדבר רלוונטי לאירוע שבפנינו. 16. באשר לנספח 8, הרי שכעולה מהבקשה, מדובר בשגגה של ב"כ התובע (הגם שהדבר לא נתמך בתצהיר). מ ה גם שבלאו הכי הגב' קירש עדת תביעה מס' 2, נחקרה על כך, ועל כך אין מניעה מלצרף מסמך זה. 17. באשר לנספח 9 - נגררת השירות הצבאי של הנתבע ומבלי שהדבר יהווה מסמרות לעניין הרלוונטיות, הרי שאני מתיר לתובע לצרף מסמך זה שיכול שיש בו כדי גילוי האמת. היה וכתוצאה מצירוף מסמך זה, יהיה צורך בהעדת עדי הגנה, בחקירת עורך המסמך, או בחקירת הנתבע, יודיעוני על כך ב"כ הנתבעות תוך 10 ימים מהיום ובהתאם להודעתם ייקבע התיק להמשך. 18. סוף דבר אפוא, את מרבית הגשת המסמכים לא התרתי להגיש, את מורת רוחי מהתנהגות התובע ובא כוחו, כבר הערתי לעיל, ומשכך אפוא, אני מתיר תובע להגיש את מסמכים 8 ו- 9 בלבד. היה ולצורך הגשת מסמך 9 יהיה צורך בזימון עדים, או בקביעת ישיבה נוספת, תותנה הגשת מסמך זה, בתשלום הוצאות על ידי התובע בסך של 5,000 ₪ לכל אחד מהנתבעות 2 - 4. עוד אני מורה לחייב את התובע בהוצאות בקשה זו בסך של 2,500 ₪ לכל אחת מהנתבעות 2 ו- 4. באשר לב"כ התובע, הרי שכאמור לעיל, אני נוטה לחייבו בהוצאות אישיות לאוצר המדינה, אלא שניתנת לו הזכות להגיב על כך תוך 10 ימים מהיום. עוד אני מורה לב"כ התובע להגיש סיכומים מתוקנים אשר אינם נסמכים על המסמכים שלא התרתי להגישם ואף זאת תוך 10 ימים מהיום. ב"כ הנתבעים במידה ולא יעמדו על זימון עדים נוספים, או חקירות נוספות, יגישו סיכומים מטעמם תוך 45 יום מהיום. הגשת ראיותסיכומיםמסמכיםראיות