הנתבע טען בכתב הגנתו, ובכתב תביעה שכנגד אשר הגיש, כי הוציא הוצאות רבות לצורך תיקונים שונים במושכר, תחזוקת הגינה, הדברת מזיקים ועוד, וכי על התובע להשיב לו הוצאות אלה, וכי סוכם כי התשלומים עבור שני החודשים הנ"ל יבואו במקום חלק מההוצאות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז הוצאות תיקונים בדירה שכורה: 1. הנתבע שכר מהתובעים את ביתם אשר ברח' גולומב 8, בנהריה, ותביעה זו הינה בגין הפרות נטענות של חוזה השכירות. הצדדים ערכו ביניהם, ביום 6.8.98, חוזה שכירות לפיו הושכר הבית לתקופה שמיום 1.1098 ועד יום 30.9.99. ביום 13.8.99 נערך ביניהם הסכם בכתב, לפיו מוארכת תקופת השכירות, באותם תנאים, עד ליום 30.9.99. 2. בתביעתו, תובע התובע תשלומים ופיצויים בשל הפרות כדלקמן:- תשלום שכ"ד עבור חודש 10/98. תשלום שכ"ד עבור חודש 9/99. תשלום שכ"ד ותשלומים שוטפים עבור חודשים 00/ 8-6. 3. הנתבע טען בכתב הגנתו, ובכתב תביעה שכנגד אשר הגיש, כי הוציא הוצאות רבות לצורך תיקונים שונים במושכר, תחזוקת הגינה, הדברת מזיקים ועוד, וכי על התובע להשיב לו הוצאות אלה, וכי סוכם כי התשלומים עבור שני החודשים הנ"ל יבואו במקום חלק מההוצאות. עוד טען הנתבע, כי סוכם, בהסכמת התובע, עם בעלה של בתו, כי ייעשו פעולות לצורך הדברה וטיפול בבעיית יונים וכיניהם, אשר אין מחלוקת כי היתה במושכר. הנתבע מודה כי לא שילם שכ"ד לחודשים 10/98 ו- 9/99 אולם טוען כי אלו קוזזו כנגד עלויות שיפוצים והדברת הכינים אשר ביצע במושכר. לגבי חודש 6/00 טוען הנתבע כי סכום זה שולם באמצעות הפקדון אשר נמסר לתובע ולא הוחזר, ולגבי חודשים 00/ 8-7 טוען הנתבע כי לא היה חייב לשלמם שכן התובע הוא אשר ביקש ממנו לפנות את המושכר קודם לסיומה של תקופת השכירות, שכן מכר את המושכר לאחר. 4. בסיומו של הדיון איפשרתי לצדדים לצרף מסמכים לתיק ביהמ"ש, והתיק הגיע אלי, למתן פסק-דין, לאחר שכל צד צירף אליו מסמכים וכן "הסברים" נוספים מטעמו. 5. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים אשר צורפו על ידם לכתבי טענותיהם, וכן בתוספות אשר צירפו לאחר הדיון החלטתי כדלקמן:- יש לדחות את כל ההתחשבנויות אשר מי מהצדדים טוען להן, ככל שהן נוגעות לתקופה אשר לפני יום 13.8.99 - הוא יום חידוש החוזה ביניהם. אילו היה מי מהצדדים סבור, בעת חתימת התוספת להארכת השכירות, כי הצד האחר חייב לו משהו - היה עליו לכלול זאת בתוספת. בסעי 2 לתוספת נכתב כי ההסכם המקורי התקיים ביניהם על פי כתבו ולשונו. ניתן ללמוד כי הצדדים התיחסו ברצינות למסמכי הארכת השכירות ביניהם, גם מפירוט התוספת, וגם מהעובדה שהם אף טרחו להחתים את הערב על הסכמה כי ערבותו לשטר המקורי תחול גם על הארכת השכירות. לפיכך - אני דוחה טענות התובע לגבי תשלום שכ"ד עבור חודש 10/98, ואת טענות הנתבע לגבי סכומים המגיעים לו בגין שיפוצים ו/או תשלומים כלשהם אשר הוצאו על ידו בגין המושכר, עד ליום 13.8.99. בהקשר זה אציין כי גם הנתבע עצמו העיד כי, עם תום שנת השכירות הראשונה, איש לא דרש מרעהו דבר, וכך היה בהסכמה. מעבר לצריך אוסיף כי בהסכם בין הצדדים הצהיר השוכר כי ראה את הדירה ומצאה מתאימה, וכי השוכר התחייב לתחזק את הגינה, כך שממילא לא היה מקום לדרישותיו בגין כך. גם לטענתו של הנתבע כי "התרשם" שמשך השכירות יחתם לפרק זמן ארוך הינה טענת סרק, לאור העובדה שהחוזה נעשה לפרק זמן של שנה בלבד, אף ללא אופציה. באשר לתשלום שכר הדירה עבור חודש 9/99 וכן תשלום עבור הדברת הכינים ופעולות נלוות, הנוגעות למכת היונים, אשר נעשו ע"י הנתבע בשנת 1999 - אין, כאמור, חולק כי היתה במושכר מכת יונים וכיניהם, ואין ספק כי לא ניתן לגור במושכר במצב כזה, וכי עלות הטיפול בבעיה צריכה לחול על התובע. אינני מקבלת את טענת התובע כי הסך של 1,330 ₪ בשנה הנזכר בחוזה, היה אמור לכסות בעיה זו, שכן השתכנעתי כי המושכר דרש שיפוצים והחזקה בעלות ממשית, וכי סכום זה נועד לכך. הטיפול בבעית היונים והכינים הינו מעבר לכך. הוסכם גם על התובע כי התיקונים בגג עלו 1,800 ₪, וכן הוצג אישור מהמדביר כי הקבלן קיבל סך של 400 ₪, וכי הדיירים היו צריכים לעזוב את המושכר למשך 40 שעות. בגין הזמן בו לא יכלו להשתמש במושכר אני פוסקת לנתבע סך של 800 ₪. לפיכך - הפיצוי הכולל המגיע לנתבע/התובע שכנגד בגין כך הינו 3,000 ₪. מכך יש לקזז, כפי שמסכים גם הנתבע, שכ"ד של חודש אחד אשר הנתבע חייב לתובע, בסך של 1,880 ₪, ובסך הכל מגיע לנתבע/התובע שכנגד סך של 1,120 ₪. אשר לפינוי מוקדם של המושכר - זכרון הדברים למכירת המושכר ע"י התובע נערך ביום 12.6.00, ונרשם בו כי חוזה מכר מחייב ייחתם בתוך 7 ימים, דהיינו עד ליום 19.6.00. התשלום הראשון בסך של 150,000 $ היה אמור להיות משולם לתובע עם חתימת הסכם המכר. בפועל נחתם הסכם המכר רק ביום 25.9.00. השתכנעתי מהחומר אשר הוצג בפני, כי התובע אכן ביקש מהנתבע לעזוב את הדירה במועד מוקדם יותר, כפי הנראה מאחר שסבר כי בתוך ימים ספורים ייחתם חוזה מכר בינו לבין הקונה המיועד. לאחר שהתובע נוכח לדעת כי חתימת חוזה המכר מתעכבת, התחכם התובע וחזר בו מבקשתו הנ"ל (אשר נעשתה בעל פה), תוך שהוא מנצל את העובדה שלא היה, בענין זה, כל מסמך בכתב. בכך מוסברת היטב חלופת המכתבים בין הנתבע לתובע, מתאריכים 19.6.00 ו - 26.6.00, תאריכים המתאימים, ביחד עם תאריכי זכרון הדברים למכירת המושכר והסכם המכירה עצמו, בהתאמה מלאה, לגרסתו של הנתבע באשר להשתלשלות הענינים בנושא זה. לא נתתי משקל לתמונות אשר צורפו ע"י הנתבע, שכן לא הוכח מתי צולמו. גם תאריך הזמנת השילוט אינו מוכיח כי השילוט הוצב במקום מיד עם ביצועו, מה עוד שהתובע הציג מסמך לפיו הוצב השילוט בשלב מאוחר יותר, אולם, לאור קביעותי המבוססות על ראיות אחרות, ועל התרשמותי מהצדדים, אין לכך כל רלבנטיות. מאחר שהנתבע פעל על פי בקשת התובע וסידר לו מקום מגורים אחר, לא היה רשאי התובע לחזור בו מבקשתו ויש לראות את השכירות כשכירות אשר הסתיימה, בהסכמת הצדדים, ביום 30.6.00. על הנתבע לשלם לתובע את התשלומים השוטפים עבור חודש יוני 2000, אולם אינו חייב בתשלום שכ"ד עבור חודשים יולי ואוגוסט. הוכח בקבלות אשר צורפו ע"י התובע לתביעתו, כי על הנתבע לשלם את התשלומים כדלקמן:- עבור ארנונה - 363.20 ₪. עבור מים לחודשים מאי-יוני - 159.46 ₪. סה"כ: 523 ₪. התוצאה היא שאני מקבלת, חלקית, את התביעה והתביעה שכנגד, ובסך הכל אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד סך של 697 ₪ ( 697 ₪ = 523ש"ח - 1,220 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.10.99 ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות. זכות לבקש רשות ערעור בביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום. שכירות