קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר תשלום מופקע: פתח דבר ביום 20/01/2011 הגישו בני הזוג סתיית (להלן: "התובעים") כתב תביעה, לפיו ביום 16/04/2009 שילמו לחברת פלג הגליל (להלן: "הנתבעת"), סכום מופקע בעבור מד מים לבית חדש בבנייה. לטענת התובעים, לאחר שהשוו מחירים עם אנשים אחרים שבנו בתקופה בה בנו ביתם, הסתבר להם כי שילמו סכום מופקע וגבוה מזה ששולם ע"י אחרים וכי ניתנה הנחה בתשלומי אגרות הבניה בנוסף לאחרים, בשונה מהתובעים. התובעים פנו לנתבעת במכתב, אך לא זכו למענה, אלא שפורסם בעיתון מקומי כי "נעשתה טעות" אך לא הוצע לתובעים החזר כספי. אז פנו התובעים לנתבעת באמצעות עו"ד בדרישה לקבל החזר כספי, משלא נענו בחיוב, הגישו תביעתם זו להשבת 2,740 ₪ אותם שילמו עבור מד המים, כן עותרים התובעים לסעד כספי של 8,161 המהווים הנחה בהיקף של 20% מסכום אגרות הבניה ששילמו התובעים, שכ"ט עו"ד בגין מכתבי הדרישה בסך 550 ₪, סה"כ עותרים התובעים לסעד של 11,451 ₪. התובעים צרפו להוכחת תביעתם מכתב פנייה מטעמם לנתבעת מיום 14/04/2010, אישור בדבר משלוח בדואר רשום, עותק הכתבה בה תגובת הנתבעת,חשבונית בגין שכ"ט עו"ד, עותק מכתבי דרישה מעו"ד ותגובת הנתבעת למכתבים אלו, קבלה בגין תשלום אגרות בניה, קבלה בגין תשלום מד מים וכן עותק חשבונות היטלים ואגרות פיתוח שהונפקו ע"י הנתבעת לאנשים אחרים. בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי התובעים זוכו על ידה ע"י ביצוע קיזוז מהחיובים השוטפים בגין תשלומי מים וביוב. לטענת הנתבעת חשבון התובע זוכה בסך 1,627 ₪ בשל גביית היתר, אשר מקורה בטעות, כפי שעודכן התובע במשרדי הנתבעת, אך התובע דרש השבה באמצעות תשלום מלוא הסכום לידיו ולא השבה של הסכום שנגבה בטעות באמצעות זיכוי. בנוסף טוענת הנתבעת, חיבור מד המים אשר שולם בגינו ע"י התובעים הינו חיבור מד מים לבית חדש, בשונה מאחרים כפי הנטען ע"י התובעים, אשר שילמו עבור חיבור לרשת לבית ישן. כמו כן, בדיון שהתקיים בפניי ביום 18/05/2011 טען נציג הנתבעת, באשר לטענת התובעים בעניין אי מתן הנחה באגרות הבניה, כי התובעים שילמו אגרות ביום 18/03/2009 בעוד ההנחה ניתנה לאחרים בסוף שנת 2009 ולפיכך תשלומיו לא נכללו באותה הנחה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובצרופותיהם, ולאחר ששמעתי בדיון שבפניי את אשר בפיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה הראשון וזאת מן הטעמים אשר יובאו להלן. בטרם אדון לגופו של עניין בשאלה, האם יש להעניק לתובעים את סעדיהם שלא על דרך הקיזוז, אציין כי אין מחלוקת בעניין הטענה כי הנתבעת חייבת בהשבת סך של 1,627 ₪ אשר נגבה בשל טעות אנוש כדברי הנתבעת, אלא שהמחלוקת העיקרית הינה בגין אופן השבת סכום זה ע"י הנתבעת, זו טוענת כי הסכום הושב לתובעים על דרך הקיזוז מחשבונות המים והביוב, ואילו התובעים טוענים מנגד, כי זכאים הם להשבת הסכום בעין, היינו ע"י קבלת הסכום במזומן או בשיק. מחלוקת נוספת, הינה בשל סכומי אגרות הבנייה שנגבו מהתובעים, אשר לטענתם הופלו לרעה ביחס לאחרים, באשר אלו קיבלו הנחה של 20% מתשלום האגרות ואילו התובעים שילמו את סכומי האגרות במלואם. אדון בטענות הנ"ל לפי סדר העלאתן ע"י התובעים, ראשונה-ראשונה ואחרונה-אחרונה: אופן ביצוע השבת הסכום שנגבה בטעות אשר לטענה לפיה, על הנתבעת היה להשיב את הסכום שנגבה בטעות במזומן ולא על דרך הקיזוז, לטעמי דין הטענה להתקבל, מן הטעם כי כספים אלו ללא ספק נגבו שלא כדין ע"י הנתבעת ועל כן חובה עליה להשיבם. כמו כן, זכות ההגנה של האזרח על קניינו ומה יעשה בו, אף היא עומדת לנגד עיני בבואי לפסוק את אשר אפסוק, אלא שבענייננו, הקיזוז כבר נעשה ע"י הנתבעת, כך שעל התובעים להשיב לנתבעת את הכספים שקוזזו ורק אז יוכלו לקבל את כספם ע"י תשלום בעין ע"י הנתבעת. אולם, עניין עקרוני לנו ולטעמי היתה הנתבעת נוהגת בתום לב הדרוש ממנה, לו היתה פונה אל התובעים ושואלת באיזה אופן מבקשים הם את השבת הכספים שנגבו מהם בטעות, משלא עשתה כן הכתה חטא על פשע ועל כן אעתר לבקשת התובעים למתן סעד זה של השבת הכספים בעין. לפיכך, אני פוסקת כי במישור זה, דין התביעה להתקבל. על הנתבעת להשיב את הכספים שגבתה בטעות מהתובעים שלא באמצעות קיזוז, כי אם בהשבה בעין. הצדדים יערכו התחשבנות והתובעים יודיעו לנתבעת בכתב באיזה אופן מבקשים הם לקבל את כספם בחזרה, תוך כמובן התחשבות בנוהג המקובל בביצוע תשלומים ע"י הנתבעת (אם ע"י המחאה, העברה בנקאית וכיו"ב). טענת ההפליה כעת נותר לי לדון בשאלה השניה. לפי טענה זו, סכומי אגרות הבנייה שנגבו מהתובעים, נגבו תוך שהם הופלו לרעה ביחס לאחרים, באשר אלו קיבלו הנחה של 20% מתשלום האגרות ואילו התובעים שילמו את סכומי האגרות במלואם. נקודת המוצא היא, כי אכן הנתבעת כתאגיד הנותן שירותים ציבוריים לנהוג בתום לב, ביושר ובלא הפליה. מעבר להגיון הבריא המחייב מסקנה זו, הפניתי עצמי לחוק תאגידי מים וביוב, תשס"א 2001 (להלן:"החוק"), אשר בכפוף לו הוקם תאגיד . סעיף 1(ב) לחוק קובע בזו הלשון: (ב) לשם השגת מטרות החוק יוסמכו הרשויות המקומיות להקים, לפי חוק זה, חברות לשירות ציבורי, שתפקידן העיקרי יהיה לתת שירותי מים וביוב בתחומיהן; על החברות יוטלו חובות לענין מתן השירותים, באיכות נאותה לכלל התושבים בלא הפליה, יוסמכו לגבות את התשלומים בעד השירותים, והן יהיו נתונות לפיקוח הממונה ולבקרת איכות ועלויות השירותים בידי הרשות, אשר תקבע גם את תעריפי השירותים. הנה כי כן, הנתבעת הוקמה על-מנת לתת שירותי מים וביוב באיכות נאותה לכלל התושבים בלא הפליה, כאשר לא היא זו אשר קובעת את תעריפי השירותים. הנתבעת מצידה טוענת כי התובעים שילמו במועד אשר לא ניתנה בו הנחה, ועל כן לא מדובר בהפליה. מעיון בדפי החשבון של מר חוראני פואד ומר טויטו נתנאל, אשר שילמו את האגרות וההיטלים לנתבעת, ואשר צורפו כנספחים לכתב התביעה, ניתן להיווכח כי אכן יש פער בין הסכומים לתשלום. בעוד התובעים שילמו 40,805.90 ₪, אלו שילמו 23,516.77 ₪ (שולמו ע"י מר פואד) ו-16,705.41 ₪ (שולמו ע"י מר טויטו). ואולם, ההסבר שניתן ע"י נציג מטעם הנתבעת לפיו "לגבי ההנחה, שולם במרץ, ההנחה היתה בסוף שנת 2009 בנובמבר עד דצמבר", ראה דברי נציג הנתבעת שורות 17-18 בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 18/05/2011, הינו הסבר המניח את הדעת, אך בכך לא די. אשר על כן, עיינתי בצרופותיהם של התובעים ונוכחתי לראות כי אכן החשבונית שהונפקה לתובעים הונפקה ביום 17/03/2009 ואילו החשבוניות האחרות (של מר פואד ומר טויטו) הונפקו בשלהי שנת 2009; כאשר האחת הונפקה ביום 26/11/2009 (חשבונית של מר פואד) והשניה הונפקה ביום 10/12/2009 (חשבונית של מר טויטו), אשר על גביה ובסמוך לסכום לתשלום נכתב באלו המילים: "מאושרת הנחה בהיקף 20% מותנית בתשלום עד 31/12/2009 של מלוא הסכום באישור מנכ"ל. מבדיקה זו עולה, כי טענת הנתבעת הוכחה דיה בפניי, ואכן הפער הנטען באשר לתשלומי התובעים ביחס למשלמים אחרים, אינו נובע מהפליה, כי אם מאותו "מבצע" אשר התרחש בסוף השנה. לפיכך, טענה זו של התובעים להפליה דינה להידחות, ולפיכך לא אוכל להעניק לתובעים סעד של השבה בגין תשלום אשר שולם על ידם כדין. סוף דבר לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעים סך של 1,627 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום גביית הסכום בטעות. באשר לסכום אשר קוזז מחשבון המים והביוב יושב כנגד סכום זה, רשאית הנתבעת לגבותו מן התובעים בדרכים הנוהגים על ידה. בשקלול מכלול הנסיבות, לפיהן הודתה הנתבעת בטעותה ועשתה לתיקון המחדל, ובהתחשב בכך שהגעתי למסקנה כי לא נקטה בהפליה כלפי התובעים, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפטם של התובעים בסך 150 ₪ בלבד. בסך הכל תשלם הנתבעת לתובעים, 1,777 ₪. קרקעותהפקעה