היתר בניה מועצה דתית

טענתה המרכזית של העותרת היא, כי הועדה לתכנון ובניה אינה יכולה להתנות את הפעלת סמכותה בהחלטה של מוסד חיצוני, הוא המועצה הדתית הדרוזית, לגבי היתר בניה שרק היא מוסמכת לחדשו או לתתו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר בניה מועצה דתית: 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה רכס הכרמל (להלן-המשיבה) הוציאה ביום 23.1.97, או בסמוך לתאריך זה (מסיבה כלשהיא לא נקוב התאריך עצמו בהיתר הבניה), היתר בניה המאפשר בניית "מבנה ציבורי בן קומה אחת מעל קומת חניון (בית הלוויות)" בחלקה 55 בגוש 17151, בעוספיה. מבקשת את ההיתר היא המועצה המקומית עוספיה. מספר ההיתר 29600049, והבנין שמותר לבנותו מצוי בתוך תחום בית הקברות הדרוזי בעוספיה. 2. עבודות הבניה החלו באיחור העולה על שנה מיום הוצאת ההיתר. סעיף 20(א) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל1970- (להלן - התקנות) קובע כי "תקפו של היתר הוא לשלוש שנים מיום הוצאתו". סעיף 20(ה) לתקנות קובע כי אם "לא הוחל בעבודה תוך שנה אחת מיום הוצאת ההיתר, בטל ההיתר, אך רשאית הוועדה המקומית, לפי שיקול דעתה ולפי בקשת בעל ההיתר, לחדשו...". לפי סעיף 20(ז) לתקנות "תקפו של היתר מחודש הוא לשנה". 3. העותרים פנו אל הועדה המשיבה, לאור האמור בסעיף 20(ה) הנ"ל, וביקשו לחדש את ההיתר. ביום 18.6.98 החליטה הועדה כדלקמן: "1. הועדה תאשר את חידוש ההיתר. 2. תחילת הבנייה מותנית בהחלטת המועצה הדתית הדרוזית. 3. תינתן אורכה של שבוע ימים לשני הצדדים לערער, בבית המשפט על החלטת המועצה הדתית הדרוזית (לא תבוצע שום בנייה). 4. היתר הבנייה לא יימסר למועצה המקומית עוספיה, עד קבלת החלטת המועצה הדתית הדרוזית כאמור". ההחלטה האמורה באה על רקע של סכסוכים ומחלוקות בתוך העדה הדרוזית, כפי שבאו לידי ביטוי, בין היתר, בהתדיינות המתנהלת בבית משפט זה (ת.א. 98/633) שם עתרו המשיבים 2 עד 6, בשמם ובשם "וועד הפעולה לשימור בית הקברות הדרוזי בעוספיה", נגד המועצה המקומית ונגד הועדה, לאסור את בניית בית הלוויות שלגביו ניתן ההיתר, דבר הכרוך, לדעתם, בחילול קברים. אכן, על פי התמונות שהוגשו לי, נראה שהעבודות בהן הוחל פגעו בקברים שבתוך בית הקברות. 4. באשר לחוק התכנון והבניה תשכ"ה1965- (להלן-החוק), ולתקנות הנ"ל, נראה לי רלוונטי האמור בסעיף 99 של החוק: "הוראה בתוכנית מיתאר מחוזית או מקומית בדבר שמירת מקום קדוש או בדבר בתי קברות תיערך בהתייעצות עם שר הדתות". לגבי התקנות, נראה לי רלוונטי האמור בסעיף 16(א) האומר: "ועדה מקומית רשאית לתת היתר, לסרב לתתו, לתקנו, לשנותו, להטלותו או לבטלו לפי סעיף 216 לחוק וכן להתנות בו תנאים, בין השאר בענינים אלה: (1) חומרי בנייה... (2) מראהו החיצוני של הבנין והתאמתו לבנינים שבסביבתו; (3) השלמת בנין... (4) מילויים וחפירות; (5) התאמת מפלסי הנכס... (6) עבודות פיתוח..." וגומר. עוד יש להפנות ללשונו של סעיף 20(ה) הנ"ל בתקנות המדבר על כך שהועדה רשאית לפי בקשת בעל ההיתר לחדשו, לא נאמר שהיא חייבת לעשות כן, ואף צוין שהיא מוסמכת לעשות זאת "לפי שיקול דעתה". 5. אין לחלוק על כך שהקמת הבנין וההיתר תואמים את התוכניות החלות על החלקה. 6. לטענת העותרת הועדה מוסמכת לשקול אך ורק שיקולים תיכנוניים ולא שיקולים אחרים. בג"צ 75/595 עלי עבד רבו ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים ואח', פ"ד ל(3), 337; ע.א. 60/120 הלפרין ואח' נ' קוצ'ינסקי ואח', פ"ד טו(1), 705. בג"צ 72/392 ברגר נ' הוועדה המחוזית פד כז(2), 764. כמו כן מפנה העותרת לבג"צ 71/324 הועד המקומי סביון נ' הועדה לשמירת קרקע חקלאית, פ"ד כז(1), 85 וכן לע.א. 85/233 רשות שמורות הטבע נ' קיבוץ בית אורן, פ"ד לט(2), 748. באותו מקרה, טענה רשות שמורות הטבע כי גם אישורה נדרש לסלילת כביש העובר בתחום השמורה. טענה זאת נדחתה ונקבע כי "כאשר סבר המחוקק שקיים צורך בהיתר נוסף להיתרי הבנייה הרגילים, אמר את דברו במפורש". טענתה המרכזית של העותרת היא, כי הועדה המשיבה אינה יכולה להתנות את הפעלת סמכותה בהחלטה של מוסד חיצוני, הוא המועצה הדתית הדרוזית, לגבי היתר שרק היא מוסמכת לחדשו או לתתו. כמו כן פירטה העותרת בתצהירו של מר אמין תאופיק מנסור כי קיימים קשיים ניכרים בתיפקודה של המועצה הדתית הדרוזית, ולדעתו של מר מנסור אין כל סיכוי שהמועצה תתכנס בחודשים הקרובים כדי לדון ולהכריע במחלוקת נשוא העתירה. באשר למועצה הנ"ל: היא מיוסדת על הוראות פקודת העדות הדתיות (ארגונן) ועל תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (העדה הדרוזית), תשנ"ו1995-. סעיף 2 של התקנות האמורות, מורה לשר הדתות להרכיב מועצה דתית דרוזית אשר תהא מורכבת מששים אנשי דת דרוזיים: שלושים סאיסים המכהנים בבתי התפילה הדרוזיים (חילוות), חמישה עשר חברים מבין מועצות של ראשויות מקומיות שבהם מתגוררים דרוזים, וחמישה עשר חברים נוספים שהשר ימנה לאחר התייעצות. על הרכבת המועצה ועל הרכב חבריה יש צורך בהודעה ברשומות. סמכויות המועצה מפורטות בסעיף 10 של התקנות הנ"ל והן כוללות "ייצוג העדה הדרוזית בנושאי דת בפני רשויות המדינה ומוסדותיה המוסמכים", וכן "פיתוח וניהול של מקומות קדושים, הקמת מוסדות דת, מבני דת ומבנים קהילתיים בעלי אופי דתי". עמדת המשיבים מדגישה את האמור בסעיפים 2 ו11- של חוק-יסוד: כבוד וחירותו וכן את החשיבות של כבוד האדם לאחר מותו כמוסבר בע.א. 91/294 חברת קדישא גחש"א נ' קסטנבאום פ"ד מו(2), 464. כמו כן דוחים המשיבים את טענותיו של מר מנסור. הם מסתמכים על מכתבו של מר מוופק טריף יו"ר המועצה הדתית הדרוזית מיום 3.9.98 שלפיו: "בישיבה הקרובה של המועצה הדתית אני תקוה שנוכל להעלות את הנושא לדיון ונודיעכם בהתפתחויות בענין". עד כתיבת פסק דין זה, אין בפני כל מידע נוסף בקשר לכך. 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נראה לי כי אי אפשר לקיים את החלטת המשיבה כמפורט במכתבו של מזכיר הועדה מיום 18.6.98. הועדה אישרה את חידוש ההיתר, אך התנתה תנאים המרוקנים את האישור הזה מתוכנו. התניית תחילת הבניה ומסירת ההיתר לידי העותרת בהחלטת המועצה הדתית הדרוזית פירושה למעשה אי חידוש ההיתר. הדבר סותר את האמור בסעיף 1 של ההחלטה בדבר אישור ההיתר, וכמוהו כהתפרקות של המשיבה מאחריות ומסמכות. המשיבה אינה יכולה להעביר את סמכותה באשר לחידוש ההיתר והוצאתו, למועצה. יחד עם זה, ברור שבניה בתוך בית קברות צריכה לקחת בחשבון את הצורך במניעה או הקטנה של הפגיעה בקברים ובכבוד המתים, ומכאן הצורך שההיתר יכלול הוראות בנדון זה. שעה מדובר בבית קברות דתי, גם לגורם הדתי המפעיל את בית הקברות יש קשר לענין. כזכור, סעיף 99 של החוק מחייב התייעצות עם שר הדתות בכל מה שקשור להוראות בתוכנית בקשר לבתי קברות ושמירת מקומות קדושים, וסעיף 20(ה) של התקנות משאיר לוועדה שיקול דעת אם לחדש את ההיתר. שיקול דעת זה צריך להיות נסב על השיקולים ממין אלה המפורטים בסעיף 16 של התקנות. הרשימה שבסעיף 16 אינה רשימה סגורה. ע.א. 97/630 הועדה המקומית לתכנון ולבניה נהריה נ' שיר הצפון חברה לבנין ואח', מיום 23.7.98. אך בעניננו סעיף 16(א)(4) דן ב"מילויים וחפירות". מונח זה חל גם על מילויים של קברים, החפירה בהם וכן כיסויים או העברת העצמות לקבר אחר. לאחר שהוחל בבניית הבנין התגלה הצורך בטיפול בקברים ובעצמות המתים. גם זה הוא ענין תיכנוני אך הוא קשור באספקטים דתיים. הועדה צריכה לתת דעתה בקשר לכך, ורשאית להתנות תנאים בהיתר שיחייבו את בעל ההיתר לנקוט פעולות שונות בקשר לכך, בצמוד לבניה. 8. במצב דברים זה אני מורה כדלקמן: א. החלטת הועדה בדבר חידוש ההיתר, ניתנה כדין ותישאר בתוקפה. ב. הועדה תוכל לקבל מאת שר הדתות חוות דעת בדבר עמדתו ו/או עמדת המועצה הדתית הדרוזית לגבי האמצעים הנדרשים על מנת לשמור על כבודם של המתים בבית הקברות ועל אופן הטיפול המתחייב בקברים ובעצמות המתים במהלך הבניה. ג. אם הודעת שר הדתות אל הועדה בענין זה לא תינתן תוך 4 חודשים מהיום, ייחשב ההיתר כמוצא ובר תוקף החל מהמועד האמור ואפשר יהיה לבנות לפי האמור בו. ד אם תימסר לוועדה המשיבה הודעת שר הדתות תוך המועד הנ"ל, בדבר האמצעים שיש לנקוט בכל הקשור לקברים ולכבוד המתים בבית הקברות, תוכל הוועדה להוסיף להיתר תנאים בנושא הקשור למילוי הקברים, חפירתם, קבורת העצמות, וכדומה, ועליה להוציא את ההיתר ולמוסרו לעותרת. אציין, כי בעלת ההיתר היא המועצה המקומית עוספיה. ההיתר מתיר לה לבנות את הבנין. אין הוא מחייב אותה לבנות את הבנין. 8. ניתן איפוא צו כאמור בסעיף 7 לעיל. בניהמועצה דתיתהיתר בניה