קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בפריצת דיסק כתאונת עבודה: 1. התובע, יליד 1936, נגר במקצועו, מבקש בתביעה שלפנינו להכיר בנזק ממנו הוא סובל בגבו (פריצת דיסק בחוליות עמוד השדרה המותני), כתוצאה של "פגיעה בעבודה", שנגרמה לו, לטענתו, כתוצאה של ארועים תאונתיים זעירים, בדרך של מיקרוטראומה. כפי שציינו בהחלטה מיום 21.11.01, תביעה קודמת שהגיש התובע, להכיר ב"ארוע תאונתי" שארע לו ב- 24.9.94 כתאונת עבודה, נמחקה, בהסכמת התובע, משהודיע התובע כי הוא מבסס את התביעה להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה, בעילה של מיקרוטראומה בלבד. 2. העובדות הצריכות לעניין נקבעו בהחלטת בית הדין מיום 21.11.01 (להלן-"ההחלטה") המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. בהחלטה קבענו, על פי גירסת התובע שנתקבלה עלינו כגירסה אמינה, כי בשנת 5-1994, במשך כשנה, בעת ששימש כאחראי על "פרוייקט לוקובונד", עסק התובע בעבודה שהיתה כרוכה בהרמת פלטות אלומיניום כבדות, בכמות גדולה ובתדירות גבוהה, בתנוחה לא נוחה של הגב, ולמרות שמידי פעם הוא חש כאבי גב חזקים, המשיך התובע בעבודתו, משחשש לאבד את התפקיד שקיבל על עצמו. בתחילת שנת 1995, משאובחנה אצלו פריצת דיסק בגובה חוליות עמוד השדרה המותני, הועבר התובע מתפקידו, על פי הוראת רופא התעסוקה, והחל לעבוד כנגר, בעבודה קלה שאינה כרוכה בהרמת משאות כבדים. 3. התובע טען, כי הנזק בעמוד השדרה נגרם לו בדרך של מיקרוטראומה, כתוצאה מעבודתו בשנת 5-1994, שהיתה כרוכה בפעולות חוזרות ונשנות של הרמת פלטות אלומיניום כבדות. בתמיכה לתביעתו, הסתמך התובע על חוות דעת רפואית של ד"ר ראובן גיפשטיין, מומחה לכירורגיה אורטופדית, שקבע כי "סוג עבודתו של מר זנה נתן, אשר כלל הרמת משאות כבדים, מספר פעמים רב ביום… הינה בהחלט גורם למיקרוטראומה ויכולה לפגוע בגב ולגרום לפריצת דיסק". הנתבע טען מנגד, בהסתמך על מומחה מטעמו, פרופ' חיים שטיין, כי הנזק בעמוד השדרה של התובע נגרם כתוצאה של תהליך ניווני של המפרקים הבין חולייתיים בגבו. לדעת פרופ' שטיין "התהליך הניווני במיפרקים הבין חולייתיים הוא תהליך מתקדם וזוחל עם הגיל…" וזה הגורם העיקרי למצבו של התובע. את האפשרות של מיקרוטראומה שלל פרופ' שטיין, כפי שהסביר בחוות דעתו: "מיקרוטראומה, לפי הגדרתה, אינה תואמת את אופי עבודתו, כי במיקרוטראומה, ברפואה תעסוקתית, מבינים מצב שבו נגרמים שטפי דם קטנים מצטברים וחוזרים בגלל פעולות שנעשות תוך כדי העבודה. הרמת משאות איננה גורם מקובל למצבים כאלה…". 4. כפי שהסברנו בהחלטה הנ"ל, קיומה של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה, היא קביעה משפטית הדורשת הכרעה בשאלות עובדתיות ובשאלות רפואיות הצריכות חוות דעת של מומחה. משהתעוררה מחלוקת בין המומחים, כאמור לעיל, נזקק בית הדין למומחה-יועץ רפואי, ולשם כך מינינו את ד"ר אליהו סלטי כמומחה רפואי מטעם בית הדין. 5. בחוות דעתו מיום 9.12.01, השיב המומחה הרפואי לשאלות בית הדין, בקובעו כדלקמן: "על פי התיעוד הרפואי בתיקו של התובע ועל פי תשובת צילומי הטומוגרפיה הממוחשבת, נראה כי התובע סובל מבקע מרכזי, ויותר לימין, של דיסק מנוון בגובה 5L - 4L . קיימים שינויים ניווניים נוספים, כמו היפרטרופיה של הליגמנטום פלבה, הגורמים להצרות תעלת השידרה ולחץ על חוט השידרה והשורשים העצביים". לשאלת הקשר הסיבתי ולשאלות בדבר קיומן של פגיעות זעירות מצטברות בדרך של מיקרוטראומה, השיב המומחה, בשלילה (ההדגשות הוספו): "מדובר בתהליך ניווני ברור של הדיסק שהביא בסופו של דבר לפריצת הדיסק בגובה חוליות 5L - 4L. השינויים הניווניים בגובה בין-חולייתי זה, ולכל אורך עמוד השדרה המותני, אינם חורגים מהצפוי על פ י גילו של התובע, ולפיכך לא ניתן לטעון כי מדובר בארועים תאונתיים מצטברים בעלי אופי בלתי הפיך (מיקרוטראומה). יש לראות במצב הקיים תהליך תחלואי רגיל שפגע בחוליות עמוד השדרה המותני, לכל אורכו, ובאלמנטים שונים של עמוד השדרה המותני". גם לגבי תקופת האי כושר, בגינה ניתנו לתובע תעודות רפואיות לנפגע בעבודה, קבע המומחה הרפואי כי לא מדובר בתוצאה של נסיבות עבודתו, כפי שציין המומחה בתשובה לשאלות בית הדין: "האבחנה שנרשמה בכל התעודות הרפואיות שניתנו לתובע היא Sciatic syndrom, דהיינו תסמונת של העצב הסקיאטי, שפרושה כאב המוקרן לאורך הרגל השמאלית (במקרה זה)… תסמונת זו יכולה, בין השאר, להגרם כתוצאה מנזק שמקורו מיקרוטראומה. לדוגמא, היה ושינויים ניווניים אלו של הדיסק והעיבוי של הליגמנטום פלבה היו נצפים אצל אדם הצעיר בהרבה מגילו של התובע, אזי ניתן היה לומר כי הוא סובל מתסמונת סקיאטית עקב שינויים ניווניים שנגרמו לו מוקדם מהצפוי על פי גילו, וזאת על רקע של מיקרוטראומה. כאמור, לא כזה הוא המקרה שלפנינו". 6 בתשובות לשאלות הבהרה שהופנו אליו לפי בקשת ב"כ התובע, חזר המומחה על קביעותיו ומסקנותיו, כמפורט בחוות דעתו המשלימה מיום 14.4.02. הגם שהמומחה הסכים להנחה התאורטית שהציגה בפניו ב"כ התובע, כי אופי עבודתו של התובע, כפי שתואר בהחלטת בית הדין, יכול לגרום להחמרת מצב, במקרה של "דיסק שאינו בריא לחלוטין", עולה מחוות הדעת כי גם גורמים אחרים יכולים לגרום לאותה תוצאה, כפי שהסביר המומחה: "אין כל הוכחה כי עבודה בעלת אופי פיסי כמו זו של התובע תגרום בהכרח להחמרה במחלה הניוונית ממנה סובל התובע. אחוז נכבד מהאוכלוסיה הבוגרת סובל ממחלה ניוונית (עמוד שדרה, פרקי ירך, ברכיים וכו') גם ללא קשר לעבודה בעלת אופי פיסי, ולחלופין אחוז ניכר מהעובדים בעבודה בעלת אופי פיסי אינם סובלים ממחלה ניוונית בגבם". אשר למקרה הספציפי של התובע, חזר המומחה בחוות דעתו המשלימה, בצורה נחרצת, על קביעותיו ומסקנותיו, כי עבודתו של התובע, הגם שהיתה כרוכה בהרמת משאות כבדים, כפי שתוארה בהחלטת בית הדין, לא גרמה לפריצת הדיסק ולא החמירה את מצבו של התובע, כפי שהסביר המומחה בתשובה לשאלת ב"כ התובע: "העובדה המצויינת בתשובה ב' לחוות דעתי אומרת כי ,השינויים הניווניים בגובה חוליות 5L - 4L ולכל אורך עמוד השדרה המותני אינם חורגים מהצפוי על פי גילו של התובע…" מראה כי למרות ועל אף עבודתו הפיסית של התובע לא נגרמה החמרה במחלה הניוונית ממנה הוא סובל כחלק מגילו המתקדם. … מדובר במחלה ניוונית מתקדמת שאובחנה בגבו של התובע, שאינה חורגת כאמור מהצפוי על פי גילו, ולפיכך גם לא נגרמה בעקבות עבודתו. לאור האמור לעיל הרי שניתן לומר כי אין מדובר בתהליך של מיקרוטראומה שהושפע בצורה כזו או אחרת מאופי עבודתו של התובע, כי אם מגילו ומהממצאים הניווניים הצפויים בגיל זה". 7. חוות דעתו המשלימה של המומחה הרפואי הועברה לבאי כח הצדדים, בצרוף החלטת בית הדין מיום 19.4.02, שבה נתבקשה ב"כ התובע להודיע, נוכח קביעותיו הנ"ל של המומחה הרפואי, אם התובע מסכים לדחיית התביעה. בסיומה של אותה החלטה, נקבע: "אם לא תהיה הסכמה - תגיש ב"כ התובע סיכומים, תוך 21 יום וב"כ הנתבע יגיש סיכומים תוך 21 יום מקבלת סיכומי התובע". 8. המועד להגשת סיכומי התובע חלף עבר כבר מזמן, ועד היום לא נתקבלה תגובה מטעם התובע ולא הוגשו סיכומיו. ב"כ התובע גם לא ביקשה להאריך את המועד להגשת הסיכומים. פסק הדין ניתן, אפוא, בהעדר סיכומים (ראה תקנות 52(ג) ו- 49 לתנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991). 9. משקבע המומחה הרפואי כי אין כל קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין הנזק ממנו הוא סובל בעמוד השדרה המותני, וכן קבע המומחה כי "אין מדובר בתהליך של מיקרוטראומה שהושפע בצורה כזו או אחרת מאופי עבודתו של התובע, כי אם מגילו ומהממצאים הניווניים הצפויים בגיל זה", כפי שפירט המומחה ונימק בחוות דעתו המשלימה - ברי כי נשמט הבסיס לתביעה להכיר במחלות הנ"ל כתוצאה של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה". 10. אשר על כן - התביעה נדחית. 11. אין צו להוצאות.עמוד השדרההכרה בתאונת עבודהתאונת עבודהפריצת דיסק