בהתאם לתקנה 129(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991, יחולו בבתי הדין לעבודה תקנות 475 עד 503 לתקסד"א בדבר המצאת כתבי בית דין. תקנה 477 לתקסד"א קובעת, כי ככל האפשר תהא ההמצאה לנמען גופו. יחד עם זאת, מוסיפה התקנה, כי ניתן לבצע את ההמצאה גם לידי מורשה: "אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה". כאשר מדובר במורשה "עסקי", חלה הוראת תקנה 482 לתקסד"א, שעניינה "המצאה למורשה בניהול עסקים". פירוש הדבר, כי כאשר לנתבעת שהיא חברת חוץ יש מורשה בישראל, ניתן לבצע המצאה לידי המורשה ללא צורך בקבלת צו המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט על פי תקנה 500 לתקסד"א [א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה רביעית מעודכנת, תשנ"ז- 1997), בעמ' 537]. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, "מורשה" לעניין תקנה 482 לתקסד"א הינו מי שדרגת האינטנסיביות של הקשר בינו ובין הנתבע היא ברמה כזו, שמותר להניח, כי יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. "המורשה" אינו נדרש להיות "שלוח" כמשמעותו הטכנית של דיבור זה, ואף אינו חייב להיות מוסמך לייצג את מרשהו בדין [רע"א 39/89 GENERAL ELECTRIC CORP נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4), 762; רע"א 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG ואח' (טרם פורסם), ניתן ביום 29.1.09 [להלן - עניין אורי ארבל]; וראה גם בפסק דינו של בית דין זה (כב' השופטת לויט) שניתן לא מכבר: עב' 5138/09 ניר יצחקי נ' אניווי פתרונות ייצוב סביבתיים בע"מ ואח' (טרם פורסם), ניתן ביום 22.3.10, והאסמכתאות שם]. עוד נפסק, כי "מבחן אינטנסיביות הקשר", כפי שכונה מבחן זה בפסיקה, הוא ביסודו עניין של דרגה, וככל שניתן יהיה לדלות מן העבודות יותר סממנים של שיתוף פעולה עסקי בין הנתבע לבין מנהל 'עסקיו', כן תגבר הנטייה לראות בו מורשה מטעמו לקבלת כתבי בי דין [רע"א 11822/05PHILIP MORRIS USA INC נ' יובל אל רואי (8.5.06)]. בית הדין לעבודההמצאת כתבי בי דין