הסדר דיוני בתביעה בגין ליקויי בניה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסדר דיוני בתביעה בגין ליקויי בניה: בהתאם להסדר דיוני שאליו הגיעו הצדדים, ולאור החלטות נוספות, הוסכם שהתביעה הנדונה, שעניינה תביעה לפיצוי כספי בגין ליקויי בניה, תסתיים כך: הנתבעת 1 תשלם לתובעים את הסכום שנקבע על-ידי מומחה בית המשפט, והצדדים יטענו בעניין השאלה אם יש לחייב מי מהם בתשלום הוצאות לצד השני. בשלב מאוחר יותר הוסכם עוד, שהצדדים יטענו גם בשאלה אם יש לחייב את הנתבעת 1 לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש שלטענתם נגרמה להם. התביעה נגד הנתבעת 2 נמחקה, ונקבע שהצדדים יהיו רשאים לטעון שאלת החיוב בהוצאות. קיצור העובדות הרלוונטיות 2. לאור ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים, ההסדר הדיוני כאמור, וההחלטות שניתנו אגב קביעת ההסדר הדיוני, איני רואה צורך לפרט את כל השתלשלות הדברים בתיק זה, אלא רק את עיקרי הדברים הרלוונטיים לשאלות הטעונות הכרעה. 3. התביעה הוגשה ביום 29.5.2006 נגד הנתבעת 1, ובה נתבע סעד כספי בסך של 95,323 ₪, בגין ליקויי בניה, שעל-פי הנטען בכתב התביעה נמצאו בדירה, בעבודות הנגרות והאלומיניום, בעבודות הריצוף והחיפוי, בעבודות בניה וטיח ובשל בעיות רטיבות שנבעו, על-פי הנטען, בשל כשל בעבודות האיטום. על-פי חוות הדעת שצורפה מטעם התובעים לכתב התביעה, עלות התיקונים היא בסך של 52,291 ₪. בנוסף נתבע פיצוי כספי בגין עבודות ניקוי בסך של 2,500 ₪, כבור מימון חוות-דעת המהנדס בסך של 2,330 ₪ ופיצוי בגין עגמת נפש בסך של 28,000 ₪. ברשות בית המשפט תוקן כתב התביעה, והסעד הנתבע הועמד על סך של 87,823 ₪. כתב התביעה המותקן הוגש ביום 17.5.2007 גם נגד הנתבעת 2, אשר הייתה זו שהתקינה את החימום התת-רצפתי בדירה נושא התביעה. על-פי הנטען, הייתה אחראית לכך שלא הותקן בהתאם לתקן המתחייב. 4. בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 20.9.2007 (כבוד השופטת ח' מאק-קלמנוביץ), ובהסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס שמחה פלדמן, לבדיקת טענות התובעים. בחוות-דעתו מיום 28.5.2008 קבע המומחה, שעלות תיקון הליקויים שנמצאו היא בסך של 32,085 ₪. 5. מאז שניתנה חוות-דעת המומחה, נעשה ניסיון לקיים קדם משפט, אך בשל בקשות חוזרות מטעם התובעים, קדם המשפט נדחה שוב ושוב (ראו החלטות כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שאליו הועבר התיק, מתאריכים 14.5.2009, 9.6.2009, 11.6.2009, 24.1.2010, 27.1.2010). בחודש אפריל 2010 הועבר התיק אליי להמשך שמיעתו, ובקדם משפט שהתקיים לפני ביום 3.5.2010, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה מהנדס מטעם הנתבעת 1 ייפגש עם בא-כוח התובעים ותבחן אפשרות של תיקון הליקויים הנטענים ולחלופין מתן פיצוי כספי. הודעה על הסכמת הצדדים כאמור, הוגשה על-ידיהם ביום 11.7.2010, ובה פירטו את תוכן הסכמותיהם. מאז ועד הדיון שהתקיים ביום 26.12.2010, הוגש מספר רב של הודעות, בקשות, הסכמות, תגובות ועוד כיוצא באלו, והרושם הבלתי נמנע היה שאין נכונות אמיתית מצד התובעים לאפשר לנתבעת 1 לבצע את התיקונים הדרושים. לפיכך הודיעה הנתבעת 1 על חזרתה מהסכמתה לתקנם. 6. בסופו של דבר, לאחר הדיון האמור (מיום 26.12.2010) והחלטה נוספת מיום 20.1.2011, הגיעו הצדדים להסדר הדיוני, שעל-פיו ניתן פסק-דין זה. כך גם נקבע שהתביעה נגד הנתבעת 2 תימחק והצדדים יוכלו לטעון בעניין שאלת ההוצאות. התביעה נגד הנתבעת 1 7. כאמור ועל-פי המוסכם, הנתבעת 1 תשלם לתובעת את הסכום שנקבע בחוות-דעת המומחה, והצדדים הורשו לטעון בשאלת ההוצאות. בשלב מאוחר יותר, ובהסכמת הנתבעת 1 (מיום 2.2.2011), הסכימו הצדדים לכך שיטענו גם בשאלה אם התובעים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש, שלטענתם נגרמה להם בשל הליקויים שנמצאו בדירתם. 8. בסיכומי התובעים (מיום 2.2.2011) נטען, שלאור הסכמות הצדדים כאמור, על הנתבעת 1 לפצותם בסכום של 95,514 ₪, המורכב מהאמור להלן, בתוספת הפרשים כאמור בסיכומיהם: סכום הפיצוי על-פי חוות-דעת מומחה בית המשפט (32,085 ₪) בתוספת הצמדה למדד תשומות הבניה בשיעור של 4%, בסך של 46,729 ₪. בעוד שלכך יש לצרף לטענתם, תוספת של 25%, המשקפת את עלות התיקון על-ידי "קבלן מזדמן", ובסך הכול 58.411 ₪. עוגמת נפש שנגרמה לתובעים בעיקר בשל הרטיבות בדירתם, בסך של 28,000 ₪. הוצאות התובעים, כוללות לטענתם, את עלות חוות-דעת המהנדס מטעמם בסך של 2,330 ₪, הוצאות המהנדס מטעם בית המשפט בסך של 2,500 ₪ ואגרת בית משפט בסך של 2,195 ₪. סך הכול 7,025 ₪. לכך ביקשו להוסיף סכום נוסף, שייקבע לפי שיקול דעת בית המשפט, עבור פינוי הדירה לשלושה ימים לצורך ביצוע התיקונים. 9. לטענת הנתבעת 1, עליה לשלם לתובעים רק את הסכום שנקבע בחוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט, וזאת מטעמים אלו: ראשית לכל, לטענת הנתבעת 1, התובעים חרגו בסיכומיהם מההסדר הדיוני. הוסכם שהתובעים יפוצו בסכום שנקבע על-ידי המומחה מטעם בית המשפט, ולכן אין מקום לתוספת הצמדה למדד תשומות הבניה, וגם לא לתוספת עבור ביצוע העבודות על-ידי קבלן מזדמן. כך גם לא הייתה הסכמה לשלם לתובעים את העלות הכרוכה בפינויים מהדירה למשך שלושה ימים. שנית, הפיצוי שהתובעים עותרים לקבלו כאמור, חורג מהסכום הנתבע בכתב התביעה המתוקן, שהיה בסך של 87,823 ₪ בלבד. שלישית, התובעים אינם זכאים לתוספת שאותה הם תובעים עבור ביצוע התיקונים על-ידי קבלן מזדמן, וזאת מאחר שלא אפשרו לנתבעת 1 לתקן בעצמה את הליקויים. בעניין זה טענה הנתבעת 1, שהדירה נמסרה לתובעים בחודש אפריל 2004, ורק כעבור למעלה משנה, התלוננו הם על הליקויים הנטענים. לפנייתם ניתן מענה הולם על-ידי נציגי הנתבעת 1, ומאז לא התלוננו עוד, אלא שכעבור זמן בחרו להגיש את התביעה. בכתב ההגנה מטעמה, עמדה הנתבעת 1 על זכותה על-פי הדין לתקן את הליקויים, אך התובעים מנעו זאת ממנה. כך גם סיכלו את ההסדר שעליו הסכימו הצדדים, ושעליו הודיעו ביום 11.7.2010, שבו נקבע על-פי הצעת בית המשפט, שהתובעים יאפשרו לנתבעת 1 להיכנס לדירתם ולתקן את הליקויים. רביעית, בגין עגמת נפש תבעו הנתבעים סעד כספי בסך של 28,000 ₪ משתי הנתבעות. בתגובה לבקשת הנתבעת 1 לקבל פרטים נוספים, שיבהירו מה הסכום הנתבע ממנה בגין עגמת נפש, הבהירו התובעים שהסכום הוא 14,000 ₪ בלבד. מכאן שבכל מקרה, התובעים אינם יכולים לעתור עתה לסעד בסכום גבוה יותר מזה שתבעו. בנוסף לכך, התובעים כאמור, מנעו מהנתבעת 1 את האפשרות לסלק את המטרד שלטענתם הסב להם עוגמת נפש, בכך שלא אפשרו לה לתקן את הליקויים. לפיכך אינם זכאים לפיצוי כספי בגין כך. לכך יש להוסיף, לטענת הנתבעת 1, את העובדה שעד עצם היום הזה טרם תוקנו הליקויים, ודי בכך כדי להעיד שאין מדובר בליקויים משמעותיים, כפי שאף עולה מהממצאים שנקבעו בחוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט. לבסוף טענה הנתבעת 1, שפיצוי בגין עוגמת נפש נועד לפצות את הנפגע על נזקו האמיתי, ולא להעניש את המפר. משלא הוכח שאמנם נגרמה לתובעים עגמת נפש, ממילא שאין מקום לחייב את הנתבעת 1 לפצותם בגין כך. בעניין זה הפנתה הנתבעת לפסק הדין בע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31, בעמ' 41. חמישית, הנתבעת 1 מוסיפה וטוענת שבכל מקרה, אין להטיל עליה לשאת בהוצאותיהם של התובעים, מאחר שהתובעים גררו אותה לניהולו של הליך מתמשך זה, מבלי לאפשר לה כאמור, לתקן את הליקויים. לא זו בלבד, אלא שחרף ניסיונותיה של הנתבעת 1 לזרז את ההליכים בתובענה זו ולקדמם, ניהלו התובעים הליך ארוך ומסורבל. שישית, לאור הטעמים שהובאו עד כה טוענת הנתבעת 1, כי לא רק שאין לקבל את טענות התובעים, אלא שיש לחייבם לשאת בהוצאותיה, מטעמים אלו: האחד, כתב התביעה המקורי ייחס לנתבעת 1 עילות שלא היה לה כל אחריות לגביהן. בקשתה לסילוק התביעה באותם עניינים התקבלה, וכתב התביעה תוקן, כך שנוספה בו הנתבעת 2. משתוקן כתב התביעה, נדרשה הנתבעת 1 להגיש כתב הגנה מתוקן. לפיכך, על התובעים לשאת בהוצאותיה של הנתבעת 1 בגין כל ההליכים האמורים. השני, כפי שכבר נאמר, התובעים סיכלו את ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים ביום 11.7.2010, ומאז נגררו הצדדים לבקשות ולתגובות. השלישי, בסיכומיהם, חרגו התובעים מההסכם הדיוני, וכך גם מהסעדים שנתבעו מלכתחילה בכתב התביעה שהגישו, ומטעם זה יש לחייבם לשאת בהוצאותיה של הנתבעת 1. הרביעי, כפי שכבר נאמר, בדרישת התובעים לפצותם בגין עוגמת נפש בסך של 28,000 ₪, העלימו מבית המשפט את העובדה שהם הבהירו לנתבעת 1, שתביעתם בגין כך מנתבעת זו היא בסך של 14,000 ₪ בלבד. חמישית, התובעים נפחו את תביעתם שלא לצורך, ולפיכך יש להשית עליהם את הוצאותיה של הנתבעת 1. בעניין זה הפנתה הנתבעת 1 למספר פסקי-דין שבהם נדחתה תביעה לפיצוי בגין עגמת נפש בנסיבות דומות (ראו בין השאר את פסק-דינה של כבוד השופטת יעל אחימן בת"א (שלום, ת"א) 110435/01 בלקני אירית ואח' נ' א.מ.ת. נווה סביון בע"מ ואח' (12.11.2003)). 10. לאחר שבחנתי את טענות התובעים, ומנגד, את טענות הנתבעת 1, הגעתי לכלל מסקנה שמכל הטעמים שעליהם עמדה הנתבעת 1, שפורטו מעלה, אני מקבלת את עמדתה בכל הנושאים. לפיכך, אין מקום לחייב את הנתבעת 1 לפצות את התובעים בגין עוגמת נפש, שלטענתם נגרמה להם. כך גם אין מקום להוסיף לסכום שנקבע על-ידי מומחה בית המשפט תוספת של הצמדה למדד תשומות הבניה. משלא אפשרו התובעים לנתבעת 1 לתקן בעצמה את הליקויים, וכך גם לאור כל נימוקיה בעניין זה, אין מקום לתוספת של 25% עבור ביצוע התיקונים על-ידי קבלן מזדמן. גם את תביעת התובעים לחייב את הנתבעת 1 לשאת בהוצאותיהם אני סבורה שיש לדחות, ואף זאת מהטעמים שפירטה הנתבעת 1. יחד עם זאת, מאותם טעמים, אני סבורה שאכן ראוי שהתובעים יישאו במקצת הוצאותיה של הנתבעת 1. כך בין השאר, לאור העובדה שהתובעים לא אפשרו לנתבעת 1 לתקן הליקויים הנטענים, לא מלכתחילה עוד בטרם הוגשה התביעה, ולא בדיעבד, לאחר ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים בדיון שהתקיים ביום 11.7.2010. לפיכך, הנתבעת 1 תשלם לתובעים סך של 32,085 ₪, שזה הסכום שנקבע על-ידי המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס שמחה פרידמן בחוות דעתו מיום 28.5.2008. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן חוות הדעת ועד התשלום בפועל. יחד עם זאת, ומן הטעמים האמורים, מסכום זה ינוכה סך של 7,500 ₪, עבור שכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט, שעל התובעים לשלם לנתבעת 1. התביעה נגד הנתבעת 2 11. התביעה נגד הנתבעת 2 נמחקה, כאמור בהחלטה מיום 20.1.2011. בהתאם להחלטה זו, הגישה הנתבעת 2 ביום 27.1.2011 את טענותיה בעניין שאלת חיוב התובעים בתשלום הוצאותיה. התובעים לא הגיבו לכך, ותחת זאת, טענו בסיכום טענותיהם שהם זכאים לכך שייפסקו לטובתם הוצאות שבהם תישא הנתבעת 2. 12. טענת הנתבעת 2 מתייחסת לכך שהטענות שהעלו כלפיה התובעים בכתב התביעה היו שלכאורה, ישנה קרינה מהחימום התת-רצפתי. לטענתה, אין בישראל תקן מחייב בעניין זה, ותביעתם אף לא נסמכה על חוות-דעת. כך שמלכתחילה לא הייתה עילת תביעה נגד הנתבעת 2. עוד טענה הנתבעת 2, שכבר בעת הגשת התביעה נגדה (כתב התביעה המתוקן, שבו נכללה לראשונה כנתבעת, הוגש ביום 17.5.2007), פג תוקפה של תעודת האחריות (שהיה בתוקף למשך שלושים וששה חודשים, עד יום 21.4.2007). לפיכך לטענתה, כלל לא היה מקום להגשת התביעה נגדה. על אחת כמה וכמה שלא היה מקום להגשתה, מאחר שלא נטען שמערכת החימום הייתה פגומה או לקויה. הנתבעת 2 טענה עוד, שבפועל זנחו התובעים את התביעה נגדה. בדיון שהתקיים ביום 6.7.2007 נקבע שבעניין המחלוקת שבין התובעים לנתבעת 2 ימונה מומחה מטעם מכון התקנים, אך התובעים לא פעלו למינויו, והתנהגו כמי שזנחו כאמור, את התביעה בעניין זה. לבסוף הצביעה הנתבעת 2 על שורה של בקשות, הודעות והסכמות, שאליהם הגיעו התובעים עם הנתבעת 1 מבלי ליידע את הנתבעת 2, ובפועל, כאילו "מידרו" אותה מן ההליך. 13. התובעים כאמור, התעלמו מבקשתה של הנתבעת 2, ועתרו לחייבה בסך של 19,522 ₪. 19,000 ₪ הוא לטענתם, סכום עלות החלפת החימום התת-רצפתי, וסך של 500 ₪ בגין עלות חוות-דעת של המרכז הישראלי לקרינה. 14. כפי שכבר נאמר, משנמחקה התביעה נגד הנתבעת 2, אין עוד מקום לדון בדרישותיהם של התובעים לחייב את הנתבעת 2 כאמור. יחד עם זאת, מהטעמים שעליהם עמדה הנתבעת 2 כאמור, ישלמו התובעים לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך של 7,500 ₪. סיכום 15. לאור האמור, תוצאתה של התביעה הנדונה היא כלהלן: א. התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת במובן זה שהנתבעת 1 תשלם לתובעים סך של 32,085 ₪. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן חוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט (28.5.2008) ועד התשלום בפועל. מסכום זה ינוכה סך של 7,500 ₪ עבור שכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט, שעל התובעים לשלם לנתבעת 1. ב. התביעה נגד הנתבעת 2 נמחקה. התובעים ישלמו לנתבעת 2 שכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט בסך של 7,500 ₪. הסכומים האמורים ישולמו תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין.הסדר דיוניבניהליקויי בניה