קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העסקת בן משפחה - קצבת זקנה: .1זו תביעה לתשלום קצבת זקנה. .2התובעת טוענת כי בתקופה מ- 1.4.1974ועד 30.6.1979הועסקה על-ידי בנה וכלתה כעובדת שכירה במשק ביתם ובטיפול בביתם התינוקת וכי הללו שילמו עבורה דמי ביטוח לאומי כעובדת ועל כן זכאית היא לקצבת זקנה במסגרת פרק ב' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק). .3הנתבע טוען, כי התובעת הינה אשה נשואה שבן-זוגה מבוטח על-פי פרק ב. הנ"ל והיא אינה עובדת שכירה ואינה עובדת עצמאית ועל כן אינה מבוטחת על-פי פרק זה ואינה זכאית לקצבת זקנה. .4כאמור, טענתה המפורשת של התובעת בכתב התביעה היא, כי עבדה אצל בנה וכלתה כעובדת שכירה ועל כן השאלה היחידה העומדת לדיון היא, האם בתקופה מ- 1.4.1974עד 30.6.1979אמנם נתקיימו ביניהם יחסי עובד ומעביד. נדגיש, כי אין התובעת טוענת שיש לראותה כעובדת לאור התוספת שבהגדרת המונח "עובד" בסעיף 1של החוק, היינו שיש לראותה כעובדת - אף על פי שלא נתקיימו בינה ובין בנה וכלתה יחסי עובד ומעביד, כאשר עבדה באופן סדיר בעבודה שאילולא עשתה אותה, היא היתה נעשית בידי אחר. .5בפנינו העידו התובעת ובנה שמעון גרינברג ומעדותה התרשמנו, כי התובעת לא עבדה אצל בנה וכלתה כעובדת שכירה וכי לא נתקיימו ביניהם יחסי עובד ומעביד. במלים אחרות, לא הוכח להנחת דעתנו כי בין הצדדים היה קיים הסכם עבודה, לפיו מחד חייבת היתה התובעת לבצע עבודה מוגדרת, בשעות מוגדרות וכו' ומאידך היו חייבים בני הזוג בתשלום שכרה. התרשמנו כי עדותם בדבר קיומו של הסכם עבודה ביניהם אינה נכונה וכי למעשה שררו ביניהם רק יחסי עזרה הדדית כמקובל בין בני משפחה. בני הזוג שילמו עבור התובעת דמי ביטוח לאומי על מנת לגרום לכך כי בבוא העת תזכה האם בקצבת זקנה בזכות עצמה ולא משום שהיתה מוטלת עליהם חובה חוקית בדבר תשלומי חובה. .6להשלמת סוגיה זו נתייחס עוד לכמה נקודות שעלו בעדויות. לדברי העדים עבדה התובעת במשך 3שנים 5שעות ליום במשכורת של 100ל"י לחודש ושנתיים במשך 8שעות ליום במשכורת של 300ל"י לחודש. משכורתה של התובעת לא הועלתה כמקובל במשק בשעת תשלום תוספות יוקר לעובדים שכירים וכל משכורתה היתה סמלית (ראה גם מכתב של אשת הבן, מוצג נ/1). התובעת, לדברי העדים, קיבלה מבנה ביגוד והנעלה בנוסף למשכורתה הנ"ל. הסכום שהוצא לביגוד והנעלה לא היה קבוע ונקבע על-ידי התובעת לפי צרכיה. במסגרת הסכם עבודה אין זכויות העובד ותנאי עבודתו נקבעים לפי צרכיו, אלא במסגרת הסדר מחייב. בענייננו רכש הבן ביגוד והנעלה לתובעת במסגרת יחסי משפחה ולא במסגרת יחסי עבודה. ולבסוף, התובעת עבדה אצל ילדיה, לפי דברי העדים, כל עוד היו הם זוג צעיר ללא ילדים ודווקא סמוך לאחר לידת הבת הבכורה ושובה של הכלה לעבודה (הלידה היתה ביום 18.12.1978), כאשר עבודת התובעת נחוצה ביותר, מסיימת התובעת את עבודתה. גם עובדה זו, בהצטרפותה למכלול הראיות, מצביעה בעליל כי למעשה לא עבדה התובעת אצל בני הזוג. .7מכל האמור לעיל אנו קובעים, כי התובעת לא עבדה כעובדת שכירה בתקופה מיום 1.4.1974ועד 30.6.1979ועל כן לא היתה מבוטחת ככזו לפי פרק ב' ובהיותה אשה נשואה - אינה זכאית לקצבת זקנה בזכות עצמה ודין תביעתה להידחות. .8אנו דוחים את תביעת התובעת נגד הנתבע.קצבת זקנההעסקת קרובי משפחה