קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת הסכם שכירות קיוסק: התובע הינו הבעלים של קיוסק ברח' הרצל פינת יוספטל בשדרות (להלן: "הקיוסק"). בתאריך 9.1.94 שכר הנתבע מהתובע את הקיוסק, לתקופה של שנה, עם אופציה לשנה נוספת, בתמורה לדמי שכירות בסך כולל של 4,800 $ עבור תקופת השכירות במלואה (למעט תקופת האופציה). הצדדים חתמו על הסכם שכירות, אשר צורף לתצהירו של התובע (להלן: "הסכם השכירות"). בהתאם להסכם השכירות, קיבל הנתבע לשימושו ציוד אשר כלל תנור מסחרי + 7 תבניות, מקרר מסחרי, 2 בלוני גאז, נקודת טלפון ומכשיר זמיר (להלן: "הציוד"). בהתאם לסעיף 12 להסכם השכירות, מסר הנתבע לתובע שטר בטחון, על סך 40,000 ש"ח להבטחת קיום חיוביו על פי ההסכם, "במיוחד ... להבטחת פינויו של המושכר ע"י השוכר בתום תקופת השכירות וכן להחזרת המושכר במצב תקין". הנתבע מימש את תקופת האופציה ופינה את הקיוסק, כך על פי הנטען על ידי התובע, באיחור של חודשיים. הקיוסק הוחזר לידי התובע במצב רעוע, אשר על פי הנטען, נגרם, בין היתר, עקב החזקה לקויה ורשלנית. הציוד כלל לא הוחזר לידי התובע. התובע הגיש את שטר הבטחון לבצוע בלשכת ההוצל"פ, לכיסוי נזקיו הנטענים, בגין הפרת הסכם השכירות על ידי הנתבע. הנתבע התגונן בטענה כי לא נגרמו לתובע הנזקים הנטענים וכי הקיוסק נמסר לחזקתו במצב לא תקין לרבות הציוד שבו. הנזקים הנטענים, נגרמו לטענתו, עקב החזקה לקויה של הקיוסק טרם שקיבל את החזקה בו לידיו. עוד טען הנתבע, כי הוא הציע לתובע לקבל לרשותו את הציוד וכי אף היום הוא מוכן להשיבו לידי התובע. באשר לאיחור בפינוי הקיוסק, הנתבע טוען כי לבקשת התובע, הוא עיכב תחת ידיו את מפתחות הקיוסק, עד אשר יימצא שוכר אחר תחתיו. בנסיבות אלו, טוען הנתבע כי לא גרם לתובע לנזקים וממילא לא חלה עליו חובה לפרוע את שטר החוב. הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם, על דרך הפשרה, מכוח סמכותו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. לאחר שעיינתי בתצהיריהם של הצדדים וכן בסיכומים מטעם באי כוחם, הגעתי לכלל מסקנה כי על הנתבע לשלם לתובע את הסך של 5,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ לרבות הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. חוזה שכירותהפרת חוזהחוזהשכירות