התחזות במבחן פסיכומטרי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התחזות במבחן פסיכומטרי / רמאות במבחן הפסיכומטרי: שני המערערים הם אחים. המערער 1, יליד 1971, מסיים בקרוב את לימודיו בטכניון במסגרת העתודה האקדמאית. המערער 2, יליד 1965, שירת בצה"ל בחיל המודיעין ומסיים עתה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת "בר-אילן" במסגרת צה"ל. ביום 26.10.93 הורשעו המערערים בבית-משפט קמא, על פי הודאתם, בשורה של עבירות (זיוף, קבלת דבר במירמה, ולגבי אחד מהם אף התחזות לאחר תוך שימוש במסמך מזוייף). המערער 1מסר לאחיו (המערער 2) את תמונתו, המערער 2 צירף את התמונה לתעודה מזהה שלו ועל פיה ניגש לבחינה פסיכומטרית במקום אחיו, פעם אחת ביום 7.10.91ופעם נוספת ביום 12.11.91, ושוב על ידי הדבקת תמונת האחד על תעודה מזהה של האח השני. בית המשפט קמא קיבל תסקירים חיוביים מאוד מאת שירות המבחן, אך למרות זאת לא נעתר לבקשת המערערים לביצוע שירות לתועלת הציבור (של"צ) ללא הרשעה, אלא הטיל עליהם של"צ עם הרשעה. על כך הערעור שלפנינו. באי-כוח המערערים, עוה"ד שובר, ק' מן, טענו למערערים בחום ובכישרון, ובאת-כוח המדינה, עו"ד אבולעפיה, אף היא השיבה כנגדם באותה מידה של כישרון ושל חום. באי-כוח המערערים קובלים על כך שהשופט המלומד ציין בגזר-דינו שיש להחמיר עם המערערים דווקא, בגלל היותם "מלח הארץ". ואכן, בוודאי, עובדת היותם מצטיינים אינה צריכה להיות למערערים ליועץ ובוודאי השופט המלומד לא התכוון לכך שמטעם זה יש להטיל עליהם עונש חמור יותר מזה שיוטל על נאשמים אחרים. השאלה העקרונית היא, אם יש מקום - בנסיבות המקרה - להסתפק בעבודות של"צ ללא הרשעה. באי-כוח המערערים טוענים, כי כתם של הרשעה פלילית על עברם יכביד עליהם בחייהם האזרחיים בעתיד ומן הראוי שלא לזכור להם חטאי נעורים. לפני אותה בעיה עמדנו כמה פעמים בעבר, כאשר סטודנטים צעירים עברו עבירות דומות של זיוף בבחינות פסיכומטריות וביקשונו להימנע מהרשעה פורמאלית, בשל הנזק העלול להיגרם להם בעתיד עקב כך. מאחר שמדובר בעבירה שהפכה שכיחה למדיי, לא סברנו כי יש מקום להימנע מהרשעה פורמאלית. הכלל הוא, שנאשם בוגר שנמצא אשם בדין, יש להרשיעו. אי-הרשעה היא צעד חריג, אשר כדי להשתמש בו יש צורך בטעמים מיוחדים במינם המבדילים את הנאשם שבו מנאשמים אחרים שעברו עבירות דומות. הנתונים האישיים של המערערים שלפנינו הם אכן מרשימים ומבחינה זו ראוי היה שלא להרשיעם בדין. ואולם, למרבה הצער, העבירות שנכשלו בהן הן עבירות חמורות שפגיעתן רעה והן מקפחות סטודנטים אחרים אשר לא עשו מעשי זיוף. הפיתוי לעבור אותן הוא רב והן עבירות שכיחות למדיי. אם תתקבל הטענה כי במקרה כזה להימנע מהרשעה יפגע הדבר בכושר ההרתעה של העונש. מטעמים אלה אנו דוחים את הערעור ומאשרים 9את פסק הדין שניתן בבית-משפט קמא. השכלה גבוההפסיכומטריהתחזות