קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התעלמות משוטר תנועה שביקש לעצור בצד: 1. כתב האישום מייחס לנאשם אשמה של אי ציות לאות עצור שניתן ע"י שוטר במדים, עבירה על תקנה 23 (א) (2) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. 2. עובדות המקרה העולות מהתרשומת ת1/, אותה ערך השוטר, עד התביעה, רס"מ אילן בליץ (להלן-"השוטר") הינן כדלקמן: בתאריך 20.6.00, עת נטתה השמש לשקוע במערב, עמד השוטר ברח' גולוב בהרצליה כשמבטו מופנה מערבה ועניו צופות על מפגש של רחוב זה עם רח' מלכי יהודה (להלן-"הצומת"). בתוך כך, הבחין השוטר ברוכב קטנוע החולף בצומת ונכנס לרח' גולומב ,בניגוד לתמרורי ב - 2 המוצבים בכניסה לרחוב זה - האוסרים כניסה אליו, ממערב. עת היה הרוכב במרחק כ - 30 מטרים ממקום עומדו, ירד השוטר למרכז הכביש, סימן לרוכב הקטנוע - בכף יד פתוחה - לעצור בצד הדרך. בהגיע הרוכב לכדי מטרים ספורים ממקום עמידת השוטר, הוא הסיט בחדות את הקטנוע שמאלה, האיץ באחת ונמלט מהמקום. מיד כשחלף רוכב הקטנוע על פניו, הסתובב השוטר מזרחה, רשם בכף ידו השמאלית את מספר הרישוי של הקטנוע, ועל פי ממצא זה (וצבעו של הקטנוע) רשם את הדו"ח מושא כתב האישום. בתרשומת ת1/ הדגיש השוטר כי לא היה לו ספק בנכונות המספר אשר רשם, זאת לנוכח גודלה של לוחית הזיהוי והעובדה כי השמש אשר נטתה לשקוע, האירה עליה - כזרקור. בעדותו בפני עמד השוטר על דעתו כי הדו"ח (כמו גם התרשומת) נרשם על ידו מיד לאחר האירוע, בו רשם את מספר הקטנוע וצבעו (כחול). מאוחר יותר, הוסיף השוטר לדו"ח את שמו של הנאשם - בהיותו בעליו של הקטנוע - כתובתו ותוצר הקטנוע,כל זאת באמצעות תע"צ בעלות שהוצא על ידו, בו ביום. 3. בעדותו בפני - כמו גם בישיבת המענה - הכחיש הנאשם את המיוחס לו בכתב האישום וטען כי לא הוא ולא הקטנוע שבבעלותו, היו במקום האירוע אותו היום. לטענתו, הקטנוע שבבעלותו (שמספרו, צבעו וסוגו תואמים לרשום בדו"ח) חנה כל אותו היום בחצר ביתו, וכי הוא נסע בכל שעות היום (20.6.00) באופנוע, שאף הוא בבעלותו. יתר על כן, לטענת הנאשם הוא עצמו לא היה כלל ביישוב הרצליה החל מן שעה 9: 00 בבוקר ועד שעות הלילה המאוחרות. לדבריו, בבוקרו של יום נסע יחד עם חברתו (כיום רעייתו) לבימ"ש השלום ברמלה שם עשה עד הצהריים (12: 00) ומיד לאחר מכן נסע לעיר פתח תקוה, ע"מ לחלק הזמנות לחתונתו שאמורה היתה להתקיים ביום 26.6.00. בנסיבות אלה טוען, איפוא, הנאשם כי אין לייחס לו ביצועה של העבירה, לא מחמת עצמו כמבצע העבירה בפועל, ולא מחמת "חזקת הבעלות" (סעיף 27 ב' לפקודה). לדבריו, יש לקבוע אחת משתיים אלה, או שהשוטר שגה בזיהוי הקטנוע (מס' שגוי) או שקיים קטנוע נוסף, זהה לזה שלו, הנוסע בכבישי הארץ כשלוחית הזיהוי הצמודה לו זויפה. 4. לאחר שבחנתי את הראיות שבפני הערכתי את גירסאות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי התביעה הניחה תשתית ראייתית מספקת על מנת לבסס הרשעה בעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום. לא זו בלבד שהנאשם לא עמד בנטל המוטל עליו מכח הוראת סעיף 27 ב' לפקודה ("חזקת הבעלות") מצאתי כי "טענת האליבי" שהעלה בפני, "במקום אחר הייתי", אין בה ממש. זיהוי הקטנוע: 5. אני דוחה על הסף את טענת הסניגור המלומד, העולה מסיכומי טענותיו, כאילו זיהוי הקטנוע - כקטנוע שבבעלות הנאשם - בטעות יסודו. אני סבור כי יש בראיות התביעה כדי להוכיח את זיהויו של הקטנוע, למעלה מכל ספק סביר. מעדותו של השוטר - בה נתתי אימון - עולה, כי הוא הבחין היטב במספר הזיהוי של הקטנוע ואף טרח לרשום בתרשומת ת1/ כי לוחית הזיהוי היתה בולטת לעין מחמת גודלה וכי הספרות נראו היטב על רקע קרני השמש אשר האירו אותן, אותה שעה. עוד עולה מעדות השוטר כי הוא מילא את הדו"ח מיד בתום האירוע ורשם בו את פרטי הקטנוע אשר היו ידועים לו, אותה שעה, קרי: המספר , הצבע (כחול) וסוג הרכב (דו גלגלי). בשלב מאוחר יותר, באותו היום, השלים את יתר הפרטים בדו"ח (שם הנאשם, תוצר הרכב - הונדה), זאת עם קבלת תע"צ בעלות. מהאמור עולה כי זיהויו של הקטנוע נעשה על בסיס שלשה מאפיינים, מספר הרכב, צבעו וסוגו. אני סבור כי די בשלשת אלה על מנת לשלול קיומה של טעות אפשרית בזיהויו של הקטנוע. ארבע הן המאפיינים הקיימים לשם זיהויו של רכב, שבהצטרפותן הזיהוי הינו מוחלט (100%) ואלו הן : (א) מספרו של הרכב. (ב) סוג הרכב (פרטי, מסחרי , דו גלגלי) (ג) צבעו (ד) תוצר הרכב (שם החברה המייצרת). ברם, הלכה פסוקה היא כי לשם הרשעה בהליך פלילי, אין צורך בהוכחה מוחלטת אלא די במידת הוכחה הקרובה לודאי. "...החוק איננו דורש שנפעל תמיד על סמך ודאות בלבד...בחיים שלנו במעשינו במחשבותינו, אין אנו עוסקים בדברים ודאיים...עלינו לכלכל את מעשינו על פי שכנוע ישר וסביר, המעוגן ביסודות ישרים ומתקבלים על הדעת". (ראה: דברי כג' השופט עציוני בע"פ 401/72 ויטפילד נ' מדנ"י המצוטט בד"נ 3391/95 בן ארי נ. מדנ"י פ"ד נ"א(ד) עמ' 377 בעמ' 413 מול האות ד'). משהוכח כי הקטנוע - מושא כתב האישום - זוהה על סמך שלשה מתוך ארבעת המאפיינים האמורים, אני סבור כי די באלה כדי להוכיח את זהות הקטנוע במידת וודאות של למעלה מכל ספק סביר. אני קובע, איפוא, כממצא עובדתי כי לא היתה כל טעות בזיהויו של הקטנוע כך שהקטנוע אשר באמצעותו בוצעה העבירה נשוא כתב האישום - הינו זה אשר בבעלות הנאשם (ראה תע"צ ת2/). 6. בסיכומי טענותיו, ביקש הסניגור המלומד לשכנעני, כי אין ליתן אימון בטענת השוטר לפיה רשם את פרטי הרכב בדו"ח, בסמוך לאחר האירוע . לטענתו, מהמזכר נ1/ עולה כי נציגת התביעה ביקשה ממשרד הרישוי, ביום 26.10.00, תע"צ בעלות הכולל צבע וסוג, מכאן - כך על פי הסניגור - מוכח כי פרטי הקטנוע מולאו בדו"ח רק עת הגיע התע"צ ביום 7.11.00 (כמצויין בת2/). לדבריו, אילו השוטר היה מוציא תע"צ בו ביום, ברי - כך על פי הסניגור - כי לא היה צורך בהזמנת תע"צ נוסף. היוצא מדבריו של הסניגור הוא, כי הפרטים בדו"ח מלאו בהסתמך על ת2/ כך שאין אמת בטענת השוטר כי רשם את צבעו של הקטנוע וסוגו - בלא התע"צ ת2/. אני דוחה על הסף טענה זו של הסניגור, הואיל ולא מצאתי ואין בה ממש. נתחלף לו , בכל הכבוד, לסניגור המלומד בין תע"צ לתע"צ. התע"צ שהוצא על ידי התביעה אין לו כל קשר לתע"צ שהוצא ע"י השוטר בו ביום. התע"צ ת2/ אשר הוצא ע"י התביעה, נועד לצורך הוכחת הבעלות על הקטנוע, כדי לבסס הרשעה על פי סעיף 27 ב' לפקודה - היא חזקת הבעלות - כך שאין קשר בין התע"צ ת2/ לבין המועד בו מולא הדו"ח. ראייה ניצחת לאמור היא העובדה כי כבר ביום 19.8.00 נתקיימה ישיבת ההקראה - כחודשיים לפני כתיבת המזכר נ1/. במועד האמור, הופיע הנאשם בעקבות קבלת הדו"ח כשהוא מלא על כל פרטיו, מכל מקום לא שמעתי טענה כלשהי מצד הנאשם כי הדו"ח שבידיו - לוקה בחוסר פרטים. לו היה שמץ של בסיס לטענת הסניגור כי הדו"ח מולא אך ביום 7.11.00, ברי כי הסניגור היה מציג את הדו"ח "החסר" כראייה מטעמו - לביסוסה של הטענה. זאת ועוד, עיון בדו"ח מלמד, כמאה עדים, כי השוטר עד התביעה לא מילא פרטי הקטנוע באמצעות התע"צ ת2/. תחת הכותרת "סוג הרכב" רשם השוטר "אופנוע" ולא "קטנוע" כמצויין בתע"צ ת4/. לו מילא השוטר את הדו"ח רק בעקבות הוצאת התע"צ ת2/ - כטענת הסניגור - ברי כי לא היה טועה בסוגו של הרכב והיה רושם בדו"ח "קטנוע". כאמור, לא מצאתי ממש בטענת הסניגור כאילו הדו"ח מולא אך ביום 7.11.00 עם קבלת התע"צ ת2/. אני קובע , בלא היסוס כלל, כי השוטר מילא את שלשת פרטי הרכב (מספר, סוג וצבע) מיד לאחר האירוע והשלים את החסר (שם הבעלים והתוצר) עם קבלת תע"צ בעלות - בו ביום. האחריות מכח בעלות: 7. משקבעתי, בלא ספק כלל, כי העבירה מושא כתב האישום בוצעה באמצעות קטנוע שבבעלות הנאשם, אין מנוס מלהרשיעו בביצועה של העבירה. סעיף 27 ב' לפקודה קובע לאמור: "נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב באותה שעה...זולת אם הוכיח מי נהג ברכב...". (ההדגשה שלי - ח.ט.). סעיף זה קובע חזקה שבדין כי הבעלים הרשום של רכב הוא זה אשר ביצע את העבירה, אלא אם כן הוכיח כי מאן דהו אחר, נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. יושם אל לב, כי אין די - על פי סעיף זה - שהבעלים יוכיח כי הוא לא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, אלא המחוקק דורש מבעל הרכב להוכיח מי הוא זה אשר נהג ברכבו אותה שעה. ומן הכלל אל הפרט. קבעתי לעיל כי הקטנוע אשר באמצעותו בוצעה העבירה זוהה - למעלה מכל ספק סביר - כקטנועו של הנאשם. על פי הוראת סעיף 27 ב' הנ"ל, רואים את הנאשם כמי שביצע את העבירה. לא זו בלבד שהנאשם לא עמד בנטל המוטל עליו לסתור את החזקה שבסעיף 27 ב' הנ"ל, אלא שמצאתי כי "טענת האליבי" שהעלה בעדותו בפני, אינה אלא טענת בדים. 8. לא נתתי אימון כלל בגירסת הנאשם כאילו הוא עשה את היום כולו מחוץ לעיר הרצליה - בה הוא מתגורר זה שנים. לדברי הנאשם הוא יצא את ביתו בבוקרו של יום (בשעה 9: 00) - יחד עם מי שהיתה אותה עת חברתו (כיום אשתו) - לביהמ"ש ברמלה ומשם נסע באופנוע שבבעלותו, לעיר פתח תקווה לחלק הזמנות לחתונתו, ושהה שם עד השעה 22: 00. עוד טען הנאשם כי הקטנוע חנה, כל היום כולו, בחצר ביתו. כאמור, אין אני נותן אימון בגירסה זו של הנאשם. נבצר מבינתי מדוע נמנע הנאשם מלהביא לעדות את רעייתו אשר שהתה עמו - לדבריו - החל מן השעה 9: 00 בבוקר ועד לשעה 22: 00. הנאשם יכול היה לאמת את גירסתו או לפחות לחזקה חיזוק של ממש, אילו היה דואג להופעת אשתו בבית המשפט, למסירת עדות. הלכה פסוקה היא כי הימנעות צד מלהביא לעדות עד הגנה אשר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה שדבריו היו פועלים כנגד גירסתו. בנידון דידן, הימנעות הנאשם מלזמן את רעייתו לעדות אומרת דרשני והיא מעמידה את אמיתות גירסתו, בספק. לא קיבלתי כלל את "הסברו" של הנאשם כי נמנע מלהעיד את רעייתו "כיוון שאני יודע שלא ניתן להעיד אישה או חברה" (עמ' 5 שורה 23). אני תמה, מנין לו לנאשם כי "אשה" או "חברה" אינם יכולים להעיד בביהמ"ש? האומנם סבור הנאשם כי המדובר "במדינת הלכה", בה אשה פסולה לעדות ? תמהני ! זאת ועוד, אף אם טעה הנאשם טעות כנה, הוא מיוצג ע"י סניגור היודע ואמור לדעת, כי אשת הנאשם יכולה - גם יכולה - להעיד בפני ביהמ"ש. העובדה כי אף הסניגור, נמנע מלזמן את רעיית הנאשם למתן עדות, מלמדת, כמאה עדים, כי ההימנעות מלזמנה, נבע מהחשש שמא עדותה תפריך את גירסת הנאשם. יתר על כן, טענת הנאשם בדבר "טעות" בזכותה של רעייתו להעיד בביהמ"ש אינה "תופסת" לגבי עדים נוספים שיכול היה להזמינם למתן עדות. לדברי הנאשם הוא שהה בעיר פ"ת רוב שעות היממה על מנת לחלק הזמנות לחתונתו, העתידה להתקיים ימים ספורים לאחר מכן. מדוע אם כן לא הזמין הנאשם מי מהאנשים להם חילק הזמנות ? תמהני ! תשובותיו של הנאשם לאי הזמנתם למתן עדות, היו מתחמקות "ויצירתיות". אחדים מהעדים הפוטנציאלים הינם חולים והאחרים קרובי אשתו שאין הוא מכירם. לו היה שמץ של אמת בגירסת הנאשם ברי כי היה עושה את כל שלאל ידו לזמן לביהמ"ש את רעייתו ומי מקרוביו, להם חילק - לדבריו - הזמנות לחתונתו. כאמור, המנעות הנאשם מלהביא לעדות עדים אשר יכולים היו לתמוך בגירסתו יוצרת הנחה כי עדותם היתה סותרת את גירסתו, ומשום כך נמנע מלזמנם למתן עדות. 9. הפועל היוצא מן האמור הוא, כי לא נתתי אימון בגירסת הנאשם ואני דוחה אותה בשתי ידיים. משלא נתתי אימון בגירסת הנאשם אני דוחה אף את טענתו כאילו הקטנוע - לוחית זיהוי, צבע וסוג אשר באמצעותו בוצעה העבירה - חנה בחצר ביתו ביום האירוע, כך שטענתו בדבר קטנוע זהה לזה שלו דינה להידחות על הסף. אין להעלות על הדעת כי טענה סתמית, בלתי מבוססת, בדבר "שכפול הקטנוע" תעמוד לו לנאשם, כשאין טענה זו נתמכת בראיות. הלכה פסוקה היא כי אין די באפשרות חילופית לאפשרות המרשיעה כשזו תיאורתית ואינה נסמכת על ראיות כלשהן. סוף דבר: 10. הקטנוע אשר באמצעותו בוצעה העבירה זוהה, למעלה מכל ספק סביר, באמצעות שלשה מאפיינים (מתוך ארבעה) - מספר הקטנוע, צבעו וסוגו. הוכח, על פי תע"צ בעלות (ת2/) כי הקטנוע הינו בבעלות הנאשם. משלא השכיל הנאשם להוכיח מי נהג בקטנוע, עת בוצעה העבירה באמצעותו, אין מנוס מלהרשיעו בביצועה, לנוכח הוראת סעיף 27 ב' לפקודה. אני מחליט, איפוא, להרשיע את הנאשם בעבירה על פי תקנה 23 (א) (2) לתקנות התעבורה המיוחסת לו בכתב האישום, זאת לאחר שהזהרתי עצמי כי הנני מרשיעו על סמך עדות יחידה. משטרהשוטר