ועדת עררים לילד נכה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ועדת עררים לילד נכה: 1. תיק זה עניינו ערעור על החלטתה של ועדת עררים לילד נכה של המוסד לביטוח לאומי, אשר בישיבתה מיום 18.3.99 קבעה, כי הילד (להלן: "הילד") זקוק להשגחה מתמדת לתקופה מיום 1.12.97 ועד 30.9.99 (להלן: "ההחלטה"). 2. טענות המערער: נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה בקבעה, כי הילד זקוק להשגחה מתמדת. על-פי מצבו של הילד כמתואר בדו"ח הועדה עצמה, נדרשת נוכחות קבועה בלבד של הזולת, להבדיל מהשגחה מתמדת, כהגדרת מושגים אלה בתקנות הרלוונטיות. 3. ב"כ המשיב טען, בתמצית, כי מדובר בשאלה שהיא בתחום הרפואה וההחלטה בה ניתנה כדין ע"י חברי הועדה שהם כולם רופאים, אשר שקלו את השיקולים הרפואיים הרלוונטיים. 4. בפתח הדברים אציין, כי לאחר שנערך דיון בתיק זה בפני כב' הרשמת ע. איצקוביץ' הועבר התיק לכב' השופטת מ. סמיר-עמאר לכתיבת פסק הדין. לאחרונה, התיק הועבר אלי לשם כתיבת פסק הדין. 5. אזכיר, כי על-פי דין סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 מוסמך בית-דין זה להזקק, במסגרת ערעור על החלטה של ועדה לעררים, לטענות הנוגעות לטעות משפטית של הועדה ו/או פגם משפטי בפעולתה ו/או במסקנתה (להבדיל מטענות רפואיות - מקצועיות). השאלה היא, איפוא, האם נפל פגם משפטי כלשהו בהחלטת הועדה ו/או בפעולתה ? 6. על-פי תקנה 6 (א) (5) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה) - לועדת עררים לילד נכה הסמכות לקבוע מידת הצורך של הילד בהשגחה מתמדת. "ילד הזקוק להשגחה מתמדת" מוגדר בתקנה 1 לתקנות הנ"ל "כמשמעותו בתקנות ילד נכה". ילד נכה מוגדר בסעיף ההגדרות אשר בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה) התשנ"ח - 1998, בין השאר - כ"ילד התלוי בעזרת הזולת", או "ילד הזקוק להשגחה מתמדת". 7. "ילד נכה הזקוק להשגחה מתמדת" מוגדר בתקנות הנ"ל בזו הלשון: "ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך קבע, כי בשל ליקוי חמור או מחלת כרונית הוא זקוק להשגחה מתמדת, צמודה ופעילה של הזולת למניעת סכנה ברורה ומיידית לגופו של הילד או לאחרים ושעל-כן לא ניתן להשאירו ללא השגחה כאמור, אף לא לזמן קצר ביותר" (ההדגשות - לא במקור - ע.ק.). מנגד, מוגדר בסעיף הנ"ל "ילד התלוי בעזרת הזולת" כ"ילד שמלאו לו 3 שנים ואשר כתוצאה מליקוי גופני, שכלי או נפשי הנובע ממחלה, תאונה או מום מלידה, הוא תלוי בעזרת הזולת באופן החורג במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו בביצוע פעולות יום-יום תקופה של 90 ימים רצופים לפחות, אף אם תקופה זו, או חלק ממנה, חלים בתכוף לפני הגיעו לגיל 3". עם פעולות יום-יום אשר ביחס אליהן תלוי הילד בזולת נמנה הצורך בנוכחות קבועה של הזולת לגבי מי שאינו "ילד הזקוק להשגחה מתמדת". "נוכחות קבועה של הזולת" מוגדרת בתקנות הנ"ל כ"נוכחות קבועה של הזולת בקרבתו של הילד הדרושה, לדעת רופא שהמוסד הסמיכו לכך, לצורך מניעת סכנה לילד או לאחרים, הנובעת מליקוי, ממחלה כרונית או מהבנה לקויה של הילד, בהשוואה לבני גילו, של גורמי סיכון מיידי" (ההדגשות - לא במקור - ע.ק.). 8. הנה כי כן, התקנות מבחינות בין צורך "בנוכחות קבועה של הזולת בקרבת הילד לצורך מניעת סכנה לילד או לאחרים" ובין הצורך ב"השגחה מתמדת, צמודה ופעילה של הזולת למניעת סכנה ברורה ומיידית לגופו של הילד או לאחרים...". 9. הועדה נושא תיק זה קבעה, כאמור, כי הילד דנן זקוק ל"השגחה מתמדת" כהגדרתה בתקנות (ראה הגדרה בעמוד 6). 10. בעמוד 6, סעיף 2 לפרוטוקול הועדה פירטה את ממצאי בדיקתה והנימוקים להחלטתה בדבר הצורך ב"השגחה מתמדת", בזו הלשון: "ילד הסובל מתגובות אלרגיות נמרצות בעקבות אכילה של מוצרי מזון רבים אשר חובה, כי ימנע מהם. הילד הוא פעיל, ערני, מתהלך בחופשיות ועלול לקחת לעצמו מן המזונות האסורים. התגובה האלרגית מתבטאת גם בסרעפת נרחבת וגם בתופעות מצב דרכי הנשימה העלולים לסכנו. לפיכך, נדרשים ההורים לפקח ולהשגיח בכל עת כדי למנוע ממנו להגיע, לגעת או לאכול מזונות המזיקים לו (ביצה, דג, קולה ומזונות שגרתיים יותר ומוצרי חלב). נמסר על הבאה בחיפה לחדר מיון, לאחר טעימה של חלבון ביצה באקראי". בהסתמך על כל אלה קבעה הועדה, אם כן, כי הילד זקוק להשגחה מתמדת. 11. הועדה הדגישה כאמור, כי לאור תגובותיו האלרגיות של הילד למוצרי מזון מסויימים - על הילד להימנע מאכילתם ו"לפיכך, נדרשים ההורים לפקח ולהשגיח בכל עת כדי למנוע ממנו להגיע, לגעת או לאכול מזונות המזיקים לו..." (ההדגשה - לא במקור - ע.ק.). 12. על פניו "ההשגחה" לה נזקק הילד על-פי קביעת הועדה היא בבחינת "פיקוח והשגחה למניעה", אשר מתיישבת יותר עם הגדרתה של "נוכחות קבועה" של ההורים לצורך זה מאשר עם הגדרתה של "השגחה מתמדת" הדורשת על-פי התקנה "השגחה מתמדת, צמודה, ופעילה של הזולת למניעה..., שכן - עיון בסעיף 2 הנ"ל מעלה, כי הועדה לא ציינה בממצאי בדיקתה ובנימוקי ההחלטה כל פעילות הנדרשת מהורי הילד בבואם להשגיח עליו, כנדרש על-פי יסוד ה"ההשגחה הפעילה" הכלול בהגדרת המונח "השגחה מתמדת". 13. למותר לציין, כי אי יישום הפריט הנכון כהגדרתו בתקנות לגבי מצב הילד על-פי ממצאי הועדה, מהווה פגם משפטי בהחלטתה, אשר מצדיק החזרת הענין לועדת העררים להתייחסותה והנמקתה. 14. אשר על-כן, מכל הנימוקים דלעיל במצטבר, הנני מורה על החזרת עניינו של המשיב לועדה הרפואית לעררים על-מנת שתבהיר ותנמק החלטתה לפיה הילד זקוק להשגחה מתמדת לאור ממצאי בדיקתה (בסעיף 2 לדו"ח) מהם עולה, כי הורי הילד "נדרשים לפקח ולהשגיח... כדי למנוע ממנו להגיע, לגעת או לאכול מזונות מזיקים לו" בלא ציון של צורך כלשהו בהשגחה פעילה של ההורים, אשר קיומה מהווה תנאי בלעדיו אין ליישום סעיף "ההשגחה המתמדת" בתקנות, להבדיל מ"נוכחות קבועה". במידה והועדה לא תמצא לנכון לשנות קביעתה, תבהיר ותנמק הועדה במפורש מדוע, לאור ממצאיה, הפריט הנכון ליישום לגבי הילד דנן אינו דרישה ל"נוכחות קבועה" של ההורים. תשומת-לב חברי הועדה מופנית להגדרת שני המונחים ("השגחה מתמדת" ו"נוכחות קבועה") בתקנות, הכל כמפורט לעיל. 15. הערעור מתקבל, איפוא, בכך שהענין מוחזר לועדת העררים, אשר תפעל על-פי ההנחיות הנ"ל. אין צו להוצאות. 16. לצדדים הזכות לפנות בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. קטיניםנכותילד נכה / פעוט נכהעררועדת ערר