קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי על צריכת מים משותפת: פתח דבר בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקש דייר בבניין אשר בשכונת גני הדר בצפת (להלן:"התובע"), בניין מס' 35 (להלן: "הבניין")- לחייב את פלג הגליל- החברה האזורית למים וביוב בע"מ שבתחום אחריותה נמצא הבניין (להלן: "הנתבעת"), בזיכוי בגין צריכת מים משותפת בה חויב יחד עם שאר דיירי הבניין, שלא כדין, בנוסף לתשלום הסך של 9,600 בגין עוגמת נפש. רקע עובדתי וטענות הצדדים כפי העולה מכתב התביעה, בחודש 06/2009 קיבל התובע, יחד עם שאר דיירי הבניין, חשבון תקופתי בגין צריכת מים משותפת, הנעדרת כל בסיס. זאת נוכח העובדה כי בבניין הנ"ל לא מותקנת כל מערכת השקיה או אפילו ברז המיועד לצריכה משותפת. לטענת התובע בדיקה שנערכה על ידי הדיירים לאיתור תקלה ו/או נזילה בין מד המים הראשי למדי המים של הדיירים נמצאה תקינה. הוסיף התובע וטען כי, יחד עם שאר דיירי הבניין, ביצעו בדיקה ע"י עצירת מדי המים, הן הראשי והן הפרטיים, למשך 15 דקות, בדיקה שהראתה כי לא קיימת כל צריכת מים ע"פ השעונים הנ"ל. עוד טען התובע כי פניותיו לנתבעת במספר הזדמנויות, הן במכתבים שהעתק מהם צורף לכתב התביעה, והן בעל פה, לטיפול בבעיה, לא זכו למענה הולם, על אף ההבטחות בעניין. מנגד, טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי, סייעה לתובע באופן קבוע לאיתור הבעיה, לרבות על ידי עריכת סיורים רבים בבניין התובע לשם בדיקת מדי המים, הן הראשי והן הפרטיים, ומצאה אותם תקינים. הוסיפה הנתבעת וטענה, כי בחודש 10/2010 החליפה את כל מדי המים בבניין- המד הראשי ומדי המים של הצרכנים- ממדים אנלוגיים/שעונים למדים אלקטרוניים, כדי למדוד באופן מדויק את צריכת המים. עוד ציינה הנתבעת כי עצירת מדי המים אינה בדיקה מקצועית המהווה הוכחה שאין צריכה משותפת בבניין. לטענת הנתבעת, משלא נמצאה כל נזילה בין מד המים הראשי לפרטיים, היה על התובע לערוך בדיקת נזילות, על ידי הזמנת מומחה עם מכשור מתאים לגילוי נזילות, דבר שלא נעשה על ידו. לגישת הנתבעת, משלא ביצע התובע בדיקת מומחה תוך שימוש בציוד מקצועי מתאים לתשתית מדי המים הפרטיים, התובע התרשל בביצוע בדיקות שיכולות להשפיע על גובה הצריכה המשותפת, ואין הנתבעת יכולה לכפות על התובע ביצוע בדיקות שהינם בתחום התשתית הפרטית שלו ובאחריותו. בתגובה לכתב הגנה הוגש כתב תשובה מטעם התובע, בו חזר על טיעוניו שבכתב התביעה. ראיות הצדדים בפתח הישיבה בעניינם חזרו הצדדים על האמור בכתבי טענותיהם. התובע שב והסביר כי פנה מספר פעמים לנתבעת כדי להסדיר את הבעיה ונתקל בסחבת. לתמיכה בטענות הנזכרות הפנה התובע למכתבים שונים אשר צורפו לכתב התביעה, והוסיף כי בכל הבדיקות שערך בצנרת בשיתוף נציג הנתבעת לא נתגלתה נזילה ו/או צריכה משותפת ( עמ' 1 לפרוט' ש' 11-12, 15-16). התובע טען עוד כי בניגוד לטענת הנתבעת, רק ביום 05.05.11 הוחלפו מדי המים למדים אלקטרוניים ( עמ' 1 ש' 18-19, עמ' 2 ש' 13-15). לתמיכה בטענותיו הגיש התובע תמונות של החלפת מדי המים. (ת'1). הוסיף התובע וטען כי, עובד מטעם העירייה בשיתוף נציג הנתבעת ביצע בדיקת מונה, בה נמצא כי אין נזילות, ובמכתב המופנה לנתבעת המליץ עובד העירייה הנ"ל על ביטול הצריכה המשותפת. (העתק מסמך של העירייה הוגש וסומן ת/2). הנתבעת מצידה חזרה על טענותיה בכתב ההגה וציינה, כי סייעה לתובע בבדיקת הבעיה וכי הצריכה המשותפת קיימת, וכי על התובע להוכיח אי קיום צריכה זו, כמו כן טענה הנתבעת כי סגירת המונים אינה חוות דעת שניתן להסתמך עליה לצורך הקביעה שאין צריכה משותפת. לתמיכה בטענותיה צירפה הנתבעת דו"ח בדבר הצריכה המשותפת (נ1), ואישור של מכון התקנים הישראלי לעניין תקינות מדי המים(נ2). דיון והכרעה ראשית, ובטרם אדון בתביעה לגופה אציין כי, בכתב תביעתו מבקש התובע "לזכות את חשבון דיירי הבניין הנ"ל בגין החיובים הבלתי מוצדקים של "צריכה משותפת"...." (ההדגשה שלי- א.ד-ש). דהיינו התובע מבקש סעד, הן לעצמו והן לדיירי הבניין בו מתגורר, אף שאלו אינם מוזכרים במפורש בכתב התביעה, וגם לא התייצבו לדיון. בעניין זה אדגיש כי, משהוגשה התביעה על ידי התובע בלבד, אין מקום לבקש סעד לשאר דיירי הבניין שאינם צד להליך המשפטי המונח לפתחו של ביהמ"ש. אף שליחת מכתבים לנתבעת בשם הדיירים והחתמת חלק מהם על תצהיר, אשר העתק ממנו צורף לכתב הטענות, אינה הופכת את שאר הדיירים לצד להליך, ומטעם פרוצדוראלי זה, לא יכול התובע לעתור לסעד בשמם. לאור האמור, ביהמ"ש ידון ויכריע בתביעה זו ביחס לתובע בלבד, ששמו ות.ז מופיעים בכתב התביעה. לגופו של עניין, אין מחלוקת כי הצריכה המשותפת משולמת על ידי הצרכן. השאלה היא האם קיימת במקרה עסקינן צריכה כזו, ואם כן, מה גובהה. עיון במכלול הראיות שפורטו בהרחבה לעיל מוביל למסקנה כי, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר אי קיום נזילה בין מד המים הראשי למדי המים הפרטיים כפי שטען התובע, וכפי שציינה הנתבעת בסעיף 6 לכתב ההגנה. אין ספק כי התובע עשה את כלל הבדיקות באמצעים העומדים לרשותו לצורך איתור הבעיה, הן על ידי ניתוק זרם המים במדי המים הראשי והפרטניים בנוכחות כלל דיירי הבניין, והן בהזמנת בדיקה של גורם חיצוני, נציגי העירייה והנתבעת, בדיקה שהראתה שאין צריכה משותפת. בהקשר זה אציין כי אין לזקוף לחובתו של התובע עובדת אי הגשת חוות דעת מומחה מטעמו לגילוי נזילות, שיש בה לכאורה להצביע על צריכה מעבר לצריכה הפרטית. סבורני כי בהליך שבפניי עשה התובע מאמצים לצורך איתור הבעיה, באמצעים העמודים לרשותו, להבדיל מהנתבעת, שמלבד החלפת מדי המים למדים אלקטרוניים, לא טרחה לגלות את מקור הבעיה בזמן אמת. לא זו אף זו, גם מדי המים שלטענת הנתבעת הוחלפו בחודש 10/2010 על אף התראות חוזרות ונשנות של התובע אליה בדבר קיום הבעיה עוד מחודש 06/2009, כפי העולה מהראיות שהוצגו בפניי, לרבות תמונות העובדים שעסקו בהחלפת מדי המים, והצהרת התובע בפניי כי החלפת מדי המים בוצעה רק בחודש 05/2011, טענה שלא הוכחשה ע"י הנתבעת, מעלה חשש שהנתבעת העדיפה לא למסור את התמונה במלואה, אלא להתרכז ולהציג רק את העובדות הנוחות לה. בנוסף, התעלמות הנתבעת מלהתייחס לתקופה שלפני חודש 10/2010 אף שהתביעה מתייחסת לתקופה מחודש 06/2009, נזקפת לחובתה של הנתבעת, שבחרה לא להתייחס לתקופה של כשנה וחצי, בה התריע התובע על קיום הבעיה. עוד יודגש, כי הימנעות הנתבעת מלהתייחס הן בכתב ההגנה והן בדיון בפניי לבדיקה שביצע גורם ניטראלי, עובד העירייה בשיתוף עם נציג הנתבעת, שבסופה הומלץ במכתב שהופנה לנתבעת על ביטול הצריכה המשותפת, אף עומדת לחובתה של האחרונה. בנוסף לאמור לעיל, לא מצאתי תימוכין לטענת הנתבעת כי, חלק מהצריכה המשותפת מקורה בין היתר בנזילות סמויות בדירות הדיירים, כגון נזילות בניאגרות ו/או טפטוף בברזים לא תקינים, כאשר טענה זו נשארה בגדר טענה כללית, מה גם שסעיף 1 לכללי המים אליו מפנה הנתבעת המגדיר את הצריכה המשותפת אינו מתייחס לסיבות אלו, כסיבות הגורמות להעלאות הצריכה המשותפת. ביהמ"ש מוצא לנכון להעיר כי, אין זה מתפקידו של התובע, כפי שניסתה הנתבעת לטעון, לעקוב אחרי נזילות ו/או התחברות פיראטית כזו או אחרת הגורמת לגניבת מים, וכתוצאה מכך העלאת הצריכה המשותפת, כאשר עניין זה הינו מתפקידה של הנתבעת ו/או מי מטעמה, לעקוב אחרי מקרים מעין אלו, ובמידת הצורך העמדת האחראים על כך לדין. נוכח מכלול האמור לעיל, ומעיון בראיות מטעם הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובע עמד בנטל ההוכחה בדבר אי קיום צריכה משותפת כלשהי. מנגד, לא הצליחה הנתבעת להצביע על סיבת החיוב לצריכה המשותפת, שיש לחייב את התובע בגינה, אלא הסתפקה בטענות כלליות ללא כל הוכחה, אף שהיה עליה כגוף האחראי על הגביה בגין צריכת המים להצביע על מקור החיוב האמור. סוף דבר הנה כי כן, משהצליח התובע להרים את נטל ההוכחה הנדרש, הנני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעת בזיכוי התובע על ידי החזר דמי צריכת המים המשותפת בה חויב לתקופה מחודש 06/2009 ועד 12/2010. יחד עם האמור, משלא הצביע התובע על נזק ו/או סבל ממשי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו, לטענתו, בשל העיכוב בטיפול, איני פוסקת כל פיצוי בגין רכיב זה. בשים לב שמדובר בהליך המתברר בבית המשפט לתביעות קטנות, ובהתאם לנסיבות שתוארו בהרחבה לעיל, תישא הנתבעת, בהוצאות התובע בסך כולל של 500 ₪. החזר דמי צריכת המים המשותפת וסכום ההוצאות יוחזרו/ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי ריבית והצמדה כחוק, החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. צריכת מים משותפתחוק המים / רשות המיםמים