קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב כספי לגן ילדים: התובעים, המפעילים של גן ילדים ברח' קרן היסוד בקרית ביאליק (להלן: "הגן"), הגישו תביעה כספית ע"ס של 16,000 ש"ח שעניינה חוב בגין שכר לימוד עבור שני ילדים של הנתבעים שלמדו בגן במקביל, בין התאריכים 1.8.2009 ועד 15.7.2010. התובעת והנתבע מס' 1 (להלן "הנתבע") חתומים על הסכם התקשרות, לפיו יינתנו שירותי גן עבור ילדי הנתבעים לשנת הלימודים תש"ע, כאשר שכר הלימוד החודשי יעמוד על סך 3,000 ₪ עבור שני הילדים. בכתב תביעה נטען כי שכר הלימוד לא שולם באופן מלא, עד שהצטבר חוב של 10,500 ₪, אז החליטו הנתבעים להוציא את ילדיהם מהגן. התביעה כוללת רכיב של הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 350 ₪ ועוגמת נפש בסך של 5,150 ₪. בטרם תוגש התביעה נשלחה לנתבעים דרישת תשלום באמצעות עורך דין מטעם התובעים ובתגובתם טענו הנתבעים כי הם שילמו את הסכום המלא מבלי לקבל חשבוניות. בעקבות הכחשה זו, יזמה התובעת קשר טלפוני עם הנתבע ודרשה את התשלום בשנית. שיחה זו הוקלטה ע"י התובעת. לכתב התביעה צורף העתק הסכם התקשרות מיום 24.7.2009 ועותק מדרישת התשלום מיום 12.1.2011. הנתבעים הכחישו, בכתב ההגנה, את החוב נושא התביעה וטענו כי שילמו לתובעים, מדי חודש, את שכר הלימוד במזומן ולא קיבלו קבלה ו/או חשבונית מס. לשיטת הנתבעים, תביעה זו באה בעקבות תביעתם "בגין עוולה נזיקית שנגרמה לילדיהם בשל שהייתם בגן". לטענתם, הם הוציאו את ילידיהם מהגן בעקבות התדרדרות מצבם הנפשי של הילדים מהטיפול הלקוי, הגובל בהתעללות, שקיבלו בגן. כשישה חודשים לאחר הגשת כתב ההגנה ופחות מחודש לפני הדיון שהיה קבוע בתיק, הגיש הנתבע, ללא קבלת רשות מביהמ"ש, תביעה שכנגד ע"ס 20,000 ₪ לפיצויי בגין נזקים שנגרמו לבנו, עפ"י הנטען, בעקבות שהותו בגן. הנתבע/תובע שכנגד טען כי אחת הסייעות פעלה ברשלנות וסגרה את השער ללא שהבחינה בילדים, וגרמה לשבר באצבע ידו של הבן. הנתבע טען שהבן סובל מפחדים וחרדות ובאבחון פסיכולוגי נמצא כי הילד עבר התעללות. לכתב ההגנה, כמו גם לתביעה שכנגד, לא צורפו מסמכים כלשהם. בכתב התשובה הכחישה התובעת/נתבעת שכנגד קיומה של התעללות וטענה כי הילד הגיע לגן עם בעיות התפתחות. הצוות החינוכי בגן איבחן קושי ובעיה התפתחותית אצל הילד, אך הנתבע לא טיפל בבעיה. התובעת לא הכחישה את האירוע הנזיקי והפגיעה באצבע היד של הבן וציינה כי בגין כך שולם פיצוי בסך של 12,000 ₪, ע"י חברת הביטוח. דיון ומסקנות בדיון נשמעו גרסאותיהם של התובעת ושל הנתבע. התובעת העידה כי החל מהחודש השלישי לשנת הלימודים לא בוצעו התשלומים החודשיים כסדרם והנתבע נהג לשלמם בשיעורים, אלא שהחל מחודש 5.10 לא בוצעו תשלומים כלשהם, עד שנוצר חוב של שלושה חודשים וחצי, בסך של 10,500 ₪. התובעת העידה כי הילדים הוצאו מהגן, ללא הודעה מוקדמת, ביום 15.7.11 וכי יש לראות את הנתבעים כחייבים בתשלום עד סוף שנת הלימודים (15.8.11), שכן בהתאם להסכם ביניהם הוצאת הילדים ללא הודעה מוקדמת, תזכה את הגן בתשלום עבור חודש נוסף (סע' 6 (ב) להסכם ההתקשרות). הנתבע הכחיש את טענותיה של התובעת וטען מנגד כי הוא שילם את שכה"ל מדי חודש בחודש, אלא שהתובעת לא נהגה למסור לו קבלות בגין התשלומים שביצע. הנתבע חזר על טענותיו בדבר ההתעללות שעבר אחד הילדים בגן. לאחר ששמעתי את עדותם של הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, לאחר שעיינתי במסמכים שהגישו לעיוני ולאחר ששמעתי את השיחה הטלפונית המוקלטת בין התובעת לנתבע, מבכרת אני את גרסתה של התובעת על פני גרסתו של הנתבע ומכאן נחה דעתי לקבל את התביעה. ראשית אציין כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי האירוע התאונה ופציעת הבן בגן (סגירת השער על ידו). אף שלא ציין זאת בכתב ההגנה ו/או בתביעה שכנגד, אישר הנתבע כי בגין אירוע זה נתקבל פיצוי מחברת הביטוח ואולם טען כי הנזק הנתבע בתביעה שכנגד עניינו נזק נפשי אשר נבע מהתעללות הגננות בילד. לאחר שהוסבר לנתבע/תובע שכנגד כי טענות מסוג זה מחייבות תיעוד רפואי מתאים וחו"ד של מומחה המצביעה על קיומו של נזק נפשי ועל הקשר הסיבתי בין נזק זה, ככל שקיים, לבין התעללות כלשהי שעבר הילד, ביקש למחוק את התביעה ולשמור על זכותו להגישה מחדש עם מסמכים רפואיים מתאימים וכך היה. אשר לתשלום שכה"ל, ובקצירת האומר אציין כי עדותה של התובעת היתה עדות פשוטה, אחידה ועקבית והיא השאירה עלי רושם אמין. מנגד הנתבע היה הססן וחסר בטחון במהלך העדות ובגרסתו נתגלו בקיעים ואי דיוקים. לאורך כל העדות, לא הצליח הנתבע להעיד בצורה אסרטיבית וברורה כי הוא שילם את כל התשלומים החודשיים ודומה כי כל פעם מחדש נתלה בטענות בדבר הנזק הנפשי שנגרם לילד ובכך שהתובעת לו מסרה לו קבלות. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם התובעת הקפידה להוציא קבלות סמוך למועד ביצוע התשלום, הרי שאין בטענת הנתבע בהקשר זה, גם אם היא נכונה ומבלי להקל ראש בה, כדי להועיל לו, זאת בעיקר לאור התרשמותי מעדותם של הצדדים כאמור. 13. לאחר שמיעת עדויות הצדדים שמעתי, באולם ביהמ"ש ובנוכחות הצדדים, את השיחה המוקלטת. באותה שיחה, אשר התנהלה לפני ובסמוך להגשת התביעה, נשמעת התובעת כשהיא דורשת, שוב ושוב, את תשלום החוב וסילוקו ובתגובה לכך, מודיע הנתבע כי אין בכוונתו לשלמו, וזאת משום שחושד הוא כי בנו עבר התעללות בגן. לנתבע לא היתה ברירה, לאחר ששמע את ההקלטה, אלא להודות כי הוא אמר לתובעת כי אין בכוונתו לשלם, ואולם טען כי לאחר שהתנהלה ביניהם שיחה זו, ניגש לגן ומסר לתובעת מעטפה שהיה בה כל סכום החוב. מדובר בטענה מהותית שלא נטענה בכתב ההגנה, לא נתמכה בראיות כלשהן ולא פורטה. הנתבע לא תיאר באילו נסיבות בוצע התשלום, אם היו עדים, כיצד גייס את כל הסכום. חשוב מכך, גרסה זו, מעבר להיות מאוחרת, סותרת את גרסתו של הנתבע, בכתב ההגנה ובעדותו לפני, כי הוא נהג לשלם מדי חודש בחודשו וכי הוא לא צבר את החוב הנטען. דווקא גרסה מאוחרת זו של הנתבע משמיטה את הקרקע מתחת לגרסתו הקודמת ומלמדת כי אין הוא נרתע מלמסור כל גרסה, אף אם אינה נכונה, שיכולה לפטור אותו מתשלום החוב. 14. סוף דבר - לאור כל האמור, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת על פני גרסתו של הנתבע וקובעת כי אחרון זה נותר חייב סך של 10,500 ₪. אני דוחה את התביעה בנוגע לרכיב של עוגמת נפש, שכן לא מצאתי הצדקה לפסוק בתביעה כגון דא פיצוי בגין עוגמת נפש. יצויין כי לא מצאתי לחייב את הנתבעת מס' 2, שכן אין היא חתומה על הסכם ההתקשרות והתובעת לא העידה מאום ביחס אליה, ומכאן אני מורה על דחיית התביעה נגדה ללא צו להוצאות. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע מס' 1 לשלם לתובעים סכום של 10,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם הוצאות משפט בסך של 500 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. למעלה מן הצורך יצויין כי לנתבעים שמורה הזכות להגיש תביעה נגד התובעים ו/או מי מהם בגין הנזקים הנפשיים שנגרמו לילדים, ככל שנגרמו, עקב שהותם בגן. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.קטיניםחובגן ילדים / פעוטון / משפחתון