חוזה התקנת דלתות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוזה התקנת דלתות: 1. התובע הנו יצרן דלתות ומשווקן. הנתבעת הנה חברה קבלנית לביצוע עבודות בנייה אשר זכתה במכרז לביצוע עבודות הקמת קומה שנייה בבניין מפעל "תמה תעשיות פלסטיק" בקבוץ משמר העמק (להלן: המבנה). ביום 29.3.98 התקשרה הנתבעת עם התובע בחוזה לביצוע עבודת התקנת הדלתות במבנה לפיו התחייב האחרון לספק דלתות עץ ומתכת ולהרכיבן. 2. על פי הנטען בכתב התביעה השלים התובע את העבודה לפי המוסכם ובנוסף ביצע עבודות נוספות אשר הוזמנו במהלך העבודה בהתאם לחוזה. חרף זאת לא שילמה לו הנתבעת את מלוא התמורה המוסכמת. 3. עוד נטען כי תמורת העבודה על פי החוזה תשלם הנתבעת סך של 51,876 ₪. לאחר הגשת חשבון על סך 33,836 ₪ שולם לו סך של 13,445 ₪ ולאחר הגשת חשבון סופי על סך 34,000 ₪ נותרה הנתבעת חייבת לו סך של 28,892 ₪. סכומים אלה אינם ברורים כלל ועיקר, אינם מתיישבים עם הנתונים העולים מהמסמכים שהוגשו כראיה ואף אינם נכונים מבחינה חשבונאית. מעיון במכתב דרישה אשר שלח התובע לנתבעת עולה כי סכום התביעה מבוסס על יתרת חוב בגין העבודות על פי החוזה בסך 17,620 ₪ ועוד סך של 7,274 ₪ בגין עבודות נוספות. סיכום שני סכומים אלה אינו מביא לסכום התביעה. הסכומים הנ"ל הנם ללא מס ערך מוסף וכך תהא ההתייחסות בהמשך אלא אם נאמר אחרת. 4. כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר. הנתבעת הגישה בקשה למחיקת הכותרת ובקשה למתן רשות להתגונן. בדיון שהתקיים ביום 10.5.01 קבלה הנתבעת בהסכמה רשות להתגונן. טענותיה הנן בתמצית כי נותר חוב ברם בסכום נמוך מהנטען על ידי התובע הן משום שהחשבון הבסיסי אינו נכון מבחינת היקף העבודה והמחירים המוסכמים, הן משום שלא בוצעו עבודות נוספות והן משום ששולם לתובע סכום גבוה מהנטען על ידו. עוד מעלה הנתבעת טענת קיזוז שכן לדבריה גרם התובע בעבודתו הרשלנית נזקים העולים על יתרת החוב כך שלא זו בלבד שאין עליה חובה לשלם לו סכום כלשהו אלא שהתובע חייב לה כספים. 5. לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ושמיעת חלק מראיות הצדדים הוסכם כי יינתן פסק דין מנומק על יסוד החומר שבתיק הכולל תצהירי עדות ראשית ומסמכים. בישיבה שהתקיימה ביום 2.10.02 חויבו באי כח הצדדים להגיש סיכומי טענות בכתב. התובע לא הגיש סיכומים עד עצם היום הזה חרף החלטתי הנוספת מיום 17.3.03 ובקשת בא כח הנתבעת במסגרת בש"א 10848/03. לפיכך יינתן פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק ללא סיכומים מטעם התובע. 6. השאלות הטעונות הכרעה הנן היקף העבודה שבוצעה על ידי התובע לרבות ביצוע עבודות נוספות, המחיר המוסכם, הסכום ששולם על ידי הנתבעת והאם נגרמו לה נזקים עקב עבודת התובע שהיא זכאית לקזזם. 7. הסך של 52,876 ₪ הנקוב בכתב התביעה כסכום מוסכם בין התובע לנתבעת בעד ביצוע עבודות הנגרות והמסגרות מהווה לאמיתו של דבר הסיכום בין מזמין העבודה לבין הנתבעת (ראה נספח ב' לתצהיר התובע) ואינו רלוונטי לתובענה דנן. 8. היקף העבודה לפי החוזה נקבע בהתאם למסמכי המכרז שהוציא מזמין העבודה עליהם רשם התובע את המחירים המוצעים על ידו. בתום העבודה הגיש התובע חשבון מספר 310מיום 25.1.99 בו פורטו העבודות שבוצעו על פי החוזה והמחירים. בישיבת בית המשפט מיום 9.7.01 הצהיר מנהל הנתבעת כי פרט למספר דלתות עץ, למחיר דלת דו-כנפית ודלת לארון החשמל מקובלים עליו יתר המחירים והכמויות המצוינים בחשבונית. 9. בנוגע למספר דלתות מעץ שהותקנו טוען התוב כי התקין 14 דלתות ואילו הנתבעת גורסת כי הותקנו 13 דלתות בלבד. מעיון בחשבון אשר אושר על ידי המזמין (נספח ל"ו לתצהיר טוביה) עולה, כי הותקנו 13 דלתות עץ בלבד. מחיר כל דלת 1,200 ₪ כך שיש להפחית סכום זה מחשבון התובע. 10. מחירי הדלת דו-כנפית ולדלת ארון חשמל מיוחד לא נרשמו בהצעת התובע. עם זאת מעיון בנספח ל"ו הנ"ל שהוא הצעת הנתבעת למזמין והשוואת מחירים בין הצעה זו להצעת התובע עולה כי מחירי הנתבעת היו גבוהים בכ-43% ממחירי התובע. לפי יחס זה נראה כי המחירים הנקובים בחשבון התובע (חשבונית מס 310) תואמים למוסכם. לפיכך אני מקבלת את דרישת התובע בעניין זה. 11. על יסוד האמור לעיל אני קובעת כי עלות העבודות לפי החוזה בניכוי מחיר דלת עץ אחת (ללא עבודות נוספות) מגיעה לסך של 36,720 ₪. 12. טענת התובע כי ביצע עבודות נוספות אינה מעוגנת בחומר הראיות. מהמכתב מיום 18.3.99 עולה, כי העבודות הנוספות מתבטאות באספקת שני מנעולי השהייה, הסרת מנעולי השהייה שהותקנו ועבודת שני טכנאים מטעמו שעבדו במבנה לאחר סיום העבודה. עוד טוען התובע, כי הנתבעת חייבת לשלם לו ריבית בגין העיכוב בתשלום. בגין עבודות נוספות וריבית זכאי לטענתו לתשלום נוסף בסך 7,274 ₪. 13. בהתאם להתחייבותו היה על התובע לספק מנעולי השהייה אשר הוסרו לאחר מכן משום שלא התאימו לדרישות המזמין. כמו כן התחייב לספק מוצר תקין ולכך נועד ביקור הטכנאים במבנה לאחר סיום העבודה. זאת ועוד, מהות העבודות מלמדת כי הן קשורות לאלו שהתחייב לבצע על פי החוזה ואין המדובר בהרחבת היקף הפרוייקט על ידי המזמין. לא זו בלבד שבהתאם להתחייבותו החוזית היה על התובע לספק מוצר תקין אלא שבמכתבו מיום 2.12.98 הציע להשלים את העבודה על מנת להתאימה לדרישות החוזה או להפחית משוויה. הנתבעת בחרה בחלופה הראשונה. לעניין הריבית פרט לאמירה סתמית של התובע אין ראיה כי נגרם לו הפסד בגין עיכוב בתשלום. כמו כן לא הוכחו שיעור הריבית והבסיס לקביעתו. לפיכך אין התובע זכאי לתמורה בגין עבודות נוספות. 14. נוכח הצהרת בא כח התובע בישיבת בית משפט מיום 9.7.01 כיום אין חולק כי שולם לתובע סך של 20,500 ₪ כך שבהתעלם מטענת הקיזוז זכאי התובע לתשלום יתרת תמורה בסך 16,220 ₪ (36,720 - 20,500) בצירוף מע"מ. 15. לטענת הנתבעת ביצע התובע עבודה רשלנית ועקב כך נאלצה היא לתקנה באמצעות קבלני משנה אחרים, לא השלים את העבודה במועד ולכן חויבה בקנס על ידי המזמין. מאותה סיבה שילם לה המזמין באיחור וכתוצאה מכך הפסידה ריבית. עוד היא טוענת כי עקב האיכות הגרועה של עבודת התובע חויבה להמציא למזמין כתב ערבות בנקאית על סך 44,000 ₪ כערבות טיב שעה שיכולה היתה להמציא שטר חוב בלבד. 16. הטענה כי נאלצה לבצע תיקונים בעבודת התובע וכי שילמה בגינה סך של 9,130 ₪ לא הוכחה כדבעי. ראשית, בחשבון הסופי שהמציאה לתובע, אשר נערך לאחר סיום העבודה, טענה כי שילמה לקבלני משנה אחרים סך של 3,500 ₪ עבור השלמת העבודות. אין הסבר לפער בין הסכומים. שנית, להוכחת טענה זו צורפו לתצהיר טוביה מסמכים בנספחים ל 1 - 5. חלקם אינו יכול לשמש ראיה. מכתב הדרישה של סאלח סאלח (נספח ל 1) הנושא תאריך נובמבר 1999 אינו מתיישב עם חשבונית המס על אותו סכום שהונפקה ביום 27.8.99; נספח ל 2 הנו הצעת מחיר של קבלן לביצוע עבודות גבס ואינו מוכיח כי העבודה בוצעה; נספח ל 3 מתייחס להחלפת חמישה צילנדרים ולא ברור מה הקשר בין עבודה זו לבין עבודה לקויה. לפיכך נותרו חשבונית נספח ל 4 על סך 700 ₪ נכון ליום 29.11.98 וחשבונית נספח ל 5 על סך 480 ₪ נכון ליום 6.12.98 בגין עבודות הלבשת עץ על המשקופים בסכום כולל של 1,180 ₪. סכום זה יש לקזז מחשבון התובע. 17. בחשבון הסופי וכן בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן נטען כי המזמין ניכה מחשבון הנתבעת סך של 23,000 ₪ בגין איחור במסירת העבודה. בתצהיר עדות ראשית הודה מנהל הנתבעת כי נוכה סך של 11,400 ₪ בלבד. אין סיבה לייחס את מלוא הסכום לתובע שהרי התברר כי גם קבלנים אחרים איחרו בהשלמת עבודתם. החוזה עם התובע נכרת בחודש אוגוסט 1998 והעבודה הסתיימה בחודש דצמבר אותה שנה. ממכתבי התראה של הנתבעת ושל המזמין עולה כי עבודת התובע התנהלה בעצלתיים. בנסיבות אלו יש לזקוף לחובתו חלק מהקנס בו חויבה הנתבעת. בהתחשב בהיקף העבודה הכולל אני מעריכה את הסכום אותו יש לזקוף לחובתו סך של 3,000 ₪. 18. החיוב בריבית לא הוכח כדבעי שכן לא הוכח כי העיכוב בתשלום נבע מאיחור בהשלמת עבודת התובע בלבד. כמו כן לא הוכח על סמך מה נבחרה ריבית בשיעור 16% וכי בפועל הפסידה הנתבעת את הסכום הנטען. לשם כך היה עליה להוכיח לדוגמה כי חשבונו בבנק חויב בשיעור הריבית הנטען או כי נאלצה ללוות כספים וחויבה בשיעור ריבית זה או כי בתקופת האיחור יכולה היתה להשקיע את כספה ולזכות בריבית זו בגין השקעתו. בהעדר הוכחה אין לפסוק את הסכום הנתבע או כל סכום אחר. 19. כמו כן אין לפסוק את הסכום הנתבע כעלות כתב הערבות הבנקאית. לפי החוזה עם המזמין התחייבה הנתבעת להשאיר בידה 5% מסך התמורה או להמציא ערבות בנקאית על אותו סכום כערבות טיב (ראה סעיף 6 לחוזה בין המזמין לנתבעת, נספח ה' לתצהיר טוביה). ערבות על סך 44,000 ₪ מהווה 5% מהתמורה על פי החוזה והיה על הנתבעת להמציאה ללא קשר לאיכות העבודה של התובע. טענת הנתבעת כי בחוזים אחרים הוסכם בינה לבין מזמיני עבודה על המצאת בטוחה אחרת שעלותה נמוכה יותר מערבות בנקאית או שאינה כרוכה בעלות אינה רלוונטית שכן הקובע הוא המוסכם בחוזה דנן. למותר לציין, כי אין ראיה שהמזמין מימש את הערבות. 20. על יסוד האמור לעיל אני קובעת כי בהתאם לחוזה זכאי התובע לתשלום בסך 16,220 ₪ בצרוף מע"מ נכון ליום 21.1.99 (תאריך חשבונית המס שהנפיק התובע). מסכום זה זכאית הנתבעת לקזז סך של 4,180 ₪ בצרוף מע"מ. מתוך סכום זה סך של 3,000 ₪ (חלק מהקנס שנזקף לחובתו) נכון ליום 14.2.99 והסך של 1,180 ₪ (בגין ביצוע עבודות הלבשה) נכון למדד שהתפרסם ביום 15.11.98. אשר על כן תשלם הנתבעת לתובע את היתרה שתוותר שתשא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 עד התשלום המלא בפועל. מאחר שהתובע לא הגיש סיכומי טענות תשלם הנתבעת שכר טרחת עורך דין בשיעור 5% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין. פרט לכך יישא כל צד בהוצאותיו. חוזהדלתות (תביעות)