התובע עבד כמפעיל ציוד מכני כבד ונחשף במהלך עבודתו לרעש מזיק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשיפה לרעש מזיק: 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי ליקוי השמיעה של התובע הוא בגדר פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. הנתבע הכחיש כי לתובע אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק ובפסיקה, וטען כי ליקוי השמיעה של התובע אירע על רקע מצב בריאותו הקונסטיטוציונלי. לחילופין טען הנתבע כי השפעת העבודה על הופעת מחלת התובע היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. 3. עובדות המקרה נקבעו על ידי בהחלטה מיום 27.3.03: א. התובע, יליד 1931, עבד כמפעיל ציוד מכני כבד ב"מחצבות חצץ ישראל אמריקה" במשך 10 שנים (בין השנים 54' עד 64'). עבודתו התבצעה במשך 8 עד 12 שעות ביום ברעש חזק על באגר (מחפר). על כלי זה עבדו שני עובדים, אשר התחלפו מידי שעתיים משום שלא ניתן היה לעבוד יותר משעתיים ברציפות על כלי כה רועש. בעת שעבד על המחפר, השתמש התובע באוזניות. בנוסף לכך נחשף התובע לרעש של פיצוצי סלעים, כאשר הוא תפש מחסה במרחק של 100 עד 200 מ' ממקום הפיצוץ. התובע עבד ברעש מזיק. ב. בין השנים 65' עד 91' לא היה התובע חשוף לרעש: עד שנת 89' היה עובד עצמאי בעסק שלא היה בו רעש. בין השנים 89' עד 91' לא עבד התובע כלל עקב ניתוח לב שעבר. ג. בשנים 91' עד 93' (במשך 28 חודשים) עבד התובע במפעל אלג'ם לייצור מוצרי חשמל ותנורים, שם נחשף לרעש מזיק של קומפרסור שעבד עם מכונות לחיתוך והשחזת פחים. ד. בשנים 93' עד 96' לא היה התובע חשוף לרעש מזיק. התובע עבד לאחר מכן במפעל אלומיניום כ- 15 חודשים בשנים 96', 97', שם עבד עם מקדחות ומסור חשמלי ונחשף לרעש מזיק. התובע גם נחשף לרעש המכונות עליהם עבדו עובדים אחרים בקרבתו. ה. בשנת 93' חש התובע בירידה בשמיעה (כמופיע במסמכים הרפואיים). 4. כמומחה רפואי מונה דר' א. ברקו, מומחה למחלות א.א.ג., ואליו הופנו השאלות הבאות: א. מהי מחלתו של התובע? ב. האם מחלתו של התובע היא מחלת מקצוע כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי? ג. האם יש קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין עבודתו כפי שתוארה בהחלטה דלעיל? ד. אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית - האם מחלתו של התובע היא תוצאה של תהליך תחלואי, או שהיא תוצאה של אירועים זעירים (מיקרוטראומות) - פגיעות זעירות וחוזרות בשמיעתו של המבוטח שניתן לאתר בזמן או במקום? ה. אם קבעת כי היו פגיעות זעירות - האם יש לראות במחלת המבוטח תוצאה של אותן פגיעות קטנות וחוזרות, שבמצטבר גרמו להופעת מחלת השמיעה ממנה סובל המבוטח? במלים אחרות, ההיתה כל פגיעה כנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך (IRREVERSIBLE) כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים? ו. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו בהחלטה, השפיעו על התפתחות המחלה הרבה פחות מאשר נתוניו האישיים (גורמי סיכון) של התובע, אם היו כאלה? 5. המומחה הרפואי נתן חוות דעת ביום 27.4.03 ובפרק הסיכום והמסקנות קבע: "מדובר בגבר בן 72, שנחשף לרעש, כנראה מזיק, בתקופות שונות של עבודתו. משנת 1993 קיימות תלונות על ליקוי שמיעה. מחוסר מעקב שמיעתי אין נתונים על התפתחות ליקוי השמיעה ממנו סובל היום. כל שעומדות לרשותנו הן 2 בדיקות שמיעה המראות ליקוי שמיעה עיצבי אסימטרי, לא אופייני לפגיעת רעש לשמיעה אצל אדם מבוגר, שגם המרכיב הגילאי מתחיל לתת את אותותיו על השמיעה. לכן, כל שאפשר לומר היום שסובל מליקוי שמיעה עיצבי אסימטרי, אדיופטי, היינו, מסיבה בלתי ידועה, ליקוי שמיעה עיצבי אחד מיני רבים שפוגשים אצל ליקויי שמיעה. לכן תשובותי לשאלות כב' השופט ע. פוגל הן: א. סובל מליקוי שמיעה עיצבי אסימטרי ב- 2 האוזניים. ב. לא מדובר במחלת מקצוע. ג. לא מצאתי קשר בין מחלתו של התובע לבין עבודתו. ד. מחלת התובע היא תוצאה של תהליך תחלואתי אידיופטי". 6. ב"כ התובע ביקש להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה, והן הופנו כדלקמן: 1. "הקריטריונים/הפרמטרים הקלאסיים והעיקריים לאבחון נזק מושרה רעש, קרי: OCCUPATIONAL NOISE INDUCED HEARING LOSS הם מינון הרעש ומפלסיו במקום עבודתו של הנפגע, ובהתייחס לזאת: א. האם, וזאת (עפ"י הרישומים והתצהירים בתיק הנפגע) מירב עבודותיו של משה במחצבות, מפעלי אלומיניום ומפעלי תנורים אינם מקור "לא אכזב" למפלסי רעש גבוהים? ב. האם דר' ברקו בחוות דעתו מיום 27.4.03 גם הוא אינו מאשר ומדגיש בעצמו ש"הנ"ל נחשף לרעש כנראה מזיק" (ציטוט ישיר) בתקופות שונות של עבודתו? (ראה דף 2 בסיכום ומסקנות בחוו"ד דר' ברקו). ג. דר' ברקו מציין בחוו"ד שהתרשימים האודיומטריים הינם אסימטריים. האם הספרות הרלבנטית והעדכנית: (R.T. SATALOFF, DON ANDERSON, R.DOBIE) אינם מציינים ומדגישים שאסימטריה בסביבות DB 15-20 בין 2 האוזניים הינה מותרת ב- NIHLOSS? ובציטוט ישיר מספרו של R. DOBIE M.D.. MEDICAL - LEGAL EVALUATION OF HEARING LOSS, 2001 P,161: “ASYMMETRIC LOSSES ( 15 DB FOR PTA) ARE FAIRLY FREQUENT IN NOISE EXPOSED WORKERS”. ד. עפ"י הקריטריונים הקלאסים לאבחון נזק מושרה רעש - (NIHLOSS) - הפגימה הסנסוריאלית מרוכזת בתחילה בתדרי KHZ 3-8. ואח"כ, אם מדובר ב- PROLONGED NIHLOSS, ישנה התרחבות לתדרים הגבורים והנמוכים, לאור זאת, האם 2 האודיוגרמות המצורפות לחוו"ד והנדונות כאן אינן תואמות קריטריונים קלאסיים ובינלאומיים הללו? ה. דר' ברקו מדגיש שמרכיב הגיל נותן עתה אותותיו באודיומטריות, וכאן יש לציין שהאודיוטמריה על פגימה של כ- DB 50 ו- DB 30 נעשתה כבר לפני כ- 10 שנים. ולפיכך, האם בגיל 60-61 זוהי האודיומטריה הצפוייה? ואם לא אזי מהו מקור הנסיגה השמיעתית? כשלפנינו אנמנזה של עבודה רבת שנים ברעש שגם דר' ברקו מדווח עליה בסיכום דבריו הנ"ל? ו. לאור זאת, בהעדר כל אינפורמציה / סיבה אחרת מלבד קורות חייו / עבודתו ברעש, האם מקור הפגימה השמיעתית אינו בעיקרו נזק מושרה רעש? 7. תשובתו של המומחה הרפואי מיום 15.8.03 היתה: "א. לשאלתו של דר' בן-טובים: נחשף לרעש בעיקר בין השנים 64-1994) לרעש מזיק ואח"כ רק 15 חודשים נוספים בשנים 97-1996. עפ"י נתונים אלה מירב עבודותיו ברעש מזיק היו בשנים 64-1954 ואז לא התלונן על בעיות שמיעה או טינטון. אח"כ נחשף לרעש מזיק לתקופות זמן קצרות. לכן אין לומר, שמירב הזמן היה חשוף לרעש מזיק. ב. אכן, ציינתי בפרוטרוט את התקופות בהן נחשף לרעש מזיק. ג. אסימטריה שמיעתית ב- 2 האוזניים אינה שוללת, לכשעצמה, ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש, אולם אם היא באה יחד עם: התפתחות ליקוי שמיעה בתקופה בה נחשף לרעש מזיק לפרקי זמן קצרים. עם עקומות שמיעה שטוחות ולא אופייניות. בגיל מבוגר, בו גם לגיל יש השפעה על התפתחות ליקוי השמיעה. זה מדבר ברורות נגד התפתחות ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש, כלומר, במקרה שלפנינו חוברים יחד מספר פקטורים המדברים נגד ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. ד. ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש מתחיל בתחילה בתדירויות הגבוהות ואח"כ מתפשט גם לתדירויות הנמוכות - תדירויות הדיבור. אולם תמיד, גם אם העקומות לא יהיו ממש אופייניות לנ זק מושרה רעש עם ה"שקע" האופייני, תמיד התדירויות הגבוהות יהיו פגועות יותר. זה, בפירוש, לא המקרה שלפנינו וזה, בפירוש, אינו תואם את הקריטריונים הקלאסיים הבינלאומיים עליהם מדבר דר' בן-טובים. כאן מדובר ב- 2 אודיוגרמות שטוחות לחלוטין ואין גם כל ראיה להתפתחות ליקוי השמיעה בדרך בה מתאר דר' בן-טובים. ה. בגיל 61-60 זו אינה האודיומטריה הצפויה. הדגשתי, שליקוי שמיעה זה התפתח, כמו רבים מליקויי השמיעה העיצביים, על רקע אידיופטי והגיל רק יכול להוסיף להחמרת ליקוי שמיעה זה. דר' בן-טובים יודע היטב שרוב ליקויי השמיעה העיצביים הם אידופטיים, היינו, סיבתם אינה ידועה, ועצם החשיפה לרעש, כשסיבות כה רבות מדברות נגד ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש, אינה מהווה עילה לשייך ליקוי שמיעה זה לחשיפה לרעש. שאלתו למקור הנסיבה השמיעתית כמובן אינה במוקמה - ברוב רובם של המקרים, כאמור, ליקוי השמיעה הוא אידיופטי. ו. כאמור, מהסיבות שציינתי אני מדגיש מפורשות שזה אינו ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. 8. שתי חוות הדעת של המומחה הרפואי הן מנומקות ומפורטות. המומחה הרפואי שלל את הקשר הסיבתי שבין החשיפה לרעש לבין ליקוי השמיעה של התובע, ונימק באופן ברור את קביעתו, תוך פירוט כל המסמכים הרפואיים עליהם הסתמך. 9. תפקידו של המומחה הרפואי הוא להיות יועץ רפואי לבית הדין, בנושא הרפואי אשר אינו בידיעת בית הדין. לאור חוות דעתו של המומחה, אני קובעת כי ליקוי השמיעה של התובע אינו בגדר פגיעה בעבודה. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות. מטרד רעשחשיפה לרעש