חתימה על הדף האחרון של תצהיר ללא תוכן

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימה על הדף האחרון של תצהיר ללא תוכן: 1. המשיב הורשע בשתי קובלנות שונות ב-10 פרטי אישום שונים, כאשר ב-8 מתוכם ההרשעה מתייחסת להתבטאויות לא ראויות של המשיב כלפי בית משפט וכלפי הצד שכנגד ובאת כוחו. האישום האחר הינו זה: החתמת לקוח על דף אחרון של תצהיר ללא תוכן ולאחר מכן שידוך דפים נוספים לתצהיר. האישום העשירי הינו הפרת סודיות בבית משפט למשפחה. 2. בית הדין המשמעתי המחוזי הטיל על המשיב עונש של השעיה לשלוש שנים, מתוכן שנתיים בפועל ושנה השעיה על תנאי (גזר דין מיום 14.10.09 בתיקים בד"מ 44/08 ו-125/08 בהרכב הדיינים: דוד כהן, עו"ד, אב"ד; אבירם מזיוב, עו"ד, חב"ד; עמירם רוט, עו"ד, חב"ד). 3. המשיב הגיש ערעור על החלטה זו לבית הדין המשמעתי הארצי, וזה דחה את הערעור על עצם ההרשעה, ולעניין העונש קיבל את הערעור בחלקו, במובן זה, שעונש ההשעיה של שלוש שנים נשאר כפי שנקבע בבית הדין המשמעתי האזורי, אולם החלוקה בין ההשעיה בפועל להשעיה על תנאי "הוחלפה", דהיינו: העונש שהוטל עליו הוא שנת השעיה בפועל ושנתיים השעיה על תנאי (פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי בתיק בד"א 7/10, מיום 24.6.10, שניתן על ידי כב' הדיינים, עו"ד שלמה ארדינסט - אב"ד; עו"ד עופר נעמת - חב"ד; עו"ד ברק טל - חב"ד). 4. לשכת עורכי הדין ערערה על פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי. עמדתה העקרונית כי בדרך כלל יש להחמיר במעשים כגון אלה של המשיב, אך מאחר ולא הוגש ערעור על החלטת בית הדין המשמעתי המחוזי על ידי הלשכה (רק המשיב ערער), המירב שמבקשת הלשכה הוא כי לערעור בבית משפט זה יוחזר העונש שנקבע בבית הדין המשמעתי המחוזי. 5. בתיק זה נעשו על ידי מאמצים יוצאי דופן והתיק נשמע בפניי מספר ישיבות, כאשר בחלק מהישיבות הופיע המשיב לבדו ובחלק הוא יוצג ע"י עו"ד ד"ר מתתיהו עצמון, שלבסוף ביקש להשתחרר והמשיב הסכים לכך. 6. גם ניסיתי לשכנע את המשיב לכתוב מכתב התנצלות כדי לסיים את הפרשה. הוא הכין מכתב המשתרע על למעלה מ-10 עמודים, כשבתוכו יש מילות התנצלות. בישיבה האחרונה הבנתי ממנו שיוכן מכתב התנצלות נוסף, גם ללשכת עורכי הדין, לעו"ד וייצמן ולעו"ד הצד שכנגד, אך עו"ד וייצמן מסר לי כי לא נשלחה התנצלות לעו"ד של הצד שכנגד וגם ההתנצלויות כלפי עו"ד וייצמן ולשכת עורכי הדין היו בשפה שאינה ממלאה אחר הציפיות של הלשכה. ממילא, לא התקיימה ישיבה של וועדת האתיקה שבה היה צריך לגבש מדיניות חדשה בתיק זה, ועו"ד וייצמן מסר לי כי עמדת הלשכה ביחס לערעור נשארה כפי שהייתה בעת כתיבת הערעור, דהיינו: קבלת הערעור במובן של השבת העונש של בית הדין המשמעתי המחוזי על כנו. 7. לדיון היום לא התייצב המשיב, ללא כל הסבר, על אף שנכח בישיבה הקודמת שבה נקבע מועד זה. 8. בנסיבות אלה, קיבלתי את בקשת עו"ד וייצמן וקיימתי את הדיון בהעדרו של המשיב. 9. לגופו של עניין, צודקת הלשכה. 10. כתיבתו של המשיב הן כלפי בית משפט שבו הופיע בתיק אשר בו, על פני הדברים, נסחף מעל ומעבר מתפקידו כעו"ד וגילה בתיק מעורבות רגשית, גרם לכך כי הביטויים בהם השתמש המשיב יהיו חמורים, הן כלפי בית המשפט והן כלפי עורך הדין של הצד שכנגד והצד שכנגד עצמו. 11. המשיב "הגדיל עשות" בכך ששלח מכתבים בתפוצה רחבה, כולל למנהל בתי המשפט, שבהם שב וחזר על טענותיו לגופו של תיק, תוך המשך השימוש בביטויים הקשים והחריפים כלפי הגורמים שהזכרתי, ובהם השופטת בבית המשפט שבפניה הוא הופיע. 12. מאחר ופסק דין זה מתפרסם באתרים המשפטיים, אינני חושב שראוי לחזור בו על אותם ביטויים קשים. די בכך ששתי הערכאות המשמעתיות וגם אני ראיתי ביטויים אלה, ונחה דעתי כי אין הם ראויים, בלשון המעטה. 13. נכתב רבות על חובת עורך הדין להשתמש בלשון מעודנת ומאופקת, ואין כל מקום לביטויים שלוחי הרסן שנכללו בדברים שכתב המשיב ואשר פורטו הן בקובלנה והן בפסקי הדין של שתי הערכאות המשמעתיות. 14. בנסיבות אלה, ועל אף שאין דרכה של ערכאת ערעור זו להתערב בענישת בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין, סבור אני כי יש לקבל את הערעור במובן זה שבית המשפט המחוזי מאמץ את העונש שקבעה הערכאה הדיונית בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין. 15. בית הדין המשמעתי הארצי לא הקל ראש בחומרת מעשיו של המשיב, אך הנימוק שהביא לכך שקיבל את ערעורו, נבע ממצבו הבריאות ומקשייו הכלכליים, כאשר בית הדין המשמעתי הארצי מציין גם את גילו של המערער, 62 שנים, באומרו כי "לו יושעה לשנתיים ימים, ספק אם יוכל לאחר מכן לשקם את עתידו כעו"ד" (פיסקה 40 סיפא לפסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי). 16. אינני מקל ראש בנימוק זה, אולם, התנהגות עורך הדין, המשיב, לרבות אי התייצבותו לדיון היום, מחייבת ענישה הולמת. המשיב הבין היטב את מעשיו, עשה אותם תוך שיקול דעת ולדעתו מתוך מטרה ציבורית או חברתית. כאשר ניתנה לו הזדמנות להביע התנצלות מלאה ובלתי מסויגת בפני כל הגורמים, הוא נקט בדרך של התחמקות, כאשר מבחינתו כבודו העצמי חשוב לא פחות, ואולי יותר, מהדרך להביע התנצלות כנה ומלאה. 17. בנסיבות אלה, האינטרס החברתי של שמירת כבוד המקצוע, ובמיוחד אי מתן יד, ולו בעונש נמוך, למי שפוגע במערכת בתי המשפט, מחייבת ענישה הולמת. 18. יש לזכור כי פרט לעבירות של הביטויים הלא נאותים והקשים כלפי בית המשפט, הצד שכנגד, עורך הדין של הצד שכנגד ושליחת מכתבים כאלה למנהל בתי המשפט, עבר המשיב עבירה של החתמת לקוח על דף אחרון של תצהיר, בניגוד לאמון הבסיסי שניתן לכל עורך דין המחתים לקוח על תצהיר. 19. בטרם אסיים אציין כי לא היה מקום להגיש ערעור שכנגד באחור, ומכל מקום ערעור זה נדחה מעצם קבלת הערעור של לשכת עורכי הדין. 20. סוף דבר: הערעור מתקבל. עונשו של המשיב יועמד על שנתיים השעיה בפועל ושנת השעיה על תנאי, כאשר התנאי הינו כפי שנקבע בבית הדין המשמעתי המחוזי. מסמכיםתצהירים