קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד - רבנים / משכורת רבנים: רקע כללי מה שיעור פיצוי ההלנה המגיע לרב בגין התקופה בה עוכב תשלום שכרו. בתיק זה עלתה שאלת זיהוי המעביד של הרבנים, התובעים דנן. הענין הוכרע למעשה בפסק הדין בענין הרב בן פורת עמאר, ע"י בית הדין הארצי לעבודה, ע"ע 75105 מדינת ישראל, משרד האוצר נ' הרב יוסף בן פורת עמאר שניתן ביום 3.2.08 (להלן: פסק הדין הארצי). בפסק הדין הארצי נקבע כי הנתבעת, המועצה האזורית מטה יהודה, היתה מעסיקתו של הרב בן פורת. לאור הכרעה זו ניתן ביום 22.10.08 פסק הדין של השופט הח"מ (כדן יחיד), בו נקבע כי התובעים דנן, כמו הרב בן פורת עמאר, הינם עובדים של המועצה האזורית מטה יהודה. פסק דין זה היה למעשה פסק דין חלקי, הואיל ולא הוכרעו בו כל העניינים (להלן: פסק הדין החלקי). על פסק הדין החלקי הוגש ערעור לבית הדין הארצי, שם הוסכם, בהמלצת כב' השופטת סיגל דוידוב מוטולה כי התיק יוחזר אלי להמשך בירור הסעדים הכספיים, על סמך ההסכמות שהיו בין הצדדים. 3. בדיון שהתקיים בפניי ביום 24.3.10 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה עקרונית ביחס לתובע מס' 1, הרב יצחק רביב, ובמסגרתה חזרה בה הנתבעת מהטענה, לפיה לא ביצע הרב רביב את עבודתו והוסכם כי יוחל לגביו מה שנקבע לגבי הרב בן פורת, בזיקה לשיעור הפיצוי בגין הלנת השכר. באשר לשכר טרחה והוצאות משפט שייפסקו לזכותו ביקש ב"כ התובע שייפסק לו סכום של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף אגרת בית משפט בסך 788 ₪. ב"כ הנתבעת השאיר ענין זה לשיקול דעת בית הדין. להסכמה זו אתן תוקף של פסק דין. באשר להוצאות המשפט והחזר הוצאות אגרה ביחס לרב רביב, הרי שאני קובע שאלה יעמדו על סכום של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף אגרת בית משפט בסך 788 ₪, כפי שביקש ב"כ התובע. השאלה שבמחלוקת 4. נותר, אפוא, לדון בעניינו של הרב תובע מס' 2. בעניינו טענה הנתבעת כי היא עומדת על כך שהואיל ולא ביצע עבודה בתקופה הרלוונטית, לא מגיע לו שכר ו/או פיצויי הלנת שכר. ככל שייפסק לו שכר, הרי שבית הדין יחליט האם יש מקום להפחית את שיעור פיצויי ההלנה, לעומת זה שנפסק לרב בן פורת, לנוכח הטענה לפיה הרב X, לא ביצע עבודתו. זוהי, אפוא, השאלה בה עלינו להכריע כעת. 5. ב"כ הצדדים סיכמו בשאלה שבמחלוקת. ב"כ התובע ביקש לצרף רשימת אסמכתאות, שהוגשה עם מכתב נושא תאריך 17.6.10. החותמת "נתקבל" הינה מיום 29.7.10. ב"כ הנתבע התייחס לרשימת האסמכתאות ביום 8.6.10. 6. לטענת ב"כ הנתבע אין לפסוק לתובע פיצוי הלנה בגין השכר שתשלומו עוכב בשנים 2001-2002. נציין כי מאז השכר למעשה שולם אף שכאמור שולם באיחור. הנתבעת טענה כי אינה מבקשת את מה ששולם על אף שהרב X לא ביצע את העבודה. בכל אופן כיון שלא ביצע את העבודה אין מקום לפסוק לו פיצוי הלנה ולחילופין יש להפחית את פיצוי ההלנה בשל כך שלא ביצע את העבודה. 7. ב"כ התובע טען כי יש לפסוק למרשו, הרב X, פיצויי הלנה באותו שיעור כפי שנפסק לרב רביב, כמו גם לרב עמאר.הרב X היה עובד במשכורת חודשית קבועה ואם נעדר מהעבודה או לא ביצע את העבודה היה על הנתבעת לפקח עליו ולוודא שהוא אכן מבצע את העבודה. במקרים מתאימים רשאית היתה לנקוט נגדו בצעדים מתאימים. הכרעה 8. בשאלה שבמחלוקת אני מעדיף את עמדת ב"כ הנתבע, כפי שיוסבר לקמן. אכן נכון כי ההנחה הינה שעובד בשכר חודשי במשרה מלאה, מבצע את עבודתו בצורה מלאה ואם לא יעשה כן בידי המעביד כלים, כדי לאכוף עליו את המשמעת ואת ביצוע העבודה. בשל אופי העבודה של רב ישוב יש קושי משמעותי לבחון את היקף עבודתו ולפקח עליה. יש לזכור כי כדמות של רועה רוחני בקהילה הוא נדרש לעסוק בעניינים רבים של בני הקהילה ובין היתר בין איש לאשתו בין הורים לילדיהם, עליו לשמש כאוזן קשבת למצוקותיהם של החברים לסייע להם בעניינים רוחנים, דתיים וחברתיים. עבודה זו מתבצעת בשעות מגוונות בהתאם לצרכים של אנשי הקהילה. יחד עם זאת במקרה דנן נטען מפורשות כלפי הרב עדי כי הלכה למעשה לא ביצע את עבודתו כלל. בתצהיר של מאיר ויזל (בעמ' 2 סעיף 10) מועלות טענות קשות בשל כך שהרב עדי לא עושה דבר, במסגרת עבודתו ואינו פועל לטובת הקהילה שלו. לתצהיר צורף מכתב שנכתב לרבנים הראשיים לישראל, נספח ד' וכך גם תצהיר נוסף של מר שמואל שמש, ששימש כיו"ר ועד הישוב בית נקופה ובו הוא מציין כי לא ראה את הרב X מעולם והוא לא מכיר אותו. עוד נטען כי הרב עדי כלל לא משמש ככתובת לציבור בענייני "הדת: בריתות , בר מצווה, שלום בית, הכנסת ספר תורה, תשמישי קדושה וכו'. הרב גם לא העביר שם שיעורי תורה, לא היה בשבתות ובחגים , לא עסק בקבורת המת, ניחום אבלים פסיקת הלכה, וכיוצ"ב. מדובר בטענות קשות שהופיעו כבר בכתבי הטענות. לנוכח טענות וראיות אלה, אודות אי ביצוע העבודה על ידי הרב עדי, מצופה היה שיטען על ידי התובע כי לא כך היה הדבר. מצופה היה שהרב עדי יפרט את שלל מעשיו, ופעולותיו כרועה רוחני בקהילה. דבר מעין זה לא נטען על ידו. אכן נטל הבאת הראיות על כך, שעובד במשרה מלאה, לא ביצע עבודתו בהיקף המלא, רובץ לפתחו של המעביד, הטוען זאת. יחד עם זאת במקרה דנן הועלו טענות והובאו ראיות שאכן הרב X לא עבד בהיקף מלא והקדיש את עיתותיו לעניינים אחרים: כטוען רבני ועבור קהילת וושינגטון. יש לזכור שמדובר בראיה שלילית שקשה יותר להוכיח ולכן הנטל להוכחתה קל יותר. במקרה דנן הועלו טענות והובאו ראיות שהרב עדי לא עבד בהיקף מלא. לאחר שנעשה כן עובר נטל הבאת הראיה, בענין זה, לכתפיו של הרב עדי, שמצופה היה שיביא ראיות, אודות פעולותיו ומעשיו לטובת הקהילה. הרב עדי לא עשה כן וענין זה פועל לחובתו. 10. לנוכח האמור ולאור שיקול הדעת הרחב הקיים בענין שיעור פיצוי ההלנה, כפי שנקבע בדין והורחב בפסיקה, יש מקום להפחית את פיצוי ההלנה ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית, על פי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה. בענין זה נחזור ונזכיר כי היתה מחלוקת באשר לשאלה מיהו מעסיקו של הרב. מדובר במחלוקת של ממש כאשר כבוד הרשם מ. טווינה (כתוארו אז) סבר שהמעסיק הינו המדינה, השופט הח"מ סבר בתחילה כי המעסיק הינו המדינה והמועצה האזורית ובית הדין הארצי קבע, כי המעסיק הינו המועצה האזורית - הנתבעת בלבד. קביעות אלה מצביעות כי היתה מחלוקת של ממש והיה מקום לטעות שנוצרה, מה גם שהועלתה טענה נכבדה ולפיה הרב X, לא ביצע עבודה בהיקף מלא, טענה שכאמור לא נשללה ואנו מקבלים אותה כמפורט לעיל. סוף דבר 11. הואיל והשכר המלא שולם לרב X הרי ישולם לו (כל שלא שולם) ריבית והפרשי הצמדה בשיעור הקבוע בחוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה,ביחס לתקופה, נשוא התובענה, בה הולן שכרו. הואיל והיתה מחלוקת בשאלה מיהו מעסיקו ובענין זה נקבע בסופו של יום כי הנתבעת הינה מעסיקתו הרי שישולמו לו על ידי הנתבעת הוצאות משפט בסכום של 5000 ₪ תוך 30 יום. באשר לרב אברהם רביב הרי שבהתאם לאמור ברישא להסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין. יחסי עובד מעבידרבנותמשכורת