ליקויי בניה בגן יבנה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקויי בניה בגן יבנה: התובעים רכשו ביום 28.5.2003 מהנתבעת, חברה קבלנית, דירת מגורים דו מפלסית ברחוב ברקאי 4 בגן יבנה. החזקה בדירה נמסרה לתובעים בדצמבר 2003. בכתב התביעה טוענים התובעים לקיומם של ליקויי בנייה רבים בדירה. לטענת התובעים, הם פנו לנתבעת לצורך תיקון הליקויים ובין הצדדים התנהלה מסכת התכתבויות, אך ללא הואיל. התובעים תמכו תביעתם בשתי חוות דעת של המהנדס אליעזר גוכמן אשר העריך את עלות התיקונים בחוות דעתו הראשונה מיום 6.11.05 בסך של 127,767. בחוות דעתו הנוספת מיום 9.7.2006 קבע המומחה מטעם התובעים כי עלות התיקונים לאחר ביצוע העבודות על ידי הנתבעת עומדת על סך של 117,140 ₪. בתביעתם דורשים התובעים פיצוי בגין עלות התיקונים בסך של 117,140 ₪, ירידת ערך הדירה בסך של 20,000 ₪, עלות חוות דעת מומחה מטעמם בסך של 2,700 ₪, דיור חלופי בסך של 7,500 ₪ וכן עוגמת נפש בסך של 25,000 ₪. הנתבעת במסגרת כתב הגנתה דחתה את טענות התובעים והעלתה בין היתר טענות של קיזוז ואי מתן הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים. כמו כן, הגישה הנתבעת חוות דעת נגדית מטעם גיל מהנדסים בע"מ. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע 1, מר רדושינסקי. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר ליאור טויטו, מנהל פרויקטים בנתבעת. ליקויי הבנייה בהסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנדסת הבניין, מר סוקולוב אהרון, אשר הגיש חוות דעת מטעמו לתיק בית המשפט, במסגרתה התייחס לליקויים שמצא בדירה וכן לעלות תיקון הליקויים אותה העריך בסך של 26,736 ₪. ב"כ הצדדים הסכימו כי המומחים מטעם הצדדים וכן מומחה בית המשפט לא ייחקרו ועל כן העידו בפני עדי הצדדים בלבד. התובעים טענו בסיכומים מטעמם כי מוכנים לקבל את האמור בחוות דעתו של מומחה בית המשפט על ממצאיה, מסקנותיה והעלויות המפורטות בה. מנגד, הנתבעת בסיכומיה טוענת כי חלק נכבד מהליקויים המפורטים בחוות דעת מומחה בית המשפט הינם ליקויים שנובעים משימוש לקוי בדירת התובעים. בחנתי טענה זו של הנתבעת, התרשמתי כי המדובר בטענה כללית אשר אין בה פירוט ההסתייגויות של הנתבעת בעניין חוות דעת מומחה בית המשפט. לפיכך, איני מוצא לנכון לקבלה. חוות הדעת של המהנדס, מר סוקולוב, הינה חוות דעת מפורטת ומלאה והמומחה התייחס באופן ענייני לכל ליקוי ולכל טענה שהועלתה בחוות הדעת מטעם הצדדים. לפיכך, באשר לקיומם של ליקויים בדירת התובעים, הרי שלאחר שבחנתי את חוות דעתו של המהנדס, מר סוקולוב, אני מוצא לנכון לקבל את האמור בה. עלות התיקונים בדירת התובעים לפי חוות דעתו של המומחה, מגיעה לסך של 26,736 ₪ לפני מע"מ, לפי עלות לקבלן. לפי חוות דעת המומחה, ככל שהחישוב יבוצע לפי עלות לדייר ולא לפי עלות לקבלן, יש להוסיף 15% על הסכום האמור. זכות התיקון המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת זכותה של הנתבעת לערוך תיקונים. בעוד שלטענת התובעים אין לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים בדירה שכן איבדה זכותה לבצע התיקונים, טוענת הנתבעת כי התובעים סירבו לאפשר לעובדי הנתבעת להיכנס לביתם על מנת להשלים את התיקונים הנדרשים בניגוד להוראות הדין ועל כן עומדת על זכותה לתיקון הליקויים. כן טוענת הנתבעת, כי התובעים הפרו את ההסכם בכך שלא איפשרו לנתבעת לבצע תיקונים בדירה ועל כן מנועים הם לתבוע כל פיצוי בגין הליקויים הנטענים. כידוע, זכות התיקון אינה מוחלטת אלא תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. יש לאפשר למוכר לתקן את הניתן לתיקון כאשר זה מודה בליקויים ונכון לתיקונם. בענייננו, לאחר מסכת התכתבויות בין הצדדים במשך תקופה של מעל שנה וחצי ממועד מסירת הדירה, פנו התובעים לקבלת חוות דעת הנדסית אשר ניתנה ביום 6.11.05 מטעם המהנדס אליעזר גוכמן, וזו הועברה לנתבעת. אולם, הליקויים תוקנו באופן חלקי בלבד ע"י הנתבעת ולאחר בדיקה חוזרת קבע המהנדס גוכמן בחוות דעת נוספת מיום 9.7.06 אשר צורפה לכתב התביעה כי גם לאחר העבודות שביצעה הנתבעת קיימים ליקויים משמעותיים. לאחר שנעשו ניסיונות לתיקון הליקויים, אולם הדבר לא צלח והתיקונים בוצעו באופן חלקי בלבד (שכן מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עולה כאמור, כי אומנם נותרו ליקויים בדירת התובעים), לא מצאתי לנכון לאמץ את גרסת הנתבעת לפיה התובעים רק חפצו בפיצוי כספי ולא תיקון. מקובלת עליי גרסת התובעים לפיה המקרים היחידים בהם לא איפשרו לעובדי הנתבעת להיכנס לתקן הליקויים היו כאשר הגיעו פועלים ללא תיאום מראש בייחוד לנוכח העובדה כי התובעת הינה אשה חולה, אולם לא היה מקרה בו הגיע פועל עם תיאום מראש ולא נתנו לו להיכנס. עניין זה קיבל ביטוי במכתבם של התובעים לנתבעת מיום 26.1.06. בחקירתו הנגדית של מר טויטו הוצג מכתב של הנתבעת מיום 22.5.06 ממנו עולה כי הנתבעת תחל בביצוע תיקוני צבע טיח וקרמיקה ביוני 2006 ולשאלה האם תיקונים אלו בוצעו, השיב בחיוב (עמוד 17 לפרוט' שורות 16-18). מחוות דעת מומחה בית המשפט עולה, כי למרות שלנתבעת ניתנה ההזמנות לבצע יקוני צבע, טיח וקרמיקה, הרי שעדיין קיימים ליקויים בחיפויי קרמיקה ועבודות טיח וצבע. במצב דברים זה, ולאחר עיון במכלול הראיות שבפני ובחינת עדויות הצדדים, הריני קובע כי ניתנה לנתבעת הזדמנות סבירה ונאותה לתיקון הליקויים ולפיכך אין לקבל את טענת הנתבעת לאי מיצוי זכות התיקון אלא יש להעדיף את זכות התובעים לקבל פיצוי כספי ובכך לאפשר להם לפנות לבעלי מקצוע מטעמם לתיקון הליקויים. בהמשך לכך, יחושב הפיצוי לפי מחירי קבלן מזדמן. מעבר לנדרש, אציין כי בהתחשב בגובה הפיצוי המגיע לתובעים בגין הליקויים, שאינו גבוה, והואיל ותיקון על ידי הנתבעת עלול לגרום להמשך הסכסוך ככל שהתובעים לא יהיו שבעי רצון ואף יחייב פיקוח הכרוך בהוצאות, ואולי אף התדיינות נוספת בבית המשפט, הרי שבכל מקרה מוטב לנתק את הקשר בין הצדדים ולפסוק פיצוי כספי לתובעים בשווי עלות תיקון הליקויים באמצעות קבלן מזדמן. הטענה לקיזוז הנתבעת טוענת כי במועד מסירת החזקה, קוזז סך של 5,677 ₪ מיתרת התמורה ששולמה לנתבעת בגין ליקויים שונים בדירה וזאת כפיצוי מוסכם לתובעים בגין ליקויים שונים שבאופן טבעי קיימים בכל דירה לאחר בנייתה. משדורשים התובעים פיצוי בגין ליקויים אלה טוענת הנתבעת כי יש לקזז סכום זה מכל סכום שייפסק לטובת התובעים, אם בכלל. כתמיכה בטענתה הציגה הנתבעת מסמך גמר חשבון (נספח ה' לתצהירי הנתבעת), עליו חתומים התובעים ומתחת לחתימתם, הוסף בכתב יד כי מדובר בפיצוי מוסכם. מנגד, טוענים התובעים כי המדובר בתוספת בכתב יד, שלא ברור מתי נעשתה ושהתובעים אינם חתומים לצידה או בסמוך לה ועל כן מדובר בתוספת מאוחרת שהוספה לאחר הגשת התביעה. התובע 1 בעדותו אישר את נכונות חתימתו וחתימת אשתו על המסמך (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 4). העד מטעם הנתבעת, מר טויטו, ליווה את תיקון הליקויים בדירה לאור פניות התובעים, אולם לא היה מעורב במשא ומתן לרכישת הדירה, בתיקונים לחוזה ובתשלומים ששילמו אלא מר תורג'מן. לעדות מר טויטו תצהיר של עד זה לא הוגש הואיל והתיק מתנהל על ליקויי בניה. ממכלול הראיות ולאחר בחינת העדויות עולה כי הפיצוי בסך 5,677 ₪ אשר ניתן לתובעים הינו פיצוי מוסכם שניתן כהנחה מתוך יתרת החוב עבור הדירה במועד המסירה. הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח בגין אילו ליקויים ניתן הפיצוי המוסכם ובהמשך לכך לא הוכח כי ליקויים אלו נכללו בליקויים נשוא התביעה. כמו כן, לא הוכיחה הנתבעת כי המסמך עליו חתמו התובעים במסגרתו ניתן להם פיצוי מוסכם, מתנה את זכותם לתבוע בגין ליקויים או אי התאמות שיתגלו בדירה בעתיד וקובע כי במקרה של תביעה יקוזז סכום הפיצוי שניתן. יוער, גם כי לו היה מסמך זה מתנה את זכות התובעים לתביעה בגין ליקויים או אי התאמות או פוטר את אחריותה של הנתבעת כנגד קיזוז הפיצוי, היה מקום לבדוק חוקיותו בהתאם לסעיף 7א לחוק המכר (דירות) הקובע כי אין להתנות על חוק זה אלא לטובת הקונה. טענת קיזוז נוספת אותה מעלה הנתבעת נוגעת לכך כי לצורך סיום הסכסוך בקשר לליקויים הנטענים בדירה, החליפה הנתבעת את המרצפות המשתלבות בכניסה לדירת התובעים בעלות של 6,000 ₪, סכום הנמוך מהעלויות בפועל. לעמדת הנתבעת, אם דורשים התובעים פיצוי שלא כדין מהנתבעת, זכאית הנתבעת לקזז סך של 7,020 ₪ מכל סכום שייפסק לטובת התובעים וזאת עבור החלפת המרצפות. הנתבעת טוענת כי האבנים הוחלפו עקב שקיעתם שנגרמה בעקבות עבודת בובקט שהוזמן לחצר בית התובעים, ואשר פיזר אדמת חמרה בחצר הבית. מנגד, התובעים טענו כי המדובר בליקוי בו נשאה הנתבעת ואשר בוצע על ידה באופן לא תקין ולכן לא זכאית הנתבעת לקיזוז כלשהו בגין תיקון זה שבוצע במסגרת תקופת האחריות. מבלי להידרש לשאלה מי אחראי לנזקים במרצפות המשתלבות כתוצאה מעבודת הבובקט, הגעתי לכלל מסקנה כי המדובר בפיצוי מוסכם שניתן לתובעים בקשר להחלפת המרצפות המשתלבות וכי הנתבעת לא הוכיחה שפיצוי זה ניתן בכפוף לכך כי במידה ותוגש בעתיד תביעה כספית יקוזז הסכום המוסכם. הנתבעת לא הוכיחה זכותה לבטל הפיצוי המוסכם האמור, בשל הגשת התביעה. דיור חלופי בכתב התביעה דורשים התובעים פיצוי בגין דיור חלופי הואיל ובהתאם לקביעת המומחה מטעמם יהיה עליהם לפנות את הדירה לשם תיקון הליקויים בשלושה שבועות. מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי אין צורך לפנות את הדירה בשעת ביצוע התיקונים. בשלב הסיכומים נשמטה למעשה הטענה לפיצוי בגין דיור חלופי. לפיכך ובהתאם לקביעת המומחה מטעם בית המשפט, אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה. עגמת נפש קביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש בשל ליקויי בנייה מחייבת התייחסות, בין היתר, גם לשיקולים הבאים: טיב הנכס בו נפלו הליקויים - האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בבית; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאור עלות תיקון הליקויים וכן התרשמותי כי הליקויים שנמצאו בבית אינם כאלה הגורמים להפרעות לניהול תקין של חיי היומיום של התובעים ואף מומחה בית המשפט לא קבע כי יש לפנות את הדירה כדי לתקנם, אני פוסק לזכות התובעים בגין עוגמת הנפש ואובדן הנאה מהבית שנגרמו להם, סך של 4,000 ₪. ירידת ערך הדירה בכתב התביעה, טוענים התובעים כי כתוצאה מליקויים שאינם ניתנים לתיקון נגרמה לדירה ירידת ערך בסך של 20,000 ₪. מנגד, טוענת הנתבעת כי המדובר בטענה שאינה נתמכת בחוות דעת מומחה כנדרש לצורך הוכחתה ועל כן יש לדחותה. הואיל והתובעים לא תמכו טענתם לירידת ערך הדירה בחוות דעת שמאי מקרקעין, וגם בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לא נמצא בסיס לקיומו של ליקוי הגורם לירידת ערך, הרי שיש לדחות הטענה לירידת ערך הדירה. לסיכום : הריני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים, תוך 30 יום: סך של 30,746 ₪ בגין עלות תיקון הליקויים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט. לסכום זה יש להוסיף מע"מ, וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.12.2008 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 4,000 ₪ בגין עוגמת נפש. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, יום 31.8.2008 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 2,888 ₪ בגין חלקם של התובעים בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט; סך של 1,500 ₪ כהשתתפות בעלות חוות הדעת מטעם התובעים; וכן את אגרת בית המשפט ששולמה על ידי התובעים. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך של 3,500 ₪. בניהליקויי בניה