מהו מבחן כוונת הצדדים לחוזה ?

המבחן להשערת כוונת הצדדים לחוזה הינו אובייקטיבי, וכוונתם תיבחן כ"אנשים סבירים בנסיבות העניין. בית המשפט ציין בפסיקתו כי יש להימנע מלפרש חוזה באופן שיגרום לתוצאה אבסורדית, או באופן שיטיל על צד לחוזה התחייבות שבלתי סביר שנטל על עצמו. התורה הפרשנית כיום גורסת, כי על הפרשן להחשף לכל המקורות העומדים לרשותו, על מנת לעמוד על אומד דעת הצדדים, גם כאשר הבחינה "הפנימית" של החוזה, מובילה את הפרשן למסקנה חד משמעית. במקרה מתאים, אפשר ואף ראוי לתת לכתב פירוש העומד לכאורה בניגוד למילים המפורשות, וזאת כדי להגשים את תכליתו של החוזה, על פי כוונתם האמיתית של הצדדים. פרשנות כזו עולה בקנה אחד, גם עם עיקרון תום הלב, המצדיק לעתים להשתחרר ממוסרותיהן של המילים הכתובות, כדי להגיע לכוונתם האמיתית של הצדדים. בית המשפט רשאי להעזר גם בנסיבות חיצוניות רלוונטיות להתקשרות, כגון מסמכים, הצהרות בעל פה, התנהגות הצדדים לפני כריתת החוזה ולאחריה, מגעים קודמים, וחוזים אחרים ביניהם. נסיבות חיצוניות לא כוללות כוונות נסתרות שקננו בלבו של צד אלא נתונים אמינים שיש להם ביטוי חיצוני פסיקה רלוונטית בנושא מבחן כוונת הצדדים: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ פ"ד מט(2), 265, 299-300; דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל דינים עליון נו, 348]. חשוב לציין כי הלכת אפרופים בוטלה בחקיקה לאחר תיקון סעיף 25 לחוק החוזים.חוזהאומד דעתשאלות משפטיות