מכח תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, מוסמך בית המשפט להיענות לבקשה למחוק תביעה על הסף מפאת אי תשלום אגרה מספקת. נתבע יכול, איפוא, להעלות ענין זה ואין לראות בכך פסול (רע"א 4827/92 סופרגז נ' חב' מודיעים, פד"י מו(5) 580; כן ראה רע"א 499/86 ברנר נ' ברנר, פד"י מ(4) 137). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למחיקת תביעה בשל אי תשלום אגרה: המבקש עותר למחיקת כתב התביעה מהטעמים הבאים: א. לא הוגש יפוי כח מטעם המשיבים למינוי עו"ד גבע כבא-כוחם. ב. האגרה ששולמה הוערכה בחסר ובנסיבות אלה אין להתיר היזקקות להליך. בחנתי את טיעוני הצדדים בסיכומיהם ושקלתי את תגובת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה שנתבקש לחוות את דעתו, ובאתי לכלל המסקנות הבאות: א. אשר ליפוי כח - בינתיים הוגש יפוי כח כדין לעו"ד גבע, ולפיכך הטעם הראשון למחיקת התביעה נופל. ב. אשר לאגרה -המשיבים חוייבו באגרה בסך כולל של 4,710 ש"ח וסך 2,478 ש"ח כתשלום ראשון. האגרה חושבה על בסיס הפריטים הבאים: בגין צו עשה או צו אכיפה - לפי פרט 8 לתוספת לתקנות האגרות (להלן: "התוספת"). בגין צו לפינוי נכס - לפי פרט 3(ב) לתוספת. בגין בקשה למינוי כונס נכסים - לפי פרט 13(ב) לתוספת. תובענה שפריט 8 לא חל עליה - לפי סעיף 3(ב) לתוספת. עם זאת, המשיבים הגישו תביעה הכוללת בקשה לסעדים שונים, מהם כספיים, אף שבמהות התביעה ציינו "אכיפת חוזה" בלבד. הם תובעים בנוסף לאכיפה גם סעדים כספיים כדלקמן: אם בית המשפט יחליט על אכיפת חוזה כי אז בנוסף לכך הם מבקשים פיצוי בדרך השבה בסך 100,000 דולר (סעיף 17(א) לתביעה) ועל פי סעיף 19(ו) לתביעה הם מבקשים גם פיצוי בסך 250 דולר ליום מתאריך הגשת התביעה ועד פינוי הנכס. אם יחליט בית המשפט שלא לאכוף את החוזה כי אז יידרש סכום פיצוי העומד על 350,000 דולר (סעיף 17(ב) לתביעה). בסעיף 20 לתביעה נאמר כי אם יחליט בית המשפט שלא לאכוף את החוזה הוא יתבקש לחייב את הנתבע בהשבה ובפיצוי כראות עיניו ובהתחשב באמור בכתב התביעה. הוראה אחרונה זו הינה לאקונית ומשמעותה הפרשנית הלכאורית היא שאם לא יאכף החוזה יש לפסוק השבה בסכום של 100,000 דולר שנטען כי שולמו על ידי המשיבים למבקש וכן פיצוי בסדר גודל שעד גבול של 350,000 דולר בהתאם לסעיף 17(ב) לכתב התביעה. יש להבין, איפוא, את כתב התביעה כך: הסעדים המבוקשים הם: א. צו אכיפת חוזה, צו פינוי ובקשה למינוי כונס נכסים בתוספת 100,000 דולר פיצוי וכן פיצוי של 250 דולר ליום מהגשת התביעה, ועד הפינוי (סעיפים 19(ו) ו17-(א) לתביעה). ב. אם לא יאכף החוזה - פיצוי בסך 350,000 דולר בתוספת השבה של 100,000 דולר (כנובע משילוב סעיף 17(ב) וסעיף 20 לכתב התביעה). לפנינו בקשה למספר סעדים המתבקשים במצטבר ולחילופין. יש לשלם, איפוא, אגרה הן בגין סעדי האכיפה והן בגין הסעדים הכספיים כדלקמן: בגין סעד האכיפה, צו לפינוי נכס ובקשה למינוי כונס נכסים - יש להשאיר את חישוב האגרה כפי שנקבע בטופס הגזברות מיום 29/12/98 (ראה נספח א' לתגובת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה). אשר לסעדים הכספיים - שגתה הגזברות כאשר העריכה את הסעדים הכספיים האמורים בסעיף 20 לתביעה כ"תביעה אחרת" ששווי הסעד לגביה אינו ניתן לביטוי בכסף שפרט 8 לתוספת חל עליו. המדובר הוא בתביעה כספית אשר שילוב סעיפים 17(ב) ו20- לכתב התביעה מביאים אותה לסכום גג קצוב של 350,000 דולר (פיצוי) בתוספת של 100,000 דולר (השבה). מכאן, שיש לראות את הסעד הכספי לצורך אגרה כעומד על 450,000 דולר כערכם בשקלים. נוכח אי הבהירות בניסוח התביעה והטעות שיכלה להיגרם עקב ניסוח בלתי שלם של היקף הסעד הנדרש בכותרת כתב התביעה, טוב עשה ב"כ המבקש כאשר העלה את נושא האגרה בפנינו, אף שלכאורה ענין זה אינו מצוי באינטרס ישיר שלו. יתר על כן, מכח תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, מוסמך בית המשפט להיענות לבקשה למחוק תביעה על הסף מפאת אי תשלום אגרה מספקת. יכול, איפוא, נתבע להעלות ענין זה ואין לראות בכך פסול (רע"א 4827/92 סופרגז נ' חב' מודיעים, פד"י מו(5) 580; כן ראה רע"א 499/86 ברנר נ' ברנר, פד"י מ(4) 137). לאור האמור, אני מחליטה: על המשיבים לשלם את האגרה המגיעה מהם על בסיס ההערכה הבאה: 1. אגרה בגין: א. תביעה לצו אכיפה. ב. פינוי נכס או סילוק יד. ג. בקשה לכונס נכסים. 2. תביעה לסעד כספי בשיעור של 450,000 דולר כערכם בשקלים. על המשיבים להסדיר את תשלום האגרה המגיעה מהם בתוך 14 יום מיום המצאת החלטה זו לידיהם. כן ישלמו המשיבים את הוצאות בקשה זו למבקש בסך 1,500 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה עד לתשלום. אי תשלום אגרהמחיקת תביעה / הליךאגרה