המשיב הינו קטין בעל עבר פלילי. המדינה ביקשה את מעצרו עד תום ההליכים של הקטין. בהחלטת בית משפט הוברר כי אין מחלוקת באשר לראיות לכאורה ובדבר קיומן של עילות מעצר, והשאלה שהועמדה להכרעה התייחסה לחלופת מעצר, ובנסיבות העניין - האם להמשיך להחזיק את הקטין במסגרת המוסד הנעול או להעבירו למסגרת מעצר עד תום ההליכים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר קטין עד תום ההליכים: 1. זהו עררה של המדינה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר. יעקובי) מיום 4/3/99 בה החליט בעקבות בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו להמשיך ולהחזיקו במעון נעול "מצפה-ים" תוך שהורה להנהלת המעון לנקוט את כל הצעדים המתאימים על מנת להגן ולסוכך עליו מפני כל סיכון לשלומו. המדינה עוררת על החלטה זו ומבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. 2. ערר זה מחייב התייחסות תמציתית לרקעו הקודם של המשיב לצורך הבנה כוללת של הנסיבות הצריכות לענין: (א) המשיב הינו קטין. (ב) ביום 1/6/98 גזר בית משפט השלום את דינו בגין ביצוע 68 עבירות וזאת בטרם מלאו לו 15 שנים. על עבירות אלה נמנו מעשים של פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה, התפרצויות, גניבות ועבירות הקשורות לרכב. עד למתן גזר הדין ננקטו כלפי המשיב דרכי טיפול שונות שפורטו בגזר הדין ובהם אבחונים פסיכיאטריים, השגחת קצין מבחן, העמדתו לתקופות אבחון ועוד. כל האמצעים שננקטו לא נשאו פרי, וחרף המאמצים שהושקעו על ידי גורמי השיקום, חזר המשיב לסורו. נוכח מציאות זו, לא ראה בית המשפט לנוער מוצא אחר אלא להרשיע את המשיב לגזור עליו עונש מאסר בפועל של 20 חודשים במצטבר להפעלת מאסר על תנאי של 4 חודשים, תוך הדגשת האינטרס שבהגנה על שלום הציבור. (ג) על גזר דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, (ע"פ 1738/98) ובו עתר המשיב להפעלת אופציה של מעון נעול בעניינו במקום מאסר בפועל. ביום 10.9.98 נעתר בית המשפט המחוזי, אם כי לא בלב קל, לבקשת המשיב ותוך נטילת סיכון מודע הורה על העברתו למעון נעול. הוא היתנה את המשך ההפעלה של מסגרת זו בכך שהמשיב יתמיד בקיום כל ההוראות, הנוהלים והמגבלות שיוטלו עליו על ידי גורמי הניהול של המוסד הנעול. (ד) בעקבות זאת, המשיב הועבר למעון "מצפה-ים", אולם הנסיון הראה כי גם מסגרת זו לא הועילה להכניסו למסלול שיקומי, והוא ברח מהמוסד מספר פעמים וביצע שורה של עבירות נוספות. (ה) ביום 1/3/99 הוגש כתב אישום נוסף נגד המשיב המייחס לו ביצוע 7 עבירות הקשורות ברכב, ובהן נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח, גניבת רכב בריחה ממשמורת חוקית, וכן איומים והטרדת עד. מועדי העבירות מאוקטובר 98' ועד ינואר 1999. (ו) המדינה ביקשה את מעצרו עד תום ההליכים של המשיב. בהחלטת בית משפט קמא מיום 4/3/99 הוברר כי אין מחלוקת באשר לראיות לכאורה ובדבר קיומן של עילות מעצר, והשאלה שהועמדה להכרעה התייחסה לחלופת מעצר, ובנסיבות העניין - האם להמשיך להחזיק את המשיב במסגרת המוסד הנעול או להעבירו למסגרת מעצר עד תום ההליכים. בית משפט קמא בהחלטה נשוא ערר זה ראה לנכון להורות על המשך החזקת המשיב במוסד הנעול. הטעם העיקרי שניתן לכך הוא כי: "מסגרת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים אינה המסגרת המתאימה לזעזע, ובכך למעשה לקטוע באיבה, את ההזדמנות השיקומית שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו הנ"ל כפי שיקרה אם אחליט להורות על מעצר עד תום ההליכים." (ז) על החלטה זו עוררת המדינה בפני היום. טעמיה העיקריים הם כי הנסיון הראה שהחזקתו של המשיב במעון נעול אינה עונה על האינטרס הבסיסי שבהגנה על הציבור, וגם אינה מועילה כמסגרת שיקומית ראויה למשיב. בא כוחו של המשיב ביקש להשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה. הוא הדגיש בין היתר, את העובדה כי המשיב ברח מהמעון מספר פעמים כאשר הופנה לבית חולים עקב מכות שקיבל מנערים אחרים, משלא זכה, לדבריו, להגנה ראויה מצד גורמי המעון. עוד הוסיף כי חרף בריחותיו, הוא חזר תמיד למעון בשלב כלשהו. כן ציין עו"ד עטרי את הנסיון הקשה שעבר על המשיב בתקופה הקצרה בה שהה במאסר עד להעברתו למעון הנעול. 3. בחנתי את נתוני הרקע הנוגעים לעניינו של המשיב ונתתי דעתי לעמדות הצדדים, ובאתי לידי מסקנה כי אין מנוס מקבלת עררה של המדינה וממתן הוראה לפיה המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. טעמי לכך הם: (א) נקודת מוצא בהליך פלילי היא כי הציבור זכאי, בבחינת אינטרס בסיסי, להגנה על שלומו ובטחונו מפני פגיעה. משקיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד אדם, נשקלת חלופת מעצר המותנית, קודם לכל, בכך כי ניתן באמצעותה להשיג את מטרת המעצר. מתווסף לה התנאי לפיו ניתן בדרך של תנאי שחרור הולמים לפגוע פגיעה פחותה בחירותו האישית של הנאשם. מסגרת הסדר זה קיימת ונוהגת גם כלפי קטינים (להוציא קטינים שטרם מלאו להם 14, ואשר לגביהם קיים הסדר מיוחד בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרך טיפול) תשל"א1971-). אלא שמטבע הדברים, לכשעניינו של קטין נבחן, מסכת האיזונים בין שיקול השמירה על בטחון הציבור לבין האינטרס השיקומי האינדיבידואלי של הנאשם תיטה לעבר הדגשת האינטרס האחרון, ותמוצה כל דרך אפשרית על מנת לתת סיכוי לקטין לעלות על דרך הישר. עם זאת, ההיבט השיקומי עם כל חשיבותו, אינו יכול להאפיל באורח מוחלט על החובה הבסיסית לשמור על שלום הציבור, וכאשר מתברר כי מסגרת שיקומית שנבחרה לקטין ולו מסגרת נעולה - אינה מועילה לשרת ולו את עיקרי מטרות המעצר, כי אז באיזון הכולל אין מנוס משינוייה של המסגרת השיקומית ומנקיטה בצעדים ראויים להגנה על הציבור, לבל יהפך להפקר. (ב) כזה הוא המקרה שלפנינו. המשיב, חרף גילו הצעיר, הנו עתיר פעילות עבריינית מסוגים וגוונים שונים. היקף העבירות שביצע וסוגיהן הוא מדהים ומזעזע כאחד. אין פלא כי אפילו בית המשפט לנוער, האמון מכוח תפקידו להטות חסד לעבריינים צעירים ולמצות כל דרך שיקומית הפתוחה בפניו, לא ראה מנוס במקרה הזה אלא לכלוא את המשיב לתקופה ארוכה בין סורג ובריח כאמצעי הכרחי ובלתי נמנע להגנה על הציבור. בית המשפט המחוזי בהוראתו להפנות את המשיב למעון נעול, ראה את הסיכונים הכרוכים בכך, אך ביקש למצות כל זיק סיכוי אפשרי על מנת לפתוח בפני המשיב צוהר לשיקום ולהטבת דרכו. לדאבון לב, גם זיק סיכוי זה נכשל. המשיב ברח מספר פעמים מהמעון, וביצע שורה של עבירות אגב כך. נטען כי הוא היווה נושא להכאות ולאלימות חבריו במעון. הדבר אפשרי, אף כי לא נבחנו לעומקן סיבות העימותים לפרטיהם, ואין להוציא מכלל אפשרות כי למשיב עצמו תרומה בלתי מבוטלת לארועי האלימות שהתרחשו. מכל מקום, המציאות הראתה, ראשית, כי מסגרת המעון הנעול לא הועילה, ולו במעט, להוביל את המשיב ולו לכניסה ראשונית למסלול שיקומי והוא אינו מקבל על עצמו את המגבלות והחובות שהמסגרת הנעולה מטילה עליו. עד כדי כך חמור הדבר, שהגורמים הממונים על המעון הנעול יזמו פנייה להוציא את המשיב מאחריותם בשל אי התאמה בולטת למערך זה. נוצר, איפוא, מצב לפיו מסגרת זו אינה עונה כהוא זה על הצורך בהגנה על בטחון הציבור, כשם שאינה מועילה לשלב את המשיב בתהליך שיקומי של ממש. ברור, בכל מקרה, כי את הצורך בהגנה על שלום הציבור לא ניתן להפקיר. לאור זאת, שוב אין מנוס מהושבתו של המשיב מאחורי סורג ובריח כדי לגונן על החברה מפניו. 4. לסיכום הדברים: (1) נוכח האמור, אני מחליטה לקבל את הערר, ומורה על החזקתו של העורר במסגרת מעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. (2) עולה מפרטי דיונים קודמים בערכאות שונות כי קיים חשש שהמשיב עלול לפגוע או להזיק לעצמו או עלול להינזק על ידי אחרים. לאור זאת, ראוי כי רשויות בית המעצר יעשו כל שניתן על מנת לספק אמצעי הגנה מתאימים למשיב כדי לקדם כל סכנה אפשרית להיזק כלפיו, בין ממנו כלפי עצמו ובין מאחרים. המשיב ייעצר, איפוא, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ועל רשויות בית המעצר לספק לו את ההגנה הנדרשת מפני נזק העשוי להיגרם לו בין מפני אחרים ובין מפני עצמו. מעצרקטינים