משפט על אי עצירה בתמרור עצור

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משפט על אי עצירה בתמרור עצור: המאשימה האשימה את הנאשם בכך שבהיותו נהג רכב פרטי לא עצר את רכבו בהתאם להוראת תמרור עצור - הכל כמפורט בכתב האישום. כתב האישום הינו מסוג ברירת משפט. הנאשם כפר ובחר להישפט. לטענת הנאשם, הוא עצר את רכבו לפני קו העצירה, אולם השוטר מהמקום בו עמד לא יכול היה להבחין בכך. מטעם המאשימה העיד: קינן יניב, שוטר התנועה כותב הדו"ח שהוגש וסומן ת/1 והתרשים שסומן ת/2 (להלן: "השוטר"). עוד הוגשו תצלומים שסומנו ת/3 ו- ת/4 מטעם הנאשם העידו: מר לנדנר תמיר, הנאשם עצמו (להלן: "הנאשם"), מגיש הצילומים נ/1, נ/2, נ/3 ו - נ/4 וכן העד יצקן ירון, נוסע ברכב (להלן: "העד") החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק ולהלן נימוקי. אין חולק כי ביום 17.02.03 סמוך לשעה 19:40 נהג הנאשם מכיוון רחוב מרים החשמונאית לכיוון דרך בית לחם, (להלן: "הצומת"). לפני הכניסה לצומת, ברחוב מרים החשמונאית הוצב תמרור עצור וסומן קו עצירה. הנאשם פנה ימינה מרחוב מרים החשמונאית לדרך בית לחם שם עצר את רכבו על פי סימונו של השוטר. השוטר טען בפני הנאשם שלא עצר בכניסה לצומת ורשם לו את הדו"ח ת/1 נשוא כתב אישום זה. המאשימה טוענת כי הנאשם התקרב לצומת בו מוצב תמרור עצור, המשיך בנסיעה איטית, חלף על פני הצומת ופנה ימינה בלא שעצר וזאת בניגוד להוראת התמרור. השוטר שעמד בדרך בית לחם הבחין בנאשם, שמר על קשר עין רצוף עימו מהיכנסו לצומת ועד לעצירתו. כן טוענת המאשימה כי בתגובתו של הנאשם שנרשמה במעמד מתן הדו"ח ת/1 יש לראות משום הודאה. הנאשם טען כי עצר עצירה מוחלטת לפני קו העצירה המסומן על הכביש. כיוון ששדה הראייה מקו העצירה מצומצם, גלש בנסיעה איטית עד למקום ממנו יכול היה להבחין בוודאות בכלי הרכב הנעים, ופנה ימינה. גדר המחלוקת בין הצדדים הוא האם השוטר ממקום עמידתו יכול היה להבחין בנאשם מבצע את העבירה. עדות השוטר השוטר ביסס עדותו על הרשום בדו"ח ת/1 בו רשם כי עמד במקום במטרה לאכוף הוראת תמרור עצור הקיים במקום, ברור ובולט לעין. לגופה של עבירה כתב השוטר "הנ"ל נסע נסיעה רצופה לתוך הצומת עד שנעצר על ידי ”. השוטר העיד כי קו העצירה אינו ברור דיו על כן, אילו היה הנאשם עוצר לפני קו העצירה, שתחילתו ברורה, או בסמוך לקו הדמיוני של הצומת לא היה נעצר על ידו. וכדבריו: "אני רושם דו"ח רק לנהג שלא עוצר בשני המקומות"” (פרו' עמ' 1 ש' 13). אלא שלטענתו נסע נסיעה רצופה לתוך הצומת. מקום עמידתו של השוטר השוטר על פי עדותו ניצב בנקודה A שבת/3. מנקודה זו לדבריו יכול היה להבחין בבירור בנאשם שלא עצר בקו עצירה או בקו דמיוני כלשהו. לטענת הנאשם, השוטר ניצב בנקודה X שב נ/3, לכן לא יכול היה להבחין האם עצר את רכבו בקו העצירה או לא. הנאשם העיד כי בהגיעו לצומת עצר לפני קו העצירה אלא שמקו העצירה שדה הראייה מצומצם לכן היה עליו להמשיך בנסיעה איטית כדי לוודא שניתן לפנות ימינה כיוון נסיעתו. לטענתו, מהמקום בו עמד השוטר הוא לא יכול היה להבחין בו עוצר. השוטר הבחין בו לראשונה כשגלש בנסיעה איטית כדי לפנות ימינה על כן טעה לחשוב שלא עצר בקו העצירה. השוטר העיד כי הנקודה A שסומנה ב ת/3 מציינת את המקום בו עמד. הנקודה מרוחקת כ- 20 מטרים מקו העצירה לכן ממקום זה ניתן היה לראות בבירור את הנאשם מבצע את העבירה. הנאשם העיד כי נקודה X שב נ/3, המקום בו ניצב השוטר לגירסתו, מרוחקת יותר, לכן לא ניתן לראות בבירור את קו העצירה. עוד העיד הנאשם כי השוטר סימן לו לעצור מרחק מה מהצומת "בשוטר הבחנתי לאחר שפניתי ימינה, 10 - 12 מטר מהצומת לפחות, אם לא יותר” (פרו' עמ' 3 ש' 24) העד שנסע ברכבו של הנאשם העיד שהשוטר עמד ליד הספסל "יש שם ספסל מצד ימין ושם היה השוטר" (פרו' עמ' 4 ש' 9) על פי חומר הראיות שבפני, מהמקום בו השוטר עמד לטענתו, בסמוך לעמוד החשמל, היה לו שדה ראייה מקו העצירה של הצומת ואחורה לרחוב מרים החשמונאית. מעדותם של הנאשם והעד ניתן ללמוד שהשוטר לא עמד היכן שטען שעמד קרי, ליד עמוד החשמל, אלה במרחק מה ממנו ליד הספסל, או אף במקום מרוחק יותר משם לא ניתן להבחין בתמרור ובקו העצירה ואף לא בעצירתו של הנאשם. יש לקבל את גירסתם של הנאשם והעד. שניהם ציינו בעדותם שהשוטר עמד רחוק מהצומת, לא במקום שלדבריו עמד. לכן לא יכול היה להבחין בנאשם עוצר בקו העצירה. הנאשם העיד כי הוא מכיר את הצומת על בורייה, הוא נהג לחצותה במשך שנים ואף ידע שבדרך כלל מוצבים שם שוטרים לשם אכיפה "אני מכיר היטב את הצומת ואני יודע שיש שם שוטרים" (פרו' עמ' 3 ש' 5) הנאשם לא ציין בתגובתו שקו העצירה מטושטש. להיפך, הוא העיד כי בצומת יש קו עצירה ברור "יודע בוודאות שיש קו עצירה בצומת" (פרו' עמ' 3 ש' 8) מעדותו ניתן ללמוד כי הנאשם הכיר היטב את הצומת והיה ער לקיומו של קו העצירה. הנאשם נסע באותו מקום כמעט מדי יום במשך שנים. ניכר אף שהכיר את קו העצירה עוד בהיותו ברור לעין ולכן לא טען לעצם היותו מטושטש. השוטר לא ציין בדו"ח ת/1 שנכח אדם נוסף ברכבו של הנאשם. אף בעדותו כשנשאל על כך השיב "אני לא יודע אם היה עימו מישהו" (פרו' עמ' 2 ש' 1) מעדות זו ניתן ללמוד כי השוטר לא זכר עובדות שלא היו רשומות בדוח שכתב. ב"כ המאשימה ציין בסיכומיו שהעד אינו אובייקטיבי דיו מאחר והם עובדים באותו מקום והעד כפוף לנאשם ישירות במקום העבודה. הנאשם העיד כי "ברכב שלי הסעתי את מר ירון יצקן שעובד איתי הוא עובד איתי כ - 10 שנים " (פרו עמ' 3 ש' 13 ) ולפיכך לטענת המאשימה גירסת הנאשם לא הוכחה. נראה כי הנאשם והעד עובדים יחד וגרים אחד בקרבתו של השני. אין רמז ליחסי עובד-מעביד ביניהם. הנאשם והעד עמדו בפני. לא נראה כי שניהם יחדיו שיקרו על מנת שהנאשם יתחמק מתשלום קנס נמוך יחסית. לעומת זאת לשאלת ב"כ המאשימה השיב השוטר כי הוא לא ציין את מקום עמידתו על גב הדוח. וכדבריו "לא רשמתי את מקום עמידתי" (פרו' עמ' 2 ש' 2) השוטר העיד בפני ביום 13.6.04 באשר למקום עמידתו על פי הזכרון בלבד. מטבע הדברים שוטר תנועה רושם דוחות רבים וספק בעיני אם יכול שוטר לזכור את מקום עמידתו חודשים לאחר רישום הדוח. הדוח נרשם ביום 17.2.03. לעומת זאת, הנאשם ועד ההגנה זכרו היטב את המקרה. לעומת עדות היחיד של השוטר, ניצבת עדותם של הנאשם ועד ההגנה ויש לקבלה לפחות מחמת הספק. מכאן, שהמאשימה לא הוכיחה מעל ומעבר לכל ספק את גירסתה. לאור האמור לעיל אני מזכה את הנאשם מחמת הספק. זכות הערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. משפט תעבורהאי עצירהתמרורים