קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לפיצוי בגין נזקים לתמונות בתערוכה: מבוא 1. ביום 31.1.94 נכרת הסכם "לקיום תערוכה במלון קיסר טבריה" בין התובע ובין הנהלת בית המלון הנתבע לפיו, תמונות, שהן פרי יצירתו של התובע, יוצגו בין כותלי המלון (להלן: "ההסכם"). לכל צד להסכם ניתנה הזכות להביאו לידי סיום בכל עת. במסגרת ההסכם, נערכה רשימה שכללה את שמותיהן וגודלן של 8 תמונות. הנתבע התחייב במפורש לשמור על שלמותן ובטחונן של התמונות המוצגות במלון. 2. בכתב תביעתו טען התובע, כי בתאריך 19.3.00 הוחלט בהסכמת שני הצדדים, להוציא את התמונות מהמלון, אולם עם פירוק התערוכה חסרו 2 תמונות. האחת, בשם "תיבת הקסמים" (מס' 2 ברשימה) והשניה, בשם "מרבד הקסמים" (מס' 8 ברשימה). התובע הוסיף וטען, כי לאחר חיפושים ממושכים נמצאו שתי התמונות באחד המחסנים שבבית המלון, מקום שאינו ראוי לאחסונן. לגירסת התובע, התמונות ניזוקו באופן בלתי הפיך. התובע פנה בעניין זה להנהלת בית המלון, שהפנתה אותו לחברה המבטחת של המלון, "איילון" חברה לביטוח בע"מ, אך לשווא. התובע עותר לפיצויו בסך 16,500 ש"ח בגין שתי התמונות שניזוקו בשל מעשיו ו/או מחדליו של הנתבע. 3. בכתב הגנתו טען הנתבע באמצעות מר ישראל חייט, מנכ"ל המלון, כי לתמונות עצמן לא נגרם כל נזק וכי במידה ונגרם נזק כלשהו, הוא נגרם למסגרת התמונה ולא לתמונה עצמה. לשיטת הנתבע, מדובר בפגם שניתן לתיקון בעלות של 100 ש"ח. הנתבע הוסיף וטען, כי התובע לקח את כל התמונות מלבד תמונה אחת שנשארה במלון, ולא שתי תמונות כפי טענתו. עוד טען הנתבע, כי התמונות הוצגו במלון ע"י התובע מזה כ- 13 שנה (רק בשנת 94 נחתם הסכם בכתב), מבלי שהתובע יגלה התעניינות בהן; כך שבמשך תקופה ארוכה זו חל בלאי סביר וטבעי בתמונות שמן, שאינן מטופלות טיפול מיוחד, טיפול שנמצא בגדר אחריותו הבלעדית של התובע; משלא עשה כן, אין לתובע אלא להלין על עצמו. באשר לסכום התביעה, טען הנתבע, כי מדובר בסכום מוגזם, מופרז וחסר כל בסיס עובדתי או מקצועי בהתחשב בעובדה, כי במשך 13 שנה לא היה כל דורש לתמונות. 4. בכתב התשובה שהגיש התובע בתגובה לכתב ההגנה נטען, כי הנתבע זילזל ביצירותיו, שכן הנתבע לא התריע בפניו על כך שהמלון נמצא בהליך של שיפוצים, כי הורידו את התמונות מהתצוגה מבלי שיקבל הודעה מוקדמת וכי הניחו את שתי התמונות שהיו חסרות במחסן מזון. לתגובתו צירף התובע מחירון של התמונות שנחזה כרשום ע"י הנהלת בית המלון (ת/1) והוצג בפני המבקרים עת שהיו התמונות תלויות בין כותלי בית המלון (להלן: "המחירון"). לפי המחירון, המחיר של כל אחת משתי התמונות שניזוקו הינו 4,000 דולר. באשר לטענת הנתבע, כי התובע הזניח את התמונות במהלך תקופה ארוכה (כ- 13 שנה) שבה היו תלויות במלון, הגיב התובע וטען, כי הוא סמך על כך שהתמונות תלויות במקום מכובד ואין זה מתפקידו להציב עליהן שמירה מתמדת. התובע הוסיף, כי במסגרת ההסכם, התחייב הנתבע לשמור על שלמותן ובטחונן של התמונות. באשר לטענת הנתבע, כי תמונה אחת מבין שתי התמונות נלקחה ע"י התובע ונותרה ברשות הנתבע רק תמונה אחת, הגיב התובע, שמדובר בהמשך של מסכת הזלזול מצד הנתבע כלפי התובע וכי אין בסיס לטענה. התובע ביקש להוכיח את גירסתו, כי הוא קיבל לידיו רק 6 תמונות מתוך 8, ע"י המסמך (ת/2) שכותרתו "הוצאת סחורה או טובין מהמלון" לפיו, נמסרו לידיו 4 תמונות שמן קטנות ו- 2 תמונות שמן גדולות. ראיות הצדדים 5. מטעם התובע, העיד התובע בעצמו ומטעם הנתבע, העידו שני עדים, מר חיים אלה ומר רוני חכם. 6. בעדותו הראשית, חזר התובע על גירסתו שבכתב התביעה. חקירתו הנגדית התמקדה סביב המחלוקת, האם נותרו בבית המלון 2 תמונות, כטענתו, או שמא נותרה תמונה אחת, כטענת הנתבע: "ש. זה נכון שלקחת תמונה אחת בשנת 2001 ונשארה תמונה אחת? ת. לא נכון. יש בידי מסמך שמתעד את הוצאת התמונות (ת/2). המסמך הזה מראה שקיבלתי בחזרה 6 תמונות. במקור הצגתי אצלם 8 תמונות לפי ההסכם משנת 1994. ש. זה נכון שלקחת תמונה אחת ללא רשות? ת. לא נכון. אני לא לקחתי. ש. במכתבך מיום 15.5.00 לחב' הביטוח איילון ציינת כי שתי התמונות נמצאו אבל ניזוקו קשה ובעקבות כך לקחת תמונה אחת שלא ניזוקה. ת. פניתי לחב' הביטוח לפי בקשתו של מר חיים שביקש ממני לפנות לחב' הביטוח ולציין ששתי התמונות ניזוקו קשה. גם אז וגם היום התמונות הן ברשות המלון" (ע' 2-3 לפרוטוקול). 7. עד ההגנה מס' 1, מר חיים אלה, העיד, כי גירסת הנתבע הינה, שהם ביקשו מהתובע לבוא על מנת לקחת את התמונות וכי התובע טען שתמונה אחת ניזוקה ומשראה את שאר התמונות הוא טען שגם התמונה השניה ניזוקה. מר אלה מסר, כי הם הציעו לתובע לתקן את התמונות כראוי ובסופו של דבר הגיע התובע יחד עם חבר, שהוא כביכול מכיר את האנשים שבהנהלת הנתבע, ולקחו תמונה אחת ותמונה שניה נשארה במלון. מר רוני חכם, המחסנאי, הוא אשר מסר לתובע ולחברו את התמונה. עד הגנה מס' 1 הגיש חוות דעת שמאי להערכת עלות תיקון הנזק שנגרם לתמונה שנותרה ברשות הנתבע. 8. בחוות הדעת (נ/1) נקבע ע"י השמאי מר יצחק וסאל, כי: "מהלך השיקום כולל השלמת קרטון בחלק התחתון, טיפול בשברים ותיקון צבע. עלות התיקון מסתכמת ב- 12 שעות לפי 50 דולר לשעה; בסה"כ 600 דולר + מע"מ". 9. עד ההגנה מס' 2, מר רוני חכם, מחסנאי של הנתבע מיום 1.8.89, מסר כי תחילה היו לו במחסן שתי תמונות של התובע, אשר הגיע אליו יחד עם מר יוסי חליווה ולקחו תמונה אחת שהיתה במצב טוב והשניה, שהיתה לה בעיה במסגרת, נותרה בבית המלון היות והתובע סירב לקבלה. בחקירתו הנגדית מסר מר חכם, כי הוא לא החתים את התובע על מסמך המעיד כי התובע קיבל בחזרה עוד תמונה וכי לא ערך רישום בעניין זה מתוך הנחה, שהתמונה שייכת לתובע. מר חכם הוסיף ומסר, כי 6 התמונות הקודמות נמסרו לתובע באמצעות הקב"ט ולא דרכו. דיון 10. אין מחלוקת בין הצדדים, כי תמונה אחת נותרה ברשות בית המלון וכי אותה תמונה ניזוקה באשמו של הנתבע. התובע עתר לפיצוי בסך 16,500 ש"ח עבור שתי התמונות ללא אבחנה ביניהן. יחד עם זאת, התובע ביקש להעריך את שווי התמונות לפי המחירון הפורמלי שהגיש, היינו, 4,000 דולר עבור כל תמונה, אולם, התובע בחר להעמיד את תביעתו עד גובה הסכום שבסמכות בית משפט זה. מכאן ניתן ללמוד, כי מבחינת התובע הפיצוי הראוי עבור כל אחת משתי התמונות הינו בשווי של 8,250 ש"ח. מאידך, הנתבע הגיש חוות דעת שמאי (נ/1) לפיה, עלות התיקון של התמונה מסתכם בסך 600 דולר כ- 2900 ש"ח + מע"מ. 11. התובע ביקש לשכנע, שהנזק שנגרם לתמונה הינו נזק בלתי הפיך ולפיכך, הוא עתר לפיצוי בגין מלוא שוויה, מאידך, לשיטת השמאי מטעם הנתבע ועפ"י בדיקה שנערכה במרכז השימור של מוזיאון ישראל, התמונה ניתנת לשיקום. 12. מבין אני ללבו של התובע שנפגע מהיחס של המלון ליצירותיו ולפרי עמלו. התובע חש זלזול וחוסר הערכה מצד הנתבע לרמה האומנותית של יצירותיו, שהתבטא בכך שהנתבע התרשל בהחזקת תמונותיו כשהחזיק אותן במקום ובאופן שאינם ראויים. התובע שב והביע את תחושתו מהתנהגות הנתבע באומרו: "שתי התמונות שנמצאו היו שבורות ונזוקות. אני פשוט נפגעתי קשות מהזלזול, בתוך מחסן מזון זורקים תמונות של אדם שמציג תמונות בפריז וכו'" (עמ' 8 לפרוטוקול). יחד עם זאת, התובע לא הוכיח בפני, כי התמונה אינה ניתנת לתיקון ולא סתר את טענת הנתבע באמצעות חוות דעת מטעמו, כי הפגם הינו במסגרת בלבד והוא ניתן לתיקון. לאור זאת, אני קובע, כי התמונה ניתנת לתיקון בעלות של 2,900 ש"ח + מע"מ (בסה"כ 3,422 ש"ח). 13. באשר לתמונה השניה, עומדות בפני שתי גירסאות, זו של התובע, כי הוא לא לקח את התמונה והיא נותרה ברשות הנתבע, מחד, וזו של הנתבע, כי התמונה נמסרה לתובע ע"י המחסנאי, עד הגנה מס' 2, מאידך. בעניין זה, אני מחליט לקבל את גירסתו של הנתבע. אמינה בעיני עדותו של המחסנאי, כי התובע הגיע יחד עם אחר בשם יוסי חליווה וקיבל בחזרה את התמונה השניה. התובע לא סתר טענה זו ואף לא הזמין את יוסי חליווה להעיד מטעמו ולחזק את גירסתו. משכך, אני דוחה את תביעתו בעניין התמונה השניה. סוף דבר 14. לאור האמור, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 3,422 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.1.02. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,300 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תערוכות