נכות כללית 40%

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות כללית 40%:

.1המערער, יליד שנת 1960, סובל מליקויים אורתופדיים, המגבילים את יכולת
תפקודו.
המערער פנה למשיב בבקשה לשלם לו קצבה לפי פרק ט לחוק הביטוח הלאומי [נוסח
משולב], התשנ"ה- 1995(שייקרא להלן:נ "החוק").
.2ביום 10/8/95, קבע רופא מוסמך מטעם המשיב כי למערער נכות רפואית יציבה
בשיעור %.40
הרופא המוסמך חיווה דעתו כי המערער מסוגל לעבוד בעבודות קלות שאינן דורשות
מאמץ פיזי ואינן דורשות עמידה או ישיבה ממושכות.
.3ביום 7/12/95, קבע פקיד תביעות, בהסתמך הן על חוות דעתו של הרופא
המוסמך והן על חוות דעת של פקידת שיקום כי למערער דרגת אי-כושר זמנית,
בשיעור % 75למשך שנה אחת. בהחלטת פקיד התביעות נאמר:ב
"הנ"ל אבד את כושרו לעבוד ולהשתכר לשנה שבמהלכה נבדקת אפשרות תהליך שיקומי".
.4עקב ההחלטה האמורה של פקיד התביעות, ולאור הוראות סעיף 200לחוק, קיבל
המערער קיצבת נכות בשיעור השווה לקיצבת יחיד מלאה.
.5סמוך לסיום תקופת הזמניות של דרגת אי-הכושר שנקבעה למערער, ניתנה בעניינו חוות דעת נוספת של פקידת שיקום, מיום .8/1/97בחוות דעת זו נסקר עברו התעסוקתי של המערער, נזכר מצבו הרפואי והגבלותיו הקשות, וכן נאמר כך:ו
"ראייתו לעצמו:נ הנ"ל, אינו רואה בעצמו, כבעל יכולת לתפקד, בכל עבודה שהיא עקב קשיי תפקוד רציניים, דבר שלדבריו, מנע ממנו מלהשתלב בתוכנית שקום, על אף שהיו נסיונות לבנות תוכנית שקום מתאימה. סיכום עובדות ומסקנות:ב מדובר בגבר בן 36ש', נ+3, השכלתו תיכונית מקצועית, שולט בקרוא וכתוב. עברו התעסוקתי הינו בעבודות הרכבת שטיחים,תפסנות וברזלנות בתחום הבנין, עבודות שעקב מצבו הרפואי הנוכחי אינו מסוגל לחזור אליהם בכלל. הנ"ל סובל מדיסקופתיה % 40יציבה, מגבלה שמשפיעה על התפקוד בצורה משמעותית, אך כנראה מבחינה רפואית, אינה מגבילה בעבודה שהיא קלה ולא מצריכה מאמצים פיזיים או הרמת משאותאו עמידה ממושכת או ישיבה ממושכת בהיקף חלקי. הנ"ל לא מעונין בכלל להשתקם במקצוע חדש או אף לעבור אבחון מקצועי, שיתן לו הכוונה מקצועית מותאמת. על כן, בשלב זה, לא ניתן לעזור לו בתכנית שקום, מחוסר רצונו. לאור גילו הצעיר ואופי ליקוייו, אנו ממליצים לראות בו כמי שאבד את כושרו להשתכר באופן חלקי ויציב, ובמדה וירצה לשתף פעולה בשקום, נשמח מאד לעזור לו."
.6סמוך לפני כן, ביום 3/12/96, אובחן המערער שוב על ידי אורתופד, אשר קבע כי המערער מסוגל לעבודה ללא עמידה ממושכת או מאמץ פיזי חריג וכי הוא מתאים לעבודה בישיבה במשרה חלקית.
.7שתי חוות הדעת החדשות, הן של האורתופד והן של פקידת השיקום, הובאו
לעיונו של פקיד התביעות, אשר החליט בעניינו של המערער ביום .9/1/97
בהחלטת פקיד התביעות נאמר כך:ו

"בהמשך להחלטה קודמת ולאחר דו"ח שקום חוזר הומלץ על דרגת אי כושר חלקית ויציבה

וזה בהסתמך על חוו"ד אורטופדית עדכנית בה נקבע כי מסוגל לעבודה בישיבה במשרה חלקית. לאור האמור לעיל תקבע לו דרגת אי כושר בשיעור % 60יציבה."
.8המערער ערר על החלטת פקיד התביעות בפני ועדה לעררים (שתיקרא להלן:נ
"הועדה"). הועדה דנה בערר ביום 31/3/97והחליטה לדחותו. כנגד החלטתה זו של
הועדה - הוגש הערעור שבפני.
.9תמצית טענות ב"כ המערער
א. בדיקת הועדה היתה שטחית ולא התייחסה למגבלותיו של המערער.
ב. המערער מוגבל מאד עקב ליקוייו.
ג. אורתופד מומחה מטעם המערער קבע לו נכות רפואית בשיעור %.80
ד. המערער עמד לעבור ניתוח אך הוחלט שלא לבצענו.
.10תמצית טענות ב"כ המשיב
א. בהתאם לסעיף 209לחוק, על פקיד התביעות לשקול את השפעת ליקויו של
המערער על כושרו לעבודה אך לא אם הוצעה למערער עבודה.
ב. החלטת פקיד התביעות על קביעת דרגת אי-כושר זמנית בשיעור % 75ביום 7/12/95, היתה בהתאם לסעיף 210לחוק, שלפיו ניתן לקבוע דרגת אי-כושר זמנית לתקופה הדרושה למתן שיקום מקצועי.
ג. המערער סרב לעבור הליך שיקומי, כעולה מחוות דעתה של פקידת השיקום, מיום .8/1/97
ד. החלטתה של הועדה מבוססת על כך שהמערער נמצא כשיר מבחינה רפואית לעבודות חרושתיות שונות המתבצעות בישיבה ולוקחות בחשבון את מגבלותיו. אין בהחלטת הועדה משום "ענישה" למערער על כך שלא עבר הליך של שיקום.
ה. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה.
.11להשלמת התמונה ולהבהרת טענת ב"כ המשיב המתומצתת בסעיף 10ד' לעיל, אעיר כי בעת הדיון בערעור, המלצתי למשיב לשקול את עמדתו נוכח החשש שהחלטתה של הועדה ניתנה כ"סנקציה" על כך שהמערער לא עבר הליך שקומי.
בחינת טענות ב"כ המערער
.12סעיף 213לחוק מאפשר לקבל ערעור מעין זה רק בשאלות משפטיות. המערער, הגם שזכה לייצוג משפטי, לא העלה למעשה כל טענה בעלת גון משפטי, למעט הטענה המתומצתת בסעיף 9א' לעיל לפיה בדיקתה של הועדה היתה שטחית (בדיון נטען כי כל הבדיקה התמצתה בהפניית מספר שאלות).
.13דא עקא, שאין בידי לקבל את הטענה על שטחיות הבדיקה, בהיותה טענה סתמית וכללית, ומבלי שב"כ המערער הצביע על עניין אחד שלדעתו הועדה היתה צריכה לתת דעתה עליו ולא נתנה. עיון בפרוטוקול שערכה הועדה מלמד כי הועדה התייחסה באריכות לעניינו של המערער, הביאה בחשבון את אשר נאמר בחוות הדעת לגביו, ולא ניתן למצוא בפרוטוקול ראיה ל"שטחיות".
.14אשר על כן, אני דוחה את כל טענות ב"כ המערער.
.15לכאורה, דחיית טענותיו של ב"כ המערער היתה אמורה להביא לדחייתו של הערעור, שכן בהיות המערער מיוצג - מה לי לעורר עניינים שב"כ המערער לא טען להם ? אולם, לדעתי, אינני רשאי לפטור את עצמי בדחיית הערעור לאור דחיית טענותיו של ב"כ המערער, ומן הראוי שאבחן לעומק את עניינו של המערער לראות אם נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה. דעתי זו מבוססת, בין השאר, על הטעמים הבאים:ב
א. הנוהג בבית הדין לעבודה הוא שבית הדין אמור לבחון מיוזמתו טעויות משפטיות של ועדות רפואיות לעררים (או ועדות לעררים) כאשר המערער אינו מיוצג על ידי עו"ד. אם כך, הרי שאם המערער היה בא לבית הדין בלא ייצוגו של עו"ד, עניינו היה נבחן לגופו של ענין, וסבורני שהמערער אינו צריך לצאת מקופח בדינו רק בשל כך ששכר לעצמו עו"ד.
ב. המשיב הינו גוף ציבורי הפועל במישור הבטחון הסוציאלי. בשל כך, שומה הן על המשיב והן על בית הדין, להביא למצב שבו מירב הזכאים לגימלה - אכן יקבלו אותה (כמו שיש חובה לדאוג לכך שמי שאינו זכאי לגימלה לא יקבלנה). אין זה מן הראוי שהשאלה אם מבוטח פלוני מיוצג או אינו מיוצג, תשקול כאשר נבחנת זכאותו לגימלה.
ג. כאמור בסעיף 11לעיל, בעת הדיון העליתי המלצה בפני ב"כ המשיב, כך שככל שמדובר בבחינת תוכנה של אותה המלצה, המשיב קיבל הזדמנות לשקול אותה ולהגיב עליה עניינית, אף שלא נטענה על ידי ב"כ המערער.
אשר על כן, כאמור לעיל, ראיתי חובה לעצמי להמשיך בבחינת עניינו של המערער, הגם שדחיתי את טענותיו של בא כחו.
בחינת החלטתה של הועדה
.16כאמור בסעיף 3לעיל, היתה בחודש דצמבר 1995החלטה פוזיטיווית של פקיד התביעות שלפיה המערער "אבד את כשרו לעבוד ולהשתכר". תוקפה של החלטה זו היה מוגבל למשך שנה אחת, אשר במהלכה היה המערער אמור לעבור תהליך של שיקום מקצועי.
אין חולק כי המערער לא עבר הליך של שיקום מקצועי.
אם כך, כיצד ארע שלאחר שהמערער נמצא כמי שאיבד (לחלוטין) את כשרו להשתכר, אי-כושר שהיה אמור לבוא על תיקונו (לפחות באורח חלקי) על ידי שיקום מקצועי, חזר אל המערער הכושר החלקי להשתכר בלא שהמערער עבר הליך של שיקום ?
דעתי היא כי מן הראוי היה שהועדה תסביר תמיהה זו, אך הועדה לא התייחסה
אליה כלל.
על כך יש להוסיף שחוות הדעת הרפואית מיום 3/12/96איננה קובעת שמצבו
הרפואי של המערער טוב מזה שהיה בשנה שקדמה לכך, כך שלא ניתן להסביר את חזרתו התמוהה של הכושר החלקי לעבוד, בהסבר רפואי כלשהו. מחוות דעתה של פקידת השיקום (אשר הועדה, למעשה, אימצה אותה), עולה כי המלצתה על קביעת דרגת אי-הכושר, קשורה קשר הדוק לכך שלדעת פקידת השיקום המערער סירב לעבור הליך שיקומי. ראיה מכרעת לכך ניתן למצוא בסיפא של חוות דעתה של פקידת השיקום, שלפיה ייתכן שההמלצה תשתנה אם המערער יחזור בו ו"ישתף פעולה" במסגרת שיקום מקצועי.
.17סביר להניח כי המלצתה של פקידת השיקום (ובעקבותיה - החלטותיהם של פקיד התביעות ושל הועדה), ניתנה תוך תקווה שקביעה על אובדן חלקי בלבד של כושר ההשתכרות, יביא את המערער לפנות למסגרת של שיקום ולשתף פעולה עם גורמי השיקום המקצועי. שיקול זה, של המרצת המבוטח לפנות לדרך של הכשרתו לעבודה ההולמת את כושרו, הינו לגיטימי ואף רצוי, ככל שמדובר בקביעה של גורם משקם, כפקידת השיקום. אולם, לדעתי, אין הועדה רשאית לקבוע למערער דרגת אי-כושר נמוכה כדי להמריץ אותו לשתף פעולה עם גורמי השיקום המקצועי. תפקידה של ועדה לעררים כמו תפקידו של פקיד התביעות - הוא לקבוע את דרגת אי-כושרו של המערער להשתכר (ראו סעיף 209לחוק ביחד עם תקנה 5לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (סמכויות ועדה רפואית לעררים וועדה לעררים), התשמ"ד-1984).
אולם נכון שנכה שמסרב, ללא צידוק מספיק, למלא הוראות בקשר להכשרה מקצועית או לעמוד לבדיקה שיקומית, צפוי להפחתה, השהייה או שלילה של גמילתו - כאמור בסעיף 217לחוק, אולם, סעיף זה אמור להיות מופעל על ידי המשיב ולא על ידי הועדה לעררים.
המחוקק לא הסמיך, בסעיף 217לחוק או בכל סעיף אחר, את הועדה לעררים להפחית מדרגת אי-הכושר המתאימה לנכה בשל כך שהוא אינו יוזם פניה ללשכת התעסוקה או לא רואה לעצמו כל אפשרות של שיקום. אדרבא, סרוב להשתקם או העדר מוטיבציה לשיקום יכולים להעיד על דרגת אי-כושר גבוהה יותר. אם יש נכה שאינו רואה עצמו מסוגל להשתקם אך לדעת גורמי השיקום רצוי ל"עודדו" לצאת לשיקום כלשהו או לחיפוש עבודה, הרי שהדרך להשיג את המטרה הרצויה של המרצתו להשתקם, אינה בהפחתת דרגת אי-כושרו על ידי פקיד תביעות או ועדה לעררים, אלא בדרך של החלטת המשיב על פי סעיף 217לחוק, בלא קשר לדרגת אי-הכושר. את סמכותו מכח סעיף 217לחוק רשאי המשיב להפעיל, משיקולים סבירים וענייניים תוך שמירת עיקרי הצדק הטבעי, לרבות זכות הטיעון של הנכה, וודאי שלא ניתן להפעיל סמכות זו "בדלת האחורית", על ידי הועדה, בדרך של הפחתת דרגת אי-כושרו.
.18בענין זה ראוי להתייחס לטענת ב"כ המשיב על הפעלת סמכותו של פקיד התביעות לקביעת דרגת אי-כושר לתקופה מוגבלת הנחוצה לצורך שיקום מקצועי.
אכן, סעיף 210לחוק, מסמיך את פקיד התביעות לקבוע דרגת אי-כושר לתקופה מוגבלת כאמור, אלא שבענייננו, כאמור בסעיף 16לעיל וכמצוטט בסעיף 3לעיל, החלטתו של פקיד התביעות לא היתה רק על קביעת דרגת אי- כושר לתקופה מוגבלת לצורך השיקום המקצועי, אלא נקבע בה, באופן פוזיטיווי, כי המערער "אבד את כשרו לעבוד ולהשתכר". קביעה מעין זו איננה כזו שניתן להתעלם ממנה שנה לאחר מכן רק בשל העובדה שהמערער לא עבר הליך של שיקום.
.19מן הדין, איפוא, להשיב את עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שתבהיר
כיצד הגיעה למסקנתה על שיפור בכושרו של המערער לעבוד ולהשתכר, מהמצב בו נקבע
בדצמבר 1995כי הוא איבד לחלוטין כושר זה, אל המצב שהועדה קבעה - על אבדן % 60מהכושר, וזאת בלא שהמערער עבר הליך שיקומי אשר היה אמור לסייע לו להתגבר אל אבדן כשרו להשתכר.
.20בעת שהועדה תסביר את האמור לעיל, יהיה עליה לתת דעתה על כך שהעובדה שהמערער לא עבר הליך שיקומי, איננה יכולה, בשום אופן, להצביע על כך שמצב כושרו להשתכר טוב יותר ממה שהיה. כן מופנית תשומת לב הועדה לכך שאל לה לקבוע דרגת אי-כושר נמוכה יותר כ"סנקציה" כנגד המערער על סרובו לשתף פעולה עם גורמי השיקום, שכן אם יש צורך בהפעלת אותה סנקציה - יש לנקוט אותה על פי סמכותו של המשיב מכח סעיף 217לחוק, ולא בהפחתת שיעור דרגת אי-כושרו.
.21בנוסף לאמור לעיל, הרי שבהחלטת הועדה נפלה טעות נוספת, שמוצדק לתקנה. בחלק ג' לפרוטוקול הועדה, רשמה הועדה את תלונותיו של המערער. בין היתר, נרשמה מפי המערער הטענה שהוא מתקשה בישיבה ממושכת.
מסקנתה של הועדה על כושרו של המערער לעבוד בעבודות שאינן מצריכות עמידה
ממושכת, איננה מתמודדת עם טענתו כי הוא מתקשה גם בישיבה ממושכת.
ברור כי הועדה איננה כבולה לטענתו של המערער והיא זכאית לדחות אותה, אך שומה היה על הועדה להתייחס לטענתו של המערער בדבר מוגבלותו בישיבה ממושכת, בטרם תקבע כי הוא מתאים לעבודות הדורשות ישיבה.
לסיכום
.22כאמור לעיל, אני דוחה את טענותיו של ב"כ המערער, אך מקבל את הערעור
בגין עניינים שב"כ המערער לא טען להם.
.23עניינו של המערער מוחזר לועדה על מנת שתפעל כאמור להלן:ו
א. תסביר את מסקנתה כאמור בסעיף 19לעיל, תוך שתתן דעתה על האמור בסעיף 20לעיל.
ב. תתייחס באופן מפורש לטענתו של המערער על כך שהוא מתקשה גם בישיבה
ממושכת, ותבהיר כיצד - לאור טענתו זו - מתאים המערער לעבודות חרושתיות המתבצעות בישיבה.
.24בשל דחיית טענותיו של ב"כ המערער - אין צו להוצאות.

.25כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות
לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שיומצא לו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תוספות לתלויים בנכה

  2. נכות כללית 40%

  3. נכות כללית הכנסות

  4. היוון קצבת נכות כללית

  5. נכות כללית 39 אחוז נכות

  6. ערעור לבית הדין לארצי לעבודה

  7. ערעור על 74% נכות כללית

  8. צמצום השתכרות אצל שכירים ועצמאיים

  9. נכות כללית - ערעור על ועדה רפואית

  10. צמצום השתכרות ב 50% נכות כללית

  11. הגשת תביעה לנכות כללית באיחור

  12. ערעור על זכאות לקצבת נכות כללית

  13. תשלום קצבת נכות כללית שנה אחורה

  14. קצבת נכות כללית עקב הפסקת עבודה

  15. קצבת נכות כללית המשולמת להורה הנכה

  16. שיפוי המל''ל בגין קצבת נכות כללית

  17. נכות כללית מול מומחה מטעם בית משפט

  18. נכות 49%: ערעור על החלטת הוועדה לעררים

  19. קצבת נכות כללית רטרואקטיבית לאדם שנפטר

  20. ניכוי קצבת נכות כללית לנפגע תאונת דרכים

  21. הצעת עבודה לנכה (נכות כללית ביטוח לאומי)

  22. שיפוי המוסד ביטוח לאומי בגין נכות כללית

  23. זכאות ל 25% כאשר התביעה לנכות כללית נבלעת

  24. ערעור מטעם ביטוח לאומי על קצבת נכות כללית

  25. שלילת קצבת נכות כללית בגלל חוב לביטוח לאומי

  26. 54% נכות: ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים

  27. האם נכות כללית ''נכות על פי דין'' לפי סעיף 6ב

  28. מה ההבדל בין ועדה רפואית בנכות כללית לנכות מעבודה ?

  29. ועדה לעררים בענף נכות כללית - איבוד 60% מהכושר להשתכר

  30. שאלת ביצוע חישוב הגמלאותעל פי קביעות של וועדות נכות כללית

  31. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון