קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה במדרגות באוטובוס: התובע, יליד 1984, טען בכתב התביעה כי ביום 28/5/00 הוא נפגע בתאונת דרכים כאשר נפל במדרגות באוטובוס. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה הוא נפגע באזור ברך ימין וכיום סובל מכאבים באזור הפגיעה וממגבלות שונות. לטענת התובע, הנתבע 1 היה נהג האוטובוס והנתבעת 4 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את האוטובוס בפוליסת ביטוח חובה. הנתבעים טוענים כי האירוע הנטען בכתב התביעה, לא התרחש בנסיבות המפורטות בכתב התביעה אלא בנסיבות שונות לגמרי, אשר אין בהן כדי להוות תאונת דרכים. הנתבעים מדגישים את העובדה שמדובר באירוע נטען מיום 28/5/00, ומלינים על השיהוי הרב בהגשת התביעה. לטענת הנתבעים, חלוף הזמן ממועד קרות התאונה הנטענת ועד הגשת התביעה, שינה את מצבם של הנתבעים לרעה באופן המונע מהם להתגונן כראוי בפני התביעה. שאלת קיומה של חבות לנוכח המחלוקת בשאלה, האם התובע נפגע בתאונת דרכים כפי הנטען בכתב התביעה, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים אשר מתייחסים לשאלת קיומה של חבות. התובע בתצהירו טען כי למד בישיבת "היכל התורה", השייכת לעמותת "אורות מרים". לגרסתו בתצהיר, ביום 28/5/00 נפגע בתאונת דרכים עת נפל ממדרגות האוטובוס בדרכו ללימודים. כתוצאה מהתאונה נפגע באזור ברך ימין, טופל בקופת חולים שם נערכה לו סדרת בדיקות והוחלט על המשך טיפול במסגרת קופת חולים. הנתבע 1 טען בתצהירו כי בזמנים הרלבנטיים לתביעה עבד בבית הספר "נחלת מאיר" כאחראי מטבח ולעיתים רחוקות שימש גם כנהג מחליף בהסעות התלמידים. בית הספר "נחלת מאיר" וישיבת "היכל התורה" (בה למד התובע) נמצאים באותו מתחם ושייכים לעמותת "אורות מרים". ההסעות לתלמידים משותפות. למיטב זכרונו במהלך עבודתו בבית הספר לא היה כל אירוע של תאונה או פגיעה של ילד בעת שהוא שימש כנהג הסעה באוטובוס. עוד מוסיף הנתבע 1 ומציין בתצהירו, כי אם התאונה ארעה ביום 26/5/00, כפי העולה ממסמך רפואי המתייחס לבדיקת התובע, הרי שמדובר ביום שישי. אולם, הוא לא עבד בימי שישי וכן המטבח היה סגור ולפיכך לא יתכן שהוא נהג באוטובוס באותו יום. בפתח הדיון שנערך, הודיע ב"כ התובע כי נפלה טעות סופר בכתב התביעה וכן בתצהירו של התובע בקשר למועד התאונה. התאונה היתה ביום 26/5/00 ולא ביום 28/5/00, כפי שנרשם בכתב התביעה ובתצהיר התובע. בנוסף הודיע ב"כ התובע כי נפלה טעות בכתב התביעה שעה שנרשם כי התאונה ארעה במהלך נסיעה חזרה מהלימודים. התובע טוען כעת כי הוא נפגע בדרך ללימודים. בהקשר זה יצוין כי בשונה מהנטען בכתב התביעה, הרי שבתצהירו של התובע אומנם נרשם כי התאונה ארעה בדרך ללימודים. התובע והנתבע 1 העידו בבית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית על האמור בתצהירים שהוגשו. התובע בעדותו הבהיר כי בכתב התביעה נפלו טעויות הן ביחס למועד התאונה והן בקשר לכך שהתאונה ארעה בדרך חזרה מהלימודים, שכן התאונה ארעה בדרך ללימודים. ביחס לטעות במועד התאונה הסביר כי הוא אינו מתמצא בתאריך לועזי. לגרסת התובע בעדותו, בנסיעה בדרך ללימודים, היה נתבע 1 נהג האוטובוס, והוא החליף באותו היום את הנהג הקבוע. התובע טען כי הוא עלה לאוטובוס, וכאשר האוטובוס התחיל בנסיעה הוא מעד על המדרגה העליונה. לגרסתו, היו מספר תלמידים שעזרו לו. הנהג שאל אותו האם הכל בסדר אך באותו רגע למרות שהיו לו כאבים, עדיין לא היה ברור לו מה קרה ולכן הוא המשיך באופן רגיל עד הישיבה באוטובוס. התובע הסביר כי הנהג הבחין בנפילה אך לא הבין שהוא נפגע בעוצמה. התובע מציין כי כאשר הגיע לישיבה הרגל התנפחה ונראה סימן כחול ולכן הופנה מהישיבה לבדיקה. לדבריו, ראש הישיבה הוא זה שהפנה אותו לבדיקה, התקשר להוריו שיבואו לקחת אותו לצילום בקופת חולים, ואז הגיע אביו. התובע עמד על כך שהנתבע 1 הוא זה ששימש כנהג האוטובוס באותו יום, בהיותו נהג שהחליף את הנהג הקבוע. ביחס לחלוף הזמן ממועד התאונה ועד למועד בו הוגשה התביעה הסביר התובע כי חשב שהפגיעה תעבור אך משנת 2004 מצב הפגיעה החמיר. הנתבע 1 מסר בעדותו בבית המשפט כי מידי פעם, כאשר נהג האוטובוס היה חולה, הוא היה מחליף אותו. לטענתו, הוא החליף את נהג האוטובוס רק לעיתים רחוקות אך אף פעם לא עבד ביום שישי. עבודתו הרגילה היתה במטבח. לדברי הנתבע 1 "אם היו מבקשים ממני ביום שישי להחליף, הייתי צריך להחליף אך לא זוכר שעבדתי בימי שישי, לא זכור לי שביקשו ממני להחליף בימי שישי" (עמוד 17, שורות 1-3 לפרוטוקול). לאחר ששמעתי את עדותם של התובע והנתבע 1 והתרשמתי מעדותם, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הצליח לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח כי נפגע בתאונת דרכים שארעה בעת שהנתבע 1 נהג באוטובוס, אשר מבוטח על ידי הנתבעת 4. על אף אי הבהירות הנובעת מחלוף הזמן וכן משינויים שהיו בגרסתו של התובע ביחס לתאריך התאונה ולכיוון הנסיעה, התרשמתי כי התובע מתאר את הדברים לפי זכרונו וכי אומנם נפגע במהלך נסיעה באוטובוס בדרכו ללימודים, כאשר נפל במדרגות האוטובוס בו נהג הנתבע 1. סביר להניח כי התובע זוכר טוב יותר את נסיבות התאונה מאשר הנתבע 1, שכן התובע היה זה שנפגע באותו אירוע, ואילו הנתבע 1, אשר שימש כנהג האוטובוס, לא היה מודע באופן מלא לכך שאחד התלמידים נפגע בשל נפילה במדרגות האוטובוס. התובע העיד כי לאחר הנפילה המשיך בדרכו לשבת באוטובוס ומאוחר יותר המשיך ללימודיו בישיבה ורק שם הופנה על ידי ראש הישיבה לקבלת טיפול. הנתבע 1 טען כי לא נהג לעבוד בימי שישי, אולם הודה כי אם היו מבקשים ממנו להחליף את הנהג הקבוע ביום שישי, הרי שהיה צריך להחליף אותו. המסמכים הרפואיים תומכים בגרסתו של התובע לפיה נפגע בעת שנפל באוטובוס. במסמך מיום 28/5/00 נרשם: "בן 16 ב- 26.5.2000 נפל באוטובוס ונחבל בברך ימין". התביעה הוגשה פרק זמן ארוך לאחר התאונה. התובע מסר הסבר לשיהוי בהגשת התביעה, שכן לדבריו חשב שזה יעבור אך משנת 2004 המצב החמיר. ואומנם, התיעוד הרפואי מלמד כי בשנת 2004 חזר התובע והתלונן על כאבים בברך ימין, ולנוכח ההחמרה במצב הברך, וטענתו כי החמרה זו קשורה לתאונה, הוגשה התביעה. לפיכך יש לקבוע, כי התובע נפגע בתאונת דרכים וכי הנתבעים 1 ו-4 חבים בפיצוי התובע בגין נזקיו בתאונת הדרכים. מעבר לנדרש יצוין, כי יש ממש גם בטענת ב"כ התובע לפיה, מאחר והאוטובוס היה בבעלות הנתבעת 2 והשימוש בו נעשה בהיתר, הרי שחלה החבות בפיצוי התובע גם על הנתבעת 2, בהיותה בעלת הרכב ומי שהתירה בו את השימוש, והואיל והרכב היה מבוטח אצל נתבעת 4, הרי שנתבעת זו חבה גם כמבטחת של הנתבעת 2. שאלת קיומה של נכות בית המשפט מינה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, ד"ר ישראלי אמנון, למתן חוות דעת. המומחה מטעם בית המשפט מתייחס בחוות דעתו למסמכים הרפואיים הנוגעים לפגיעתו של התובע בתאונה ולבדיקות וטיפולים שניתנו לתובע בברך ימין. כמו כן מתייחס המומחה לבדיקתו של התובע על ידי המומחה וכן לתוצאות בדיקות שונות, כגון: צילומי רנטגן, מיפוי עצמות ואולטרסאונד. המומחה מסכם חוות דעתו כי מדובר בתובע שנפגע בברך ימין, סבל מכאבים בברך ללא ממצא חבלתי, למעט רגישות בקדמת הברך, בבדיקותיו בסמוך לתאונה. טופל בתכשירים נוגדי כאב ובפיזיוטרפיה כחודש ימים, ללא תיעוד על צורך בטיפול נוסף, עד 4 שנים לאחר התאונה. כ- 4 שנים לאחר הפגיעה פנה התובע שוב לטיפול רפואי עקב כאבים בברכו הימנית. המומחה סבור כי מהלך האירועים סביב התאונה מעיד על הפרעה זמנית. העדר כל תיעוד על תלונות הקשורות לברך הימנית במשך 4 שנים שולל קשר בין ההופעה המחודשת של כאבים, 4 שנים לאחר התאונה, לאירוע נושא התביעה. מעבר לכך, ממצאי הבדיקה והעדר צורך בטיפול רפואי בשנים האחרונות, מעידים על כך שהתובע אינו סובל מנכות צמיתה. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא זומן למתן עדות. משכך, חוות דעת המומחה עומדת בעינה ויש מקום לקבוע, כי התובע אינו סובל מנכות רפואית בגין פגיעתו בתאונה. בהיעדר נכות רפואית, הרי שממילא לא קיימת לתובע נכות תפקודית כלשהי, ועל כן יש לבחון הנזקים בהיעדר קיומה של נכות. הוצאות שונות מחוות דעת המומחה הרפואי עולה כי לא ניתן לקשור בין תלונותיו המחודשות של התובע משנת 2004 ואילך לבין התאונה. לפיכך יש לבדוק את ההוצאות שנגרמו לתובע בקשר לפגיעתו בשנת 2000 ולבדיקות ולטיפולים שנערכו לו באותה תקופה. כך למשל, התובע טען להוצאות הקשורות לרכישת מדרסים, אולם הצורך באביזר זה עלה רק בשנת 2005 וכך גם הוצאות נוספות שאומנם היו לתובע על רקע כאבים בברכו משנת 2004 ואילך, כגון: נסיעות לבדיקות ולטיפולים בשנים אלו. יחד עם זאת, ההלכה מתירה לבית המשפט לפסוק גם פיצוי גלובאלי בגין ראש נזק זה, לפי הערכה של שיעור ההוצאות שנגרמו בפועל לתובע ובני משפחתו בקשר לנסיעות לקבלת טיפולים רפואיים ותשלומי השתתפות לקופת חולים. במכלול הנסיבות, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בסך 500 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין). עזרת צד ג' המומחה הרפואי מטעם בית המשפט מציין בחוות דעתו, כי התובע סבל מאובדן כושר תפקודי מלא למשך חודש, תקופת התחלואה המתועדת בסמוך לתאונה וכן מנכות זמנית של 10% ל-3 חודשים, עד להתייצבות מצבו. בתקופה זו, בה היה התובע קטין, ודאי שנזקק לעזרה מסוימת של בני משפחתו. לאחר ששמעתי את העדויות ובשים לב למסמכים הרפואיים המתייחסים למצבו של התובע בתקופה הסמוכה לתאונה ובצורך בקבלת סיוע מסוים מבני המשפחה לנוכח פגיעתו בתאונה, מוצא אני לנכון לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 1,000 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין). כאב וסבל לתובע, כאמור, לא נקבעה נכות. יחד עם זאת, לבית המשפט הסמכות לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של עד 10% מהסכום המכסימלי הקבוע לפיצוי מסוג זה. בית המשפט יעשה שימוש בשיקול הדעת המוקנה לו, בהקשר זה, שעה שהוא סבור, כי אין בפיצויים הנקבעים לפי התחשיב הקבוע בתקנות כדי להלום את הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקיו כתוצאה מכאב וסבל, נזקים שאינם ממוניים. אין פירוש הדבר, כי יש לפסוק את הפיצוי המכסימלי, או בשיעור קרוב לכך, וזאת בדרך של שגרה. על בית המשפט לפסוק את הפיצוי הנראה לו כהולם, בנסיבות העניין. במקרה דנן, אני סבור כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסך 5,500 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין). הוצאות המשפט לנוכח מסקנתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לפיה התובע אינו סובל מנכות כתוצאה מהתאונה, היה מקום להשית על התובע את תשלום שכר טרחת המומחה. עם זאת, בנסיבותיו המיוחדות של התובע והעובדה כי התובע עצמו סבור (באופן סובייקטיבי) כי כאביו בברך הימנית משנת 2004 ואילך אכן קשורים לתאונה, החלטתי שלא להטיל על התובע לשאת בתשלום שכר טרחת המומחה. סיכום לפיכך, על הנתבעים 1,4 לשלם לתובע את הסך של 7,000 ₪. בנוסף, הנתבעים 1,4 ישאו בתשלום אגרת המשפט ששולמה על ידי התובע וכן בתשלום שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסך שנפסק לטובת התובע, בצירוף מע"מ כדין. מדרגותתאונות נפילהנפילה באוטובוסנפילה במדרגותנפילהאוטובוס