קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לקבל עבודה - שלילת דמי אבטלה: .1בהחלטתה מיום 19.7.1982דחתה ועדת הערר שליד מועצת לשכת העבודה ברמת-גן את עררו של התובע על החלטת פקיד ההשמה בלשכת העבודה לרשום לו סירוב לקבל עבודה בתאריך .8.6.1982 תוצאותיו של אותו סירוב הוא שלילת זכאות לדמי אבטלה ל- 30ימים מ- 8.6.1982וזאת במסגרת סעיף 127ח (ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי). .2בערר שבפנינו, שהוגש על-פי סעיף 43לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959, טוען התובע, כי ועדת הערר טעתה בהחלטתה וכי הוא לא סרב לקבל עבודה בתאריך הנ"ל. .3בפנינו העידו מטעם התובע הוא עצמו ומטעם הנתבע מר ינקוביץ גד, מנהל שירות התעסוקה בגוש דן, ומר זילכה נפתלי, מנהל יחידת הגמלאות בסניף המוסד לביטוח לאומי ברמת-גן. .4לדברי התובע, קיבל בתאריך 8.6.1982הפניה מפקיד ההשמה לעבודה במשרדי המוסד לביטוח לאומי ברמת-גן. התובע פנה למר זילכה ובתום הראיון הודיע לו מר זילכה, שיתקשר בעוד יומיים לגב' שקמוני, על מנת לקבל תשובה אם הוחלט להעסיקו במוסד לביטוח לאומי. התובע התקשר לגב' שקמוני לאחר יומיים וזו הודיעה לו, שעדיין מראיינים מועמדים נוספים ואין לה תשובה עבורו. התובע התקשר שוב לאחר יומיים לגב' שקמוני וזו אמרה לו, שהוחלט לקבל מועמד אחר לעבודה. התובע הכחיש, כי בתאריך 8.6.1982הופנה על-ידי הנתבע לעוד שלושה מקומות עבודה והוא סרב לפנות לשם. .5לדברי מר ינקוביץ, פנה אליו התובע בתאריך 8.6.1982בטענה, כי הציעו לו עבודות לא מתאימות והוא לא יכול לקבלן עקב מגבלות רפואיות. העד הלך עם התובע לחדרו של פקיד ההשמה והאחרון טען, כי התובע אינו משתף פעולה בעניין השמתו לעבודה. תוך כדי אותו ויכוח הציע פקיד ההשמה לתובע לפנות למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת עבודה והתובע הסכים. לאחר 4או 5ימים חזר התובע לעד ואמר, שלא קיבלו אותו לעבודה במוסד לביטוח לאומי. העד התקשר לגב' שקמוני הנ"ל, המשמשת כעוזרת אמרכלות במוסד לביטוח לאומי, סניף רמת-גן, על מנת לברר מדוע התובע לא התקבל לעבודה. גב' שקמוני הודיעה לעד, כי התובע התקבל לעבודה לניסיון, אך הוא היה זה שאמר שיתן תשובה, אם הוא מסכים לעבוד, לאור גובה השכר ותנאי העבודה. העד ראה בהתנהגותו של התובע סירוב לקבל עבודה במוסד לביטוח לאומי. העד הציג את כרטיסו של התובע בשירות התעסוקה (מוצג נ/1), לפיו הוצעה לתובע בתאריך 8.6.1982עבודה בבית דפוס אולטה-פוסט, בעירית רמת-גן ובמפעל אלון-רהיט. הוא סרב לפנות לשם ועל כן נרשם לו סירוב גם לגבי מקומות אלה. .6לדברי מר זילכה, התובע הגיע אליו לראיון ביום השישי ה-1982,6,.11 לאחר הראיון הודיע לו מר זילכה, כי הוא מוכן לקבלו לניסיון לעבודה ביחידת התביעות ואף הציע לתובע להתחיל לעבוד ביום ראשון ה- 13.6.1982ואילו התובע - לאחר שבירר אצל גב' שקמוני את השכר המוצע - הודיע שיתן תשובה תוך יומיים, אם הוא מסכים לעבוד, לאור השכר המוצע, שהיה נמוך מהשכר שהשתכר במקום עבודתו הקודם. ב- 15.6.1982פנה העד לגב' שקמוני וזו הודיעה לו, כי התובע טרם נתן תשובה. הואיל והעד היה בלחץ עבודה והיה זקוק לעובדים והואיל והתרשם, כי התובע לא מעוניין בעבודה, הואיל וטרם נתן תשובה, החליט לקבל עובד אחר לעבודה במקום התובע. העד רשם את השתלשלות העניינים על השאלון שמילא התובע (מוצג נ/2) במועדים האוטנטיים. .7נחזור ונדגיש בשלב זה של הדיון, כי אין התובע טוען שהוצעו לו עבודות לא מתאימות בלשון סעיף 127ו לחוק הביטוח הלאומי, אלא טענתו בדבר העבודה במוסד לביטוח לאומי היא, כי לא התקבל לעבוד שם. בדבר יתר מקומות העבודה, טוען הוא, כי לא הוצעו לו כלל. .8מאמינים אנו למר ינקוביץ ולמר זילכה, אשר מסרו עדות אמינה, ואין אנו מאמינים לתובע, אשר עשה רושם לא אמין. כדאי לציין, כי מר זילכה אינו צד מעוניין ועדותו היתה לגבי הנושא הנדון בפנינו אובייקטיבית לחלוטין. .9אנו קובעים, איפוא, כי בתאריך 8.6.1982הוצעו לתובע 3מקומות עבודה כמפורט במוצג נ/ 1והוא סרב לפנות לשם, וכן הוצעה לו עבודה נוספת בתאריך הנ"ל במוסד לביטוח לאומי, ולאחר שהוברר לתובע מה גובה השכר שהוא עשוי להשתכר במקום - סרב לקבל את העבודה, למרות שמר זילכה אכן היה מוכן לקבלו לעבודה ואף הודיע על כך לתובע מפורשות. .10נוסיף עוד ונאמר, כי העובדה, שעדותו של התובע בעניין אי-קבלתו לעבודה במוסד לביטוח לאומי הופרכה לחלוטין על-ידי עדותו הנייטראלית של מר זילכה, שיכנעה אותנו, כי גם בעניין העבדות האחרות שהוצעו לו מסר עדות לא שינה והעובדות הן כפי שהעיד מר ינקוביץ. .11גב' שקמוני לא הובאה למתן עדות, למרות שהנתבע הודיע שיביאנה. עניין זה איבד מחשיבותו, הואיל והוברר מדברי מר זילכה, כי תשובה חיובית לעניין העסקת התובע נתן הוא עצמו לתובע ואילו התובע היה זה שצריך היה להתקשר עם גב' שקמוני כדי לתת תשובה ולא להיפך, כפי שהעיד התובע. .12מכל האמור עד כה אנו קובעים, כי התובע סרב לקבל עבודות שהוצעו לו בתאריך 8.6.1982, בדין נרשם לו על-ידי הנתבע סירוב ובדין נדחה עררו על-ידי ועדת הערר. .13אנו דוחים, איפוא, את עררו של התובע.סירוב עבודהדמי אבטלה