עונש על עבירות תקיפה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על עבירות תקיפה: הנשיא א. לרון: המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בשורה ארוכה של עבירות תקיפה, חלקן בנסיבות מחמירות, איומים, גרימת היזק בזדון ואף מעשי פזיזות ורשלנות בנשק ויריות באיזור מגורים, הכל בקשר לחברתו עמה הוא מתגורר וגם כלפי בנה הקטן ונידון ל - 4 שנות מאסר לריצוי בפועל ו- 12 חודשי מאסר על תנאי ומכאן הערעור. המערער הגיש את הערעור בעצמו וטען לא רק לחומרת העונש אלא גם לעניין ההרשעה ועל אף שהעונש לכשעצמו נראה חמור, נראה לי כי אין ממש בערעור, לא לעניין העונש ואף לא לעניין ההרשעה. הרשעתו של המערער בדין מבוססת לא רק על עדותה של המתלוננת אלא על עדויות של עדים נוספים רבים וביניהם אחותה של המתלוננת, בנה הקטן, חברותיה ללימודים ואף שכנים, הדברים פורטו בהרחבה ובפירוט רב בהכרעת דינו של ביהמ"ש קמא אשר התרשם ממהימנותם ומחוסר מהימנותו של המערער אשר שינה את גירסאותיו ואשר עד ההגנה שהביא ושהעיד באופן מגמתי, וגם בעדותו ואף בעדות המערער עצמו נמצאו חיזוקים מסויימים לגירסת המתלוננת לאחר שגם המערער בעצמו הודה בהשמעת איומים שונים הגם לא בדיוק אלה שהמתלוננת העידה עליהם ובהחזקת הנשק ונמצאו בדירה סימני נזק שגרם וביניהם חור של קליע שחדר למזגן אשר המתלוננת העידה כי נגרם כתוצאה מירייה שהמערער ירה לעברו ושעברה במרחק לא גדול מראשה. דברי המערער כי לא נערכה בדיקה בליסטית ולא נערכה בדיקה רפואית של המתלוננת לאור הטענה שדקר אותה בסכין, אין בהם כדי לשלול את הרשעתו עפ"י אותה מערכת מסועפת של ראיות שפורטה בפסק דינו של ביהמ"ש קמא וגם הטענות שהועלו בפני ביהמ"ש קמא בדבר כבישת העדות ובדבר העובדה שהמערער החזיר את הנשק לחברת השמירה בה עבד לפני אחד המקרים שהובאה עליהם עדות ניתנה להם תשובה בפסק דינו של ביהמ"ש קמא אשר ציין כי מערכת העבירות וההתעללות ועבירת הטרור נמשכה במשך כ - 4 חודשים, מ - 12/99 ועד 4/00 והתלונה הוגשה אכן סמוך לאחר סיום אותה תקופה ובמסגרת זו אין לומר שמדובר בכבישת עדות כאשר ידוע שבמקרים רבים לוקח פרק זמן עד אשר אישה מוכה ומאויימת אוזרת עוז בנפשה להתלונן במשטרה ולגבי החזרת הנשק ציין ביהמ"ש קמא כי נפלה טעות ברישום דברי אותה עדה במשטרה שתוקנה בעדותה בביהמ"ש בה הבהירה כי המקרה אירע לפני המועד של החזרת הנשק וביהמ"ש קמא ציין, ולדעתי בצדק כי כאשר מדובר במסכת כה ארוכה של אירועים בהחלט יכולה לקרות טעות בתאריך זה או אחר. סוף דבר, ההרשעה מבוססת על אמון בעדויות עדי התביעה וחוסר אמון בעדותו של המערער ובכך כידוע אין ביהמ"ש שלערעור נוהג להתערב, מה גם שבמקרה הנוכחי לא מדובר, כאמור, בעדות יחידה של המתלוננת אלא בעדויות נוספות רבות שגם אם לא מתייחסות למכלול כל האירועים יש בהם כדי לחזק את גירסתה היסודית של המתלוננת ביחס למסכת התקיפות והאיומים שהמערער ביצע כלפיה. הוא הדין ביחס לעונש. כפי שצויין, על פניו העונש אינו קל ולמערער גם אין הרשעות קודמות, עובדה שלא נעלמה מעיניו של ביהמ"ש קמא. יחד עם זאת, מדובר כפי שתימצת ביהמ"ש קמא את הדברים בגזר דינו במסכת של מעשי אלימות, איומים ושימוש בנשק תוך ירי במקרה אחד במהלך 4 חודשים, בייחוד כאשר המערער היה שתוי, במסגרת זו איים המערער על המתלוננים שיחתוך אותם, ייכנס להסטוריה כמו היטלר, הצמיד אקדח לראשה של המתלוננת, במקרה אחר אמר למתלוננת שהיתה במכונית עם חברותיה שיעשה לכולן חורים בראש תוך שהוא נוגע באקדח ומבהיר את כוונותיו ואיים תוך נפנוף האקדח גם על אחותה של המתלוננת ובמקרה אחר איים על המתלוננת כשהאקדח בידו שיפגע בבנה ובסיכום הדברים תיאר ביהמ"ש קמא את מהות הדברים כמסכת קשה של טרור ואיומים שהמערער השליט בבית. לאור מסגרת זו של תקיפות ואיומים והשריית אווירת טרור שמסוכנותו של המערער העולה ממנה היא אכן קשה ומוחשית, אין לומר שהעונש כפי שהוטל בסופו של דבר חורג לחומרה במידה שתחייב הקלה. יכול להיות שאפשר היה להסתפק במאסר ראשון בעונש קל במקצת, גם בשים לב לעובדה שביהמ"ש קמא ציין כי מדובר בעולה חדש שנמצא בארץ רק כחמש שנים וניכר שהתאקלמותו היתה בעייתית. אך אין לומר כי במכלול הנסיבות כפי שהתגלו העונש של 4 שנות מאסר לריצוי בפועל חמור וחורג במידה כזו שתחייב התערבות. גם הסניגוריה הציבורית שבתחילת הדיון בערעור ביקשה לאשר לה לייצג את המערער בשל מורכבות התיק, כשנראה שהדברים התייחסו בעיקר למידת העונש, ביקשה אף היא בתחילת הדיון בערעור לשחררה מייצוגו של המערער. לעניין מידת העונש ניתן להזכיר גם את העובדה, שצויינה בפסק דינו של ביהמ"ש קמא כי לאחר שהמערער היה מיוצג במהלך ניהול המשפט בפני ביהמ"ש קמא ע"י עורכת דין, הוא הטיח נגדה עלבונות קשים וחסרי ביסוס, אמר שהיא "מכרה את התיק שלו" וטען טענות נוספות שפגעו באופן ממשי בעורכת הדין והביאו אותה, כפי שנאמר בהכרעת הדין, כמעט לידי דמעות. עד שבסופו של דבר התיר ביהמ"ש לעורכת הדין להתפטר שכן כפי שציין "לא יכולתי עוד לכפות עליה לספוג את העלבונות שהטיח בה הנאשם על לא עוול בכפה". תאור זה בהחלט מצדיק, ביחד עם תאור אותה מסכת תקיפות ואיומים נשוא ההרשעה שבחלקן הגדול היו בשל דברים של מה בכך מצדיק את קביעתו של ביהמ"ש קמא בגזר דינו כי "מי שלא מכופף עצמו באופן מוחלט לרצון הנאשם זוכה במקרה הטוב לעלבונות", דבר המצביע על מסוכנותו הרבה ומשמש בסיס לאותו עונש חמור שהוטל על המערער שנועד בראש ובראשונה כדי לתת מענה למסוכנותו ולדרך התנהגותו שצפונה בה סכנה מרובה כאשר הוא עצמו התמיד בהכחשותיו ובטענותיו כי לא ביצע את העבירות עד סוף המשפט וכמובן שלא הביע כל חרטה. בנסיבות אלה, נראה לי כי אין מקום להתערבות גם בעניין העונש ואני מציע לדחות את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. לרון - נשיא השופט נ. הנדל: אני מסכים. נ. הנדל - שופט השופטת ר. יפה-כ"ץ: אני מסכימה. ר. יפה-כ"ץ - שופטת לכן הוחלט לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית המשפט קמא.משפט פליליאלימותתקיפה