כלל ידוע הוא, כי הגשת ערעור אינה מצדיקה, כשלעצמה, עיכוב ביצוע של פסק הדין, שכן הזוכה בפסק דין רשאי להנות מפרי זכייתו. לפיכך, על פי ההלכה הפסוקה, עיכוב ביצוע של פסק דין נעשה בנסיבות מיוחדות וספציפיות, אשר נקבעו כדלקמן: "הכלל הוא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטיה מן הכלל ... סטיה כאמור, עשויה להיות מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים: כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעורו; וכי אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל, יהיה זה מן הנמנע - או קשה מאד - להשיב את המצב לקדמותו או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון..." (בש"א 8240/96 עא 6626/96 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403,405). בהתאם לפסיקה, כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה תהא שלא ליתן עיכוב ביצוע אלא אם כן יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. (ע"א 9296/03 עזרא אהרוני נ' יוסף מנשה ואח', פ"ד נח (2) 301, 304 - 305). בהתבסס על המפורט לעיל, הרי שעל המבקש לעכב ביצוע של פסק דין, להוכיח כי התקיימו התנאים המצטברים כדלקמן: א. יש למבקש סיכויים טובים לזכות בערעור. ב. אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והערעור יתקבל, יהיה זה מן הנמנע - או קשה מאד - להשיב את המצב לקדמותו, או - כי ביצוע פסק הדין יגרום למבקש נזק שאינו ניתן לתיקון.עיכוב ביצועערעור