קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב הליכים עד לבירור טענת קיזוז: רקע זו החלטה בבקשה להורות על עיכוב הליכים בתביעה שבפני בת.א. 19409/97 עד לבירור טענת הקיזוז במסגרת ת.א. 10840/97 בביהמ"ש המחוזי חיפה (להלן: "התביעה במחוזי") שמתנהל בין הצדדים. בנוסף לכך צירף המבקש שתי עתירות נוספות כאמור להלן. בראשונה הוגשה תביעה זו בסד"מ, כתביעת לפינוי ולתשלום דמי שכירות. התובע ביקש כי ביהמ"ש יחייב את הנתבע לפנות את הדירה אשר שכר וישלם את דמי השכירות במלואם כמחוייב בהסכם השכירות. הנתבע בקש להתגונן מפני תביעת הפינוי. בהסכמת הצדדים נדחתה בקשה זו על ידי הרשמת וניתן פס"ד ביום 26.3.98 שבו חוייב הנתבע לפנות את דירת המגורים לא יאוחר מ- 15.7.98 . בעקבות פינוי הדירה בתאריך מאוחר יותר מזה שבחוזה השכירות, תוקן כתב התביעה ועקב כך הוגש כתב הגנה מתוקן. בבקשתו מיום 22.6.99 , טוען המבקש (הנתבע): 1. כי יש לעכב את ההליכים בתביעה זו עד לבירור טענת הקיזוז אותה העלה המשיב (התובע) בהגנתו במסגרת התביעה במחוזי. לדבריו טענת הקיזוז שהועלתה במחוזי מקיפה וכוללת, רובה ככולה, את התביעה בתיק זה. אשר על כן, אם לא יעוכב הדיון, ואם ידונו בתיק זה, בלי שיעוכב הדיון, בית המשפט יימצא עושה את מלאכתו פעמיים פעם בתיק שבפני ופעם במחוזי. המבקש מסתמך בטענתו זו על העקרון של הליך תלוי ועומד (Lis Alibi Pendens) המתקיים לדבריו בתיק זה באופן מובהק. 2. עוד הוא מבקש, במצטבר ולחילופין, לתקן את כתב הגנתו על ידי הוספת טענה חילופית לקיזוז הכספים המגיעים לו בגין תביעת המשיב במחוזי. 3. בקשה נוספת של המשיב הינה להורות על מחיקת תצהיר העדות הראשית של אחד ברקאי שפעל לתיווך בין הצדדים וכל התייחסות בתצהיר להליכי הפשרה בין הצדדים. הצדדים בבית המשפט המחוזי: התביעה הכספית במחוזי הוגשה ע"י החברה שבבעלותו של המבקש נגד החברה שבבעלותו של המשיב. זאת בגין אי תשלום עבור עבודות בניה אותן ביצעה חברת המבקש עבור החברה של המשיב, ובנוסף, תביעה בגין אי תשלום כספים עבור עבודתו של המבקש כמהנדס ביצוע בחברה זו. סכום התביעות הנ"ל הינו מליוני שקלים. על רקע הקשרים העסקיים בין שתי החברות האמורות, שערכן היה כ- 10,000,000 ש"ח, שכר בשעתו המבקש מהמשיב את דירת המגורים נשוא התביעה לשימושו הפרטי. גם בעבר שכר המבקש מהמשיב דירת מגורים אחרת. טענות המשיב: עיכוב ההליכים בתביעה דנן עד לבירור התביעה במחוזי העילה היחידה של המבקש לעיכוב ההליכים, שהסתמכה על כך שטענות התביעה כאן הועלו כטענות קיזוז בתביעה במחוזי חלפה מן העולם, לאחר שהמשיב פנה לבית המשפט המחוזי והודיע כי הוא מוותר על טענת הקיזוז לאור העובדה כי מתקיים דיון בין הצדדים בתיק שבפני. על כן, לטענתו, אין מקום לעכב ההליכים בתיק זה. זאת ועוד, אף ללא מחיקת טענת הקיזוז במחוזי אין מקום לעכב את ההליכים בתביעה דנן. המבקש אינו יכול להיתלות כתימוכין לעמדתו בעקרון של "הליך תלוי ועומד" LIS ALIBI PENDENS ולטעון כי באם לא יעוכבו ההליכים יהיה בכך משום כפל דיון. שכן לא עומדת על מדוכת הדיון בשתי התובענות שאלה זהה, אלא עסקנין בשאלות שונות בין בעלי דין שונים מהטעמים הבאים: א. התביעה במחוזי נסבה סביב המחלוקת הכספית בין שתי החברות. ב. עילת התביעה היחידה האישית של המבקש עצמו היא טענתו שלא קיבל שכר עבור שירותים שביצע עבור החברה שבבעלות המשיב ולא עבור המשיב עצמו. ג. צירופם של המשיב ושל המבקש לתביעה שבבית המשפט המחוזי (האחד - בדרך של הרמת מסך והשני בגין תביעה לשכר עבודה מהחברה שבבעלות המשיב), אינו יוצר יריבות משפטית בלתי אמצעית בין המשיב למבקש. ד. יתרה מזאת, טענת הקיזוז (שכאמור נמחקה ע"י המשיב) עמדה למבקש בלבד נגד המשיב בלבד ובטענה לא היה די בלי להגיש תביעה נפרדת. היא היתה קמה למשיב רק עם קיומם של שני תנאים מצטברים: 1. ראשית - קבלת תביעתו של המבקש בעניין השכר שהובטח לו ע"י חברת המשיב. 2. שנית - הרמת המסך בין חברת המשיב למשיב. לטענת המשיב, עובדה זו חוזרת ומדגישה כי התביעה דנן עומדת ללא קשר לגורלה של טענת הקיזוז בתביעה במחוזי, (אילולא נמחקה). הבקשה לתיקון כתב ההגנה: המשיב טוען כי המבקש לא עמד באף אחד מן התנאים הנדרשים לתיקון כתב הגנתו מהטעמים הבאים שנתפרשו בהלכה הפסוקה לגבי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי. א. התיקון אינו מתייחס למחלוקת בין הצדדים- כאמור לעיל טענת הקיזוז אשר המבקש בקש להוסיף לכתב הגנתו אינה קשורה לבעלי הדין בתביעה זו, וללב הפלוגתא האמיתית השנויה במחלוקת, אלא היא עומדת למבקש כנגד חברת המשיב בגין כספים עבור עבודתו של המבקש. ב. התיקון המבוקש יסרבל ויכביד על הדיון- הדרך היחידה לכרוך את המשיב לטענת התביעה של המבקש היא להוכיח כי הועסק ע"י חברת המשיב. בנוסף לכך, סלע המחלוקת בתביעה דנן הינה סביב שתי שאלות בלבד- ממתי החלה תקופת השכירות בדירה נשוא התובענה והאם זכאי היה המבקש לגור בדירה אף לאחר תום תקופת השכירות הנקובה בהסכם בין הצדדים. התרת התיקון יהיה בה משום הרחבת היריעה העובדתית והמשפטית על כל המחלוקות בין הצדדים אשר ממילא יזכו לבירור בבית המשפט המחוזי. יתר על כן, הראיות הנדרשות להוכחת טענת הקיזוז שונות מאלו הנדרשות להוכחת העילה שבכתב התביעה. ג. שהוי בהגשת הבקשה ואי צרוף תצהיר- הבקשה לתיקון כתב ההגנה הוגשה כמעט שנתיים לאחר שהוגש כתב התביעה. זאת ועוד, לא ניתן נימוק מספק על שום מה חל איחור בהגשת הבקשה לתיקון כתב ההגנה ולא נוצלו הזדמנויות קודמות לטעון את טענת הקיזוז. בנוסף, המבקש לא צירף תצהיר לבקשתו לתיקון. ובהעדר תצהיר נבצר בית המשפט לדעת את הסיבה למחדלו של המבקש. מחיקת תצהיר מר ברקאי: א. אין למחוק את תצהירו של אותו ברקאי -גם אם נוהלו הליכי מו"מ לפשרה והחסיון חל אף על מר ברקאי. היה ולמעורבותו בעניין השכרת הדירה, תחילה בתצהירו של המבקש במסגרת בקשה לרשות להתגונן ולאחר מכן בכתב ההגנה מתוקן. מנגד, בכתב התביעה לא הוזכר כלל וכלל שמו של ברקאי. לנוכח זאת, התייחסותו של המשיב לאותו ברקאי אינה אלא פועל יוצא של שרבוב שמו של ברקאי ע"י המבקש. ב. מעורבותו של ברקאי לא היתה במסגרת הליכי מו"מ לפשרה, אלא הוא פעל כמתווך בין הצדדים לאחר שאיבדו את האמון הבסיסי האחד כלפי השני. תפקידו ניתן להגדרה כשל מנהל תפעולי או כונס נכסים. פקודת הראיות כמו גם ההלכה הפסוקה אינם מכירים בחסיון על מתווך או מעין בורר. ג. גם אם תתקבל הנחתו של הנתבע כי ניהול מו"מ לפשרה משול להליך בוררות או מעין בוררות, אין הוראה המונעת בורר מלמסור לבית המשפט פרטים שהגיעו לידיעתו תוך ניהול הבוררות ( פרופ' אוטלנגי בספרה "בוררות דיון ונוהל" ). ד. זאת ועוד, גם אם יגיע בית המשפט למסקנה כי הצדדים ניהלו מו"מ לפשרה אזי החסיון חל על הצדדים בלבד אך אינו חל על הצד השלישי "המפשר"(ברקאי). אין לשכוח כי האמור בתצהיריהם של המשיב והמבקש מתייחס למכתב שנשלח ע"י ברקאי לשני הצדדים וכן להצהרה שהשמיע המבקש בפני אותו ברקאי. המשיב מדגיש כי על רקע תפקידו המכריע של ברקאי בשאלות שבמחלוקת בין הצדדים הרי שהטלת חיסיון על עדותו תטיל צל כבד על מלאכת הבירור. דיון: אמנם נכון שאין אפשרות של הפרדה "סטרילית" בין העובדות שיועלו או הועלו בתיק זה לבין אלה שבתיק אשר בבית המשפט המחוזי. כך למשל: א. בתשובת המשיב (1.2.99) להתנגדות המבקש לצו גילוי מסמכים, טוען המשיב כי על אף שחברת המבקש אינה צד להסכם השכירות הרי שהחברה היא מושכת ההמחאות ששימשו לתשלום דמי השכירות ולא המבקש . משכך ביקש ב"כ המשיב כי ביהמ"ש יורה על גילוי מסמכים של חברת המשיב שכן הפעולות הכספיות אמורות להופיע במסמכים אלה כהוצאות בגין שכירת דירה. ב. ב"כ המבקש טוען כי בידי אחד ברקאי אשר פעל לתיווך בין הצדדים הופקדו דמי שכירות כתשלום למשיב. ב"כ השיב מצידו טוען בתגובתו מיום 22.7.99 כי ההשכרה היתה תלויה בסיום העבודות ע"י המבקש בעיתן. אכן נראה כי אין זהות בין שתי התביעות, לא בבעלי הדין ולא בעילות. לעניין בעלי הדין: המבקש(מר סולומון) מופיע בפני כשוכר והמשיב (מר גולן)כמשכיר. בעוד שבתביעה במחוזי בעלי הדין הן החברות שבבעלותם. לעניין העילות: התביעה שבפני עילת התביעה היא תשלום דמי שכירות ונזק בגין הדירה שהושכרה למבקש. ואילו התביעה במחוזי היא בגין סכסוך כספי בין שתי החברות שבבעלות הצדדים ואין יריבות משפטית אישית בין המשיב למבקש. לעניין זה ראה בע"א 9/75 סולימאן מוחמד אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל ,דברי השופט עציוני המבהיר כי: " לענין זהות העילות אין זה הכרחי שתהיה חפיפה מוחלטת בכל הענינים העשוים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא , כאמור שבשתיהן עומדת לדין אותה סוגיה מהותית". אין מדובר איפא, בשתי תביעות שעילתן אחת, ועל כן אין תחולה לעיקרון של "עניין תלוי ועומד". אשר לתיקון כתב הגנתו של המבקש: זוסמן, בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995 ) סעיפים 271 ו- 272 מבהיר את ההלכה הפסוקה בנושא זה באומרו כי: " ...במרכז הדיון בבקשה למתן רשות תיקון תעמוד איפוא השאלה אם בלעדי התיקון לא תעלה אותה פלוגתא, שהיא באמת סלע המחלוקת, על שולחן הדיונים. לא שוכנע בית המשפט כי בלעדי התיקון לא תבוא הפלוגתא ה"אמיתית" לדיון, דין בקשה להדחות". " ...אין צורך לומר כי בעל הדין המבקש רשות לתקן חייב בתצהירו להביא עובדות המראות שאמנם דרוש התיקון למטרה האמורה". כאמור, טענת הקיזוז שהעלה המשיב במחוזי והיתה הגורם לבקשת תיקון כתב ההגנה חלפה מן העולם לאחר שהמשיב וויתר עליה שם. יתרה מזאת המבקש מצידו לא צירף כנדרש תצהיר לבקשת תיקון כתב הגנתו. אשר על כן, אני דוחה את בקשתו של המשיב לעיכוב הליכים בתביעה זו וכן את בקשתו לתיקון כתב הגנתו אשר אינה מתייחסת לפלוגתא האמיתית בין הצדדים ולא הוגשה בהתאם לסדרי הדין. הבקשה "למחוק" או להוציא את תצהיר ברקאי בטענת "חסיון": טענת המבקש כי יש לקיים "חיסיון" על פעולותיו של מר ברקאי מטעם שני הצדדים, תמוהה בעיני. על פי הטענות שהובאו בפני, מר ברקאי לא מונה כ"בורר" או כ"מפשר" במובנו המשפטי, אלא, בהיותו מקובל על שני הצדדים ניסה לסייע להם למצוא דרכים לפתור את חילוקי הדיעות ביניהם. הוא לא הסתפק בשמיעת טענות הצדדים ובמתן "פסק בורר" (אם בכלל) אלא שימש, ככל הנראה, שלוחם וידם הארוכה של שני הצדדים גם יחד. אין הוא שונה מכל עד אחר ש"תיווך" או היה מעורב בסכסוך בין שני צדדים ופעל בשליחותם בדרך כלשהי. יתר על כן - המבקש טען כי ברקאי עשה פעולות מסוימות. אין מקום ל"בודד" פעולות אלה , שככל הנראה הינן מהותיות למחלוקת בין הצדדים, וחשובות לגילוי האמת. נראה לי איפא, כי דין טענת המבקש להידחות. יחד עם זאת, אם וכאשר יחקר העד על תצהירו, יהיה המבקש רשאי ( אם תהיה הצדקה לכך) לשוב ולעורר טענה פרטנית לגופו של ענין. התוצאה הסופית היא כי טענות המבקש נדחות. הוצאות הבקשה בסך 1,000 ש"ח + מע"מ, לפי התוצאות. על המבקש להגיש תצהירי עדויות ראשיות מטעמו תוך 30 יום מהיום. עיכוב הליכיםטענת קיזוזקיזוז