קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על 19% נכות מעבודה: .1המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 26/12/93, עת נחבל בראשו. .2ביום 18/12/95קבעה ועדה רפואית לעררים כי החל מיום 1/4/95נכותו היציבה של המערער היא בשיעור %.19 .3המערער ערער על קביעתה האמורה של הועדה בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תב"ע (ת"א) נו/420-01). .4ביום 20/10/96, ניתן פסק דין בתב"ע (ת"א) נו/420- 01(להלן: "פסק הדין הקודם"), שלפיו התקבל ערעורו של המערער כך שעניינו הוחזר אל הועדה הרפואית לעררים "על מנת שתתייחס במפורט ובמנומק לחווה"ד של דר' רוטמן מיום .26.10.94". כן נקבע בפסק הדין, שלהרכב הועדה ישובץ מומחה מתחום הנוירולוגיה או הנוירוכירורגיה. .5כמצוות פסק הדין הקודם, הובא עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים, ביום .12/1/97שניים מחברי ההרכב הקודם של הועדה נשארו גם בהרכב הנוכחי, אך במקומו של חבר הועדה השלישי (כירורג) שובץ נוירולוג. (לועדה זו בהרכבה החדש ייקרא להלן: "הועדה"). מסקנתה של הועדה לא היתה שונה מהמסקנה שהתקבלה על ידי הועדה הרפואית לעררים ביום 18/12/95, ועל החלטתה - הוגש הערעור שבפני. (הערעור הוגש תחילה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תב"ע (ת"א) נז/630-01), אך לפי החלטתו של בית הדין בתל אביב (כב' השופט לובוצקי), מיום 22/5/97, הועבר הערעור להתברר בבית דין זה. .6תמצית טענות ב"כ המערער: א. האופן בו שללה הועדה את מסקנותיו של ד"ר רוטמן לא ענה על דרישת ההתייחסות המפורטת והמנומקת שהיה על הועדה לקיים על פי פסק הדין הקודם. ב. הועדה לא התייחסה אף לא ברמז לפגיעה הוסטיבולרית שד"ר רוטמן התייחס אליה. ג. הועדה לא קבעה למערער נכות בגין ירידה בשמיעה. למרות זאת, המערער נבדק על ידי ועדה רפואית אחרת, לענין מס הכנסה, בה מכהנים רופאים החברים גם בועדות של המשיב, והיא קבעה לו נכות צמיתה בשיעור %23.05, מתוכה - שיעור של % 5בגין ליקוי בשמיעה. הסיבה להבדל בין מסקנות שתי הועדות, לטענת ב"כ המערער, היא שבועדה הנדונה יש משמעות קריטית לקביעת דרגת נכות העולה על % 19שנקבעה למערער. .7תמצית טענות ב"כ המשיב א. די בכך שהיה שוני בין ממצאי הועדה לבין ממצאיו של ד"ר רוטמן כדי להסביר את דחיית חוות דעתו על ידי הועדה. ב. הועדה הסתמכה על ממצאיה כדי לקבוע אילו מפריטי המשנה של פריט 34למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(להלן: "המבחנים") יש ליישם לגבי המערער, וההחלטה אם לקבוע פריט משנה (ד) המדבר על הגבלה "ניכרת" כדעתו של ד"ר רוטמן או אם לקבוע את פריט משנה (ב) המדבר על הגבלה "בינונית", כדעת הועדה - היא בסמכותה של הועדה. ג. בקביעתה של הועדה שאין חסר נוירולוגי די כדי להסביר את אי-קבלת חוות דעתו של ד"ר רוטמן בענין הפגיעה הוסטיבולרית. ד. ד"ר רוטמן לא המליץ על קביעת אחוזי נכות בגין הירידה בשמיעה ולא בגין הטינטון. ה. האמור בועדה לענין מס הכנסה - אינו מחייב את המשיב, ומכל מקום ב"כ המערער אינו מסכים לממצאים אחרים של אותה ועדה. ו. ממצאיה של הועדה בענין הצלקות היו שונים ממצאיו של ד"ר רוטמן. התייחסות לחוות דעתו של ד"ר רוטמן .8אין חולק כי לשם קיומו של פסק הדין הקודם היה על הועדה להתייחס במפורט לחוות דעתו של ד"ר רוטמן מיום .26/10/94המחלוקת היא רק בשאלה אם התייחסותה של הועדה לחוות הדעת היתה מספקת. .9כדי להכריע במחלוקת, אבחן להלן את חוות דעתו של ד"ר רוטמן ואת התייחסותה של הועדה לאותם עניינים שנזכרו בחוות דעתו. .10בין ממצאיו של ד"ר רוטמן היו הממצאים הבאים: א. ניסטגמוס. ב. רומברג חיובי עם נטיה ליפול אחורנית בעיניים עצומות. ג. נטיה ליפול הצידה בקימה מישיבה. ד. על פי האנמנזה, על פי הבדיקה הקלינית ועל פי בדיקות העזר (בדיקת שמיעה, ctשל המוח ואבחנה על תגובת סטרס טראומתית),יש בסיס אורגני לתלונות המערער ויש לו הפרעות בכושר העבודה וההתאמה החברתית. ה. צלקת ניכרת ורטיקלית מרכזית במצח עד לשורש האף, ושקע בקוטר של כ- 1ס"מ במצח, בנוסף לצלקת קטנה בצד ימין. על סמך ממצאיו קבע ד"ר רוטמן את דרגות הנכות הבאות: א. % 30לפי פריט 34(ד) למבחנים (הפרעות פסיכונוירוטיות עם סימנים קליניים ברורים, המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה). ב. % 20לפי פריט 72(4)(ב)(ii) למבחנים (פגיעה וסטיבולרית באוזן הפנימית בצורה בינונית). ג. % 20לפי פריט 75(2)(ג) למבחנים (צלקות רחבות עם כיעור ניכר בפנים או בצוואר). .11ממצאי הועדה בעת הבדיקה ביום 12/1/97, כללו את אלה: א. קימה מישיבה בלא נפילות. ב. רומברג יציב. ג. אין אטקציה, אין דביאציה ואין ניסטגמוס. ד. אין דפורמציה (בענין הצלקות) לאחר ניתוח שהמערער עבר בדצמבר .1996 ה. לפי בדיקת שמיעה מיום 16/12/96, אין ירידה בשמיעה המקנה אחוזי נכות. ו. המערער עונה לענין. .12בסעיף 29לפרוטוקול שערכה הועדה נאמר כי לאור הממצאים הקליניים שפורטו על ידי הועדה (שחלקם הובא בסעיף 11לעיל), אין הועדה מקבלת את קביעותיו של ד"ר רוטמן לגבי שיעור נכותו של המערער. לטענת ב"כ המערער - בקביעה זו אין קיום של הוראות פסק הדין על אופן ההתייחסות לחוות דעתו של ד"ר רוטמן. .13החובה המוטלת על ועדה רפואית להתייחס באופן מנומק לחוות דעת המונחת בפניה ואשר מסקנותיה שונות ממסקנות הועדה, נובעת מהרצון לאפשר הן למבוטח והן לבית הדין לעבודה לדעת מה גרם לכך שהועדה הגיעה למסקנה שונה ממסקנתו של כותב חוות הדעת. אין ספק כי אופן התייחסותה של הועדה אל חוות דעתו של ד"ר רוטמן היה לקוני ומתומצת ביותר. אולם, השאלה שיש לבחון היא אם היה בהתייחסות זו כדי להשיג את המטרה - דהיינו, כדי לאפשר למערער ולביה"ד לדעת את הסיבות לשוני בין מסקנות הועדה לבין מסקנותיו של ד"ר רוטמן. כדי להשיב על שאלה זו - אשווה בין המסקנות והממצאים של הועדה ושל ד"ר רוטמן, בהתאם למה שפורט לעיל. .14כאמור בסעיף 10ד' לעיל, מצא ד"ר רוטמן כי יש בסיס אורגני לתלונות המערער וכי יש לו הפרעות בכושר העבודה ובהתאמה החברתית. קביעה זו של ד"ר רוטמן היתה מבוססת, בין השאר, על ממצאי ctשל המוח ועל האבחנה בדבר תגובת סטרס טראומתית. לעומתו, כל אשר הועדה מצאה לנכון לציין בענין ממצאיה המתייחסים לנכות שלפי פריט 34למבחנים היה שהמערער "עונה לענין". בסעיף 18לפרוטוקול שערכה הועדה נרשם כי היו בפניה "צלומי רנטגן" אך לא נרשם מאומה בדבר ה- ctשל המוח, אשר ד"ר רוטמן התייחס אליו. קשה להבין כיצד היתה הועדה יכולה להתייחס "במפורט ובמנומק" לחוות דעתו של ד"ר רוטמן, המתבססת בין השאר על ממצאי ה,- ctבלא שממצאים אלה היו בפניה. אמנם נכון, שככלל, אין בית הדין לעבודה מתערב בהחלטותיה של הועדה בדבר החומר הרפואי העומד בפניה וככלל ההחלטה אם לדרוש חומר רפואי נוסף - היא החלטה רפואית המצויה בסמכותה הבלעדית של הועדה. אולם, כאשר לפי פסק דין נדרשת הועדה לתת התייחסות מיוחדת לחוות דעת רפואית, וכאשר אותה חוות דעת רפואית נסמכת, בין השאר, על ממצאי בדיקת ctשל המוח (ומדובר במערער שנפגע פגיעת ראש), ניתן לקבוע כי התייחסות לאותה חוות דעת איננה יכולה להיות מספקת אם הנתונים שהיו בממצאי ה- ctלא הובאו בפני הועדה, כך שהיא תוכל לבחון אם לקבל את מסקנותיו של נותן חוות הדעת ואם לא מדוע. .15יתרה מכך, אין בחוות דעתה של הועדה כל הסבר מדוע היא דחתה את חוות דעתו של ד"ר רוטמן באשר לפריט המתאים מתוך פריטי המשנה של פריט 34למבחנים ואף לא ניתן להסיק מפרוטוקול הועדה את מה שעמד מאחורי החלטתה ליישם לגבי המערער דווקא את פריט משנה (ב). פריט 34למבחנים, כולו, עוסק בהפרעות פסיכונוירוטיות. הועדה בחרה בפריט משנה (ב) שלפיו "ישנם סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". אין בין ממצאי הועדה כל אזכור ל"סימנים אובייטיביים וסובייקטיביים" כנדרש בפריט משנה זה, שכן, כאמור לעיל, הממצא היחיד שהועדה פירטה בענין זה היה שהמערער "עונה לענין". לכאורה, על כן, מקריאת הממצאים, היה ניתן לחשוב שאין צורך לקבוע למערער כל נכות לפי פריט 34למבחנים, אך למרות זאת מצאה הועדה לנכון לקבוע נכות שממנה משתמע שהמערער סובל מהגבלה בכושר עבודתו ובהתאמתו הסוציאלית. אם אכן יש הגבלה כזו, מדוע היא דווקא "בינונית" ולא "בולטת" כאמור בפריט משנה (ג) או לא "ניכרת" כאמור בפריט משנה (ד) ? לועדה פתרונים. צודק ב"כ המשיב בטענתו כי הסמכות לקבוע אם ההגבלה היא "בינונית" או "ניכרת" היא של חברי הועדה. אולם, כאמור לעיל, הועדה היתה צריכה לפרט ולהסביר מדוע החליטה לראות את ההגבלה דווקא כ"בינונית" ולא כ"ניכרת" (כפי שמצא ד"ר רוטמן), וכשבוחנים את הפרוטוקול שערכה, לא ניתן למצוא הסבר כזה (שכן, כאמור לעיל, בממצאי הועדה אין למעשה כל אזכור של הגבלה מעין זו, אלא רק קביעה שהמערער "עונה לענין"). .16המסקנה העולה מהאמור בסעיפים 14ו- 15לעיל היא שאופן התייחסותה של הועדה אל חוות דעתו של ד"ר רוטמן, בכל הנוגע למסקנתו בענין הנכות הנפשית, לא היתה מספקת, ועל הועדה לתקן זאת, הן על ידי הזמנת ממצאי ה- ctשד"ר רוטמן הסתמך עליהם והן על ידי מתן פירוט והסבר מדוע הועדה איננה מסכימה לכך שהסימנים האובייקטייביים והסובייקטיביים המצויים אצל המערער בדבר ההפרעות הפסיכונוירוטיות (סימנים שלאור קביעתה של הועדה היא איננה חולקת על קיומם) הינם סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה של המערער. .17מסקנה נוספת של ד"ר רוטמן אשר הועדה היתה אמורה להתייחס אלה, היא מסקנתו בדבר הפגיעה הוסטיבולרית. ד"ר רוטמן, כזכור, קבע למערער נכות בשיעור % 20לפי פריט 72(4)(ב)(ii) למבחנים. עיון בתיאורו של פריט זה במבחנים מעלה כי לצורך קביעתו יש למצוא ממצאים של פגיעה בחלק הוסטיבולרי של האוזן הפנימית, בצורה בינונית, המתבטאת בסימנים אובייקטיביים, כגון ניסטגמוס או רפלקסים פתולוגיים. כאמור בסעיף 10א' לעיל, ד"ר רוטמן מצא "ניסטגמוס" ונקל להבין מדוע החליט לקבוע למערער נכות על פי פריט 72(4)(ב)(ii) למבחנים. לעומת זאת, הועדה (כאמור בסעיף 11ג' לעיל) מצאה שאין ניסטגמוס. הועדה לא מצאה גם רפלקסים פתולוגיים או חסר נוירולוגי אחר, לא מצאה סימנים לסחרחורת ומצאה "רומברג יציב". ברור על כן, שמסקנתה בענין הפגיעה הוסטיבולרית איננה יכולה להיות דומה למסקנתו של ד"ר רוטמן, וברור אף שהיא לא מצאה סימנים המצדיקים קביעת נכות לפי פריט 72(4)(ב)(I) למבחנים (המדבר על פגיעה בצורה קלה, המתבטאת בסחרחורת או בבחילה. .18לפיכך, אף שחוות דעתה של הועדה אכן נכתבה בצורה לקונית, אין בה פגם משפטי באשר לדחיית מסקנתו של ד"ר רוטמן בענין הפגיעה הוסטיבולרית, שכן ממכלול הפרוטוקול, ניתן להבין במדוייק מדוע אין הועדה מסכימה לחוות דעתו של ד"ר רוטמן. .19באופן דומה ניתן להבין את דחיית מסקנתו של ד"ר רוטמן בענין הנכות הפלסטית, שכן, בעוד ד"ר רוטמן מצא צלקות כמפורט בסעיף 10ה' לעיל, הרי שהועדה מצאה שלאחר הניתוח שהמערער עבר סמוך לפני הבדיקה אצלה, אין דפורמציה. הפריט שנבחר על ידי ד"ר רוטמן מחייב קביעה של צלקות "רחבות עם כיעור ניכר", ואילו הפריט שנבחר על ידי הועדה מסתקפק בצלקות "מכערות" או כאלה "הגורמות לשינוי צורת העפעפיים, האף השפתיים, האוזניים". מאחר שבין מועד הבדיקה על ידי ד"ר רוטמן לבין מועד הבדיקה על ידי הועדה, עבר המערער ניתוח לתיקון חלק מפגמי הצלקות - וניתוח זה השפיע על ממצאי הועדה, ברור גם שמסקנותיה של הועדה היו יכולות להיות שונות ממסקנותיו של ד"ר רוטמן. על כן, לא היה פגם משפטי בהחלטת הועדה גם בענין דחיית מסקנתו של ד"ר רוטמן באשר לנכות מכח פריט 75למבחנים. הנכות בגין הירידה בשמיעה ומשמעות החלטת הועדה לענין מס הכנסה .20בענין הירידה בשמיעה הסתמכה הועדה על ממצאי בדיקת שמיעה מיום 16/12/96והגיעה למסקנה שהירידה בשמיעתו של המערער, מתאימה לפריט 72(1)א(1) למבחנים, פריט אשר הנכות בגינו היא %.0 טענתו של ב"כ המערער בקשר עם קביעה זו איננה שהמסקנה הנובעת מבדיקת השמיעה היא מוטעית, אלא - שהועדה היתה צריכה לקבוע דרגת נכות אחרת (%5), כשם שועדה אחרת קבעה. אין לקבל טענה זו וזאת לפחות בשל הטעמים הבאים: א. קביעתה של הועדה האחרת, הגם שאף בה מכהנים רופאים מומחים המתמנים לצורך ועדות של המשיב, איננה מחייבת את הועדה. על הועדה להגיע למסקנות משלה, על פי ממצאיה היא, והעובדה שועדה אחרת הגיעה למסקנה אחרת, אינה מעלה ואינה מורידה. ב. אילו מסקנותיה של הועדה האחרת היו בפני הועדה, היה טעם לדרוש מן הועדה להתייחס להחלטותיה של הועדה האחרת ולהסביר את השוני בין המסקנות. אולם, מסעיף 18לפרוטוקול הועדה עולה שפרוטוקול הועדה האחרת כלל לא היה בפני הועדה (וככל הנראה הועדה האחרת ישבה לאחר מועד ישיבתה של הועדה). ברור על כן שלא יכול להיות פגם משפטי בכך שהועדה לא התייחסה להחלטתה של הועדה האחרת. .21למרות דחיית טענותיו של ב"כ המערער בענין הועדה האחרת, נראה לי שיש מקום לדרוש את התייחסותה של הועדה גם לענין הירידה בשמיעה וזאת לאור ממצאי בדיקת השמיעה מיום 16/12/96, שהועדה הסתמכה עליה. עיינתי בממצאי בדיקת שמיעה זו, אשר בוצעה בעת אשפוזו של המערער בבית החולים "אסף הרופא", והשוויתי בין מה שניתן להבין מממצאיה לבין הטבלה המפורטת בפריט 72(1) למבחנים, ולא עלה בידי להבין כיצד הגיעה הועדה למסקנתה שהירידה בשמיעה על פי אותה בדיקה אודיומטרית, מתאימה דווקא לטור א' ושורה (1) של פריט 72(1) למבחנים, שכן רמות הירידה בשמיעה על פי טור א' ושורה (1) לאותה טבלה אינן מוזכרות בבדיקת השמיעה מיום .16/12/96 ראוי לציין כי מאחר שהמערער מיוצג ובא כחו לא העלה טענה זו בעצמו, הרי שייתכן שאילו היתה זו הטעות היחידה שנמצאה בהחלטתה של הועדה, ייתכן שהערעור לא היה מתקבל, אולם, מאחר שממילא הערעור מתקבל והענין מוחזר אל הועדה - יש טעם לבקש ממנה הסבר לאופן החלטתה על הנכות האודיולוגית. לסיכום .22אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שתפעל כאמור להלן: א. כאמור בסעיף 16לעיל, הועדה תקבל לידיה את ממצאי ה- ctשל המוח שעמדו בפני ד"ר רוטמן ולאחר מכן תסביר מדוע הועדה איננה מסכימה לכך שהסימנים האובייקטייביים והסובייקטיביים המצויים אצל המערער בדבר ההפרעות הפסיכונוירוטיות (סימנים שלאור קביעתה של הועדה היא איננה חולקת על קיומם) הינם סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה של המערער. ב. הועדה תסביר כיצד ניתן להגיע למסקנה בדבר קביעת נכות על פי פריט 72(1)(א)(1) למבחנים, בהתחשב בממצאי בדיקת השמיעה מיום .16/12/96 .23על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -. 850ש"ח, בתוספת מע"מ, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/1/98, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/1/98ועד התשלום בפועל. בסכום ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שחלק לא מבוטל מטענות ב"כ המערער נדחה. .24כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.נכות מעבודהערעורנכות