קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטה בתביעת חוב: 1. מהות הבקשה וטענות הצדדים הבקשה שבפני היא ערעורו של מר שיינין (להלן: "שיינין" או "המבקש" או המערער") על החלטת הנאמן אשר קבע כי יש לדחות את תביעת החוב שהגיש ביום 28.1.10 לתשלום שכר עבודה. משהמבקש אינו מיוצג על ידי עו"ד, הוכתר ערעור זה בכותרת "בקשה לביטול החלטת הנאמן לדחיית התביעה ". אולם, ההליך במהותו הינו הליך של ערעור על החלטה בתביעת חוב. עוד יש לציין כי במקור הוגשה תביעתו של שיינין לבית הדין לעבודה אשר קבע כי התביעה תידון בפני בית משפט זה. בבקשה נאמר כי ביום 10.11.2008 נחתם הסכם בין החברה שבהסדר הנושים (להלן: "החברה") לבין חברת צ'פטר 11 ניהול עסקים בע"מ (להלן: "צ'פטר") (להלן : "ההסכם"). בהסכם נקבע כי שיינין, המועסק כמנכ"ל צ'פטר ומחזיק 40% ממניותיה, יעניק לחברה שירותי שיווק. עוד נקבע כי שירותי שיווק אלה יינתנו רק על ידי שיינין וזאת לנוכח היכרותו האישית רבת השנים עם שוק הדשנים בעולם. שיינין טען כי לא היתה לו כל תעסוקה נוספת בכל תקופת עבודתו בחברה כמנהל השיווק. לדבריו, כל מטרתו של ההסכם היתה לצורך הסבת תשלומי ניכויי עובדים למס הכנסה, לביטוח לאומי ולצורך הפרשות לגמל ולקרנות השתלמות, כך שהחברה לא תשלם אותם. החברה העמידה לשיינין רכב חברה צמוד, טלפון צמוד והוצאות אחרות. שיינין דיווח באופן שוטף למנכ"ל החברה אשר אישר את כל פעולותיו כולל זמני עבודה ודוחות יומיים. בחודש אפריל 2009 מכרה בעלת השליטה בחברה - חברת אי. טי. אל אופטרוניקס בע"מ - את השליטה בחברה לצ'פטר (להלן : "הסכם מכירת השליטה") החל מיולי 2009 חדלה החברה לשלם את שכרו של שיינין עבור עבודות השיווק שביצע. מאוחר יותר, בנובמבר 2009 חתמה צ'פטר על מכירת השליטה בחברה לה"ה מני מור, זאב ברונפלד ויונתן מלכה ("הסכם מכירת השליטה מצ'פטר"). נטען כי טרם חתימת ההסכם למכירת השליטה מצ'פטר, הובהר כי התמורה שמתקבלת בגין מניות החברה אינה משקפת חוב בסך 200 אלף ₪ המגיע לשיינין כשכר עבודה בחברה שלא שולם. שיינין טוען כי הובטח לו על ידי בעלי השליטה החדשים כי תשלום החוב יבוצע במסגרת הסדר הנושים מכספי החברה שאם לא כן ישלמו אותו מכיסם. מאוחר יותר בחודש נובמבר 2009 התפטר שיינין, אשר שימש כדירקטור, מהנהלת החברה לאחר התברר שבוצעה לכאורה הרצת מניות בחברה יום קודם לכן. שיינין טוען, כאמור, כי הוא זכאי לתשלום שכרו עבור חודשים יולי 2009 - נובמבר 2009, המסתכם בסכום של 187,759 ₪. בתגובת הנאמן לבקשה נטען כי להוכחת החוב שהגיש שיינין צורף נוסח חלקי מכתב התביעה והנספחים שהגיש לבית הדין לעבודה, ולא בכדי. זאת מאחר שיש באותם מסמכים כדי לבסס את החלטת הנאמן. הנאמן טוען כי מלשון ההסכם עולה כי היה זה הסכם למתן שירותי ייעוץ והוסכם בגדרו כי לא יתקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. כמו כן, בהסכם מכירת השליטה מצ'פטר ויתר שיינין ויתור מלא ומוחלט על כל טענה ו/או זכות ו/או תביעה ו/או דרישה שיש לו בקשר עם החברה. נטען כי שיינין שהיה יועץ, היה גם בעל מניות ובעל שליטה בחברה וכי בהיותו דירקטור בחברה זכה בתביעת חוב אותה הגיש בגין חוב שכר דירקטורים . נטען כי גם עקב חוסר תום לב יש לדחות את טענת שיינין שענינה הכרה בו כעובד החברה. שיינין לא הציג ראיות בדבר השתלבותו בעבודה בחברה וכל טענותיו מתמצות בהבטחה שקיבל, כביכול, מבעלי השליטה החדשים כי יהיה זכאי לשכר עבודה בלא שהביא כל ראיה לכך. לאחר הגשת טענות הצדדים ניתנה על ידי ביום 10.2.2011 החלטה בערעור שהגיש מר רון משלי (להלן: "משלי") על החלטת הנאמן במסגרתה נדחתה תביעתו לתשלום שכר עבודתו. מר משלי כיהן כמנכ"ל החברה . בהחלטה זו קבעתי כי חרף הסכם ההתקשרות שבין החברה לבין משלי וחברה בבעלותו, בו נקבע כי משלי יספק לחברה שירותי ניהול כקלן עצמאי, הרי שעל פי מבחני הפסיקה יש לראות במשלי כעובד שכיר של החברה. לאחר החלטה זו הגיש שיינין מסמך נוסף מטעמו. במסגרתו ציין כי בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי יש להחזיר את הדיון בתביעתו לבית משפט זה. כמו כן, הוסיף שיינין וטען טענות עובדתיות חדשות הזהות לטענות שהועלו על ידי משלי, בכלל זה טען כי כל חשבון שולם לו ביחד עם תשלום שכר העובדים ובמועד תשלום שכרם של כל העובדים בראשון לחודש; כי עבד כמנהל שיווק בכפוף למנכ"ל החברה משלי; קיבל שירותי מזכירות במשיבה; קיבל שירותי הסעדה יומיים בחדר האוכל במשיבה, השתתף בכל ישיבות הצוות השבועיות מדי יום ראשון וכי בזמן עבודתו שם לא עסק אלא בפעולות השיווק בחברה. עוד טען שיינין כי בסעיפים 4.6 ו - 4.8 להסכם מכירת השליטה מצ'פטר, נקבע כי שיינין ממשיך להיות מועסק כעובד החברה וכי הוא זכאי לתבוע מהחברה את תשלום שכרו באופן אישי. בתגובת הנאמן נכתב, בין היתר, כי תהא מערכת היחסים שבין שיינין לבין החברה אשר תהא, הרי שבהסכם למכירת השליטה מצ'פטר נקבע כי המוכרת (כלומר - צ'פטר) מוותרת על כל זכות ו/או תביעה ו/או דרישה שיש לה בקשר עם החברה כאשר קבלה תמורה בגין כך. בהיות שיינין בעל השליטה בחברה באמצעות צ'פטר 11 לא ניתן לשלול ממנו את הכוונה הברורה והחד משמעית של ההסכמים עליהם חתם. עוד נטען כי על פי מבחן ההשתלבות לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים - לא בפן החיובי ולא בפן השלילי - שיינין לא הועסק במתכונת זהה לכל עובדי החברה וכן נתן שירותי יעוץ באמצעות צ'פטר לגורמים אחרים. עוד נטען כי בתגובה הנוספת שהוגשה על ידי שיינין הועלו טענות עובדתיות חדשות שלא הופיעו בכתב התביעה כפי שהוגש לבית הדין לעבודה ומקורן, ככל הנראה, בהעלאת הטענות על ידי משלי וקבלתן על ידי בית המשפט. מדוחות השעות שצירף שיינין לחשבונות שכ"ט שהגישה צ'פטר, עולה כי נתן שירותי ייעוץ on call ולא באופן שוטף כמצופה מעובד שכיר של החברה. נסיונו של שיינין להעטות לבוש משפטי שונה על יחסי הצדדים על פי צרכי השעה הנו נסיון חסר תום לב. ככל שעילת התביעה של שיינין היא בהבטחה שניתנה לו בע"פ אין תימוכין להבטחה כאמור ומכל מקום הנה עומדת בסתירה למסמכים עליהם חתם. כמו כן שיינין כיהן כדירקטור בחברה ותביעתו לשכר דירקטורים התקבלה. שיינין הגיש תגובה לתגובת הנאמן ובה טען, בין היתר, כי טענות הנאמן אינן מגובות במסמכים או בתצהיר של בעלי השליטה או גורמים אחרים שהם. כן דחה את טענות הנאמן בדבר ויתורו לכאורה במסגרת הסכם מכירת השליטה מצ'פטר על שכרו, וטען כי התפטרותו מהדירקטוריון לאחר הרצת המניות היא שהביאה את בעלי השליטה שלא לעמוד בהבטחתם לתשלום שכרו. שיינין חזר על טענתו כי לא נתן שירותי ייעוץ לכל גורם אחר, כי קיים דמיון בחוזה שנערך בין משלי לבין החברה לבין החוזה שנערך בינו לבין החברה, וכי האסיפה הכללית של בעלי המניות אישרה את העסקתו כשכיר על ידי החברה. לטענת שיינין, טען לאורך כל הדרך כי קיבל שירותי מזכירות מן החברה, מייל של החברה, השתתף בכל ישיבות הצוות השבועיות בחברה, היה כפוף למנכ"ל ונהנה מרכב וטלפון מגולמים. 2. דיון והחלטה מהמסמכים שהוצגו בפניי עולה כי נערכו אכן שלושה הסכמים בין צ'פטר לבין החברה או בעניינה של החברה. בהסכם הראשון שנערך ביום 15.11.08 נקבע כי ינתנו על ידי צ'פטר שירותי ייעוץ. הסכם זה הוכתר בכותרת "הסכם ייעוץ" והצדדים המתקשרים הם החברה מצד אחד וצ'פטר 11 מצד שני, אשר מוגדרת כיועץ. כותרת סעיף 10 לאותו הסכם הנה העדר יחסי עובד מעביד והיעדר יחסי שליחות. מאוחר יותר, בעקבות רכישת צ'פטר את השליטה בחברה ביום 31.3.09 הוצאו דוחות מיידים לבורסה ולרשות. בדו"ח מחודש אוגוסט 2009 נכתב, בין היתר, כי בין החברה לבין צ'פטר קיים הסכם במסגרתו מעניקה צ'פטר לחברה שירותי ייעוץ בעיקר בתחום השיווק והמכירות באמצעות שיינין. בסעיף 2.1.4 לאותו דו"ח נכתב כי "החברה סבורה כי פעילות צ'פטר 11 והשירותים הניתנים על ידה לחברה במסגרת ההסכם הקיים, ואשר כאמור ניתנו עוד טרם הפיכתה לבעלת השליטה בחברה, חיוניים להמשך פעילותה וקידומה, והיא מבקשת כי הפיכת צ'פטר 11 לבעלת השליטה לא תפגע באפשרות החברה לקבל שירותים אלה." בסעיף 2.2.2 לדוח נכתב כי לאור נסיונו רב השנים של שיינין, התקשרו החברה וצ'פטר בהסכם הקיים, בו התחייבה צ'פטר להעניק לחברה ליווי מקצועי ומתן שירותי ייעוץ באמצעות שיינין במיוחד בפן השיווקי. בסעיף 2.3 לדוח המיידי שכותרתו "שינויים בהסכם הקיים" נכתב כי לאור הפיכת צ'פטר לבעלת השליטה, מבקשת החברה בהסכמת בעלת השליטה לאשר את ההסכם הקיים בשינויים, שענינם בין היתר הגבלת מרכיב העמלה ומתן אפשרות למנכ"ל החברה לבחור חלף תשלום הוצאות בגין נסיעות ושיחות טלפון להעמיד לבעלת השליטה רכב וטלפון סלולרי. מאוחר יותר, בהסכם מכירת השליטה מצ'פטר נקבע, בין היתר, בסעיף 4.6 כי לרוכשים אין ולא תהיה כל דרישה מהמוכרת ו/או מדוד שיינין ו/או משי דדוש ו/או מדירקטוריון החברה מכל מין וסוג שהוא. בסעיף 4.7 נקבע כי המוכרת (היא צ'פטר) מוותרת על כל זכות ו/או תביעה ו/או דרישה שיש לה בקשר עם החברה. כן נקבע כי שיינין רשאי להמשיך לתת שירותים לחברה עפ"י תנאי ההסכם הקיים. כפי שציינתי בהחלטה הקודמת שניתנה על ידי בעניין מישלי, השאלה כיצד הוגדרו יחסי הצדדים בהסכם איננה חזות הכל. כמו כן, בעצם הוצאתן של חשבוניות אין כדי להוות פרמטר מוחלט לזיהוי מערכת יחסים שבין צדדים, כמערכת יחסים שאינה של עובד מעביד. למרות זאת, בנסיבות העניין שבפניי, בהן לאורך כל הדרך היתה מתכונת ההתקשרות שבין הצדדים בדרך של הסכם ייעוץ, אני סבורה כי יש בכך כדי להעיד על מעמדו של שיינין כלפי החברה כיועץ עצמאי. דווקא העובדה כי הייתה אפשרות לשינוי רשמי של הסטטוס של שיינין במסגרת השינויים החוזיים שנערכו, וכי שינוי כאמור לא בוצע - מעידה כי דובר אכן בהסכם ייעוץ. זאת ועוד. המבחן הקובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד כפי שנקבע בפסיקת בית הדין לעבודה הנו מבחן ההשתלבות, על הפן החיובי והשלילי שלו. שיינין טען כאמור כי קיבל רכב מן החברה, הועמד לרשותו טלפון נייד של החברה וכל ההוצאות שולמו על ידי החברה. כמו כן, טען כי השתתף באירועים של החברה, קיבל מתנות חג ותלושים ככל העובדים. עוד טען כאמור כי הוא ביצע עבודתו כמנהל שיווק בכפיפות למנכ"ל החברה, כי עמדה לרשותו תיבת מייל של החברה והוא התכתב עם גורמים שונים בארץ ובעולם בתפקידו כמנהל שיווק של החברה. יש לציין כי שיינין, שאינו מיוצג בהליך שבפניי לא הגיש תצהיר, אולם ביקש כי יראו את כל טענותיו העובדתיות כאילו הוגשו במסגרת תצהיר. גם אם אקבל טענות עובדתיות אלה, לא ניתן להתעלם מראיות אחרות המעידות על אי השתלבותו של שיינין בחברה. כך, למשל, בסעיף 3 להסכם היעוץ נקבע, בין היתר, כי במסגרת מתן השירותים מתחייב היועץ להעניק לחברה ליווי מקצועי ומתן שירותי ייעוץ ככל שיידרש לצורך מתן השירותים; להיות נוכח בפגישות נשוא השירותים וכן פגישות פנימיות שתערוך החברה ובלבד שפגישות כאמור תתואמנה עימו מראש; להיות זמין ככל הנדרש לשם מתן השירותים לחברה לרבות בהתאם להנחיות וללוח הזמנים שיקבל מהחברה מעת לעת ובלבד שלוח הזמנים יתואם עמו מראש. (ההדגשות שלי - ד.ק.). בהתאם לכך, מדיווחי השעות של שיינין עולה כי אלה אינם מתייחסים לכל ימות השבוע ואינם מעידים על שעות עבודה קבועות (כך למשל דוחות לחודשים יולי אוגוסט 2009). כמו כן, מעיון בדוחות עולה כי יש ימים שלמים בהם לא דיווח שיינין כלל על שעות עבודה עבור החברה. כך, למשל, לשם הדוגמא, היום האחרון בו דיווח על שעות עבודה בחודש אוקטובר היה ה-20.10.09, כאשר דיווח השעות הבא שלו מתייחס לנובמבר 2009. בהקשר זה יש לציין גם כי אין זה ברור שהתמורה ששולמה לשיינין כללה למשל תשלום עבור ימי חופש. מעיון בהסכם הייעוץ עולה כי לא נקבעה כל תניה כאמור. זאת בשונה מתניה הקיימת בהסכם ההעסקה של מישלי אשר קבעה כי דמי הניהול ישולמו גם בגין העדרות של עד 12 ימים בשנה בהם לא יעניק את השירותים מכל סיבה שהיא. בהתאם לכך גם השכר שהשתלם לשיינין השתנה על פי דיווחי השעות שבוצעו על ידו. זאת, בשונה ממשלי, אשר קיבל שכר קבוע מדי חודש בחודשו וביחס לשכר קבוע זה המציא חשבונית. מדיווחים אלה של שיינין עולה גם כי חלק מן הזמן ישב שיינין במשרדי צ'פטר ולא במשרדי החברה (ראה למשל - ביום 15.7.09, 12.8.09, 26.8.09). זאת, בשונה ממשלי אשר משרדו היה בחברה עצמה. נראה לכן כי הפן החיובי במבחן ההשתלבות אינו מתמלא במלואו בעניינו של שיינין. עלי להבהיר לא נעלמה ממני העובדה כי הדווח על פגישות שונות מחוץ למשרד וכנסים שונים, להבדיל משהות ממושכת במשרד, נובע מתפקידו של שיינין כאיש שיווק. עם זאת, עצם הדיווח המדוקדק על קיומן של הפגישות הללו, על משכן ועל מיקומן מעיד דווקא כנגד העסקתו של שיינין כעובד שכיר ומצדיק את התשלום על פי יעוץ שעתי. למסקנה זהה אני מגיעה בכל הנוגע להתקיימות הפן השלילי של מבחן ההשתלבות - שיינין אמנם מציין, וכך גם העיד כאשר טענה זו לא הופרכה, כי לא הועסק בכל עבודה אחרת על ידי גורם אחר וכי לא ניתנו שירותי ייעוץ על ידי צ'פטר לכל גורם אחר. עם זאת, בשונה מן ההסכם שנערך עם מישלי, הרי שבהסכם הייעוץ לא נכלל סעיף הקובע כי שיינין מתחייב לתרום את כל מרצו ויכולותיו אך ורק לחברה. לכן, לכאורה, יכול היה באופן עקרוני להיות מועסק גם על ידי צד ג' אף אם בחר שלא לעשות כן. אוסיף ואציין כי למרות שאין בעצם האפשרות להיות מועסק על ידי צד ג' כדי לשלול מעמד כעובד החברה, עדיין יש בכך כדי לכרסם בטענת המעמד כעובד שכיר של החברה. מכל האמור לעיל עולה גמישות רבה בדפוס העסקתו של שיינין אשר אינה אופיניית לדפוס העסקתו של שכיר. בפסיקה נקבע כי גם לשאלה כיצד הצדדים עצמם ראו את יחסיהם יש חשיבות. מעיון בדיווחי השעות עולה כי צורף להם דף מלווה אשר מופנה לרון משלי כמנכ"ל החברה. בדף זה, הנושא לוגו של צ'פטר, מופיעה הכותרת :"חשבון עבור ייעוץ בתחום השיווק לחודש ..". עוד נכתב שם: "הננו מתכבדים להגיש לך חשבון בגין עבודות ייעוץ בתחום השיווק.." כמו כן, מפורטת בדף המלווה זהות מבצע העבודה. בדפים המלווים שצורפו לחשבונות חודשים יולי - אוגוסט - ספטמבר - אוקטובר 2009 מצוין כי מבצע העבודה הנו מר דוד שיינין. לעומת זאת, בדיווח עבור חודש נובמבר מצוין כי מבצעי העבודה הם דוד שיינין ועו"ד גיל לוק. למרות ששיינין טען בעדותו כי דובר בדיווחים לבורסה, אותם רשאי היה רק עו"ד לוק לערוך, הרי שצורת הדיווח באותו חודש ודרישת התשלום מן החברה היו למעשה זהים לחלוטין לצורת הדיווח שקדמה. מאופן הצגת הדברים עולה כי אף שיינין ראה עצמו כמי שנותן שירותי ייעוץ לחברה. עלי להבהיר כי מסקנתי זו אינה משתנה לנוכח פרוטוקול ישיבת מועצת המנהלים מיום 15.11.2008 של צ'פטר, אשר קבעה כי את ההכנסות מהחברה שיינין עצמו מקבל כשכר עבודתו ב - LDS. בפרוטוקול האמור יש אך כדי להעיד על מערכת היחסים שבין שיינין לבין צ'פטר. אין בו כדי להעיד על היות התקבולים מן החברה בגדר תשלומי שכר עבודה ועל יחסי הצדדים כיחסי עובד - מעביד. בטרם סיום עלי לציין כי איני מקבלת את טענת הנאמן כי הסעיפים שבמסגרת ההסכם למכירת השליטה מהווים ויתור של שיינין על טענותיו בדבר זכאותו לתשלום החוב כלפיו. בהסכם לא מופיעה התחייבות כאמור במפורש, וממילא הסכום המשולם תמורת השליטה משולם אכן לחברה בכללותה, כאשר אין חולק כי מלבד שיינין מונו גורמים נוספים בצ'פטר כדירקטורים בחברה. באשר להתחייבות הנטענת שניתנה לשיינין על ידי בעלי השליטה - אף ככל שניתנה אין בה כדי להעיד על מהותו של התשלום השכר עבודה ועל זכאותו של שיינין לקבלו בדין קדימה. עם זאת, טענת שיינין בדבר התחייבות בעלי השליטה להשלים את שכרו של שיינין - יכולה להתברר בפני ערכאה מוסמכת. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הערעור על החלטת הנאמן. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות. תביעת חובערעורחוב