נאמר לתובע כי הינו מפוטר ללא הודעה מוקדמת, כשהתובע שהה באותה עת בחופשת מחלה. נאמר לו כי סיבת הפיטורים היא צמצומים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים בחופשת מחלה ללא הודעה מוקדמת: 1. ביום 14.10.98 הגיש התובע, באמצעות ב"כ, כתב תביעה כנגד 4 הנתבעים בו טען כי עבד אצל הנתבעות ביחד ולחוד משנת 1989. טוען התובע כי הנתבעות עוסקות בעיבוד ושיווק נייר, וכי ביצע עבורן עבודת הנה"ח, כי 3 הנתבעות חד הן, וכי נתבע 4 הינו בעל מניות ומנהל הנתבעות.  בסוף 7/98 התייצב בעסקן ואז נאמר לו ע"י הנתבע 4 כי הינו מפוטר ללא הודעה מוקדמת, כשהתובע שהה באותה עת ועד 31.7.98 בחופשת מחלה. נאמר לו כי סיבת הפיטורים היא צמצומים, וכמוהו פוטרו רוב עובדי הנתבעות, אך למיטב ידיעתו הפיטורין נעוצים במעבר מקום העסק למחסום ארז.   קודם לפיטוריו עבד במסירות, אף שהחל מ- 3/98 (כולל) לא קיבל שכר, ובעבור שנה אחרונה לא קיבל פדיון הבראה ובגוד, ואף לא קיבל פ"פ ל- 7 חדשים אחרונים (מינואר 98) וחלף הודעה מוקדמת. משכך, עתר לחיוב הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לו שכר עבודה לחדשים מרץ-יולי 98' (6,000 ₪ X 5) 30,000 ₪ נטו, חלף הודעה מוקדמת 6,000 ₪, דמי הבראה (זהה לעובדי הסתדרות) 3,640 ₪, בגוד (זהה לעובדי הסתדרות) 1,400 ₪ ופ"פ ל- 7 חדשים 4,702 ₪.   לטענתו, פנה לנתבע 4 וזה הבטיחו לשלם, אך לא שילם עד להגשת התביעה.   2. בכתב ההגנה, באמצעות ב"כ, נטען כי דין התביעה להדחות כנגד הנתבע בהעדר עילה, תוך חיוב בשכ"ט. נטען כי התובע עבד אצל הנתבעת 1 עד 1995, עת הפסיקה פעילותה, אז עבר לעבוד עבור הנתבעת 2 עד סוף 1997, עת הפסיקה פעילותה, וקיבל כל המגיע לרבות פ"פ. משכך, בהעדר יריבות עתרו לדחית התביעה כנגדן. הנתבעות, כ"א בתקופת העסקתו, שילמו לבטוח התובע בפוליסת הבטוח בחברת המגן תוך שמירת רציפות ובהתאם, שוחררו לו כל כספי הביטוח ב- 7/98.   ביום 8.12.97 התאגדה הנתבעת 3, שבעלי מניותיה הם הנתבע והתובע , וזאת לפי הצעת התובע (להלן: "הנתבעת"). בדיעבד, התברר כי מטעמיו, רשם התובע את פרטי אישתו. התובע הציע כי הנתבע 4 יעמיד לרשות הנתבעת את ציוד הנתבעות 2-1 בעוד הוא ישקיע 500,000₪ אותם יכול לקבל רק כדיבידנדים, כעולה מטיוטת הסכם מייסדים שנערך (להלן: "הטיוטה"). משנקלעה הנתבעת לקשיים, סוכם כי תופסק פעילותה.   משכך - אין יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעים או מי מהם.   עוד נטען כי התובע הגיש תביעה כספית נגד הנתבעים 1,2,4, נגד אביו של הנתבע 4 (שהיה בעל מניות בנתבעות 1 ו-2) שעניינה בסכומים הנזכרים. (ת"א 93047/98) וכי התובע לא הציג כל תעודות מחלה ואף לא צרף כאלה לתביעתו. עסק הנתבעת (בלבד) הועבר למחסום ארז וכח האדם שלה צומצם עפ"י החלטת הצדדים, אז הוחלט גם על אי משיכת משכורות, וזאת עוד טרם החליטו על הפסקת פעילות.   התובע עשה כרצונו, ניתק קשר עם הנתבע, נעלם, לא עידכן הנתבע ורק לאחר סיום ההתקשרות הובררו אי סדרים בהנה"ח הנתבעת, והוברר כי התובע אף החליט בעצמו החלטות שונות בנושא הכספי, החתים את הנתבע על שיקים בלנקו, כאילו מיועדים הם לספק, ואח"כ רשמם לפקודת בתו ובידיעה כי לא יכובדו, וגרם להליכי הוצל"פ, להגבלת חשבונה של הנתבעת ולפגיעה בקשר בינה לבנק. כך גם לא דיווח ולא שילם לשלטונות המס. הוכחשה זכאות התובע להבראה, ביגוד, לפ"פ או להודעה מוקדמת. התובע ביקש אישור על הפסקת עבודתו כדי שיוכל למשוך את כספי התגמולים ומעולם לא הבטיחו הנתבעות לשלם לו.   להגנה צורפו תעודות רישום, תזכיר ותקנון התאגדות, תמצית הנתבעת 3 וכן עותק הטיוטה.   3. ביום 23.5.99 התיר כבוד הרשם ח.אורגיל לתובע, לתקן תביעתו כך שתוסף עתירה לחיוב בפצוי בגין אי העברת התגמולים לפוליסה, מ- 9/97 ועד 8/98 בצרוף פצויי הלנה או ה"ה. בכתב הגנתם המתוקן הכחישו הנתבעים טענות התובע בהקשר זה.   ביום 27.7.99 בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם נקבעה מערכת מוסכמות-פלוגתאות, והוסכם כי התובע יגיש כתב תשובה.   4. בכתב תשובתו טען התובע כי עבד אצל הנתבעת 1 מ- 1/89 ועד 7/98 כולל, אבל הנתבעת 2 מ- 1/96 ועד 7/98 כולל ואצל הנתבעת 3 מ- 1/98 ועד 7/98 וכי הנתבע מחוייב אישית מכח תרמית ו/או גרם הפרת חוזה לקיום התחייבויות הנתבעים.   נטען כי הנתבעים, כמו באת כוחם, מעלימים ראיות מהותיות ומציגים תמונה עובדתית מסולפת באשר להקמת הנתבעת. נטען כי הטיוטה אינה משקפת את הסכמת הצדדים ומשנקט הנתבע פעולות המנוגדות ל"רוח הסכמת הצדדים, בוטלה מלכתחילה" הסכמתם, עוד טרם החלה הנתבעת לפעול, ומשכך, חתמו על כתב העברת מניות התובע לנתבע ולאביו. הטעות ברישום, בגינה נרשמה אשת התובע, נובעת מרשלנות/חוסר תשומת לב של ב"כ הנתבעים. התובע אינו מורשה חתימה, פעל עבור הנתבעים 10 שנים במסירות ועפ"י הוראותיהם. 5. הצדדים הודיעו לביה"ד על הסכמתם לדיון בפני מגשר, ואח"כ הודיעו כי זה לא צלח. ביום 25.2.00 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו, וביום 16.4.00 עשה כן הנתבע מטעם הנתבעים וביום 2.5.00 הגיש תצהיר משלים.   ביום 8.2.01 החלה עדות התובע, שהופסקה משהודיעו הצדדים על כוותם להעביר הסכסוך לגישור.   לאחר הודעות הצדדים הודיעו הצדדים ביום 23.5.02 על הסכמתם כי ביה"ד יפסוק בפשרה מכח סמכותו עפ"י סעיף 79 א', בכל סכום שבין 0 ל- 100 אחוז כשביה"ד יהיה פטור מהנמקה, תוך הגשת סכומים וצרוף מסמכים. סיכומי הצדדים הוגשו, כולל סיכומי תשובה. לצערנו, הונח התיק בין תיקים הממתינים לפס"ד (לאחר ראיות) ואף בקשת התובע לא הפנתה לכך כי מדובר בפסיקה לפשרה, ומשכך, "נעלם" עניין זה מעינינו בסדר הממתינים. משכך, והתנצלותנו לצדדים על כך - ניתן פסק הדין רק עתה.   6. לאחר עיון בכל החומר שבפנינו - פוסקים אנו כדלקמן: הנתבעת (הנתבעת 3) תשלם לתובע סך 24,000 ₪ נטו כסכום כולל ולסלוק מלא של תביעתו - סכום זה ישולם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.10.98 ועד לתשלום בפועל. התביעה כנגד הנתבעות 1 ו- 2 והנתבע 4 - נדחית. ואף שהופטרנו מכך - רואים אנו להסביר ב"קצירת האומר" קביעתנו:   א. יחסי הצדדים עלו על שרטון. העובדה כי בנות משפחתם מייצגות אותן - "תרמה" אף היא, לומר המעט, לעכירות זו.   ב. נספח א' לתצהיר התובע איננו מכתב פיטורין כפי שמבקש התובע לראות בו. מדובר אך במסמך המודיעו כי סיים עבודתו בנתבעת ביום 1.7.98, וסוף ההתקשרות (מוסכמה 4) הוא ב- 31.7.98, ואם ניתן לצרכי קבלת דמי אבטלה - אין לכך כדי לשנות האמור בו.   ג. לא ראוי היה לטעון בענין הקמת הנתבעת - כשעולה, לכאורה, ממסמכים שהגיש התובע, כי עוד ב- 30.12.97 הועברו מניותיו לנתבע (ולאביו), אף כי לא כך ארע לפני הקמת הנתבעת (תאריך יסוד 8.12.97). מנגד, ענין רישומה של אשת התובע - אינו נדרש לכאן, אף כי הוא מעלה תמיהות לא מעט.   ד. לא נכון יהיה להתעלם מהעובדה כי עם סיום הקשר בין התובע לנתבעות 1 ו-2 וקבלת מלוא הזכויות עד לתום אותה תקופה - ראה התובע לתבוע אף אותן. אין כל ראיה לכך כי הפעילות עברה מפעם לפעם, מנתבעת זו לאחרת. כך אף באשר לנתבע - קשה לומר כי בוססה לכאורה, יריבות בינו לתובע. הוספת הטענות שבכתב התשובה - אין להן מקום. אין לבסס חבות הנתבע על היותו בעל מניות או דירקטור ואין לראותו - אישית - כמעסיק. חתימתו, תוך ציון שמו ע"ג מכתב נספח ה' - אין בה כדי ביסוס עילה משפטית. קשה לראות עבודת התובע עם הקמת הנתבעת, וקשה עוד יותר שלא לציין המסמכים השונים המצויים בחזקתו! (ראה במיוחד נספחי תצהירו הנוסף מ- 5.11.01). ה. אין חולק כי הטיוטה, ככזו, לא התגבשה להסכם. בהתאם, מושכים הצדדים זה בכה וזה בכה, בטענותיהם לגבי אופי ההסכמה שהושגה. עולה לכאורה ספק בקיום יחסי עבודה בין התובע לנתבעת ואין לדעת אף על מה מבסס התובע טענותיו לשכר. מנגד - עומדת טענת הנתבעת על העדרויות רבות של התובע (נציין כי לא הוגשה תביעה לחופשה). היות התובע (או לא) בעל שליטה - אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי לשלול זכאות לשכר, והנתבעת היא שהציגה ריכוז שכר לשנת 98' של התובע ולפיו זכאי היה ל- 6,000 ₪ נטו לחדשים ינואר - יוני כולל! (תצהיר משלים).   ו. לא נחה דעתנו מהעולה מהמסמכים באשר לפוליסת הביטוח. היינו שוקלים לנקוט פעולה לו נשמעו ראיות בפנינו, וטוב עשו הצדדים (ולו, אולי לאור זאת) עת הסכימו על פסיקה בפשרה. טוב היה לו היו הצדדים שוקלים המשמעות עובר להעלאת טיעונים שונים ומשונים, ודי לחכימא.   ז. עולה לכאורה כי אין קשר בין הפסקת עבודתו של התובע למעבר למחסום ארז, כעולה מהסכם מ- 4/97. התובע, מנהל החשבונות של הנתבעות (בתקופות העסקתו), אינו יכול "לרחוץ בנקיון כפיו" תוך טענת ראייה על "משיכת שכר" של הנתבע, המבוססת על נספח לתצהירו. לא בכדי טענו הנתבעים כי "כך" מראה אף כרטיס התובע! מדובר ברישום חשבונאי של שכר, כמתחייב מהוראות הדין - בין כך ובין ראייה על משיכת הסכומים - אין דבר.    העובדה שבדרך כזו או אחרת נתן התובע הלוואות - אינה מענייננו ואינה מכריעה מול דיווחי הנתבעת על שכר העבודה!    כל צד ישא בהוצאותיו.   רפואההודעה מוקדמתדמי מחלהפיטורים