קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים לא חד משמעיים: זו תביעת נהג משאית מחברת תובלה בה עבד לפיצויי פיטורים ופדיון חופשה וכן תביעה נגדית לפיצוי עבור נזק אשר, לטענת הנתבעת, גרם לה הנהג. שמענו את הנהג ואת אשתו, את מנהל החברה, אשתו וסדרן העבודה. התרשמותנו היתה כי כולם לא דייקו או לא זכרו היטב את השתלשלות העניינים בפרטים חשובים. מוסכם בין הצדדים, כי הנהג עבד אצל החברה מדצמבר 1975עד יולי 1976ושוב מינואר 1977עד ספטמבר .1979 לגבי השתלשלות העניינים בימים האחרונים של עבודת הנהג אצל החברה, מצטיירת תמונה כדלקמן: ביום האחרון של עבודתו, בחודש ספטמבר 1979, יום ו' בשבוע, התייצב הנהג במשדד החברה לקבל "סידור עבודה". הוצע לו על-ידי מנהל החברה והסדרן לצאת ביום א' הקרוב לשבוע ימים לעבוד על משאית השייכת למנהל, בבקעה. אין ספק שהכוונה לבקעת הירדן. הוא לא חייב היה לצאת לשם והסדרן העדיף כי המנהל בעצמו יקבל את הסכמת הנהג לכך.ואמנם הנהג הסכים, נשלח למשרד "שלב", משם נתקבלה ההזמנה, קיבל שם את המסמכים הדרושים, חזר למשרד, קיבל מהמנהל כסף לדלק, ונסע לביתו עם משאיתו של המנהל עלמנת לצאת ביום א' כמתוכנן לבקעה. בביתו הוא נתקל בהתנגדות אשתו ליציאה זו. אותה עת היתה התינוקת של הזוג מאושפזת בבית-חולים ומן הצורך היה שאחד ההורים יימצא לידה בקביעות והם יחליפו זה את זו. בשבת התקשרה האשה טלפונית אל המנהל ומסרה לו כי הנהג לא יצא לבקעה. הוחלפו דברים נרגזים והאשה לא הספיקה להסביר למנהל מדוע הנהג לא יצא. המנהל אמר לה ש"יסיק מסקנות". המנהל דרש שהנהג יחזיר לביתו של המנהל את המשאית והמסמכים, ואמנם במוצאי שבת עשה כן הנהג. הוא לא סיפר למנהל על התינוקת, אלא שספג מכות מקרובי אשתו, נמצא בדרך לרופא ולמשטרה ונראה צולע. המנהל אמר לו להתקשר בעוד יום-יומיים, לומר לו מה המצב. משהחזיר את מפתחות המשאית, הכסף והמסמכים, עזב את ביתו של המנהל. האחרון עקב אחריו ממרפסת ביתו והנהג שוב לא נראה צולע כלל. כעבור אותם יום-יומיים לא התקשר הנהג עם אף אחד בחברה, רק כעבור שבוע התקשרה אשתו למשרד החברה ודרשה פיצויי פיטורים עבור בעלה. הוא עצמו יצר קשר עם המנהל, אשר שירת אותה עת במילואים, רק כעבור כחודש ימים וביקש את שכר חודש ספטמבר. בא, קיבל שכר חצי חודש ספטמבר וביקש לחזור לעבוה. המנהל סירב לקבלו חזרה לעבודה. כעבור כחודש מאז הפסקת העבודה אצל החברה, התחיל הנהג לעבוד במקום עבודה אחר. עד כאן סיפור סיים יחסי העבודה. באשר לנזק שנגרם כביכול על-ידי אי-יציאתו של הנהג לעבודה בבקעה, הגישה החברה מכתב מ- 27.1.1980של חברת "מובילים מאוחדים", בו מודיעה זו כי תחייב אותה בסך 500, 15ל"י עבור הנזק שנגרם כביכול עקב אי-יציאתה לעבודה של המשאית בה אמור היה לנהוג הנהג. למכתב זה מצורף צילום של מכתב "שא-עפר" אל "המובילים המאוחדים" מיום 22.1.1980, בו הראשונה מודיעה לאחרונה שתחייב אותה באותו סכום נזקים מאותה סיבה, ברם, במכתב אחרון זה מדובר על "...רכב בערבה... מחנה גדי" ולא על בקעה כלשהיא. תביעת הנהג הוגשה ב- .16.12.1979סדרן העבודה העיד, כי לא קיבל כל הודעה מחברה המזמינה כי הרכב לא הגיע והוא שניהל ענייני החברה, כי המנהל היה במילואים. איננו מאמינים לסיפור הנזקים. באשר לפדיון חופשה הגישה החברה כרטיס חופשות הנהג (נ/1) המפרט 56ימי חופשה מאז ינואר 1977, דהיינו מעל ומעבר למגיע על-פי דין. נתונים אלה לא נסתרו. העובדות המפורטות לעיל אינן מצביעות על פיטורים חד-משמעתיים. איננו מאמינים לדברי התובע בסוף עדותו, כאשר "נזכר" כי מנהל החברה אמר לו כביכול במפורש שהוא מפוטר. האמירה "אסיק מסקנות" איננה אומרת פיטורים. הדרישה להחזיר את המשאית על מסמכים, כאשר הנהג מודיע כי איננו יוצא לנסיעה המתוכננת, היא טבעית ואיננה אומרת כלל - פיטורים. התובע, לדבריו, חייב היה להתקשר כעבור יום-יומיים אחרי שסירב לצאת לבקעה ולא עשה כן, אלא בא בדרישה לפיצויי פיטורים. מתקבל יותר על הדעת, כי הוא אשר ניתק את יחסי העבודה. על-כל-פנים לא הוכחו פיטורים. באשר לפדיון חופשה נראה כי לא הגיע, מאחר והנהג קיבל מראש יותר משהגיע לו. לא הוכח שנגרם לחברה נזק עקב אי-יציאתו של הנהג לאותה עבודה, לא שהחברה עשתה מאמץ כל שהוא למנוע נזקים, אם היו, ולא שמחדלו של הנהג גרם לנזק, אם היה. אנו דוחים, איפוא, את התביעה ואת התביעה שכנגד. אין צו להוצאות. התובע ישלם את האגרה הדחויה.פיטורים