פיצוי על הצפות גשמים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על הצפות גשמים - תביעה נגד ישראל משרד הבינוי והשיכון: בימים 16/10/91, 4/11/94 ו-6/11/94 ירדו גשמים עזים שגרמו לשטפונות והצפות של מספר דירות ובתי עסק המצויים בעיר התחתית בטבריה. בעקבות ארועים אלה הוגשו לבתי משפט שונים תביעות בגין נזקי ההצפות. בהסכמה רוכזו כל התביעות בבית משפט השלום טבריה. בהמשך הוסכם בין בעלי הדין השונים כי בתיק הנוכחי, תיק אז' 3427/96, תידון ותוכרע שאלת החבות והאחריות בגין נזקי ההצפות.  התביעה שהוגשה על ידי התובע כוונה כנגד עירית טבריה (להלן "המערערת"), אשר מצידה שיגרה הודעה לצד שלישי נגד משרד הבינוי והשיכון. האחרון שיגר מצידו הודעות לצד שלישי נגד גורמים אחרים וחלק מאלה שלחו הודעות השתתפות דומות נגד גורמים נוספים. (מכאן ואילך יקרא משרד הבינוי והשיכון "המשיב"). על פי הסדר דיוני שהושג בין בעלי הדין נקבע כי כל הצדדים יגישו סיכומים בצרוף מסמכים וחוות דעת שהוכנו מטעמם ובית המשפט יכריע במחלוקת, (בשאלת החבות), ללא שמיעת עדויות. הצדדים ובית המשפט, בעקבותיהם, פעלו במסגרת ההסדר.   בפסק הדין קבע סגן הנשיא, כב' השופט שפירא, כי המערערת התרשלה בשל כך שלא דאגה להקמת ותחזוקת מערכת ניקוז באופן שיספק את דרישות העיר שגדלה. כן התרשלה המערערת באופן טיפולה במערכת הניקוז במהלך תקופת ההצפות. משכך קבע, הטיל בית המשפט על המערערת את החובה לשאת בתשלום הפיצוי לתובע וממילא גם לשאר התובעים. מאידך קבע בית המשפט כי לא עלה בידיה של המערערת להוכיח כי היא זכאית לשיפוי מאת המשיב וההודעה ששוגרה לאחרון נדחתה. בהתאם לכך נדחו ההודעות לצד שלישי שהמשיב שיגר לצדדים אחרים ובהתאמה נדחו גם ההודעות שהאחרונים שיגרו לצדדים נוספים. מכאן ואילך התעתד בית המשפט לעסוק בשאלת הפיצוי המגיע לכל תובע ותובע.   המערערת לא השלימה עם פסק הדין והגישה את ערעורה הנוכחי. שאר בעלי הדין, שהיו צד להליכים בבית משפט קמא, צורפו אף הם כמשיבים. בפתח הדיון בפנינו הודיע ב"כ המערערת על מחיקת הערעור כנגד המשיבים האחרים למעט המשיב. בהמשך הוסכם כי עיקרי הטיעון שהוגשו על ידי בעלי הדין יִרָאו כסיכומיהם ועלינו להכריע לפיכך עתה את הדין. כאמור המערערת אינה חולקת עוד על אחריותה וחובתה לפצות את נפגעי ההצפות אלא שלשיטתה היא זכאית להשתתפות ולשיפוי מאת המשיב, עתירה שנדחתה כאמור על ידי בית משפט קמא.   לאחר שבחנו את טיעוני המערערת והמשיב, כמו גם את החומר שנאסף לתיק ואת נימוקיו של בית משפט קמא, הגענו לכלל מסקנה כי לא יהיה זה נכון להתערב בממצאיו וקביעותיו ולפיכך דינו של הערעור להידחות.   להלן נפרט ונסביר את נימוקי החלטתנו.   כרקע למשלוח ההודעה ולטיעוני הצדדים, נציין כי עובר להתרחשות ארועי ההצפות הקים ובנה המשיב בחלקו העליון של המדרון, עליו בנויה העיר טבריה, שכונת מגורים חדשה בת מאות יחידות דיור. בהודעה ששיגרה המערערת למשיב היא תיארה את העבודות רבות ההיקף שביצע המשיב אגב בנית השכונה והתשתיות שנועדו לשרת אותה, כאשר תוך כדי כך נערמו ערימות עפר גדולות באתר הבניה. לשיטת המערערת ועל פי טענתה, לא סיים המשיב את בצוע עבודות התשתית בשכונה במועד ולא סילק את ערימות העפר שנערמו באתר בטרם החל החורף. כיוון שכך ממשיכה וטוענת המערערת בהודעתה, נסחפו ערימות העפר עם בוא הגשמים, סתמו את דרכי הניקוז הקיימות ואף פרצו אפיקים חדשים וכך "נגרמו ארועי ההצפה אשר גרמו לנזקים נשוא התביעה" - כך לשון ההודעה בסעיף 4 (ו) שלה.   בית משפט קמא דחה טענה זו תוך כדי כך שנקבע על ידו כי ערימות העפר שנערמו בשכונה החדשה במהלך הקמתה על ידי המשיב ושלוחיו, סולקו ופונו מהמקום בעוד מועד ולא היו עוד בנמצא באתר בעת ארוע השטפונות.   בחנו את השגותיה של המערערת על קביעתו זו של בית משפט קמא אך אין בידינו לקבלן. כפי שצויין לעיל הושג בין בעלי הדין הסדר דיוני שבגדרו לא נשמעו עדויות במהלך המשפט ולא נחקרו עדים ובית המשפט נתבקש להוציא את פסקו על פי החומר הכתוב שהונח בפניו. בחומר האמור אין כל תשתית ראויה לבסוס טענת המערערת ולפיה לא סולקו במועד ערמות העפר שנערמו באתר. ההתייחסות לנושא זה מצויה בחוות דעתו של מר מרכוס, שפעל כמומחה מטעם המערערת ואליה היא מפנה. מתוך חוות דעתו עולה כי המומחה, שמשרדו בתל-אביב, ביקר לראשונה באתר ביום 16/8/95, ודבריו על הִמצאות ערימות עפר באתר, עשרה חודשים קודם לכן ואי פינויים במועד, הינם בגדר עדות שמיעה שברי כי אין לבסס עליהם כל מסקנה. בית משפט קמא נדרש בהכרעתו ל"מעשה" שנעשה על ידי מהנדס המערערת, בסמוך לארועים הרלבנטיים, ושבו מתגדרת המערערת, אלא שדווקא בו, במכתב, ראה בית המשפט חיזוק למסקנתו כי לא יהיה זה נכון לקבוע שהוכח כי ערימות העפר המדוברות לא סולקו במועד. במה דברים אמורים? בין חומר הראיות שהוצג בבית המשפט מצוי מכתבו של אדריכל ינאי, מהנדס העיר של המערערת. מסמך זה היווה את נספח "ח" מטעמה של המערערת ומהווה כיום את מוצג מס' 10 בתיק המוצגים שהוגש מטעמה. מפאת חשיבותו ומאחר וממילא היקפו אינו רב, נביאו כלשונו. המכתב שוגר ביום 3/10/94 על ידי מר ינאי לאינג' כהן, נציגו של המשיב וכך נאמר בו:   "מורדות טבריה - ניקוז עם סיום עבודות הבניה והפתוח של השלב הנוכחי, גדלו מאוד כמויות מי הנגר היורדים בואדיות. הסחף המגיע עמם סותם את מערכות הנקוז באזור התעשיה, וכתוצאה מכך להצפות ב.מ.ע.ר. אני רואה במצב זה סיכונים רבים לקראת החורף המתקרב שהוא הראשון לאחר סיום העבודות. אנו דורשים לבצע מיד את העבודות להטיית מי הנגר אל המוביל הדרומי כפי שתוכנן".   למען הסדר הטוב נציין וזאת על פי החומר שנאסף לתיק, כי במונח "מי הנגר" הכוונה היא לאותם כמויות מי גשמים היורדים בתחום האתר ואשר בטרם בינוי השטח חלחלו אל מעמקי האדמה ואילו עתה, משנבנה האתר וקרקעיתו כוסתה בתכסית קשיחה ואטומה המורכבת ממבנים, כבישים, מדרכות וכו' הם ניגרים ו"גולשים" מעל פני התכסית ועושים דרכם מטה במדרון מכח הגרויטציה. מאחר ומהמכתב האמור המופנה למשיב נפקדת לחלוטין כל טענה, טרוניה או דרישה בדבר קיומם עדיין של אותם ערמות עפר אדירות שלקיומם אז באתר טוענת כיום המערערת, הסיק בית המשפט כי כאלה כבר לא היו באתר עובר לשטפונות ואנו אין לנו אלא להצטרף ולאמץ הגיונה של מסקנה זו ואותה עצמה. אנו שותפים גם לקביעתו של בית משפט קמא כי העובדה שהעבודות באתר הסתיימו 3 חודשים לפני ארוע השטפונות והעובדה שהקבלן שביצע העבודות בשטח מטעם המשיב ביצע "מסירה ראשונה" של האתר לפני כן, תומכות גם הן במסקנה שלא נכון יהיה לקבוע כי בעת ארוע השטפונות ערימות העפר שנערמו באתר, אגב בצוע העבודה, טרם פונו משם. כפי שפורט לעיל לא הובאה בפני בית המשפט כל ראיה ראויה בדבר קיומם של אותם ערמות עפר להם טוענת כיום המערערת ועל בסיס הנימוקים שפורטו לעיל הסיק בית המשפט מסקנה הפוכה מזו שביקשה המערערת לבסס. קביעות אלו נראות לנו כאמור מבוססות. מסקנתנו הינה אם כן שאין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא כי לא עלה בידיה של המערערת להוכיח את טענתה כי המשיב חטא והתרשל בכך שלא דאג לסלק מהאתר בעוד מועד ערימות עפר שנערמו באתר הבניה. לא למותר יהיה לציין כי טענתו של ב"כ המערערת, בסעיף 15 לעיקרי הטיעון שהוגשו על ידו ולפיה דרשה המערערת במכתב האמור מאת המשיב כי ינקוט "במיידית פעולות לפינוי העפר" חוטאת לאמת (בלשון המעטה) באשר וכפי שהוסבר לעיל אין לכך כל רמז במכתב האמור. הסחף הנזכר במכתב הנ"ל ועל פי האמור בו, הוא זה שנוצר ונסחף על ידי מי הנגר שמהותם הוסברה לעיל, ואינו תולדה של ערימות עפר שנערמו באתר במהלך העבודות.   בטיעוניה בפנינו מוסיפה המערערת ומעלה טענות נוספות נגד המשיב אשר בעטיין, כך לשיטתה, יש להטיל עליו את חובת ההשתתפות. על פי אלה התרשל המשיב בתכנון מערכת הניקוז באתר ובהסדרת האינטגרציה בינה לבין המערכת העירונית הקיימת, באי-השלמת מערכת הניקוז לשכונות החדשות במועד ובאי-ביצוע עבודות הטייה זמניות על ידי הטיית מי הנגר העילי אל עבר נחל הוגה הנשפך לכנרת, דרומית לעיר. טענות אלה הועלו גם בפני בית משפט קמא אך נדחו על ידו מתוך כך שהן לא נכללו בהודעה ששיגרה המערערת למשיב.   בחנו קביעתו זו של בית המשפט ולא ראינו לנכון להתערב בה, גם לא לאור טיעוניה של המערערת בפנינו. כפי שקבע בית משפט קמא וכפי שהצבענו על כך גם אנו, מעשה הרשלנות הספציפי היחיד שיחסה המערערת, בהודעתה למשיב, נגע רק לאי-סילוקן במועד כביכול של ערמות העפר, טענה שנדחתה מההיבט העובדתי שלה. הטענות הנוספות שמנסה עתה המערערת להעלות מפרטות מעשים ומחדלים רשלניים שונים ועצמאיים, שונים זה מזה, ושונים לחלוטין ממעשה הרשלנות שנטען ונפרס בפני בית המשפט. נסיונה של המערערת לטעון כיום כי טענתה בהודעתה, כלפי המשיב, בסעיף 5 ב כי: "הצד השלישי לא טרח לנקוט באמצעים המתאימים והמספיקים למניעת הנזקים אשר היה צפוי כי יתרחשו במצב הדברים המתואר לעיל", מאפשרת לה בסופו של יום לטעון לאותם מעשים ומחדלים רשלניים ספציפיים שפורטו לעיל, ראוי להידחות. (בטרם נפרט עמדתנו בסוגיה זו לא נוכל שלא לבקר את ב"כ המערערת על אשר בחר לצטט, בעיקרי הטיעון שהגיש, באופן לא מלא את טיעונו בסעיף 5 ב להודעה שהוא שיגר למשיב בהשמיטו את המלה "לעיל" שמופיעה בסופו של המשפט ואשר עוקבת אחר המילה "המתואר". מתגנב החשש שהשמטה זו לא מקרית והיא נועדה להסתיר את הקשר שבין טענה זו לבין מה שנאמר "לעיל" שלא היה אלא הטיעון המפורט שנגע לאי סילוקן במועד של ערימות העפר). הטיעון אליו נדרשת עתה המערערת ומבקשת להאחז בו כבחבל הצלה אינו יכול לשמש לתכלית זו. ניסוח כוללני מעין זה אינו מתיישב עם הוראת תקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ואין הוא יכול לשמש אכסניה לכל טענה בדבר מעשה או מחדל רשלני שעשויה לצוץ במהלך ההתדיינות. על חובתו של בעל הדין להתכבד ולפרט את פרטי הרשלנות שהוא מבקש לייחס לחברו. בענין זה ראה למשל את דבריו של כב' הנשיא המנוח זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, שם בפסקה 117 בסעמ' 151 וכן ראה בענין את פסקי הדין שניתנו בבית המשפט העליון ב-ע"א 230/54 שפורסם בפד"י כרך ט' עמ' 1591 וב-ע"א 179/61 שפורסם בפד"י טו עמ' 2372.   לא למותר יהיה לציין כי המערערת לא ראתה לנכון לבקש את תקון כתב ההודעה לצד שלישי ששיגרה למשיב גם לא לאחר שהוגשו לתיק חוות הדעת השונות, אשר מתוכן היא מבקשת לדלות כעת פרטי רשלנות ולייחסם למשיב. בהעדר טיעון מפורט אין תימא איפוא כי סוגיות אלו לא נתבררו כהלכה וכך למשל הטענה בדבר כשל תכנוני, גם אם היה, לא זכתה לדיון שראוי היה לה, הן מההיבט העובדתי והן מההיבט המשפטי וכך לא ידענו מה טענתה הספציפית של המערערת בסוגיה זו וזאת בין היתר לאור העובדה שמועצתה של המערערת היא הועדה המקומית לתכנון ולבניה שהיתה מופקדת על אשור תכנית הניקוז באתר. (לענין מעמדה הנ"ל של המערערת ראה את הוראת סעיף 18 (א) לחוק התכנון והבניה, שתכ"ה - 1965).   נראה שמסקנתנו כי אין לשעות לנסיונה של המערערת לאפשר לה לייחס למשיב מעשים ומחדלים רשלניים, שלא פורטו בהודעתה, בחסותו של טיעון כוללני וגורף, מקבלת כאן משנה תוקף לאור הדרך הדיונית המיוחדת בה בחרו ללכת בעלי הדין. מן הסתם בעלי הדין בחרו ללכת בדרך דיונית זו מתוך ראיית והכרת הטענות הכלולות בכתבי הטענות, המונחים בפני בית המשפט ובפניהם ולא היה עליהם להביא בחשבון שהן טומנות בחובן "פוטנציאל" רחב בהרבה, שאם לא כן יתכן ולא היו מסכימים ללכת בדרך הדיונית האמורה והיו עומדים על ברור העובדות עד תומן, גם על ידי השמעת עדים וחקירת נותני חוות הדעת, וכאן אמורים הדברים בעיקר גבי המשיב אשר לא רק שהיה זכאי לכך שהטענות הנ"ל תופנינה נגדו במפורש ותבוררנה עד תום, אלא שאף היה זכאי לכך שימוצה הבירור בהקשרן בתביעתו לשיפוי מאת קבלני וגורמי המשנה שפעלו מטעמו באתר ואשר כנגדם הוא שיגר הודעות לצד שלישי.   בנסיבות הכוללות של הענין ולאור הנמוקים דלעיל הגענו כאמור לידי מסקנה שדין הערעור להידחות ואנו מורים על דחייתו.   אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיב בגין הליך זה שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 שקלים חדשים בצרוף מע"מ כחוק. נזקי מיםגשםפיצוייםהצפה