פיצוי על שריפה שפרצה מרכב אחר

התגלה שפרצה שריפה בחניון ובמהלכה נשרפו מספר רכבים שחנו בחניון ובכללם רכב התובעים. לטענת התובעים, נתקבלו נתונים מקב"ט בית החולים, שהשריפה פרצה מרכב בבעלות המנוח. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על שריפה שפרצה מרכב אחר: 1. בתאריך 19.7.07 אירע אירוע נשוא תביעה זו וביום 25.1.11 הגישו התובעים תביעה נגד הנתבעים: מר טואג רשארד ו- הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"), ברם בדיון הראשון שהתקיים בתיק זה - ביום 1.5.11 - הודע לתובעים, שמר טואג רשארד נפטר ביום 2.1.09 (להלן: "המנוח") ולכן ביקשו התובעים לדחות את מועד הדיון על מנת לבדוק את ההיבט המשפטי בדבר הצדדים הנכונים לתביעה זו. בהתאם לכך, נדחה מועד הדיון ליום 5.6.11 וביום 15.5.11 הגישו התובעים בקשה לעדכן ולהחליף את שמות הנתבעים - שהם, למעשה היורשים של המנוח. כתב התביעה תוקן בהתאם ומאחר וכתב התביעה המתוקן גם נשלח לנתבעים החדשים, בהתאם לתקנות, נדחה אף מועד הדיון מיום 5.6.11 ליום 23.6.11. 2. האירוע עצמו, שכתוצאה ממנו נגרם נזק לרכב התובעים, אינו שנוי במחלוקת והעובדות בגין אותו אירוע המועלות על ידי התובעים הן כדלקמן: א. התובעת 1 (להלן: "התובעת") אשר עבדה במועד האירוע בבית חולים "קפלן" ברחובות (להלן: "בית החולים") נהגה ברכב התובעים ובשעה 08.00 לערך החנתה את הרכב בחניון ציבורי - בתשלום- של בית החולים. באותו יום, בשעה 14.30 לערך התגלה, שפרצה שריפה בחניון ובמהלכה נשרפו מספר רכבים שחנו בחניון ובכללם רכב התובעים. לטענת התובעים, נתקבלו נתונים מקב"ט בית החולים, שהשריפה פרצה מרכב בבעלות המנוח. ב. א) על סמך נתונים שהיו בידי התובעים והיות ולרכבם נגרם זנק שהוערך על ידי שמאי, הגישו התובעים תביעה להראל, שהייתה המבטחת של רכב המנוח. תביעתם נדחתה בנימוק, שאין ליחס רשלנות כלשהי למנוח. למרות תשובה זו, החליטו התובעים לחדש תביעתם לקבלת הפיצוי ובעקבות כך אף מונה על ידם משרד לשמאות חוקרת לטפל באיסוף חומר ראיות ושיחזור נסיבות האירוע. כאשר חומר הראיות היה מצוי בידי התובעים, חידשו התובעים את דרישתם אל הראל לקבל הפיצוי המגיע להם ובהמשך לכך, שלחה נציגת הראל הגב' דרורית בוחבוט (להלן: "גב' בוחבוט") "כתב קבלה ושחרור" אל התובעים בסכום של 8,827 ₪. בשיחה שניהל מי מהתובעים עם הגב' בוחבוט, סברו התובעים שהפיצוי צריך להיות 9,760 ₪ ולא הסכום שהוצע בכתב הקבלה הנ"ל ובהמשך לכך, הסכימה גב' בוחבוט לשלוח אל התובעים כתב קבלה מעודכן בסכום הנקוב על ידי מי מהתובעים. ב) בסופו של יום, בהתערבות נציגה נוספת של הראל, הגב' חנה יצחק, (להלן: "גב' חנה") הודע לחוקר מטעם התובעים, שהצעתה של גב' בוחבוט לשלם את מלוא הסכום שננקב על ידי התובעים בטעות יסודו, משום שניתן בינתיים פסק דין נגד מבטחת אחרת, שהיא: "איי.איי.ג'י חב' לביטוח בע"מ" בו חויבה מבטחת זו לשלם רק 25% מסכום התביעה ולכן, סברה גב' חנה, שגם במקרה זה על הראל לשלם לתובעים פיצוי בשיעור של 25% מגובה הנזק ולכן, הוצע לתובעים להעביר להם סכום של 2,500 ₪ לסילוק מלוא התביעה. ג. התובעים דחו הצעה זו ומאחר והתובעים סבורים שעליהם לקבל את מלוא הנזק שנגרם להם בפועל, הגישו הם תביעה זו לקבלת הנזקים בסך של 13,965 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 7,507 ₪ , שכ"ט שמאי בסך של 700 ₪, אובדן שני ימי עבודה בסך של 400 ₪, נסיעות, טלפונים, דואר וכו' בסך של 150 ₪, שכ"ט חוקר בסך של 1,340 ₪, הכנת מסמכי תביעה בסך של 750 ₪, נסיעות וביטול זמן בסך של 1,100 ₪ ואגרת בית משפט בסך של 138 ₪. 3. א. בכתב ההגנה, שהוגש על ידי הראל, לא מוכחש האירוע הנטען על ידי התובעים והיא גם מאשרת, שאכן כתוצאה מהאירוע ניזוקו מספר כלי רכב וביניהם רכב התובעים. עוד נטען, שאירוע זה כבר נדון בבית משפט השלום בת"א בין מבטחת אחרת ובין בעלי רכב אחרים (להלן: "תיק ת"א"), שם הגיעו הצדדים להסדר גישור (להלן:"ההסדר") ולכן מעלה הנתבעת טענה עיקרית, שאין לפצות את התובעים מעל לשיעור של 25% - כפי שפיצתה מבטחת אחרת בתיק ת"א - זאת משני טעמים עיקריים: הטעם הראשון הוא, שלא הוכחה רשלנות מצד הנתבעים והטעם השני הוא, שאין מקום לחרוג מאותה אחריות בה נשאה מבטחת אחרת בשל אותו אירוע. ב. למרות האמור לעיל, למרות שהראל הציעה לתובעים פיצוי - יש להתפלא על דרישת הנתבעים לדחות את תביעת התובעים ואף לחייב אותם בהוצאות, משום שהראל אינה אחראית לאירוע ואילו המנוח עשה כל דבר שבעל רכב סביר ואחראי היה עושה בנסיבות העניין. עוד נטען, שרכב המנוח לא חנה ליד רכב התובעים ולאחר שפרצה הדליקה התקשר המנוח למכבי אש ואלו הגיעו והזיזו את הרכב ממקומו ומאז הזזת הרכב, כבר לא הייתה למנוח שליטה על הרכב. 4. א. בדיון שנערך בבית משפט זה, העלה התובע את טענותיו ואת העובדות הנוגעות לעניין ואילו נציגה של הראל מר גלבוע יניב (להלן: "מר גלבוע") חזר שוב ושוב על הדיון שהתנהל בתיק ת"א והוא אף הגיש לבית המשפט צילום הסכם הגישור אליו הגיעו הצדדים בתיק ת"א וביקש מבית המשפט לאמץ גם במקרה זה את מה שהוסכם בהסדר הגישור הנ"ל ולא מעבר לכך (ראה הסדר הגישור נ/1 אשר גם צורף לכתב ההגנה). ב. א) מר אהוד קייזר, שהינו שמאי וחוקר (להלן: "מר קייזר") ליווה את התובעים בבית המשפט וגם במהלך המשפט ומדי פעם גם התערב בדיון, עד כי הגיע השלב שביקש להעיד מטעם התובעים. צר לי לומר, שהמעורבות שהפגין מר קייזר, גרמה לבית המשפט לשאול, מה תפקידו בכל העסק הזה. כך נשאל, משום שנראה היה, שמר קייזר לא ידע להפריד בין תפקידו למסירת עדות כשמאי או כחוקר, אלא הראה מעורבות יתר עד כי יכולתי להתרשם, שלא עד עומד בפני אלא אדם המייצג את התובעים וכמובן שמעורבות יתר זו עלולה לפגוע בשאלת האובייקטיביות של אותו עד. עדות - מעורבות זו - גם גררה שאלות רבות שהועמדו לו על ידי מר גלבוע וגם על ידי בית המשפט (ראה עדותו - טענותיו - של מר קייזר, כפי שהדברים באים לידי ביטוי בעמ' 3-4 לפ'). ב) מר אילן דוד טואג, שהיה אחד הנתבעים - כאחד היורשים של המנוח - העיד מטעם הנתבעים והעלה טענות בדבר הטיפולים ברכב המנוח, אשר בוצעו תמיד בזמן ואם היה צורך לתקן ליקוי מסוים הוא תוקן ללא דיחוי. אין לשלול כליל טענה מעין זו, ברם רכב המנוח היה משנת ייצור 2002 ולא הוכח מתי טופל הרכב לאחרונה - לפני האירוע - ולטענת התובע לא נעשה טיפול ברכב זה בחמש שנים אחרונות. מכל מקום, לא הוכח בפני מה טיפול נעשה ברכב, מתי בוצע הטיפול האחרון לפני קרות האירוע ולא הוכח בפני מדוע לאור מצבו של הרכב לא יכול היה להתרחש האירוע כפי שהתרחש. 5. א. בשאלות שהציג מר גלבוע לתובע, ביקש הוא להסתמך על ההסדר וביקש לדעת מהתובע, כיצד יכול הוא להוכיח רשלנות, כאשר בהסדר הגישור נקבע, שקיים קושי ראייתי להוכיח, שקיימת רשלנות מצד מבוטח הראל. שאלה זו שאלה טובה וחשובה היא, ברם אותו הסדר עליו הסתמך מר גלבוע לאורך כל הדיון, הוא הסדר בין הצדדים לאותו משפט ואין בו כדי להשליך על ניזוקים אחרים. בתיק ת"א לא התקיים שלב ההוכחות, אלא הצדדים הגיעו להסדר בעקבות המלצת בית המשפט והיות ובמשפט ההוא לא התבררה שאלת הרשלנות ומשלא התקיים דיון לגופו של עניין, הרי שבמשפט זה - לאור העובדה שהצדדים לא הגיעו להסכם פשרה או הסכם גישור - הייתה פתוחה דרכה של הראל לקיים דיון לגופו של עניין ולסתור את קביעותיו של מר קייזר. ב. סעיף 39 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע את חובת הראיה ברשלנות לגבי אש ובו נקבע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה". 6. כפי שעולה מהראיות בתיק זה, אין חולק שהמנוח היה בעל המיטלטלין (המכונית) מהם יצאה האש ומאחר ואין חולק שבעקבות התפשטות האש מאותה מכונית נגרם נזק למכונית התובעים, הרי שבמקרה כזה עובר נטל ההוכחה אל הנתבעים והיה על הנתבעים, כולל הראל, להוכיח שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה התרשלות שיחוב עליה. מאחר ולא נעשה דבר על ידי הנתבעים להוכיח היעדר התרשלות וגם לא נעשה ניסיון כלשהו להתמודד עם טענת התובעים על מקור האש והיות ונציג הראל הסתפק בטענה שיש לשלם לתובעים אך ורק 25% מגובה הנזק בהסתמכו על אותו הסדר גישור ולאור העובדה שדו"ח החקירה שהגישו התובעים לא נסתר ולאור העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, שרכב התובעים ניזוק כתוצאה מהתפשטות האש שמקורה במכונית המנוח - על הנתבעים לפצות את התובעים בנזקים הממשיים שנגרמו להם כתוצאה מאותו מקור האש. 7. באשר לגובה הנזק, אני קובע שכל שהוכיחו התובעים הוא נזק בסכום של 9,547 ₪ (הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 7,507 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 700 ₪ ואני מקבל את הסכום הנתבע בגין שכרו של החוקר בסך של 1,340 ₪ והתובעים לא הוכיחו את יתרת הסכומים הנתבעים בכתב התביעה. לכן, אני מחייב את הנתבעים - כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד - לשלם לתובעים, באופן סולידרי, את הסך של 9,547 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום קרות הנזק - 19.7.07 - ועד התשלום בפועל. התובעים אמנם תבעו את סכום הריבית וההצמדה בסכום של 1,880 ₪, ברם היות ולא הוגש לבית המשפט כל חישוב בעניין זה, קבעתי שתחילת חישוב הריבית וההצמדה לסכום שקבעתי בפסק דין זה יחל ביום קרות הנזק - כאמור לעיל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובעים, באופן סולידרי, הוצאות משפט בסך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה. שריפהפיצויים